קטגוריה:תהלים פ ט

עריכה

"תסיע, תגרש". ר"ל הסעת וגרשת פעם אחר פעם, לכן בא העתיד:

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

גפן ממצרים תסיע. מה הגפן הזו בוצרין אותה והיא שותקת, דורכין אותה והיא שותקת, ובסוף היא מגרה את קרנה וקרניה משתנין לאדם ומפילין אותו, כך ישראל לעובדי אלילים. מה הגפן משליכין עליה גולגליות וארנוניות, ובסוף משהיין עולה על ראשו הוא לוקה, כך ישראל, "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו". ריש לקיש אמר, אומה זו כגפן נמשלה: זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה לו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ, קנוקנות שבה אלו ריקנין שבישראל. והיינו דשלחו מתם: יבעון אתכליא רחמי על עליא, דאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, וכן אתה אומר: "ובגפן שלשה שריגים". אמר רבי ירמיה בר אבא: "גפן", אלו ישראל. "שלשה שריגים", אלו שלש רגלים שישראל עולים בכל שנה. "והיא כפורחת עלתה נצה", הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות. "הבשילו אשכולותיה ענבים", הגיע זמנן של מצרים לשתות כוס התרעלה.

גפן ממצרים תסיע, מה הגפן הזאת אינה נטעת ערבוביא אלא שורות שורות, כך היו ישראל חונים במדבר דגלים דגלים, "איש על דגלו באותות". מה הגפן הזו בולשין תחתיה ואחר כך נוטעין אותה, כך ישראל, תגרש גוים ותטעה. מה הגפן הזו כל מה שאתה מפנה מפניה היא משבחת, כך הם ישראל, פנית לפניהם שלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו שומרה עולה למעלה הימנה ומשמרה, כך ישראל, שומרה עולה למעלה מהם ומשמרם, שנאמר: "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". מה הגפן הזה נמוך מכל האילנות, אף ישראל נמוכים בעולם הזה, אבל לעתיד לבא עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו. מה הגפן הזו, שרביט אחד עולה ממנו והוא מכניע כל האילנות, כך ישראל, צדיק אחד עומד מהם ושמעו הולך מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "ויהי ה' את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ", וכתיב: "בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ". מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ, זה טעון ברכה וזה טעון ברכה, כך ישראל מברכין על מדת הטוב "הטוב והמטיב", ועל מדת הפורענות "ברוך דיין האמת". מה הגפן הזו יש בו יין ויש בו חומץ, יש בו ענבים ויש בו צימוקים, כך הם ישראל, יש בהם מקרא משנה הלכות ואגדות. מה הגפן הזו, מי שאוכל ממנה בוסר שניו קהות עליו, כך כל מי שבא ומזדווג עם ישראל, סוף שהוא נוטל את שלו מתחת ידיהן: פרעה, סיחון ועוג, ושלשים ואחד מלכים. מה הגפן הזו העלין חופין על האשכולות, כך ישראל, עמי הארץ חופין על בני תורה. מה הגפן הזו יש בו אשכולות גדולים וקטנים, וכל אשכול הגדול מחברו נמוך מחברו, כך כל מי שגדול מחברו נמוך מחברו. מה הגפן הזו כל השותה מיינה פניו מצהילות, אף ישראל, "חכמת אדם תאיר פניו". מה הגפן הזו סמוכה על גבי קנים והיא חיה, כך הם ישראל, אינם חיים אלא בזכות התורה שהיא כתובה בקנה. מה הגפן הזו סומכין אותה על גבי עצים יבשים והיא חיה, כך הם ישראל, אינם חיים אלא בזכות אבותיהם אף על פי שמתו, "וזכרתי את בריתי יעקב". מה הגפן הזו נרמסת ברגל ואחר כך מעלין אותה על שלחן של מלכים, כך הם ישראל בעולם הזה. אחר כל השבח הזה, למה פרצת גדריה (פס' יג)? כתאנה זו שעומדת בפרשת דרכים, כל מאן דבעי עדי בה.