אבן עזרא על תהלים פ

<< · אבן עזרא על תהלים · פ · >>

פסוק א

למנצח אל שושנים - או על שנה. אמר רבי מרינוס: כי עדות כמו עדי, דבר נכבד כמוהו ואת נזר העדות.

פסוק ב

רועה - בעבור שהזכיר יעקב בברכותיו: משם רועה אבן ישראל על יוסף, על כן נוהג כצאן יוסף.

יושב הכרובים - שהיה הארון בתחלה בחלק יוסף ואחר כן בחלק בנימן ושניהם בני רחל במחשבת בני יעקב הראשונה מנשיו, וכן כתוב: בני רחל אשת יעקב, על כן: רחל מבכה על בניה וכל ישראל נקראו בשם אפרים, וזה הוא: ויקרא בהם שמי, או המשורר הזכיר מלחמה שהיתה לבני רחל עם גוים.

פסוק ג

לפני - הזכיר אפרים בתחלה, כדרך יעקב ושהוא היה בעל הדגל.

ולכה - כמו לך אמרו בעלי המסורת, כי הוא מלא והטעם ולכה ועליך הדבר להושיענו וזה הפירוש איננו ישר בעיני.

פסוק ד

אלהים השיבנו - שיעזרנו לשוב אליו.

והאר פניך - אלינו וזאת היא הישועה שנבקש.

פסוק ה

ה' - בעבור שמצאו רבים אלהים צבאות אמרו, כי הוא שם אות בצבא שלו. ועל דרך הפשט שהוא דרך קצרה, כמו: והנבואה עודד הנביא, שכן הוא והנבואה נבואת עודד הנביא, וככה זה: ה' אלהים אלהי צבאות, שהם צבא השמים.

וטעם עשנת – פועל עומד כמו: והר סיני עשן כולו, כאילו עלה אליך עשן בעת תפלת עמך והנה היתה התפלה, כמו עשן, כדרך: עלה עשן באפו.

פסוק ו

האכלתם - אמר רבי משה: תחת לחם דמעה.

ותשקמו דמעות שליש - הפך ותשקמו דמעות בשליש והוא שם מדה, כמו וכל בשליש. ויתכן: כי זה דרך משל, כי מאכלם ומשקיהם דמעה.

ובי"ת בדמעות - כמו לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי, או בי"ת בדמעות ישרת אחרת, ותשקמו דמעות, או בדמעות, הטעם שוה בשליש או תחסר אות בי"ת. וכן הוא: האכלתם לחם דמעה - ועל איזה פירוש שיהיה הטעם בני ישראל בגלות.

פסוק ז

תשימנו מדון - כמו: ויהי ריב ומדון, כי זה שכן אומר בחלקי יהיה.

וטעם ילעגו למו – כנוי בעבור כבוד השם שהוא הגפן שהסעת מלפנים, וכמוהו: אשר לא נשא לשוא נפשי.

וטעם ילעגו – שלא תוכל לעזרני.

וטעם לאמרו פעם שנית אלהים השיבנו והאר - רמז ליהודה שגלה פעמים.

פסוק ט

גפן - על לשון זמן עומד. והטעם הסעת והם ישראל, כי כרם ה' צבאות.

וטעם תסיע – בעבור לכתם במדבר.

תגרש גוים - השבעה ותטעה, כמו: תביאמו ותטעמו.

פסוק י

פנית - לסקל מהאבנים והם הרשעים.

ותשרש - מבנין הכבד הנוסף להפריש השרש ומבנין הכבד להכרית השרש, כמו: ושרשך.

פסוק יא

כסו - חסר בי"ת בצלה, או דרך וערום כסה בגד, והוא דרך צחות.

פסוק יב

תשלח, עד ים - באורך מים סוף ועד ים פלשתים.

ואל נהר - נהר פרת ברוחב.

יונקותיה - הסעיפים הם הקטנים הדומים ליונקים. ויתכן להיות טעם ההרים והארזים שהיו ישראל ההרים הגבוהים והיערות, וטעם ארזי אל – כדרך: כהררי אל.

פסוק יג

למה פרצת - כמו: פרץ גדרו.

וארוה - כמו: אריתי מורי לקטתי וכן נשים באות מאירות אותה.

פסוק יד

יכרסמנה - מלה רבעיה כמו ירמסנה. ויש אומרים: מלה מורכבת יכרת ממנה כדרך: מלא כרשו מעדני וזה רחוק בעיני.

חזיר - חיה.

וזיז - עוף והוא שם מין.

ושדי - כמו שדה, והעד: יעלוז שדי וכל אשר בו.

וטעם חזיר - ועוף האומות הדומות לחיות ולעוף הדורס.

פסוק טו

אלהים, שוב נא - עתה כמו: הנה נא זקנתי אוי נא לנו והכלל כן פירוש כל נא שבמקרא והוא בלשון ערבי, הפוך אין נופל על זמן עומד ובעבור שהזכיר צבאות, אמר: משמים.

וטעם זאת – כי זאת היא בעצמה שהסעת ממצרים.

פסוק טז

וכנה - הם ישראל, והעד: אמצת לך.

ועוד: אשר נטעה ימינך – כמו ותטעה ותהיה מלת ופקוד מושכת אחרת, אף על פי שהוא בפסוק אחר כמו: כי אמר גר הייתי, עם כי אלהי אבי בעזרי וכן היא: ופקוד כנה.

כנה - תואר לגנה או לגפן שהיא מכוננת. ויש אומרים: כי הכ"ף תחת גימל ולא מצאנו שהתחלפו רק שי"ן בסי"ן ואותיות אהוי.

ויש אומרים: כי בכנה - היה ראוי להיותו על דרך: רבה צבאך. ור' יהודה הלוי מ"כ אמר: כי הנו"ן חסר דגש התחברות שנים נונין, כמו הללוהו מבנין הכבד הדגוש לשון ציווי וככה אמר וכן בן נ"ל אנ"י יא"י המגי"ה, ועל שמלת על לשון ציווי, כמו: אל נא צו את בני ישראל הפך יכרסמנה.

ומלת בן – סעיף, כמו: בן פורת יוסף.

פסוק יז

שרופה - בלשון נקבה, כמו: פורת וראה הכתוב למעלה ישרת גם כה וכן הוא וראה שזאת הבן, היא שרופה באש כסוחה והכנה והבן שתיהם אובדות מגערת פניך, הפך והאר פניך.

פסוק יח

תהי - כל יד ואחריו בי"ת לגנאי, והיתה יד ה' בהם, הנה יד ה' הויה במקנך ואם איננה בבי"ת היא לשבח, תהי ידך לעזרני, ויד ה' עלי חזקה, היתה עלי יד ה'. וכן היא: תהי עזרתך על איש ימינך - פירש כי הכנה אשר נטע ימינו דרך משל. והנמשל הוא על ישראל, או משיח בן אפרים וכנגד ועל בן הזכיר על בן אדם.

פסוק יט

ולא - כמו לא נשוב, כי החולם והשורק מתחלפים יקום אבי, ויקום לקול הצפור או יהיה מלת נסוג פועל עבר, כמו לשון יחיד מגזרת נכונו ללצים שפטים. והטעם ישוב אל בן אדם הנזכר למעלה וכאשר תהי ידך לעזרו, אז תחיינו כולנו.

פסוק כ

ה' - וטעם להזכיר זה, אז נזכור מה שהיינו מתפללים והזכיר השם הנכבד בפסוק הזה השלישי, בעבור ובשמך נקרא שהוא השם הנכבד והנורא שהוא לנצח כאשר פירשתי בספר השם.