קטגוריה:שמות יג ג
ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא יְהֹוָה אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָ/עָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַ/יּ֤וֹם הַ/זֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִ/מִּצְרַ֙יִם֙ מִ/בֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּ/חֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶתְ/כֶ֖ם מִ/זֶּ֑ה וְ/לֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר מֹשֶׁה לְעַמָּא הֲווֹ דְּכִירִין יָת יוֹמָא הָדֵין דִּנְפַקְתּוּן מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עַבְדּוּתָא אֲרֵי בִּתְקוֹף יַד אַפֵּיק יְיָ יָתְכוֹן מִכָּא וְלָא יִתְאֲכִיל חֲמִיעַ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר משֶׁה לְעַמָּא הֲווֹן דְּכִירִין יַת יוֹמָא הָדֵין דִּי נְפַקְתּוּן פְּרִיקִין מִמִצְרַיִם מִבֵּית שִׁעְבּוּד עֲבָדַיָיא אֲרוּם בִּתְקוֹף גְּבוּרַת יְדָא אַפֵּיק יְיָ יַתְכוֹן מִיכָּא וְלָא יִתְאָכֵל חָמִיעַ: |
רש"י
"זכור את היום הזה" - למד שמזכירין יציאת מצרים בכל יום
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
כי בחזק יד הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. מה ענין חמץ אצל חוזק יד אלא בא הכתוב לרמוז כי החמץ רמז למדת הדין ומפני שישראל השיגו היד הגדולה שהיא מדת הדין ע"כ אסר והרחיק להם את החמץ לרמוז להם שירחיקו מלהאמין במדת הדין לבד שלא יקצצו בנטיעות ושלא יאמינו שמדת הדין בלבד עשתה זאת לפי שהוא יתברך ובית דינו היו שם, וזהו שכתוב בבריאת עולם בראשית ברא אלהים ואחר כך ביום עשות ה' אלהים, וזהו שאמר הנביא (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, הזכיר ידי ואחר כך ימיני ומלת אף כמו גם והוא לרבות ולהורות כי לא היד בלבד עשתה זאת וע"כ אמר כי בחזק יד הוציא ה' אתכם כי ה' המוציא לא היד בלבד, וזה טעם איסור החמץ על דרך הקבלה ומזה העניש הכתוב את האוכל חמץ בפסח בחיוב כרת מדה כנגד מדה, כי כל אוכל חמץ בפסח הנה הוא מקצץ בנטיעות וע"כ ונכרתה הנפש ההיא וגו', והבן זה.
ומה שאמר זכור את היום הזה, הוא מצות עשה לזכור יציאת מצרים בכל יום ודרשו רז"ל, (דברים טז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות, זהו שאמרו רז"ל אמת ואמונה ערבית ואמת ויציב שחרית הוא הזכרון ביום ובלילה שהוא כנגד מדת רחמים ומדת הדין וזהו שאמר כי בחוזק יד מדת הדין הוציא ה' מדת רחמים והוא שרמז משה בתפלתו (שמות לב) אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה, באר כי ההוצאה לא ביד חזקה בלבד רק בכח גדול וביד חזקה.מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קג. ולא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל. או אינו אלא לאסרו בהנאה, כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ, למדנו (שאסור) בהנאה. הא מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ, לעשות את המאכיל כאוכל, דברי רבי יאשיה. רבי יצחק אומר, אינו צריך, ומה אם שרצים קלים עשה בהם את המאכיל כאוכל, חמץ שהוא חמור אינו דין שנעשה (כזאת) [בו את] המאכיל כאוכל. הא מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ, לא בא הכתוב אלא לאסרו בהנאה. רבי יוסי הגלילי אומר, לא יאכל חמץ היום, מגיד שלא (אכלו ישראל מצה) במצרים אלא יום אחד בלבד.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קג. ולא יאכל חמץ . בגירסת הגר"א, כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ למדנו שמותר בהנאה. ואם כן דעת ר' יאשיה כרבי יוסי הגלילי דחמץ מותר בהנאה. ולפי זה ברייתא זו דומה עם הלמוד הנמצא בספרא שמיני (שמיני פז), וכפי מה שפירשנו שם.
והגם שבגמרא פסחים (דף כג) אמר, לרבי יוסי הגילי היתר הנאה מן לא יראה לך שאור -שלך יהא, זה לרבי יוסי הגלילי דסבירא ליה לא תאכלו איסור הנאה משמע, כמו שאמרו שם ע"ב. ור' יאשיה יסבור כחזקיה דלא תאכלו, רק איסור אכילה משמע.
אולם ראיתי בירושלמי (פ"ב דפסחים ה"א) מביא ברייתא דפה וגריס- כשהוא אומר לא תאכל למדנו שאסור בהנאה. ומוכיח דסבירא ליה דלא תאכלו איסור הנאה במשמע. ולפי זה אין לשנות הגירסא. ור' יצחק דסבירא ליה דלענין להאכיל לאחרים יש קל וחומר משרצים, רצונו לומר משרצים ודם דטומאה, כמו שאמרו ביבמות (דף קי"ד).
ומה שאמר ריה"ג שלא נאסרו במצרים רק יום אחד, פירוש שהגיד להם שעתה לא יאכל חמץ- באותו יום לבד, יען כי היום אתם יוצאים ולא יוכלו להתמהמה, וישא את בצקו טרם יחמץ והזה זה רק באותו יום, ויש לומר שמוסב למעלה למה נכתב יאכל בנפעל והא לרבי יוסי הגלילי חמץ מותר בהנאה. משום דבאותו יום היה אסור גם בהנאה כי היום אתם יוצאים, אבל לדורות יאסר באכילה שבעה ובהנאה מותר כמו שאמר ולא יראה לך שלך יהיה.
ומימרא דריה"ג מובא פסחים (כח ע"ב, צו ע"ב).
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות יג ג.
ולא ייאכל חמץ = ביטוי למהירות היציאה ממצרים
(שמות יג ג): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ."
משה אמר אל עם ישראל: זכרו תמיד את היום הזה, אשר בו יצאתם לחופשי ממצרים, מבית שבו כולם עבדים! זכרו כי ה' הוציא אתכם מ המקום ה זה בחוזק יד, בעוצמה ובמהירות כה רבה, עד שלא הספקתם לאכול לחם חמץ!
דקויות
ולא יאכל חמץ
המילים הללו לכאורה לא במקומן - לפניהן ואחריהן מדובר על החסדים שעשה ה' לישראל ביציאת מצרים:
- לפני - בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה;
- אחרי - היום אתם יוצאים בחודש האביב - בחודש שנעים ללכת בו - לא חם מדי ולא קר מדי (מדרש) .
- לעומת זאת, החוקים הקשורים לחמץ ומצה (כגון ולא ייראה לך חמץ) כתובים רק שלושה פסוקים אחר-כך - מפסוק ו והלאה.
לכן נראה לי, שגם המילים ולא ייאכל חמץ מתארות נס שקרה לבני ישראל כשיצאו ממצרים: בני ישראל התכוונו לאפות מצות לפני היציאה לדרך, אך הם לא הספיקו, כי המצרים גירשו אותם; ולכן הם הוציאו ממצרים בצק לא-אפוי, (שמות יב לד): "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ' מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם"( פירוט ).
רק לאחר מכן, כשהגיעו לסוכות, הם אפו את הבצק, (שמות יב לט): "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"( פירוט ).
הנס הגדול היה, שבני-ישראל הגיעו ממצרים לסוכות במהירות כה רבה, עד שהבצק לא הספיק להחמיץ, וכך גם לאחר שהגיעו לסוכות הם אכלו מצות ולא חמץ. ולכן גם המילים ולא יאכל חמץ מתארות חסד שעשה ה' עם ישראל.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-04-26.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
א
- אכילת חמץ (8 דפים)
ו
- ויקרא כז כז (14 דפים)
דפים בקטגוריה "שמות יג ג"
קטגוריה זו מכילה את 23 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 23 דפים.