(שמות יג ג): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם: זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים; כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה, וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ."

משה אמר אל עם ישראל: זכרו תמיד את היום הזה, אשר בו יצאתם לחופשי ממצרים, מבית שבו כולם עבדים!   זכרו כי ה' הוציא אתכם מ המקום ה זה בחוזק יד, בעוצמה ובמהירות כה רבה, עד שלא הספקתם לאכול לחם חמץ!

המילים הללו לכאורה לא במקומן - לפניהן ואחריהן מדובר על החסדים שעשה ה' לישראל ביציאת מצרים:

• לפני - בחוזק יד הוציא ה' אתכם מזה;
• אחרי - היום אתם יוצאים בחודש האביב - בחודש שנעים ללכת בו - לא חם מדי ולא קר מדי (מדרש) .
• לעומת זאת, החוקים הקשורים לחמץ ומצה (כגון ולא ייראה לך חמץ) כתובים רק שלושה פסוקים אחר-כך - מפסוק ו והלאה.

לכן נראה לי, שגם המילים ולא ייאכל חמץ מתארות נס שקרה לבני ישראל כשיצאו ממצרים: בני ישראל התכוונו לאפות מצות לפני היציאה לדרך, אך הם לא הספיקו, כי המצרים גירשו אותם; ולכן הם הוציאו ממצרים בצק לא-אפוי,  (שמות יב לד): "וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ' מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם"( פירוט ).

רק לאחר מכן, כשהגיעו לסוכות, הם אפו את הבצק, (שמות יב לט): "וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ, כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם"( פירוט ).

הנס הגדול היה, שבני-ישראל הגיעו ממצרים לסוכות במהירות כה רבה, עד שהבצק לא הספיק להחמיץ, וכך גם לאחר שהגיעו לסוכות הם אכלו מצות ולא חמץ. ולכן גם המילים ולא יאכל חמץ מתארות חסד שעשה ה' עם ישראל.