מ"ג ויקרא כז כז


<< · מ"ג ויקרא · כז · כז · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו וְאִם לֹא יִגָּאֵל וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֨ם בַּבְּהֵמָ֤ה הַטְּמֵאָה֙ וּפָדָ֣ה בְעֶרְכֶּ֔ךָ וְיָסַ֥ף חֲמִשִׁת֖וֹ עָלָ֑יו וְאִם־לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל וְנִמְכַּ֥ר בְּעֶרְכֶּֽךָ׃


תרגום

​ ​
אונקלוס (תאג'):
וְאִם בִּבְעִירָא מְסָאֲבָא וְיִפְרוֹק בְּפוּרְסָנֵיהּ וְיוֹסֵיף חוּמְשֵׁיהּ עֲלוֹהִי וְאִם לָא יִתְפְּרֵיק וְיִזְדַּבַּן בְּפוּרְסָנֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִין בִּבְעִירָא מְסָאֲבָא וְיִפְרוֹק בְּעִילוֹיֵיהּ וְיוֹסֵף חוֹמֶשׁ דְמוֹי עֲלוֹי וְאִין לָא מִתְפְּרֵק וְיִזְדַבֵּן בִּדְמֵי עֲלוֹיֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
וְאִין בְּעִירָא מְסָאַבָא וְיִפְרוֹק בְּעִילַוֵּיהּ וְיוֹסִיף חַמְשִׁין דְמוֹי עֲלוֹי וְאִין לָא יִתְפְּרִיק וְיִזְדַּבַּן בְּעִילַוֵּיהּ:

רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואם בבהמה הטמאה וגו'" - אין המקרא הזה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה ופדה בערכך וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו להקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שהכתוב שלמעלה דבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית

"ופדה בערכך" - כפי מה שיעריכנה הכהן

"ואם לא יגאל" - ע"י בעלים (ת"כ)

"ונמכר בערכך" - לאחרים 


רש"י מנוקד ומעוצב

לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

וְאִם בַּבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה וְגוֹמֵר – אֵין הַמִּקְרָא הַזֶּה מוּסָב עַל הַבְּכוֹר, שֶׁאֵין לוֹמַר בִּבְכוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה: "וּפָדָה בְּעֶרְכֶּךָ". וַחֲמוֹר אֵין זֶה, שֶׁהֲרֵי אֵין פִּדְיוֹן פֶּטֶר חֲמוֹר אֶלָּא טָלֶה, וְהוּא מַתָּנָה לַכֹּהֵן וְאֵינוֹ לַהֶקְדֵּשׁ. אֶלָּא הַכָּתוּב מוּסָב עַל הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁהַכָּתוּב שֶׁלְּמַעְלָה (פסוק יא) דִבֵּר בְּפִדְיוֹן בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁהוּמְמָה, וְכָאן דִּבֵּר בְּמַקְדִּישׁ בְּהֵמָה טְמֵאָה לְבֶדֶק הַבַּיִת.
וּפָדָה בְעֶרְכֶּךָ – כְּפִי מַה שֶּׁיַּעֲרִיכֶנָּה הַכֹּהֵן.
וְאִם לֹא יִגָּאֵל – עַל יְדֵי בְּעָלִים.
וְנִמְכַּר בְּעֶרְכֶּךָ – לַאֲחֵרִים.

רשב"ם

לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

ואם בבהמה הטמאה: ממש יקדים אדם, באותה יש פדיון, ובבהמה טמאה ממש פירשו חכמים ושלמים כבעלי מומים כמו שפירשתי:

רמב"ן

לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך" - אין מקרא זה מוסב על הבכור שאין לומר בבכור בהמה טמאה "ופדה בערכך" וחמור אין זה שהרי אין פדיון פטר חמור אלא טלה והוא מתנה לכהן ואינו הקדש אלא הכתוב מוסב על ההקדש שלמעלה דיבר בפדיון בהמה טהורה שהוממה וכאן דיבר במקדיש בהמה טמאה לבדק הבית לשון רש"י ויתכן שנתרץ כי לפי שאמר אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו חזר ואמר ואם בבהמה הטמאה הוא הבכור שהקדיש ופדה בערכך לפרש שאין בכור נוהג בבהמה טמאה אלא בפטר חמור שכבר נתפרש דינו (שמות יג יג) ולימד שאפילו הקדישו אינו קדוש כדין בכור אלא כשאר הקדש הוא ונפדה ולכך אמר שיפדה אותו המקדיש בתוספת חומש ואחר יקנה אותו בערכך והכתוב של מעלה (פסוק יא) ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה על פי פשוטו בבהמה טמאה ועל מדרש רבותינו (תמורה לב) הכתוב מיותר בעבור שכפל "טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'" לפיכך ידרשו ואם כל בהמה טמאה ואשר לא יקריבו ממנה קרבן לה' לרבות בעלי מומין קבועין שאין מקריבים מהן קרבן לה'

מדרש ספרא

לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

[א] "ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר (ויקרא כז, כה) "בשקל הקדש", יכול אין לי אלא סלעים של הקדש; מנין לרבות דבר המטלטל? תלמוד לומר "ופדה"-- לרבות דבר המטלטל.  ואם כן למה נאמר "בשקל הקדש"? --פודה בכל דבר שהוא מטלטל ובלבד שהוא צריך לישום בכסף; אמר "טלית זו תחת חמור זה", יצא לחולין וצריך לעשות דמים.

[ב] "וְיָסַף חֲמִשִׁתוֹ עָלָיו"-- שיהא הוא וחומשו חמשה.

"ואם לא יגאל"-- בבעלים.  "ונמכר בערכך"-- לכל אדם.

<< · מ"ג ויקרא · כז · כז · >>