קטגוריה:שמואל ב ז יד

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

"אני". באשר הבטיח לו נצחיות המלוכה, וכבר בארנו בפירוש תהלות (מזמור פט) המיוחד לזה, כי מלכות בית דוד התכונן על ב' עמודים שהם החסד והאמונה, והאמונה היא מה שיעשה לו ע"י ההבטחה ובהשקף על מעשיו, והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד לבד מזולת השקף על מעשה. ושני אלה יצוייר שיבוטלו לפעמים, אם האמונה, תבוטל באם ישוב ויעוות מעשיו באופן שלא יהיה ראוי לטוב ההוא שנגזר עליו לפי מעשיו. ואם החסד, בשימצא איש אחר יותר ראוי לחסד הזה, כמו שהיה בשאול ודוד. הודיעו לו ה' שלא יחוש לזה, אם לצד שתבוטל האמונה ברוע המעשים, אמר "אני אהיה לו לאב" וכו' "אשר בהעותו", שישגיח עליו בחמלתו כאב על בנו שתיכף שיתחיל להעוות דרכו תיכף יוכיחהו וישיבהו לדרך הטוב, בענין שלא יניחהו להתמוטט בשיעור שיסיר אמונתו ממנו. ודייק לאמר "שהוא יהיה לו לאב" תחלה, ועי"כ "יהיה הוא לי לבן", לא בהפך, כי כל עובד את ה' מאהבה נחשב לה' כבן מצד מעשיו, אבל כשישוב צדיק מצדקו לא יקרא עוד בן רק עבד פושע באדוניו, אבל פה אני אהיה לו לאב תחלה, שלא בהשקף על מעשיו רק כאב טבעי, שמה שהוא לאב קודם אל מה שהוא לו לבן, ומצד זה אשגיח שאהיה לו תמיד לאב ושלא יבא לידי חטאים גדולים כי תיכף בהעותו והוכחתיו. ובאר שע"י שיוכיחנו תיכף בהשגחתו עליו לא יצטרך ליסרו באכזריות חמה ושטף אף, רק להוכיחו "בשבט אנשים" ר"ל בשבט שמכים בו את האנשים, לא בשוט לסוס, "ובנגעים" טבעיים המצויים "בבני אדם", ר"ל במין האדם מצד מינו, לא נגעים היוצאים מטבע האנושי. ובמזמור הנ"ל (תהלים פט, לג) באר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, שעל הפשע שהוא המרד יוכיח בשבט, ועל העון שהוא הכפירה ועוות השכל יוכיחנו בנגעים שהם דבוקים על גופו, כמו שהעון פנימי יותר מן הפשע כי חטא בשכל שהוא עצמות האדם: