• לדף התרגום על כל הפרק •

(שמואל א טז ז): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ, כִּי מְאַסְתִּיהוּ; כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב"

דוד התמודד כל ימיו עם אנשים גבוהים, וניצח בהתמודדות בזכות ליבו הטהור; ראו גובה לעומת לב בבית דוד .

מאס = לא בחר, או ביטל את בחירתו . ייתכן שה' כבר בחר באליאב, אולם שינה את דעתו בגלל תכונה שלילית שהתגלתה בליבו.

מהי תכונה זו? הפסוק לא מגלה לנו, אבל ייתכן שזו תכונה שהתגלתה במעשיו של אליאב בפרק הבא, (שמואל א יז כח): "וישמע אליאב אחיו הגדול בדברו אל האנשים, ויחר אף אליאב בדוד, ויאמר 'למה זה ירדת? ועל מי נטשת מעט הצאן ההנה במדבר?! אני ידעתי את זדנך ואת רע לבבך, כי למען ראות המלחמה ירדת'": אליאב התעצבן וצעק על דוד, וכך חשף את מידת הכעס שבליבו. ה' ראה את המידה הזו בליבו עוד בפרק הקודם, ולכן מאס אותו. לעומת זאת, דוד לא ענה לאליאב בכעס, אלא בהצטדקות וענוה - ולכן ה' בחר בו. חכמי התלמוד הסיקו מכאן מסקנה כללית: "כל שכועס - אפילו פוסקין עליו גדולה מן השמים, מורידין אותו" (ר' מני בר פטיש, בבלי פסחים סו: ) .

הרעיון מתאים ל (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר"- דוד ארך-האפיים נבחר, ואליאב הגיבור נדחה ( פירוט ).

לפי חז"ל, דברי ה' כאן כוללים תוכחה עדינה לשמואל, על כך שהתגאה ואמר, (שמואל א ט יט): "ויען שמואל את שאול, ויאמר אנכי הראה".

"כי לא - רצה לומר: איני רואה לתלות בדבר אשר רואה האדם" ( מצודות ) .

1. לפי הפירוש המקובל, עיניים בתנ"ך מייצגות את המראה החיצוני (כמו מה שנאמר על המן, (במדבר יא ז): "והמן כזרע גד הוא, ועינו כעין הבדלח"); לב מייצג את הפנימיות . לפי זה כוונת הפסוק היא "האדם רואה רק את החיצוניות, בעוד שה' רואה גם את הפנימיות". בכל מקרה, ה' מוכיח את שמואל על כך שייחס חשיבות לצורתו החיצונית של אליאב.

אולם לפי פירוש זה, קשה להבין את תיאורו של דוד, בהמשך, (שמואל א טז יב): "וישלח ויביאהו, והוא אדמוני עם יפה עינים, וטוב ראי; ויאמר ה' 'קום משחהו כי זה הוא'"; אם החיצוניות אכן לא חשובה, מדוע צורתו החיצונית של דוד מתוארת בפירוט כה רב? האם שמואל לא הבין את המסר?!

2. אפשר להציע פירוש חדש: ה' לא התכוון להוכיח את שמואל אלא ללמד אותו את "חכמת הפרצוף" – החכמה שמאפשרת להכיר אופי של אדם ע"פ תוי-הפנים שלו. כאן זו לא בדיוק חכמת-הפרצוף אלא חכמת-העיניים. ה' אומר לשמואל: "אני, ה', רואה את האופי (הלבב) באופן ישיר; אבל אתה, האדם, לא יכול לראות ללבב, ולכן אם אתה רוצה להכיר אופי של אדם, אתה צריך להסתכל בעיניים שלו. אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – כי זה לא חשוב, הפרט היחיד שחשוב זה העיניים".

ואכן שמואל הבין את המסר, וכשדוד הגיע הוא הסתכל בעיניים שלו וראה שהוא יפה עיניים; גם את שאר התיאורים של דוד בפסוק זה אפשר לקשר לעיניים שלו (ראו העיניים של דוד ).

נשמע נחמד אבל זה לא מסתדר עם התחביר ה' אומר לשמואל כי לא הצליח להכיר מי יהיה המלך: בגלל שהאדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב אינך רואה מי המלך. ה' לא נתן הוראות איך להסתכל על האדם כי האדם לא יכול לראות ללבב. בנוסף תיאור דוד נעשה על ידי הכתוב לא על ידי שמואל. בנוסף ידוע שאי יכולתו של שמואל לגלות מי המלך נעשתה במכוון על ידי ה' כעונש לשאול על שהתגאה בעבר (לא זכור לי במה התגאה , כנראה עונש על שאני התגהתי....)

כשמואל ראה שדוד אדמוני פחד מלמשוח אותו כי אדמוני זה סימן לדם כי שעשו היה אדמוני והיה רוצח (דוד צאצא של גיורת) ונאמר לו ברוח הקודש כי ילחם מלחמות קודש.

גלית בז לדוד כי ראה נער חמוד ואדמוני ולא גבר מחוספס עם צלקות.

-- ofir, 2011-08-24 10:30:22

תיקון: כעונש לשמואל...

-- ofir, 2011-08-24 10:37:02

לא כתוב "כי האדם יראה עינים"

אלא "כי האדם יראה לעינים" לאמור את המראה לעיניו

ואלהים רואה ללב לאמור את הנפש פנימה

ועוד פרוש

כי האדם יראה לעינים והאלהים יראה ללבב

לאמור כי כשהאדם יראה מה לעינים אז הוא ייטיב לראות את הלבב פנימה

כמו באירידיולוגיה בתורת אבחון העיניים העין מספרת על כל פנימיות האדם

-- daian moshe, 2011-08-24 14:11:24