צדקת הצדיק/סא
הכהנים נקראו "קדושים", וכמו שכתוב: וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ (דברי הימים א כג, יג).
ונאמר: וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו (במדבר טז, ה); ובכל זרעו אחריו יש מדרגה זו, רק שחלוקים בין מעט ורב עד אהרן, שהוא תכלית מדרגת הקדושה. ולכן העבודה לכהנים, וכן רִבה בהן הכתוב מצות יתירות, כי המצות מעשיות הם הנותנים קדושה באדם, כמ"ש: "אשר קדשנו במצותיו וצונו", ונאמר: "קדשנו במצותיך", ונאמר: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (במדבר טו, מ).
ולכך כהנים זריזים במעשה, הכניס ה' יתברך בהם מדה זו של זריזות במעשה כדי להכניס קדושה בלב.
וענין הקדושה הוא הבדלה מכל עניני חמדות עולם הזה, רק להיות עובד ה'. ונאמר בכהנים "לי", שהוא קיים לעולמי עולמים, כמשז"ל (ויק"ר פר' ב'). ואפילו בכהן היותר פחות במעלה, כל שהוא מזרע אהרן – אף־על־פי שאין ניכר בו שמץ קדושה, "האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב" (שמואל א ט"ז, ז'), וכבר הבטיח (ירמיה לג, כ): "אִם תָּפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי הַיּוֹם וְאֶת בְּרִיתִי הַלָּיְלָה וּלְבִלְתִּי הֱיוֹת יוֹמָם וָלַיְלָה בְּעִתָּם" – על ברית הכהונה: