קטגוריה:שיר השירים ז יא

<< · מ"ג שיר השירים · ז · יא · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אני לדודי ועלי תשוקתו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אֲנִי לְדוֹדִי וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אֲנִ֣י לְדוֹדִ֔י וְעָלַ֖י תְּשׁוּקָתֽוֹ׃

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

אפך כמגדל הלבנון - אותו המגדל היה שוה לא היה בו עוות:

ראשך עליך ככרמל - כעין כרמל וכארגמן בעין או באף:

וטעם מלך אסור ברהטים - כי דימה השער שהוא יורד זה תחת זה כדמות המים ברהטים והמלך הוא הראש או יהיה פירושו כי המלך הוא היה מתאוה להיות אסור וקשור בחבלי שערה וזה הענין הזכירוהו שרי קדר החושקים:

מה יפית - אין בעולם תענוג לנפש ולא דבר יפה ונעים כמו החשק:

זאת קומתך דמתה לתמר - ואשכלות הם אשכלות הגפן שעלתה עם אילן התמר כל אחד היה מתאוה ואומר אעלה בתמר:

אחזה בסנסיניו - ויאחז בשדיה ויריח אפה שהיא כתפוחים:

וחכך - הוא הריר שתחת הלשון שהוא דומה ליין המתהלך במישרים וירחיש הישן כל כך ישמח הנפש ויעיר הלב, אמרתי להם הנערה אומרת אני לדודי לבדו לא לכם המתאוים:

ועלי תשוקתו - לעשות חפצו:

(ד) שני שדיך - שתי תורות:

(ה) צוארך - המלך המשיח:

עיניך - הם הנביאי' שהיו בתחלה בחשבון עתה יהיו רבים כענין והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו וגו':

אפך - הוא כהן גדול כענין ישימו קטורה באפך:

(ו) ראשך עליך ככרמל - זהו נחמיה בן חושיאל שהוא מבני יוסף:

ודלת ראשך - זהו אליהו:

מלך אסור ברהטים - הוא המשיח שהוא אסור כאשר העתיקו קדמונינו כי ביום שחרבה ירושלם נולד:

(ז) מה יפית - שתחזור כנסת ישראל לגדולתה, וענין זאת קומתך דמתה לתמר זהו שאמר ועמך כלם צדיקים וכתוב צדיק כתמר יפרח:

(ט) וריח אפך - הוא הכהן הגדול המעלה העולות והמקטיר:

(י) וחכך - הם המשוררים: