פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות שיר השירים


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְחִכֵּ֕ךְ כְּיֵ֥ין הַטּ֛וֹב הוֹלֵ֥ךְ לְדוֹדִ֖י לְמֵישָׁרִ֑ים דּוֹבֵ֖ב שִׂפְתֵ֥י יְשֵׁנִֽים׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וחכך כיין הטוב" - הזהרי בתשובותיך שיהיו כיין הטוב

"הולך לדודי למישרים" - זהירה אני להשיב להם שאעמוד באמונתי שיהא חכי הולך לפני דודי לאהבת מישור שהוא מן הלב ולא ברמיה ועקיבה

"כיין הטוב" - שהוא דובב שפתי ישנים אף אבותי בקבר ישמחו בו ויודו על חלקם דובב מרחיש פרומי"ר בלע"ז ויסודו לשון דיבור וכך היא התשובה אני לדודי וגם הוא משתוקק לי

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

למישרים - תאר היין כמו יתהלך במישרים:

דובב - כענין דבור ואולי כמוהו דבה:

וחכך - הם המשוררים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

משל:

(י) "וחכך" יהי' דומה לי כיין הטוב המשמח את הלב, עד כאן דברי המלך שלמה [משיבה הרעיה] הולך לדודי, היין הזה של חכי לא לך יהיה, רק הוא הולך לדודי הרועה אל תעל אל קומתי. כי לדודי אלך ולו אהיה, למישרים, אני הולך עתה לדודי שהוא המישרים. ר"ל הוא ציור המישור עצמו, כי הוא מלא מישרים וצדק, דובב שפתי ישנים. שגם בעת ששפתי ישנים בשינה ידובבו מרוב תשוקתי והרגלי בזכרון דודי, ויאמרו לאמר אני לדודי ועלי תשוקתו, שזה ידובבו שפתי גם בעת שנתם:

מליצה:

(י) "וחכך", ר"ל דבורך הפנימי בחכמה (כנ"ל ה' ט"ז על וחכו ממתקים), יהיה כיין הטוב שהוא ציור הרוח הקדש שהוא היין הטוב המוזכר בכל ספר זה (כנ"ל ב' ד"ה, ד' יוד), מקבל עליו כי אם יחיה יעסוק רק בתורה ובחכמה ובמצות ויבקש קדושה ודעת אלהים. (משיבה הנפש) הולך לדודי, לא אשוב עוד אל המלך שהוא הלב והגויה כי אני הולך לדודי העליון ואשוב על מעוני בשמים, אני הולך למישרים אל המישור, ר"ל אל אלהי הרוחות שהוא מקור היושר והטוב, דובב שפתי ישנים (כי עתה רגע הגויעה ושלמה גוסס אז וכבר שפתיו ישנים בשנת המות והשפתים אלה הישנים וגוססים ומתעלפים למות דובבים ואומרים (בשם הנפש) לאמר:

מדרש רבה (כל הפסוק)


י.

וחכך כיין הטוב אמר רבי יוחנן: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת כולן, ואמר להם: רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש, כך פעלו לפני בניהם באש. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון: באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: רדו נשקו שפתותיהן של אלו, שאילולי אלו לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני, הייתי נעשה בעל דבב לאלו, שהם ישנים במערת המכפלה. דובב שפתי ישנים אמר רבי יוחנן בן תורתה: אע"פ שמת שפתותיו רוחשות עליו בקבר. מאי טעמא? דובב שפתי ישנים. שמואל אמר: ככומר זה של ענבים שהוא זב מאיליו. ר' חנינא בר פפא ור' סימון חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. וחד אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אע"ג דהוא שתי ליה טעמא וריחא בפומיה: