פתיחת התפריט הראשי

פרשה זעריכה

שיר השירים רבה פרשה ז פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד


א. עריכה

שובי שובי השולמית רבי שמואל בר חייא בר יודן בשם ר' חנינא: ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי, כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל, וישראל נכנסין תוך ידיהן בשלום ויוצאין לשלום. השולמית אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה, הדא הוא דכתיב: (שמואל ב' ז') ואהיה מתהלך באהל ובמשכן. דבר אחר: השולמית אומה שמסיימים לה שלום בכל יום, היך מה דאת אמר: (במדבר ז') וישם לך שלום. דבר אחר: השולמית אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ב) וישב עמי בנוה שלום וגו'. דבר אחר: השולמית אומה שאני נוטה עליה שלום, הדא הוא דכתיב: (שם ס"ו) הנני נוטה אליה כנהר שלום. ר' אלעזר ב"ר מרון אמר: אומה שמשלמת איסטטיונרון של עולם, הן בעוה"ז הן בעולם הבא. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: אומה שכל טובות שבעולם אינן באות, אלא בזכותה, הדא הוא דכתיב: (בראשית כ"ז) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ, לך בזכותך ובך הדבר תלוי, דכתיב: (דברים כ"ח) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב בזכותך ובך הדבר תלוי. ר' שמואל בר תנחום ור' חנן בריה דר' ברכיה בוצריה בשם ר' ירמיה: אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי, שאילו לא קבלה תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו. דאמר הונא בשם ר' אחא: כתיב: (תהילים ע"ה) נמוגים ארץ וכל יושביה, אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני, ואמרו: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כבר היה העולם מתגמגם והולך. ומי ביסם העולם? אנכי, שנאמר: (תהילים ע"ה) אנכי תכנתי עמודיה סלה, בזכות: (שמות כ') אנכי ה' אלוהיך, תכנתי עמודיה:

ונחזה בך אומות העולם אומרות לישראל: עד מתי אתם מתים על אלהיכם ומשלמין לו? הדא הוא דכתיב (שיר א') על כן עלמות אהבוך. ועד מתי אתם נהרגין עליו? כדכתיב: (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. ועד מתי אתם גומלין טובות עליו ולו לעצמו והוא גומל לכם רעות? באו לכם אצלנו ואנו ממנין אתכם, דוכסין אפרכין ואיטרטלין. ונחזה בך ואתון אינון מחזיתיה דעלמא, הדא הוא דכתיב (שמות י"ח) ואתה תחזה מכל העם. וישראל משיבין להם: מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים שמעתם מימיכם אברהם יצחק ויעקב עבדו עבודת כוכבים, שיעבדו בניהם אחריהם?! ולא אבותינו עבדו עבודת כוכבים ולא אנו נעבוד עבודת כוכבים אחריהם, אלא מה אתם יכולין לעשות לנו כחולה שנעשה ליעקב אבינו כשיצא מבית לבן?! ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר: שישים רבוא מלאכים היו חלין ומרקדים לפני יעקב אבינו בצאתו מבית לבן. ורבנן אמרי: מאה ועשרים רבוא, הדא הוא דכתיב: (בראשית ל"א) ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוהים זה, הרי שישים רבוא. (שם) ויקרא שם המקום ההוא מחנים הרי מאה ועשרים רבוא. או שמא אתם יכולין לעשות לנו כחולה שנעשה לאבותינו על הים?! שנאמר (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים. או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שנעשה לאלישע?! שנאמר: (מלכים ב' ו') וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב, ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה? וכתיב: ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם מיד ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבות אלישע. או שמא יכולין אתם לעשות לנו כחולה שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא?! ר' ברכיה ור' חלבו ועולא ביראה ור' אלעזר בשם ר' חנינא אמרו: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבוא, שנאמר: (תהילים מ"ח) שיתו לבכם לחילה, לחולה כתיב ומראין לו באצבע, שנאמר: (שם) כי זה אלוהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על-מות, כַּעֲלָמות כמחולות של צדיקים:


ב. עריכה

מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב אמר רבי יודן: אפילו הדיוט מקלס בלשון זה גנאי הוא לו, ואת אומר מה יפו פעמיך?! אלא אינו מדבר, אלא פעמי רגלים. והלא פעמים הללו פעמים מגולין פעמים מכוסין, אלא מה יאיין עקיביך במסאנא ברתיה דרחמי. אמר רבי ברכיה: כך דרשו שני הרי עולם ר' אליעזר ור' יהושע אמרו: מה יפו פעמיך בנעלים מה היה יפיין לפעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות. מעשה באחד ששכח לנעול דלתי ביתו ועלה לפעמי רגלים, וכשבא מצא הנחש קשור בטבעות דלתותיו. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס תרנגולתיו לתוך ביתו ועלה לפעמי רגלים, ובא ומצא החתולות מקורעות לפניהם. שוב מעשה באחד ששכח ולא הכניס כרי של חטים לתוך ביתו ועלה לרגל, וכשבא מצא אריות מקיפין לחטים. אמר רבי פנחס: מעשה בשני אחים עשירים שהיו באשקלון והיו להם שכנים רעים מאומות העולם, והוון אמרין: אימתי אילין יהודאין סלקין למצלייה בירושלם, ואנן עלין מקפחין ביתיהון ומחרבין להון. מטא זמנא וסלקין, זימן להם הקב"ה מלאכים כדמותן והוו נכנסין ויוצאין בתוך בתיהם, מן דאתיין מן ירושלם, פלגין מן מה דאייתון עמהון לכל מגיריהון. אמרון לון: אן הויתון? אמרון לון: בירושלם. אימת סליקתון? ביום פלן. ואימת אתיתון? ביום פלן. אמרין: בריך אלההון דיהודאין דלא שבקון ולא שבק יתהון. אינון גבריא סבירין אימת יסקון אלין יהודאין למצלייה בירושלם דאינון עלין ומקפחין לביתיהון ומחרבין להון, ושלח אלההון מלאכים כדמותהון דהוו נפקין ועללין בגו בתיהון, בגין דאתרחיצו ביה לקיים מה שנאמר: מה יפו פעמיך: דבר אחר: מה יפו פעמיך בנעלים בשני נעלים. אמר רבי חמא בר' חנינא: לשני פרגמטיטין שנכנסו למדינה, ענה אחד מהם ואמר לחברו: אם פותחין אנו שנינו כאחד במדינה, אנו עושין אפרגייס במדינה, אלא פתח אתה שבתך ואני שבתי. ר' חנניה בריה דר' איבי אמר: מה יפו פעמיך בנעל אין כתיב כאן, אלא בנעלים, שתי נעלים: נעילה בפסח. ונעילה בחג. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם נועלים לפני בחג, ואני נועל לפניכם בפסח. אתם נועלים לפני בחג, ואני: פותח ומשיב רוחות, ומעלה עננים, ומוריד גשמים, ומזריח חמה, ומגדל צמחים, ומדשן פירות, ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צרכיו, ולכל גויה וגויה כדי מחסורה, ואני נועל לפניכם בפסח, ואתם יוצאים: וקוצרים, ודשין, וזורים, ועושים כל צרכיכם בשדה, ומוצאין אותה מלאה ברכות. אמר רבי יהושע בן לוי: ראויה הייתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאים מן הקיץ לחורף לית ביומיהו דייזלון וייתון. משל למה הדבר דומה? למלך שהיו לו בנות הרבה מהן נשואות במקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק. יום אחד באו כולם לשאול שלום המלך אביהם. אמר המלך: אלו שנשואות במקום קרוב, אית בעונתה למיזל ולמיתי. ואלין שנשואות במקום רחוק, לית בעונתה ליזיל ולמיתי, אלא עד דאינון כלהון אצלי הכא, נעבד כלן חד יום טב, ונחדי עמן. כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מהחורף לקיץ. אמר הקב"ה: אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג על ידי שהן יוצאין מהקיץ לחורף ואבק דרכים קשה וידות דרכים קשות, לפיכך אינה רחוקה חמישים יום. אמר הקדוש ברוך הוא: לית ביומיא למיזל ולמיתי, אלא עד דאינון הכא נעבד כלן חד יום טב ונחדי. לכך משה מזהיר לישראל ואומר להם: (במדבר כ"ט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם, הוי אומר: מה יפו פעמיך בנעלים:

בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב, היך מה דאת אמר: (תהילים מ"ז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם וגו'. חמוקי ירכיך אמר רבי יוחנן: כל חיטטין ופרניקין שישראל מחטין ומתפרנקין בעוה"ז, בזכות מילה שנתנה בין ירכים. אמר רבי חייא: מה ראו חכמים לקבוע רופא בברכה שמינית? כנגד המילה שנתנה בשמיני, הדא הוא דכתיב: (מלאכי ב') בריתי הייתה אתו החיים והשלום וגו'. כמו חלאים כמה חליים מתחת ידיה, כמה תינוקות הנמולים ומתים תחת ידיה. אמר רבי נתן: מעשה שבאתי למדינת קפוטקיא והיתה שם אשה אחת והיתה יולדת בנים זכרים ונמולים ומתים. מלה ראשון ומת, שני ומת, שלישי ומת, רביעי הביאתו לפני וראיתי בשרו ירוק נסתכלתי בו ולא מצאתי בו דם ברית. אמרו לי: מה אנו מולין אותו? אמרתי להם: המתינו והניחו אותו, עד שיבא לו דם ברית. דתנינן תמן: הקטן החולה אין מולין אותו עד שיבריא והניחו אותו. מלו אותו ונמצא הבן של חיים והוציאו שמו נתן כשמי, הוי, כמו חלאים. דבר אחר: כמו חלאים למה חלאים היה דומה? רבי חוניא ורבנן רבי חוניא אמר: לחוליא של עמוד. ורבנן אמרין: לחוליא של מרגלית. ומי עשאה? רבי מנחמא אמר: מעשה ידי אמן, מעשה ידי אומנתו של הקב"ה בעולם. אמר רבי שמואל: למלך שהיה לו פרדס ונוטע בו שורות שורות של אגוזין ותפוחים ורמונים, ומסרן לבנו. אמר לו: בני! איני תובע ממך דבר, אלא בשעה שהנטיעות הללו מבכרות, תהא מביא לפני מהן ומטעמני, כדי שאראה מעשה ידי ואשמח בך. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני! איני תובע מכם דבר, אלא כשיולד לאחד מכם בן בכור יהא מקדישו לשמי, הדא הוא דכתיב: (שמות י"ג) קדש לי כל בכור. וכשאתם עולין לפעמי רגלים, תהיו מעלין אותו וכל זכרים שלכם להראות לפני, לפיכך הזהיר משה את ישראל: (שמות כ"ג) שלוש פעמים בשנה:


ג. עריכה

שררך אגן הסהר שררך, אלו סנהדרין. מה תינוק זה, כל זמן שהוא במעי אמו אינו חי, אלא מטיבורו, כך אין ישראל יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. אגן הסהר אדרה דאזהרה. אבון בר חסדי אמר: אית אתרין דקריין וצווחין לזהרא סהרא. אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מעשרים ושלשה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין מופלא שלה. דבר אחר: אל יחסר המזג אל תחסר סנהדרין, זה שהוא ממזג לה את ההלכה. כההיא דתנינן תמן: מזג שני חלקים מים ואחד יין מיין השרוני. דבר אחר: אל יחסר המזג לא נחסר מזגא דעלמא, היך מה דאת אמר: (תהילים כ"ג) ה' רועי לא אחסר:

בטנך ערמת חטים זה תורת כוהנים. מה כרס זה הלב מכאן והכרעים מכאן והוא באמצע. כך תורת כוהנים שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע. ערמת חטים ערמת של חטאים. סוגה בשושנים אלו דברי תורה, שהן רכים כשושנים. כמה מצוות ודקדוקים יש בתורת כוהנים? כמה קלין וחמורין פיגולין ונותרות יש בתורת כוהנים? אמר רבי לוי: בנוהג שבעולם, אדם נושא אשה בן ל' שנה בן מ' שנה, משמוציא יציאותיו הוא בא לזקק לה, והיא אומרת לו: כשושנה אדומה ראיתי ופורש ממנה מיד. מי גרם לו שלא יקרב לה? איזה כותל ברזל יש ביניהם? ואיזה עמוד ברזל ביניהם? אי זה נחש נשכו? איזה עקרב עקצו שלא יקרב לה? דברי תורה, שרכין כשושנה, שנאמר בה: (ויקרא י"ח) ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב. וכן מי שהביאו לו תמחוי של חתיכות, אמרו לו: חֵלֶב נפל שם ומשך ידו ולא טעמו. מי גרם לו שלא לטעום? איזה נחש נשכו שלא יטעום? ואיזה עקרב עקצו שלא יקרב ויטעם אותו? דברי תורה, שרכין כשושנה שכתוב בה: (ויקרא ג') כל חלב וכל דם לא תאכלו: דבר אחר: בטנך ערמת חטים והלא של איסטרובילין יפה משל חטים?! אלא איפשר לעולם להיות בלא איסטרובילין, ואי איפשר לעולם להיות בלא חטים! אמר רבי אידי: מה חיטה זו סדוקה, כך ישראל סדוקה מילתן. ר' יוסי בר חנניה אמר: מה חיטה זו סופגת. כך ישראל סופגין נכסיהם של אומות העולם, הדא הוא דכתיב: (דברים ז') ואכלת את כל העמים וגו'. וכתיב: (ישעיה ס"א) חיל גויים תאכלו ובכבודם תתימרו. אר' שמעון בן לקיש: מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהם, כך ישראל (דברים כ"ט) מחוטב עציך עד שואב מימיך. אמר ר' יצחק: מה חטים הללו, כשהן יוצאין לזרע אינן יוצאין אלא במנין, וכשנכנסין מהגורן נכנסין במנין. כך כשירדו ישראל למצרים ירדו במנין, שנאמר (שם י') בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה. וכשעלו עלו במנין, שנאמר (שמות י"ב) כשש מאות אלף רגלי. רבי חוניה אמר על הדא דרבי יצחק: כשם שאין בעל הבית משגיח לא על משפלות של זבל ולא על משפלות של תבן, ולא על הקש ולא על המוץ. למה? שאין נחשבין לכלום. כך אין הקב"ה משגיח על אומות העולם. למה? שאינן כלום, שנאמר: (ישעיה מ') כל הגוים כאין נגדו וגו'. ועל מי הוא משגיח? על ישראל, שנאמר: (שמות ל') כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. (במדבר א') שאו את ראש כל עדת בני ישראל. ר' נחמיה בשם ר' אבון: אומות העולם: אין להם נטיעה, אין להם זריעה, אין להם שרש. ושלשתם בפסוק אחד, (שם) אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שרש בארץ גזעם וגו'. אבל ישראל יש להם נטיעה, שנאמר: (ירמיה ל"ב) ונטעתים בארץ הזאת וגו'. וכתיב (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם וגו'. יש להם זריעה שנאמר (הושע ב') וזרעתיה לי בארץ. יש להם שרש, שנאמר (ישעיה כ"ז) הבאים ישרש יעקב. משל למה הדבר דומה? התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה. זה אומר בשבילי נזרעה הארץ, וזה אומר בשבילי נזרעה השדה. אמר להן החטים: המתינו לי, עד שתבא הגורן ואנו יודעין בשל מי נזרעה השדה. בא הגורן וכשנכנסים אל הגורן יצא בעל הבית לזרותה. הלך לו המוץ לרוח, נטל התבן והשליכו לארץ, נטל הקש ושרפו, נטל את החטין ועשה אותן כרי. היו עוברים הבריות כל מי שרואהו מנשקו, היך מה דאת אמר: (תהילים ב') נשקו בר. כך אומות העולם הללו אומרין: אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם, והללו אומרין אנו ישראל ובשבילנו נברא העולם. אמר להם ישראל: המתינו עד שיבא היום של הקדוש ברוך הוא, ואנו יודעין בשביל מי נברא העולם, הדא הוא דכתיב: (מלאכי ג') כי הנה היום בא בוער כתנור וגו'. וכתיב: (ישעיה מ"א) תזרם ורוח תשאם. אבל ישראל נאמר עליהם: (שם) ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל:


ד. עריכה

צוארך כמגדל השן כתיב: (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו כולו נקוד. אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה, את תפיש את הכתב ומניח הנקודה. נקודה רבה על הכתב, את תפיש הנקודה ומניח את הכתב. ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו? אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג. ומה תלמוד לומר ויבכו? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' אלעזר מייתי לה מן הדא: צוארך כמגדל השן כתיב (שמות ב') וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה ויברח משה. וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך?! אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחייבו להתיז את ראשו. אמר רבי אביתר: נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע, הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, אותי הציל ולקוסטנר לא הציל. רבי בון הוי קרי עליה: (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. אמר ר' ברכיה: (שם כ"א) כפר לצדיק רשע. בר קפרא אמר: מלמד שירד מלאך בדמותו של משה, ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה: מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סומין, מהן חגרין. אומרין לאלמין: איכן הוא משה? ולא היו מדברים. ולסומין ולא היו רואים. ולחרשין ולא היו שומעים. ולחגרים ולא היו מהלכין. שנאמר: (שמות ד') ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', הלא אנא הוא דעבד כל אילין, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה:

עיניך ברכות בחשבון עיניך, אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, היך מה דאת אמר: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים שיש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. ברכות בחשבון מילי דחושבן, ל"ו מזכין ל"ה מחייבין. על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרווחת לרבים. ר' יהודה ברבי אמר: שיכן לנטות אחרי רבים:

אפך כמגדל הלבנון זה בית המקדש. מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו, כך כהונה ולוויה ומלכות מיעקב. כמגדל הלבנון שנאמר: (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. ר' טביומי אמר: שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר: (תהילים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ. ורבנן אמרי: על שם (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. צופה פני דמשק אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר: (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ. חדרך מהו חדרך? ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר: מקום הוא שנקרא חדרך. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית: העבודה! שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. רבי נחמיה אמר: זה מלך המשיח שהוא חד ורך חד לאומות ורך לישראל. דבר אחר: חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב"ה, ודמשק מנוחתו. וכי דמשק מנוחתו?! והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש, שנאמר: (תהילים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: ודמשק מנוחתו, עד דמשק מנוחתו. מה מקיים ר' יוחנן (ירמיה ל') ונבנתה עיר על תלה? כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי, הרי לארך. לרחב מנין? ת"ל (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך. ר' זכאי רבה אמר: עד שיחיה ריפע, עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הרי לארכה ולרחבה. ולמעלה מניין? ת"ל: (יחזקאל מ"א) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, לצלעות. תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום. רבי יוסי ברבי ירמיה אמר: עדיין לא למדנו שבח ירושלים, מהיכן את למד שבחה? מחומותיה, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב:


ה. עריכה

צוארך כמגדל השן כתיב: (בראשית ל"ג) וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צואריו וישקהו כולו נקוד. אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל מקום שאת מוצא הכתב רבה על הנקודה, את תפיש את הכתב ומניח הנקודה. נקודה רבה על הכתב, את תפיש הנקודה ומניח את הכתב. ברם הכא לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב, אלא כולו נקוד וישקהו עליו? אלא מלמד, שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וקהו שיניו של אותו רשע ונמסו כדונג. ומה תלמוד לומר ויבכו? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' אלעזר מייתי לה מן הדא: צוארך כמגדל השן כתיב (שמות ב') וישמע פרעה את הדבר הזה, ויבקש להרוג את משה ויברח משה. וכי יש אדם יכול לברוח מן המלך?! אלא מלמד שהיה עומד ונדון באותו היום וחייבו להתיז את ראשו. אמר רבי אביתר: נתזה החרב מצוארו של משה והתיזה צוארו של קוסטנר הרשע, הדא הוא דכתיב: (שם י"ח) כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה, אותי הציל ולקוסטנר לא הציל. רבי בון הוי קרי עליה: (משלי י"א) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו. אמר ר' ברכיה: (שם כ"א) כפר לצדיק רשע. בר קפרא אמר: מלמד שירד מלאך בדמותו של משה, ותפשו את המלאך והניחו את משה וברח. ר' אבא בריה דרב פפי ור' יהושע דסכנין בשם רבי לוי: כל איסקולין של פרעה נעשו באותה שעה: מהן אלמין, מהן חרשין, מהן סומין, מהן חגרין. אומרין לאלמין: איכן הוא משה? ולא היו מדברים. ולסומין ולא היו רואים. ולחרשין ולא היו שומעים. ולחגרים ולא היו מהלכין. שנאמר: (שמות ד') ויאמר ה' אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', הלא אנא הוא דעבד כל אילין, ועתה לכה ואשלחך אל פרעה:

עיניך ברכות בחשבון עיניך, אלו סנהדרין שהם עינים לעדה, היך מה דאת אמר: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים שיש בו באדם וכולן הולכין אחר העינים, כך הן ישראל אין יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהן. ברכות בחשבון מילי דחושבן, ל"ו מזכין ל"ה מחייבין. על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאה מבית שער ומרווחת לרבים. ר' יהודה ברבי אמר: שיכן לנטות אחרי רבים:

אפך כמגדל הלבנון זה בית המקדש. מה האף הזה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. מה האף הזה רוב תכשיטין תלויין עליו, כך כהונה ולוויה ומלכות מיעקב. כמגדל הלבנון שנאמר: (דברים ג') ההר הטוב הזה והלבנון. ר' טביומי אמר: שמלבין עונותיהם של ישראל כשלג, שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ר' שמעון בן יוחאי אומר: שכל הלבבות שמחות בו, שנאמר: (תהילים מ"ח) יפה נוף משוש כל הארץ. ורבנן אמרי: על שם (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. צופה פני דמשק אמר רבי יוחנן: עתידה ירושלים שתהא מגעת עד שערי דמשק, שנאמר: (זכריה ט') משא דבר ה' בארץ. חדרך מהו חדרך? ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אמר: מקום הוא שנקרא חדרך. אמר לו ר' יוסי בן דורמסקית: העבודה! שאני מדמשק ויש שם מקום ששמו חדרך. רבי נחמיה אמר: זה מלך המשיח שהוא חד ורך חד לאומות ורך לישראל. דבר אחר: חדרך זה מלך המשיח שעתיד להדריך כל באי העולם בתשובה לפני הקב"ה, ודמשק מנוחתו. וכי דמשק מנוחתו?! והלא אין מנוחתו אלא בית המקדש, שנאמר: (תהילים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. אמר לו: עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה, עד שתהא מגעת לשערי דמשק, וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: ודמשק מנוחתו, עד דמשק מנוחתו. מה מקיים ר' יוחנן (ירמיה ל') ונבנתה עיר על תלה? כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה וגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנאמר: (ישעיה נ"ד) כי ימין ושמאל תפרוצי, הרי לארך. לרחב מנין? ת"ל (זכריה י"ד) ממגדל חננאל עד יקבי המלך. ר' זכאי רבה אמר: עד שיחיה ריפע, עד היקבין שיקבן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, הרי לארכה ולרחבה. ולמעלה מניין? ת"ל: (יחזקאל מ"א) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, לצלעות. תני עתידה ירושלים להתרחב ולעלות ולהיות מגעת עד כסא הכבוד עד שתאמר צר לי המקום. רבי יוסי ברבי ירמיה אמר: עדיין לא למדנו שבח ירושלים, מהיכן את למד שבחה? מחומותיה, שנאמר (זכריה ב') ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש סביב:


ו. עריכה

ראשך עליך ככרמל אמר הקב"ה לישראל: ראשך עליך ככרמל הרשים שבכם חביבים עלי כאליהו שעלה להר הכרמל, שנאמר: (מלכים א' י"ח) ואליהו עלה אל ראש הכרמל וישם פניו בין ברכיו. ולמה שם פניו בין ברכיו? אלא אמר לפני הקדוש ברוך הוא: אין לנו זכות, הבט לברית. ודלת ראשך כארגמן אמר הקב"ה: הדלים והרשים שבישראל חביבין עלי כדוד, שנאמר: (זכריה י"ב) והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד ויש אומרים כדניאל, דכתיב ביה: (דניאל ה') והלבישו לדניאל ארגונא. מלך אסור ברהטים זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, דכתיב ביה: (תהילים צ"ג) ה' מלך גאות לבש. אסור ברהטים שאסר עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישראל, ברהטים של יעקב אבינו. בזכות מי? ר' אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר: בזכותו של אברהם אבינו, שנאמר: (בראשית י"ח) ואל הבקר רץ אברהם. וחד אמר: בזכות יעקב אבינו, שכתוב בו: (שם ל') ויצג את המקלות. אמר רבי ברכיה: מלך זה משה, שנאמר: (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. ברהטים שנגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל. בשביל מה? ברהטים של מי מריבה, הדא הוא דכתיב: (במדבר כ') המה מי מריבה. ר' נחמיה אמר: מלך, זה משה שנאמר: (דברים ל"ג) ויהי בישורון מלך. אמר הקב"ה למשה: מניתיך מלך על ישראל ודרכו של מלך להיות גוזר ואחרים מקיימין, כך תהא גוזר על ישראל והן מקיימין, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ"ד ב') צו את בני ישראל:


ז. עריכה

מה יפית ומה נעמת מה יפית, במצוות. ומה נעמת, בגמילות חסדים. מה יפית, במצוות עשה. ומה נעמת, במצוות לא תעשה. מה יפית, במצוות הבית: בחלוק תרומה ומעשרות. ומה נעמת, במצוות השדה: בלקט שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר. מה יפית, בכלאים. ומה נעמת, בסדין בציצית. מה יפית, בנטיעה. ומה נעמת בערל. מה יפית, בנטע רבעי. ומה נעמת, במילה. מה יפית בפריעה. ומה נעמת בתפילה. מה יפית בקריאת שמע. ומה נעמת במזוזה. מה יפית בתפילין. ומה נעמת בסוכה. מה יפית בלולב. ומה נעמת, בתשובה. מה יפית, במעשים טובים. ומה נעמת, בעולם הזה. מה יפית, בעוה"ב. ומה נעמת, לימות המשיח. אהבה בתענוגים זה אהבתו של אברהם שהיה מתחטא על מלך סדום, הדא הוא דכתיב: (בראשית י"ד) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל. דבר אחר: אהבה בתענוגים זה אהבתו של דניאל שהיה מתחטא על בלשצר, שנאמר: (דניאל ה') מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב. ר' אבא בר כהנא אמר: נבוז ראשה תמן הינון צווחין ליה לאיפרכא נבוזבזאתך. רבי ברכיה אמר: בזבוזיך בזיזין בני בזיזין אתון. מתלא אמר: מן דיירות ולא מן דבזין ליה:


ח. עריכה

זאת קומתך דמתה לתמר ר' חוניא בשם ר' דוסא בר טבת: שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו: יצר עבודת כוכבים, ויצר זנות. יצר עבודת כוכבים כבר נעקר ויצר זנות הוא קיים. אמר הקב"ה: כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן. אמר ר' יהודה: לחבר שהיה לו חכינים חבר את הגדולה והניח את הקטנה אמר כל מי שהוא יכול לעמוד בזו מעלין עליו כאילו עומד בשתיהם. כך עיקר הקדוש ברוך הוא יצר עבודת כוכבים והניח של זנות, אמר: כל מי שעומד ביצר זנות מעלין לו כאילו עמד בשתיהן. אימתי נעקר יצר עבודת כוכבים? רבי בנייה אמר: אלו מרדכי ואסתר. ורבנן אמרי: אלו חנניה מישאל ועזריה. מיתיבין רבנן לרבי בנייה: וכי ע"י יחידי היה נעקר?! מותיב רבי בנייה לרבנן: וכי מרדכי ואסתר יחידים היו?! הדא מסייעא לרבי בנייה. אמר רבי תנחומא ור' מיאשא ור' ירמיה בשם ר' שמואל בר כהנא: כתיב: (אסתר ד') שק ואפר יצע לרבים, רובן של אותו הדור צדיקים היו. ודא מסייעא לרבנן ר' פנחס ורבי חלקיה בשם ר' שמואל: כתיב: (יחזקאל ו') וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם וגו'. פליטיכם, אלו חנניה מישאל ועזריה, שהיו פלטים מכבשן האש. בגוים, אשר שבו שם אין כתיב כאן, אלא בגוים אשר נשבו שם. אמר הקב"ה לישראל: (הושע י"ד) אפרים מה לי עוד לעצבים, מה לי ליצרה של עבודת כוכבים! אני עניתי, אני עוניתי לו, לא אשורנו לא אמרנו שירה לפניך, הוי אומר: אני הוא שכפפתי יצרה של עבודת כוכבים. אם כן למה באו ישראל בספק בימי המן? רבנן ור' שמעון בן יוחאי רבנן אמרי: על שעבדו ישראל עבודת כוכבים. ור' שמעון אמר: על שאכלו מתבשיל הגוים. אמרו לו: והלא לא אכלו סעודה אלא אנשי שושן הבירה בלבד, הדא הוא דכתיב: (אסתר א') ובמלאת הימים האלה. אמרו לו: והלא כל ישראל ערבין אילין באילין, דכתיב: (ויקרא כ"ו) וכשלו איש באחיו איש בעון אחיו. אמר להם: אם כדעתכם אתם חייבתם את כל ישראל כלייה, דכתיב: (שמות י"ב) זובח לאלהים יחרם. אמרו לו: אעפ"כ לא עבדו אותה בכל לבם, שנאמר: (איכה ג') כי לא ענה מלבו, אף ע"פ כן (שם) ויגה בני איש, העמיד עליהם אדם קשה ביותר לנסותן, זה נבוכדנצר, ועמד והגה את מכתן. רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר: בשני מקומות פעלו ישראל עם הקדוש ברוך הוא: בסיני פעלו בפיהם ולא פעלו בלבם, שנאמר: (תהילים ע"ח) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו. בבבל פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם שנאמר: כי לא ענה מלבו, אף על פי כן ויגה בני איש, הביא עליהם איש, שנאמר: (אסתר ז') איש צר ואויב המן הרע הזה, והגה את מכתן. על דעת רבנן: עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. על דעת ר' שמעון בן יוחאי: לא עבדו ישראל עבודת כוכבים בימי נבוכדנצר. על דעת רבנן: עבדו ישראל עבודת כוכבים. כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה, ועשרים ושלשה מכל ישראל. על דעת ר' שמעון: לא עבדו ישראל עבודת כוכבים. הא כיצד? נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ושלשה מכל ישראל, וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה מישראל עמדו ומיחו על עצמן, ולא עבדו עבודת כוכבים. הלכו להם אצל דניאל, אמרו לו: רבינו דניאל, נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלושה שלושה, ולנו הפריש מכל ישראל, מה אתה אומר לנו, נסגוד ליה או לא? אמר להם: הנה הנביא לפניכם לכו אצלו. הלכו להם מיד אצל יחזקאל, אמרו לו כמו שאמרו לדניאל, נסגוד ליה או לא? אמר להם: כבר מקובל אני מישעיה רבי: (ישעיה כ"ו) חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. אמרו ליה: מה את בעי דיהון אמרין הדין צלמא סגדין ליה כל אומיא! אמר לון: ומה אתון אמרין? אמרו ליה: אנן בעינן נתן ביה פגם דניהוי תמן ולא נסגוד ליה, בגין דיהון אמרין: הדין צלמא כל אומיא סגיד ליה, לבר מישראל. אמר להם: אם כדעתכם המתינו לי עד שאמלך בגבורה, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל כ') באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני. ומי היו אלו? חנניה מישאל ועזריה. אמר לפני הקב"ה: רבש"ע! חנניה מישאל ועזריה מבקשים ליתן נפשם על קדושת שמך, מתקיים את עליהן או לא? אמר לו: איני מתקיים עליהם, הדא הוא דכתיב: (שם) בן אדם דבר את זקני ישראל ואמרת אליהם וגו' הלדרוש אותי אתם באים מאחר שגרמתם לי להחריב ביתי ולשרוף היכלי ולהגלות בני לבין האומות ואח"כ אתם באים לדרשני?! (שם) חי אני אם אדרש לכם! באותה שעה בכה יחזקאל וקונן והילל בעצמו ואמר: ווי לשונאי ישראל אבדה שארית יהודה, שלא נשתייר מיהודה, אלא אלו בלבד, שנאמר: (דניאל א') ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה וזו תשובה באה להם והוה בכי ואזיל. כיון דאתא, אמרו ליה: מה אמר לך הקדוש ברוך הוא? אמר להם: אינו מתקיים עליכם. אמרו לו: בין מתקיים בין שאין מתקיים אנו נותנין נפשותינו על קדושת שמו! תדע לך שהוא כן, שעד שלא באו אצל יחזקאל, מה אמרו לו לנבוכדנצר? (שם ג') לא חשחין אנחנא על דנה פתגם להתבותך הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין יכל לשזבותנא. לאחר שבאו אל יחזקאל ושמעו התשובה אמרו לנבוכדנצר: (שם) והן לא ידיע ליהוא לך מלכא, בין מציל בין לא מציל, ידיע ליהוא לך מלכא, די לאלהיך לא איתנא פלחין ולצלם דהבא די הקימת לא נסגד! מן דנפקין מן גביה דיחזקאל, נגלה הקב"ה ואמר לו: יחזקאל, מה את סבור שאיני מתקיים עליהם, מתקיים אני עליהם בודאי, הדא הוא דכתיב: (יחזקאל ל"ו) כה אמר ה' אלוהים עוד זאת אדרש לבית ישראל, אלא שביק להון ולא תימר להון מידי אשבוק להון, מהלכין על תומם, הדא הוא דכתיב: (משלי י') הולך בתום ילך בטח וגו'. מה עשו? הלכו ופזרו עצמן בין האוכלוסין, והוון אמרין: והן לא מציל, ידיע ליהוא לך הדא היא דברייתא משתבעין ואמרין: במאן דאקים עלמא על תלתא עמודים. אית דאמרי: אברהם יצחק ויעקב אינון. ואית דאמרין: אלו הן חנניה מישאל ועזריה. זאת קומתך דמתה לתמר מה תמר נגזרה עליה שריפה ולא נשרפה, אף אלו נגזר עליהם שריפה ולא נשרפו. כיצד נעשה להם האור? רבי אלעזר ור' שמואל בר נחמיה רבי אלעזר אמר: כמין טלנס. ורבי שמואל אמר: כמין אוקיי:


ט. עריכה

אמרתי אעלה בתמר אמרתי שאני מתעלה בכל האומה כולה, ולא נתעליתי, אלא בכם. אוחזה בסנסניו בסנסנייה, הדא תמרתא כד לא עבדה כלום, לא פחיתא דהיא עבדה מן תלת אילנין אלבנין. אבון בר חסדי אמר: באתרין צווחין לאלבנייה סנסנייה, הדא הוא דכתיב: (דניאל ג') באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון. ר' יודן ורבי הונא ר' יודן אמר: בגוליהון. ור' הונא אמר: במוקסיהון. אמר רבי אבדימי דמן חיפה: (שלשה) [ששה] נסים נעשו באותו היום: צף הכבשן, ונפרץ הכבשן, ונשרפו ד' מלכיות, ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף, והפילה הרוח את הצלם, והחיה יחזקאל המתים בבקעת דורא. צף הכבשן מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (דניאל ג') אדין נבוכדנצר מלכא תוה וקם בהתבהלה, ענה ואמר וגו', הא אנה חזה גברין ארבעה שרין מהלכין בגו נורא וגו', ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין. רבי פנחס בשם רבי ראובן אמר: באותה שעה ירד מיכאל המלאך וסטרו על פיו, א"ל: אי רשע לחה סרוחה בר אית ליה חזור ויתיב מילך חזר ויתיב מילוי. (שם) ענה נבוכדנצר ואמר: בריך אלההון די שלח בריה אין כתיב כאן, אלא די שלח מלאכה ושזיב לעבדוהי די התרחצו עלוהי. אמר רבי ראובן: פריטון משלו היו נפרץ הכבשן מניין? דכתיב: (שם ) באדין קרב נבוכדנצר לתרע אתון נור יקדתא ענה ואמר: שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עלאה פרקו ואתו אין כתיב כאן, אלא פוקו ואתו מכאן שנפרץ הכבשן. נשרפו ארבעה מלכיות מניין? אמר רבי יצחק: דכתיב (שם) שלח למכנש לאחשדרפניא סגניא ופחותא אדרגזריא גדבריא דתבריא תפתיא אדרגזריא איפרכיא גדבריא איסטרטטיא דתבריא איסכלוסקוקי הוא קורא להם דתבריא שהם שוברים את הדברים תפתיא מימרם. ולמה הוא קוראן כן תפתיא? שמפתין יצר הרע על זנות, אין לי אלא אלו. מניין לרבות דוכסין ואנדיקין וההגמונין? ת"ל: (שם) וכל שלטוני מדינתא אין לי אלא אלו. בירידתן בעלייתן מניין? דכתיב: (שם) ומתכנשין אחשדרפניא סגניא ופחותא ודברי מלכא אחשדרפניא. רבי אחא ורבנן רבי אחא אמר: אלו הארכונות שהן נחשדין ופונין דין לכל צד. ורבנן אמרי: שמהדרין פנים ופונים דין סגניא סכולוסטיקי ופחותא קתאליקי והדברי מלכא קשיש ואיסטרולוגיסי חזין לגובריא אלך. ונעשה נבוכדנצר אימוס שירוף מניין? אמר רבי יצחק? מן הדא דהוא אמרה בפומיה: (שם) אתיא ותמהיא די עבד עמי אלהא עילאה שפר קדמי להחויה למי עבד בגופי עבד. הפילה הרוח את הצלם מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (ישעיה מ"ו) כרע בל קורס נבו. החיה יחזקאל את המתים מניין? אמר רבי יצחק: מן הדא קרא: (יחזקאל ל"ז) מארבע רוחות באי הרוח. אמר רבי פנחס: אותה הרוח שהפילה את הצלם, הרוח ההוא החיה המתים. אמר רבי אלעזר: אותו היום שבת ויום הכפורים היה. ורבנן אומרים: כמה הוה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו: לית את סגיד לצלמא דרידא ליה?! ואית ליה ממשא? אמר ליה: תא חמי מהו עביד, ואת מן גרמך את סגיד ליה! מה עשה אותו רשע? נטל ציצו של כוהן גדול ונתנו לתוך פיו וכינס כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי, והוא אומר: אנכי ה' אלוהיך. כיון דחמא דניאל כן, אמר: ליה לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה! אמר ליה: ולמה על פומיה? אמר ליה: דהוא טעים משתעי, מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק אישתבע לציצא, ואמר ליה: בשר ודם אני ושלוחו של הקדוש ברוך הוא אני, אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים, וגוזר אני עליך שתבא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו, מן דנחת מתכנשין כל זני זמרא והוו מקלסין קדמוהי ולא הוה עביד כלום, באותה שעה הפיל הרוח את הצלם. כיון שראו אומות העולם נסים וגבורות שעשה הקב"ה עם חנניה וחבריו, הוו נסבין ית טעותהון ומתברין יתהון ועבדין יתהון זוגין פעמונין, ותלן יתהון בכלביהון ובחמוריהון, והוו מקרקשין בהון ואמרון: אתון חמון למה הוינן סגדין, לקיים מה שנאמר: כרע בל קרס נבו היו עצביהם לחיה ולבהמה. ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח. מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו, אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים אמר רבי אלעזר: מאחר שכתב בהן: (דניאל ג') וריח נור לא עדת בהון, ואת אמר וריח אפך כתפוחים?! ולמה היה דומה ריחן? לריח שדה של תפוחים:


י. עריכה

וחכך כיין הטוב אמר רבי יוחנן: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת כולן, ואמר להם: רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של אלו, שכשם שפעלו הם לפני באש, כך פעלו לפני בניהם באש. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון: באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: רדו נשקו שפתותיהן של אלו, שאילולי אלו לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני, הייתי נעשה בעל דבב לאלו, שהם ישנים במערת המכפלה. דובב שפתי ישנים אמר רבי יוחנן בן תורתה: אע"פ שמת שפתותיו רוחשות עליו בקבר. מאי טעמא? דובב שפתי ישנים. שמואל אמר: ככומר זה של ענבים שהוא זב מאיליו. ר' חנינא בר פפא ור' סימון חד אמר: כהדין דשתי קונדיטון. וחד אמר: כהדין דשתי חמר עתיק, אע"ג דהוא שתי ליה טעמא וריחא בפומיה:


יא. עריכה

אני לדודי ועלי תשוקתו ג' שוקין הן: אין שוקן של ישראל, אלא באביהם שבשמים, שנאמר: אני לדודי ועלי תשוקתו. אין שוקה של אשה, אלא בבעלה, שנאמר: (בראשית ג') ואל אישך תשוקתך. אין שוקו של יצר הרע, אלא בקין וחבורתו, שנאמר: (שם ד') ואליך תשוקתו. ר' יהושע בשם ר' אחא: אין שוקן של גשמים, אלא בארץ, שנאמר: (תהילים ס"ח) פקדת הארץ ותשוקקה רבת תעשרנה, אם זכיתם תעשירנה ואם לא תעשרנה, שתעשה לכם אחד מעשרה. דבר אחר: ועלי תשוקתו תשים אנו, אף על פי שאנו תשים אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקדוש ברוך הוא בכל יום ויום ומיחדים שמו שתי פעמים, ואומרים: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד:


יב. עריכה

לכה דודי נצא השדה רוח הקדש צווחת ואומרת: נצא ונטייל בדימוסין של עולם. נלינה בכפרים בכופרים בו, אלו כרכי אומות העולם, שכפרו בהקב"ה. אמר רבי אבא בר כהנא: אעפ"כ לשעה:


יג. עריכה

נשכימה לכרמים אלו ישראל, שנאמר: (ישעיה ה') כי כרם ה' צבאות בית ישראל. נראה אם פרחה הגפן זו קריאת שמע. פתח הסמדר אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. הנצו הרמונים תינוקות שיושבים ועוסקים בתורה. שם אתן את דודי שם אני נותנת הצדיקים והצדיקות והנביאים והנביאות שעמדו ממנו:


יד. עריכה

הדודאים נתנו ריח אלו עולמי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ועל פתחינו כל מגדים אלו בנות ישראל, שדבקו בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר. דבר אחר: הדודאים נתנו ריח ר' יודן ור' לוי ר' יודן אמר: בא וראה כמה הם חביבין הדודאים לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר הדודאים הללו עמדו שני שבטים גדולים מסוימים, ואלו הם: שבטו של יששכר. ושבטו של זבולון, שנאמר: (בראשית ל') ויבא יעקב מן השדה בערב. ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר' אלעזר אומר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים וקבורה. רחל נשתכרה דודאים והפסידה שבטים וקבורה. ר' שמואל אמר: זו הפסידה וזו הפסידה, זו נשתכרה וזו נשתכרה. לאה הפסידה דודאים ונשתכרה שבטים והפסידה הבכורה. רחל נשתכרה דודאים ונשתכרה בכורה והפסידה שבטים. אמר רבי לוי: כתיב: (ירמיה כ"ד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים וגו'. הדוד האחד תאנים טובות מאד, זו גלותו של יכניה. והדוד האחד תאנים רעות מאד זו גלותו של צדקיהו. אין תימר גלותו של יכניה עשת תשובה וגלותו של צדקיה לא עשת תשובה? ת"ל: הדודאים נתנו ריח, שני הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח. ועל פתחינו כל מגדים דבית ר' שילא ורבנן דבית ר' שילא אמרין: לאשה כשרה שהניח לה בעלה מעט חפצים ומעט יציאות, כיון שבא בעלה אמרה לו: ראה מה הנחת לי, ומה סגלתי לך, וגם הוספתי לך עליהם. ורבנן אמרי: למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס. מה עשה אותו האריס? מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתנן על פתח הפרדס, כשהיה המלך עובר רואה כל השבח הזה, אמר כל השבח הזה בפתח הפרדס, בפרדס כולו על אחת כמה וכמה! כך בדורות הראשונים: אנשי כנסת הגדולה, הלל ושמאי, ורבן גמליאל הזקן. בדורות האחרונים: ר' יוחנן בן זכאי ור' אליעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהון על אחת כמה וכמה, ועליהם הוא אומר: חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. אמר רבי אבא בר כהנא: אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם צופנים לי ואני צופן לכם. אתם צופנים במצוות ומעשים טובים, ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם. אמר רבי אבא בר כהנא בר יודן: אלא דדידיה הינון סגין מן דידן, הדא הוא דכתיב: (תהילים ל"א) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת לחוסים בך וגו'.

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.