עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(א) "הנך". עתה מתחיל לשבחה בפרטות כחתן המשבח את כלתו בכל איבריה:

מליצה:

(א) "הנך". הדוד העליון מפאר את כלתו הכלולה בכל פרטיה. כי עתה מתיחד עמה בעודה פועלת בגויה על ידי עבודת ה' בבית עולמים. והנה עיני הנפש הם שנים. כמו שפרשתי (א' ט"ו). והם, העין הרוחני שבו תביט אל האלהות אשר בעולם הגדול. והעין אשר בו תביט אל האלהות אשר בעולמה הקטן. ושניהם דומים כיונים הבלתי נפרדים מבן זוגם. והגם שהם מבעד לצמתך וקשורך, ר"ל שנתונים תחת קשר הגויה וכלואים שם, בכ"ז מבעד הצמה והקשר עם הבשר. תלטוש שני עיניך להביט אלי ולהכירני, שערך כמו שבהגוף יתהוו השער והשנים מן המותרות שתפליט הטבע לחוץ עד שנוכל להמליץ עליהם שהם צומחים מן פנימיות הגוף שפנימיותו נתעבה ונתקשה ויוצא לחוץ. כן במשל הרוחניית ימליצו השער והשנים על התגלות אור הפנימי ובקיעתו ויציאתו לחוץ עד שיורגש ויצוייר לנו. (ובענין זה ישתמשו בעלי החכמה הנעלמת ליחס שער ושנים בספירות העליונות ובאורות הצחצחות. ויאמרו כי השער ירמוז התנוצצות אורות אין מספר מן פנימיות האלהות ולחוץ והשנים הם ל"ב נתיבות החכמה) ודוגמא זאת תמצא בענין הנפש. אם בנפש הדברית שהוא השכל הנתלה בחומר. שמציאות השכל יתגלה. א) ע"י מושגים. ב) ע"י משפטים והיקשים. והנה המושגים הם רבים לבלי תכלית. ואין אחד דומה לחברו. כידוע בהגיון שכל מושג י"ל הבדל שבו יוכר מזולתו. ומצד זה קורא אותם שערות הנפש. שכמו שהשערות צומחים ממותרי המוח שהוא משכן השכל. והם רבים ודקים מאד. כן מותרי ההשכלה הפנימית יתנוצצו בשערות הנפש שהם המושגים. והם דומים כעדר העזים שגלשו מהר גלעד, שכולם היו נקודים עקודים וברודים. שעי"ז היה כ"א מובדל מחברו, כן יש הבדל וסימן ההכרה לכל מושג בפ"ע (וכן בנפש האלהית הבלתי נתלית בחומר. ירמוז בהשערות על המושגים הרוחניים שהשיגה בעניני האלהות. שהם רבות מאד), ודומים כעדר העזים שגלשו מהר גלעד. שהם העולמות העליונים הנקראים בדברי האלהיים עולם העקודים והנקודים. שעומדים בראשית התגלות במרום הררי עד. וגם ימליץ על רכב אלהים רבותים והשגות לאין מספר שגלשו מהר סיני. ששם העיד ה' בינו ובין עמו, והגל הזה עד ביניהם:

א.    [ עריכה ]
הנך יפה רעיתי הנך יפה הנך יפה במצות. הנך יפה בגמילות חסדים. הנך יפה במצוות עשה. הנך יפה במצוות לא תעשה. הנך יפה במצוות הבית: בחלה, תרומה ומעשרות. הנך יפה במצוות השדה: בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר. הנך יפה בכלאים. הנך יפה בסדין בציצית. הנך יפה בנטיעה. הנך יפה בערלה. הנך יפה בנטע רבעי. הנך יפה במילה. הנך יפה בפריעה. הנך יפה בתפילה. הנך יפה בקריאת שמע. הנך יפה במזוזה. הנך יפה בתפילין. הנך יפה בסוכה. הנך יפה בלולב ואתרוג. הנך יפה בתשובה. הנך יפה במעשים טובים. הנך יפה בעולם הזה. הנך יפה בעולם הבא:

עיניך יונים - עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הדא הוא דכתיב: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. יונים מה יונה זו תמה. כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זו מצויינת. כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה וציצית. מה יונה זו צנועה. כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה. כך ישראל (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העולים. כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן, הדא הוא דכתיב (שם ק"ט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה. מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר. כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר. מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה. כך הן שלוש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו. מה יונה זו אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם. כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה. מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן. כך ישראל מחדשים להם בכל חדש תורה ומצוות ומעשים טובים. מה יונה זו משוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה. כך ישראל, הדא הוא דכתיב (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר. וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה'. רבי אומר: יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה. כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירין באותה שעה, כגון יתרו הא שמע ואתי רחב שמעה ואתיא אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה. מה טעמא? (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מה כתיב בתריה: וידעו תועי רוח בינה. רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר: ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחת והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו. אמר ליה: מאן הות כך? אמר ליה: זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד שישים רבוא שהם כל ישראל, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל. (שם ל"ט) ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה. (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. עיניך יונים כיונים דוגמא דידך דמייה להדא יונה. מה יונה זו הביאה אורה לעולם. כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס') והלכו גויים לאורך. ואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח הדא הוא דכתיב (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וגו'. מהו טרף בפיה? קטיל כמה דתימר (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף. אמר ר' ברכיה: אילולי קטלתיניה אילן רב הוה מתעבד. ומהיכן הביאה אותו? רבי לוי אמר: משמטוטי ארץ ישראל הביאתו. הדא היא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא הוא שנאמר על ידי יחזקאל: (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גשמה ביום זעם. אמר רבי יוחנן: אפי' אצטריבולין של ריחים נמחו במים. ר' טריי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו אמר ליה ר' איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידיך:

מבעד לצמתך אמר ר' לוי: כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה. כך הייתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא הייתה תכשיט של בית המקדש. אמר רבי אבהו: נראין מצומדין והן מרווחין כהדין רבה דצפורין. ור' לוי אמר: לשון ערבי הוא, אין בעי ליה מימרא ארוח לי הוא אומר מבעד לי. שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומות העולם. איזה זה? זה ים סוף. ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: טורא דאתנהרתון מן גווה הדא אתתא כד שערה סגין היא עבדה לה גלשין גלשין, הדא מוצינא כההוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין. ומה גלשה הגלשתי מתוכה? שניך כעדר הקצובות מילין קצובין, בזת מצרים ובזת הים. שעלו מן הרחצה ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: לפני השירה כתיב (שופטים ד') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'. לאחר השירה כתיב (שם ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', תחלת עשייה?! אלא כבר מחלה שירה לשעבר. כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב' כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים. והראשונים היכן הם? אלא כבר מחלה שירה לשעבר. שכלם מתאימות שהיו כולן מותאמים בין שכינה למלאך. הדא הוא דכתיב: (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'. ושכלה אין בהם שלא ניזק אחד מהם: