פתיחת התפריט הראשי

שיר השירים רבה ד

פרשה דעריכה

שיר השירים רבה פרשה ד פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז


א. עריכה

הנך יפה רעיתי הנך יפה הנך יפה במצות. הנך יפה בגמילות חסדים. הנך יפה במצוות עשה. הנך יפה במצוות לא תעשה. הנך יפה במצוות הבית: בחלה, תרומה ומעשרות. הנך יפה במצוות השדה: בלקט, שכחה ופאה ומעשר עני וההפקר. הנך יפה בכלאים. הנך יפה בסדין בציצית. הנך יפה בנטיעה. הנך יפה בערלה. הנך יפה בנטע רבעי. הנך יפה במילה. הנך יפה בפריעה. הנך יפה בתפילה. הנך יפה בקריאת שמע. הנך יפה במזוזה. הנך יפה בתפילין. הנך יפה בסוכה. הנך יפה בלולב ואתרוג. הנך יפה בתשובה. הנך יפה במעשים טובים. הנך יפה בעולם הזה. הנך יפה בעולם הבא:

עיניך יונים - עיניך הן סנהדרין שהם עינים לעדה הדא הוא דכתיב: (במדבר ט"ו) והיה אם מעיני העדה. רמ"ח אברים יש באדם וכולם אינם הולכין וחוזרין אלא אחר העינים, כך אין ישראל יכולים לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם. יונים מה יונה זו תמה. כך ישראל נאים בהילוכן כשהן עולין לפעמי רגלים. מה יונה זו מצויינת. כך ישראל מצויינין בתגלחת במילה וציצית. מה יונה זו צנועה. כך ישראל צנועים. מה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה. כך ישראל (תהילים מ"ד) כי עליך הורגנו כל היום. מה יונה זו מכפרת על העולים. כך ישראל מכפרין על האומות, שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג כנגד שבעים אומות שלא יצדה העולם מהן, הדא הוא דכתיב (שם ק"ט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה. מה יונה זו משעה שמכרת בן זוגה עוד אינה ממירה אותו באחר. כך ישראל משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר. מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת קנה ושובכה וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה. כך הן שלוש שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם כל אחד ואחד מכיר את מקומו. מה יונה זו אע"פ שאת נוטל גוזליה מתחתיה אין מנחת שובכה לעולם. כך ישראל אף על פי שחרב בית המקדש לא בטלו שלוש רגלים בשנה. מה יונה זו מחדשת לה בכל חדש וחדש גרן. כך ישראל מחדשים להם בכל חדש תורה ומצוות ומעשים טובים. מה יונה זו משוגרת רוגליות הרבה וחוזרת לשובכה. כך ישראל, הדא הוא דכתיב (הושע י"א) יחרדו כצפור ממצרים זה דור המדבר. וכיונה מארץ אשור אלו עשרת השבטים אלו ואלו והושבתים על בתיהם נאם ה'. רבי אומר: יש מין יונה שמאכילין אותה וחברותיה מריחות אותה ובאות אצלה לשובכה. כך בשעה שהזקן יושב ודורש הרבה גרים מתגיירין באותה שעה, כגון יתרו הא שמע ואתי רחב שמעה ואתיא אף בחנניה מישאל ועזריה הרבה גרים נתגיירו באותה שעה. מה טעמא? (ישעיה כ"ט) כי בראותו ילדיו מה כתיב בתריה: וידעו תועי רוח בינה. רבי היה יושב ודורש ונתנמנם הציבור בקש לעוררן אמר: ילדה אשה אחת במצרים שישים רבוא בכרס אחת והיה שם תלמיד אחד ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו. אמר ליה: מאן הות כך? אמר ליה: זו יוכבד שילדה את משה ששקול כנגד שישים רבוא שהם כל ישראל, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) אז ישיר משה ובני ישראל. (שם ל"ט) ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה. (דברים ל"ד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. עיניך יונים כיונים דוגמא דידך דמייה להדא יונה. מה יונה זו הביאה אורה לעולם. כך ישראל מביאין אורה לעולם, שנאמר (ישעיה ס') והלכו גויים לאורך. ואימתי הביאה יונה אורה לעולם? בימי נח הדא הוא דכתיב (בראשית ח') ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה וגו'. מהו טרף בפיה? קטיל כמה דתימר (שם ל"ז) טרוף טורף יוסף. אמר ר' ברכיה: אילולי קטלתיניה אילן רב הוה מתעבד. ומהיכן הביאה אותו? רבי לוי אמר: משמטוטי ארץ ישראל הביאתו. הדא היא דאמרין בריתא ארץ ישראל לא לקת במוי דמבולא הוא שנאמר על ידי יחזקאל: (יחזקאל כ"ב) בן אדם אמור לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גשמה ביום זעם. אמר רבי יוחנן: אפי' אצטריבולין של ריחים נמחו במים. ר' טריי אמר: שערי גן עדן נפתחו לה ומשם הביאה אותו אמר ליה ר' איבו אילו מגן עדן הביאה אותו לא היה לה להביא דבר מעולה כגון קנמון ובלסמון אלא רמז רמזה לנח ואמרה לו מרי נח מר מזה מתחת ידו של הקדוש ברוך הוא ולא מתוק מתחת ידיך:

מבעד לצמתך אמר ר' לוי: כל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה והאשה הזאת כשמצמת שערה לאחוריה והוא תכשיט לה. כך הייתה סנהדרי גדולה יושבת אחורי בית המקדש והיא הייתה תכשיט של בית המקדש. אמר רבי אבהו: נראין מצומדין והן מרווחין כהדין רבה דצפורין. ור' לוי אמר: לשון ערבי הוא, אין בעי ליה מימרא ארוח לי הוא אומר מבעד לי. שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתי מתוכו עשיתי אותו גלעד לאומות העולם. איזה זה? זה ים סוף. ורבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר: טורא דאתנהרתון מן גווה הדא אתתא כד שערה סגין היא עבדה לה גלשין גלשין, הדא מוצינא כההוא לפי טבאות הוא עבד גלשין גלשין. ומה גלשה הגלשתי מתוכה? שניך כעדר הקצובות מילין קצובין, בזת מצרים ובזת הים. שעלו מן הרחצה ר' אבא בר כהנא אמר בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: לפני השירה כתיב (שופטים ד') ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'. לאחר השירה כתיב (שם ו') ויעשו בני ישראל הרע בעיני ה', תחלת עשייה?! אלא כבר מחלה שירה לשעבר. כיוצא בדבר אתה אומר (שמואל ב' כ"ג) ואלה דברי דוד האחרונים. והראשונים היכן הם? אלא כבר מחלה שירה לשעבר. שכלם מתאימות שהיו כולן מותאמים בין שכינה למלאך. הדא הוא דכתיב: (שמות י"ד) ויסע מלאך האלהים ההולך וגו'. ושכלה אין בהם שלא ניזק אחד מהם:


ב. עריכה

( אין טקסט בסימן זה בדפוס )


ג. עריכה

כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו את השירה (שם ט"ו) אז ישיר משה. ומדברך נאוה שמראין באצבע ואומרים (שם) זה אלי ואנוהו. באותה שעה התחיל משה משבחן. כפלח הרמון רקתך הריקן שבכם רצוף מצוות כרמון הזה אין צריך לומר מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם:


ד. עריכה

כמגדל דויד צוארך מה שגידל אתכם דוד בספרו. ומה גידל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) לגוזר ים סוף לגזרים. בנוי לתלפיות. מהו לתלפיות? ספר שאמרו לו פיות הרבה. עשרה בני אדם אמרו ספר תהלים: אדם הראשון, ואברהם, משה, ודוד, ושלמה. על אילין חמישה לא איתפלגון אילין חמישה אחרנייתא מאן אינון. רב ורבי יוחנן רב אמר: אסף, והימן, וידותון, ושלשה בני קרח, ועזרא. ר' יוחנן אמר: אסף והימן וידותון אחד, ושלשה בני קרח אחד, ועזרא. על דעת רב אין אסף בכלל בני קרח. על דעת ר' יוחנן הוא אסף דהכא הוא אסף דתמן אלא ע"י שהיה בן תורה זכה לומר שירה עם אחיו וזכה לומר שירה בפני עצמו. על דעת רב אסף אחר הוא שנאמר: (ד"ה א' כ"ה) על יד אסף הנבא על ידי המלך הנבא. רב ור' יוחנן רב אמר: לידותון הנבא על הידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רב יוחנן אמר: לידותון הנבא על הדתין על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. רבי הונא בשם ר' אחא: אע"פ שעשרה בני אדם אמרו ספר תהילים מכלהון לא נאמר על שמותם אלא על ידי דוד מלך ישראל. משלו משל למה הדבר דומה?? לחבורה של אנשים שמבקשים לומר הימנון למלך. אמר להם המלך: כלכם נעימים, כלכם חסידים, כלכם משבחין לומר הימנון לפני, אלא איש פלוני יאמר ע"י כלכם. למה? שקולו ערב. כך, בשעה שבקשו עשרה צדיקים לומר ספר התהילים אמר להם הקדוש ב"ה: כלכם נעימים וחסידים ומשובחים לומר הימנון לפני, אלא דוד יאמר על ידי כלכם. למה? שקולו ערב. הדא הוא דכתיב (ש"ב כ"ג) ונעים זמירות ישראל. רבי הונא בשם רבי אחא אמר: מי מנעים זמירותיהם של ישראל? דוד בן ישי. אלף המגן תלוי עליו כל אותן האלפים והרבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו שבא לאלף דור. כל שלטי הגבורים להביא מי שהוא עומד וישלט ביצרו ויתגבר על יצרו כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורו נתלה בו. ועל ידי מי נקרע לכם ים סוף? ע"י שני שדיך, אלו הם משה ואהרן. רבי יוחנן פתר קרייה בישראל לפני הר סיני עדר שעמדו על הר סיני לא היו עומדים באלירא. מבעד לצמתך שהיו מצמצמין עצמן על כל דיבור ודיבור ולא היו עומדין באלירא, אלא ביראה ורתת וזיע. רבי אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא. כתיב (ישעיה ס') והגוים חרוב יחרבו מחורב נחרבו נטלו אפופסים שלהם למיתה. שערך כעדר העזים ר' יהושע בשם רבי לוי אמר: טורא דאתנהרתון מן גוייה הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאומות העולם. איזה זה? זה הר סיני. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין, רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה. שעלו מן הרחצה שהיו כלן מרוחצין מן העונות. ר' אחא ור' משרשיא בשם ר' אידי אומר: בכל המוספין כתיב: (במדבר כ"ז) ושעיר עזים אחד לחטאת ושעיר חטאת אבל בעצרת אין כתיב חטאת, ללמדך שלא היה בידם לא חטא ולא עון שכולם מתאימות. אמר רבי יוחנן: ביום שירד ה' על הר סיני ליתן תורה לישראל, ירדו עמו שישים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד ואחד מהן עטרה לעטר את ישראל לכל אחד ואחד מישראל. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: מאה ועשרין רבוא של מלאכי השרת ירדו עם הקב"ה לסיני, אחד מלבישו עטרה ואחד אוסרו זוני. מהו זוני? ר' הונא רבה דציפורי אמר: זונם. היך מה דאת אמר: (איוב י"ב) מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם. ושכולה אין בהם שלא היה ניזוק אחד מהם. כחוט השני שפתותיך זה הקול שלפני הדיבור. היך מה דאת אמר: (שמות כ"ד) ויען כל העם קול אחד. ומדברך נאוה זה הקול של אחר הדיבור שנאמר (דברים ה') וישמע ה' את קול דבריכם וגו', ויאמר ה' אלי שמעתי את קול דברי וגו', הטיבו כל אשר דברו. מהו הטיבו כל אשר דברו? ר' חייא בר אדא ובר קפרא: חד אמר: הטבה כהטבת נרות. וחד אמר: הטבה כהטבת הקטורת. באותה שעה התחיל משה מקלסן. כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה ואין צריך לומרמבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתין שבכם. כמגדל דויד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו. ומה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים ס"ח) אלוהים בצאתך לפני עמך. מה כתיב בתריה? ארץ רעשה וגו'. וכן (שופטים ה') הרים נזלו מפני ה' וגו' שאין תלמוד לומר זה סיני מפני ה' אלהי ישראל. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם, אלא בזכות אותו הבא לאלף דור ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו, כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהם. ועל ידי מי נתן התורה? על ידי שני שדיך, אלו משה ואהרן:

רבי יצחק פתר קרייה במלחמת מדין. שערך כעדר העזים עדרים שהלכו למלחמת מדין לא הלכו, אלא בזכות משה ופנחס. הדא הוא דכתיב (במדבר ל"א) ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאתם. שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. איזו זו? זו מלחמת מדין. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קצובים שנים עשר אלף בנדבה ושנים עשר אלף במסירה, שנאמר (שם) וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה. אמר רבי חנניה בר יצחק: בשנים עשר אלף הלכו למלחמת מדין. שעלו מן הרחצה. רבי הונא אמר: שלא הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד, שאלו הקדים אחד מהן תפילין של ראש לתפילין של יד לא היה משה משבחן ולא היו עולין משם בשלום, הוי אומר שהיו צדיקים ביותר. שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה, היה אחד מהן מפחם פניה ואחד מהם מפרק נזמיה, והיו אומרות להם אין אנו מבריותיו של הקדוש ברוך הוא, שתעשו לנו כך והיו ישראל אומרים להם: לא דייכם שנטלו שלנו מתחת ידיכם, הדא הוא דכתיב (שם כ"ה) ויאמר ה' אל משה קח את ראשי העם והוקע אותם. ושכלה אין בהם שלא נחשד מהם אחד בעבירה. כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה (במדבר ל"א) עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש, לעריה ולחטא. ומדברך נאוה שאמרו לו (שם) ונקרב את קרבן ה'. אמר להם משה: דבריכם סותרים זה את זה. אמרתם ולא נפקד ממנו איש לעריה ולחטא. ואמרתם: ונקרב את קרבן ה'. אלו לא חטאתם קרבן זה למה? אמרו לו: משה רבינו זוגות זוגות היינו נכנסין אצל האשה, והיה אחד ממנו מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה, אפשר שלא הזיע יצר הרע קימעה על אותה הזיעה של יצר הרע?! אנו אומרים להביא קרבן. באותה שעה התחיל משה משבחן. כפלח הרמון רקתך, רקנין שבכם רצופין מצוות ומעשים טובים כרמון הזה, שכל מי שבא עבירה לידו וניצל ממנה ולא עשה אותה מצווה גדולה עשה ואין צריך לומר מבעד לצמתך, על הצנועין ועל המצומתין שבכם. כמגדל דוד מה שגדל אתכם בספרו. ומה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ונתן ארצם לנחלה. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאלפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי עליהם אלא בזכות אותו שבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא כל שלטי הגבורים כל שעומד ושולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור, כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהם. ועל ידי מי נעשית מלחמת מדין? על ידי שני שדיך ע"י סנדרנא משה ופנחס:

רבי הונא פתר קרייה בירדן. שערך כעדר כעזים עדר שעברו את הירדן לא עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל. ר' הונא אמר: ישראל סבא. רבי יודן בשם ר' יוחנן: בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן, אלא בזכות יעקב אבינו. בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא. בכתובים (תהילים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'. שגלשו מהר גלעד הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? זה הירדן. ומה הגלשה הגלשתם מתוכו? שניך כעדר הקצובות בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה. אמר ר' אלעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: כל מלחמה שהיא יתירה על שישים אלף מלחמת עירבוביא היא. רבי יהודה בשם חזקיה אמר: כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר, או יתר. תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא. והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים. אמר ר' אחא: אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים. אותן ט"ו אלף איכן הם? אמר להם: שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו'. ושכלה אין בהם וגו' שלא היה ניזק אחד מהן. כחוט השני שפתותיך כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו'. ומדברך נאוה שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך. באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר,מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם. כמגדל דויד צוארך כמה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) למכה מלכים גדולים. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליה,ם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו. כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהן. ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן? על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:

דבר אחר: מבעד לצמתך שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? זה בית המקדש, שנאמר (תהילים ס"ח) נורא אלוהים ממקדשך. מאיכן מורא יוצאה לא מבית המקדש?! הדא דאת אמר: (ויקרא כ"ו) את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו, שהוא מקודש בחרבנו כשהיה מקודש בבנינו. והרי דברים ק"ו ומה אם למקדשו לא נשא לו הקב"ה פנים, לכשיבא להפרע ממחריביו על אחת כמה וכמה. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קצובין, אלו בגדי כהונה גדולה. דתנינן תמן כוהן גדול משמש בשמונה בגדים וההדיוט בד': בכתונת, ומכנסים, מצנפת, ואבנט. מוסיף עליו כוהן גדול: חשן, ואפוד, ומעיל, וציץ, נזר הקדש. כתונת הייתה מכפרת על שופכי דמים, היך מה דאת אמר (בראשית ל"ז) ויטבלו את הכתנת בדם ויש אומרים: על לובשי כלאים, היך מה דאת אמר (שם) ועשה לו כתונת פסים. מכנסים מכפרים על גלוי עריות, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת מכפרת על גסי הרוח היך מה דאת אמר: (שם) ושמת את המצנפת על ראשו. אבנט על מה היה מכפר על העוקמנין טעמא מאן דאמר על הגנבים לפי שהיה חלול כנגד הגנבים שעושין מעשיהם בסתר ומאן דאמר על העוקמנין. אמר ר' לוי: שלשים ושתים אמות היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן. חשן היה מכפר על מטי דין הדא דאת אמר (שם) ונתת אל חשן המשפט. אפוד היה מכפר על עובדי עבודת כוכבים היך מה דאת אמר: (הושע ג') ואין אפוד ותרפים. מעיל היה מכפר על לשון הרע. ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין: שני דברים לא היה להם כפרה וקבעה להם התורה כפרה ואלו הן: לשון הרע וההורג נפש בשגגה. לשון הרע לא היה לה כפרה וקבעה התורה כפרה זוג המעיל, שנאמר: (שמות כ"ח) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו וגו' יבא קול ויכפר על קול לשון הרע. וההורג בשגגה לא היה לו כפרה וקבעה לו התורה כפרה, זו מיתת כוהן גדול, שנאמר: (במדבר ל"ה) וישב בה עד מות הכהן הגדול. ציץ היה מכפר על עזי פנים. ומאן דאמר על הגודפנים. מאן דאמר על עזי פנים, היך מה דאת אמר: (שמות כ"ח) על מצח אהרן. ולהלן הוא אומר: (ירמיה ג') ומצח אשה זונה היה לך וגו'. ומאן דאמר על הגודפנין והיה על מצחו תמיד. ולהלן הוא אומר: (שמואל א' י"ז) ותטבע האבן במצחו. כתיב: ויפול על פניו ארצה. למה ויפול על פניו? אלא מתחילה אתה דורש גבהו שש אמות וזרת, כדי שלא יצטער אותו צדיק ויהלך מלא קומתו, לפיכך כתיב: ויפול על פניו ארצה. אמר רבי הונא: לפי שהיה דגון אלהיו חקוק על לבו, לקיים מה שנאמר: (ויקרא כ"ו) ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. דבר אחר: ויפול על פניו ארצה. אמר רבי: כדי שיטמן אותו פה סרוח שחירף וגידף כענין שנאמר: (איוב מ') טמנם בעפר יחד. דבר אחר: ויפול על פניו ארצה, כדי שלא יצטער אותו צדיק בתוך ישובו. דבר אחר: ויפול על פניו, כדי שיבא אותו צדיק וידרוך על צוארו, לקיים מה שנאמר (דברים ל"ג) ואתה על במותימו תדרוך. שעלו מן הרחצה שמכפרין על ישראל. שכולם מתאימות אלו שתי שרשרות גבלות של זהב, שיוצאות מבין החשן והיו נראין מתוכו כמין שתים נרתיקות. ושכלה אין בהם שלא נתאכלה אחת מהן. כחוט השני שפתותיך זה נזר הקדש. ומדברך נאוה זה הציץ. ר' יונתן הוה סליק לצלויי בירושלם כיון דמטא גבי חד פלאטנוס, פגע ביה חד כותי אמר ליה: לאן את אזיל? אמר ליה: למצלי בירושלם. אמר ליה: ולא טב לך תיסוק ותצלי בהדין טורא בריכא ולא תצלי בההיא קיקלתא? אמר ליה: ולמה הוא בריך טורא הדין? אמר ליה: דלא טף במוי דמבולא, הדא היא דברייתא אמרין ארעא דישראל לא טפת במוי דמבולא, אתעלמת מלתא מן רבי יונתן בההיא שעתא ולא השיבו. אמר ליה חמריה: רבי, תרשני ואני משיבו. אמר ליה: השיבו. אמר לההוא כותי: הדין טורא ממה את עביד ליה, אי מן טורא רממיא, הא כתיב: (בראשית ז') ויכסו כל ההרים הגבוהים, אי מן מכיכיא הא כתיב: (שם) חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים, ולא אשגח ביה עילוי קרייה בהרים הנמוכים. אם ההרים שהיו גבוהים מלמעלה כתיב ויכסו כל ההרים, קל וחומר לנמוכים. בההיא ענתא נשתתק אותו כותי ולא אשכח מה להשיב. בההיא ענתא נחת ליה רבי יונתן וארכביה לחמריה תלתא מילין וקרא עליה תלתא קריין (דברים ו') ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עיקר ועקרה ובבהמתך אפי' בבהמין שבכם. והדין (ישעיה נ"ד) כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו'. והדין כפלח הרמון רקתך, ריקן שבישראל מלא תשובות כרמון. מבעד לצמתך ואין צריך לומר על הצנועין והמצומתין שבכם: עברו אלא בזכות יעקב אבינו, הדא הוא דכתיב (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל. ר' הונא אמר: ישראל סבא. רבי יודן בשם ר' יוחנן: בג' מקומות מצאנו בתורה בנביאים בכתובים שלא עברו ישראל הירדן, אלא בזכות יעקב אבינו. בתורה (בראשית ל"ב) כי במקלי עברתי את הירדן הזה. בנביאים (יהושע ד') והודעתם את בניכם לאמר ביבשה עבר ישראל את הירדן הזה עבר ישראל ישראל סבא. בכתובים (תהילים קי"ד) מה לך הים כי תנוס הירדן וגו' מלפני אלוה יעקב וגו'. שגלשו מהר גלעד הר שלגשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? זה הירדן. ומה הגלשה הגלשתם מתוכו? שניך כעדר הקצובות בזת סיחון ועוג שעלו מן הרחצה. אמר ר' אלעזר: בששים אלף נכבשה ארץ כנען היא דעתיה דרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: כל מלחמה שהיא יתירה על שישים אלף מלחמת עירבוביא היא. רבי יהודה בשם חזקיה אמר: כל מקום שנאמר כעשר כעשרים כשלשים כארבעים אמר או חסר, או יתר. תמן איתמר (יהושע ד') כארבעים אלף חלוצי צבא. והכא איתמר (ד"ה א' ה') ארבעים וארבעה אלף ושבע מאות וששים. אמר ר' אחא: אלף שלם היו והשאר כלו בדרכים. אותן ט"ו אלף איכן הם? אמר להם: שומרי כלים היו ולא מנאן הכתוב. שכלם מתאימות שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף, הדא הוא דכתיב (יהושע ו') והחלוץ הולך וגו'. ושכלה אין בהם וגו' שלא היה ניזק אחד מהן. כחוט השני שפתותיך כשאמרו ליהושע (יהושע א') כל אשר צויתנו נעשה וגו'. ומדברך נאוה שאמרו (שם) כל איש אשר ימרה את פיך. באותה שעה התחיל יהושע משבחן, כפלח הרמון רקתך הריקן שבך רצוף הוא תורות כרמון הזה, ואין צריך לומר,מבעד לצמתך על הצנועין שבכם ועל המצומתים שבכם. כמגדל דויד צוארך כמה גדל אתכם דוד בספרו? (תהילים קל"ו) למכה מלכים גדולים. בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה. אלף המגן כל אותן האלפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי עליה,ם אלא בזכות אותו הבא לאלף דור, ולא אתם בעצמכם נתליתם בו, אלא שלטי הגבורים שכל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על יצרו. כגון: משה בשעתו, דוד בשעתו, עזרא בשעתו. כל דורן נתלה בהן. ועל ידי מי עברו ישראל את הירדן? על ידי שני שדיך אלו הן יהושע ואלעזר:

דבר אחר: שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. אי זה זה? אלו המשמרות. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין. כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לוויה, שנים עשר מחלקות שעלו מן הרחצה שמשמרין לישראל,שכולם מתאימות. דתנינן תמן: בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות. ושכלה אין בהם דתנינן: הראשון בראש ורגל. כחוט השני שפתותיך דתנינן: שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל. ומדברך נאוה זה השיר. דתנינן תמן: השיר שהיו הלוים אומרים במקדש. בראשון היו אומרים (תהילים כ"ד) לה' הארץ ומלואה. בשני (שם מ"ח) גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלהינו וגו'. בשלישי (שם פ"ב) אלוהים ניצב בעדת אל. ברביעי (שם צ"ד) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע. בחמישי (שם פ"א) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. בששי (שם צ"ג) ה' מלך גאות לבש. בשבת (שם צ"ב) מזמור שיר ליום השבת. לעתיד לבא ליום שכלו שבת ומנוחה לחיי העולמים:

דבר אחר: שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? אלו הקרבנות. מה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין. (במדבר כ"ח) את הכבש אחד תעשה בבקר וגו'. שעלו מן הרחצה שמכפרים והולכין על ישראל. שכולם מתאימות דתנינן איל קרב באחד עשר בחמשה עשר. ושכלה אין בהם דתנינן: הקרבים והסלת והיין בשלשה שלשה:

דבר אחר: שערך כעדר העזים הר שגלשתן מתוכו עשיתיו גל ועד לאומות העולם. ואי זה זה? אלו סנהדרין. ומה הגלשה הגלשתן מתוכו? שניך כעדר הקצובות מילין קציבין, אלו מזכין ואלו מחייבין. שעלו מן הרחצה שמזכין את ישראל. שכלם מתאימות דתנינן: מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר, והן מעבירין לזוגות. ושכלה אין בהם ר' לוי אמר: שמלמדין דבר מתוך דבר. ר' אבא אמר: שאין הלכה קוהא להם. כחוט השני שפתותיך רבי יודן אמר: כגזירת המלך גזירת בית דין, הן מצווין בפיהם סקילה שרפה הרג וחנק. רבי חוניא אמר: דמים. דתנינן: וחוט של סקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים. רבי עזריה בשם ר' יודה: כשם שחוט הסיקרא מבדיל בין דמים העליונים לתחתונים, כן סנהדרין מבדילין: בין טומאה לטהרה, בין איסור להיתר, בין פטור לחיוב:

דבר אחר: כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית. ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח. אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע, אין לנו לשון זהורית ושעיר המשתלח. אמר להם: כחוט השני שפתותיך, רחישת פיך חביבה עלי, כחוט השני של זהורית. ר' אבהו אמר: עלה (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו. מה נשלם תחת פרים ותחת שעיר המשתלח? שפתינו. ומדברך נאוה מדברך יאי מדברתיך יאיא. אמר רבי אבא בר כהנא: אף על פי שהוא מדבר חייבין על מחיצתו עכשיו כשהוא חרב, כשם שמחויבין על מחיצתו כשהוא בנוי. אמר רבי לוי: אמר הקב"ה: בחורבנה העמידה לי צדיקים ובבנינה העמידה לי רשעים. בחורבנה העמידה לי צדיקים: דניאל וחבורתו, מרדכי וחבורתו, עזרא וחבורתו. בבנינה העמידה לי רשעים: כגון: אחז וחבורתו, מנשה וחבורתו, אמון וסייעתו. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן: על הדא. דר' לוי אמר: (ישעיה נ"ד) כי רבים בני שוממה מבני בעולה, הוי צדיקים העמידה לי בחורבנה יותר מצדיקים שהעמידה לי בבנינה. כפלח הרמון רקתך רבי אבא בר כהנא ורבי אחא חד אמר: הריקן שבשלש שורות רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין בסנהדרין עצמה. וחד אמר: הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה, ואין צריך לומר מבעד לצמתך על היושבין תחת הזית ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה. כמגדל דויד צוארך זה בית מקדש. ולמה מדמהו בצואר? שכל ימים שהיה בית המקדש בנוי וקיים היו צוארן של ישראל פשוט בין אומות העולם, וכיון שחרב בית המקדש, כביכול נכפף צוארן של ישראל, הדא הוא דכתיב: (ויקרא כ"ו) ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש. דבר אחר: מה צואר זה נתון בגבהו של אדם, כך בית המקדש נתון בגבהו של עולם. ומה צואר זה רוב תכשיטין תלויין בו, כך כהונה מבית המקדש לוויה מבית המקדש. ומה צואר זה אם ניטל אין לאדם חיים, כך משחרב בית המקדש אין חיים לשונאי ישראל. בנוי לתלפיות טטרגונין. חייא בר' בון אמר: יופי היה ונעשה תל. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הוא שעשיתיו תל בעוה"ז, ואני הוא שעתיד לעשותו יפיפית לעולם הבא. דבר אחר: תלפיות תל שמתפללים בו כל פיות. מכאן אמרו: העומדים בחוצה לארץ ומתפללין הופכין פניהם לארץ ישראל, שנאמר (מלכים א' ח') והתפללו אליך דרך ארצם. העומדין בא"י הופכין פניהם כנגד ירושלם ומתפללין, שנאמר (ד"ה ב' ו') והתפללו אליך דרך העיר הזאת. העומדים ומתפללים בירושלם הופכין פניהן כנגד המקדש, שנאמר (מ"א ח') והתפלל אל הבית הזה. העומדים בהר הבית הופכים פניהם כנגד קדשי הקדשים ומתפללין, שנאמר (שם) והתפללו אל המקום הזה. נמצאו העומדים בצפון פניהם לדרום. והעומדים בדרום פניהם לצפון. והעומדים במזרח פניהם למערב. והעומדים במערב פניהם למזרח. נמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד. ומניין שכל ישראל מתפללין אל מקום אחד? ר' יהושע בן לוי אמר: (מלכים א' ו') הוא ההיכל לפני הוא ההיכל, שכל הפנים מכוונות אותו עד כדון בבניינו. בחורבנו מניין? אמר רבי אבין: בנוי לתלפיות הוא ההיכל שכל הפיות מתפללות בו. בקריאת שמע הוא אומר: בונה ירושלים. בתפילה הוא אומר: בונה ירושלם. בברכת המזון הוא אומר: בונה ירושלים. הוי, שכל הפיות מתפללין עליו לפני הקב"ה, עתיד הוא לבנותו ולהשרות שכינתו בו. כתוב אחד אומר (מלכים א' ט') והיו עיני ולבי שם כל הימים. וכתוב אחד אומר (הושע ה') אלך אשובה אל מקומי. כיצד יתקיימו שני כתובין הללו?! אלא פנים למעלה ולבו למטה. דתניא: יכוין אדם לבו כנגד בית קדשי הקדשים. רבי חייא רבה ור' שמעון בן חלפתא ר' חייא רבה אמר: כנגד קדש הקדשים של מעלה. ור' שמעון בן חלפתא אמר: כנגד קדש הקדשים של מטה. אמר רבי פנחס: מקיים אני דברי שניכם כנגד קדש הקדשים של מעלה שמכוון כנגד קדש הקדשים של מטה, הדא הוא דכתיב: (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת ה', מכוון נגד שבתך זה בית המקדש של מעלה. הר המוריה ר' חייא רבה ורבי ינאי חד אמר: שממנו יוצא מרה לעולם. וחרינא אמר: שממנו יוצא מורא לעולם. ארון רבי חייא רבה ור' ינאי חד אמר: שמשם יוצא אורה לעולם. וחד אמר: שמשם יצא ארירה לאומות העולם. דביר רבי חייא רבה ורבי ינאי חד אמר: שממנו יוצא דבר לאומות העולם. וחד אמר: שמשם יוצא דברות לעולם. אלף המגן תלוי עליו אמר רבי ברכיה: אמר הקדוש ברוך הוא: אלף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות לבבם. ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר: אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע! לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: לך הייתי מגן אחד, שנאמר (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה, הדא הוא דכתיב אלף המגן תלוי עליו. כל שלטי הגבורים זו כהונה ומלכות:


ה. עריכה

שני שדיך אלו משה ואהרן. מה השדים הללו הודה והדרה של אשה. כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל. מה השדים הללו נויה של אשה. כך משה ואהרן נוין של ישראל. מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה. כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל. מה השדים הללו מלאים חלב. כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה. ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן. כך כל תורה שלמד משה רבינו לימדה לאהרן, הדא הוא דכתיב: (שמות ד') ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. ורבנן אמרי: גילה לו שם המפורש. מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחברו. כך היו משה ואהרן, הדא הוא דכתיב (שם ו') הוא משה ואהרן. וכתיב (שם) הוא אהרן ומשה. לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורה. ר' אבא אמר: למלך שהיו לו שתי מרגליות טובות ונתנן בכף מאזנים לא זו גדולה מזו ולא זו גדולה מזו. כך הם משה ואהרן שוים. אמר רבי חנינא בר פפא: ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה, שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי: שתי משפחות של כוהנים היו באלכסנדריאה אחת מקרית ואחת מרתחת. מעשה ששלחו הרופאים והביאו מהן ועשו אותן תריאקה ובהן היו מרפאין. רבא בשם ר' שמעון: בשר ודם אין מקדים רטייה עד שרואה המכה, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא מקדים הרטייה ואחר כך הוא מכה, הדא הוא דכתיב: (ירמיה ל"ג) הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתים וגו'. וכתיב (הושע ז') כרפאי לישראל. אמר הקב"ה: באתי לרפאת עונותיהן של ישראל ונגלה עון אפרים ורעות שומרון, אבל אומות העולם מכה אותן ואח"כ מרפאן, שנאמר: (ישעיה י"ט) ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא נגוף על ידי אהרן ורפוא ע"י משה. אשריהם שני אחים הללו שלא נבראו, אלא לכבוד ישראל והדא הוא דאמר שמואל הנביא: (שמואל א' י"ב) ה' אשר עשה את משה ואת אהרן, הוי שני שדיך, אלו משה ואהרן:

תאמי צביה ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: מה תאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדיהן דדן נסתם. כך כתיב (זכריה י"א) ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. והלא לא מתו אלא בשנה אחת?! אלא בירח אחד נגזרה עליהם גזירה על שלשתן, הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ז) נדיבי עמים נאספו. ר' יוסי אומר: שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ובזכותן נתנו להם שלוש מתנות טובות: הבאר, המן, וענני כבוד. המן בזכות משה. הבאר בזכות מרים. בזכות אהרן ענני הכבוד. מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין: לא מקום זרע ותאנה וחזרה. בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, הדא הוא דכתיב (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא וייראו, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלושתן ושוב לא חזרו. והצרעה לא עברה עמם את הירדן ולא ראו ישראל קורת רוח מן אותה שעה. הרועים בשושנים אמר שמואל בר נחמני: מרים ויוכבד הן הן חיותיהן של ישראל והיו רועות את ישראל שלבם רך כשושנים. והיכן הייתה מרעיתן של ישראל? במצרים עד ים סוף:


ו. עריכה

עד שיפוח היום רבי אבהו ורבי לוי חד אמר: בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובניו ובני ביתו, עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת הסמים וכריח קומץ הלבונה שעל גבי האשים, ואמר הקב"ה: לכשיבואו בניו של זה לידי עבירות ומעשים רעים, אני נזכר להם זה הריח ואתמלא רחמים עליהם, והופך להם מידת הדין למדת רחמים. מה טעם? אלך לי אל הר המור. ר' לוי אמר: בשעה שמל יהושע את בני ישראל, העמיד להם ערלותיהם גבעה וזרחה עליהם חמה והתליעו, ועלה ריחן לפני הקדוש ברוך הוא כריח קטרת סמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים. באותה שעה אמר הקב"ה: לכשיבואו בניהם של אלו לידי עבירות ומעשים רעים, אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מידת הדין לרחמים. מה טעם? אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה. כתיב (בראשית י"ז) בעצם היום הזה נמול אברהם. אמר רבי ברכיה: אילו מל אברהם את עצמו בלילה, היה דורו אומר: אילו ראינוהו לא הנחנוהו, אלא בעצם היום הזה נמול אברהם דרגשה ליה ימלל. ר' אבהו בר כהנא ור' לוי רבי אבהו אמר: הרגיש ונצטער, כדי שיכפול לו הקדוש ברוך הוא שכרו. כתיב (שם) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. אמר הקב"ה: יבא טמא ויטפיל בטהור, אפשר כן?! אלא המול ימול, אני טהור ואברהם טהור, נאה לטהור להטפל בטהור. ר' אבין בשם ר' שמעון אמר: שיתף הקדוש ברוך הוא ימינו עם אברהם ומלו, שנאמר (נחמיה ט') וכרות עמו הברית:

דבר אחר: אלך לי אל הר המור זה אברהם, שהוא ראש לכל הצדיקים. ואל גבעת הלבונה זה יצחק, שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח:


ז. עריכה

"כלך יפה רעיתי" זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה לפניו ולא נמצא בה פסולת מהו כלך יפה רעיתי תני רשב"י בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע אותה שעה לא היה בהם לא זבים ולא מצורעין ולא חגרין ולא סומין לא אלמין ולא חרשין לא שוטין ולא שממין לא טפשין ולא חלוקי לב על אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי כיון שחטאו לא היו ימים קלים והיו בם זבים ומצורעים חגרין וסומין אלמים חרשים שוטים וטפשין באותה שעה נאמר (במדבר ה ב) וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב אמר רבי חלבו כתיב (במדבר ז יב) ויהי המקריב ביום הראשון וגו' (יג)ביום השני הקריב נתנאל קרבנו ולמה עשה יהודה טפלה שלא יתגאה יהודה ויאמר הואיל ואני הקרבתי תחלה אני הוא גדול שבכלם אלא העלה הקב"ה עליהם כאלו הקריבו כלם ביום ראשון וביום אחרון אמר ר' אלעזר כתיב (שם, פד) זאת חנכת המזבח ביום המשח והלא כל אחד ואחד מהן הקריב מזרק אחד כף אחת ומה ת"ל קערות כסף שתים עשרה מזרקי כסף שנים עשר כפות זהב שתים עשרה אלא שלא יאמר יהודה הואיל ואני הקרבתי תחלה אני גדול שבכלם לפיכך העלה הקדוש ברוך הוא עליהם כאילו הקריבו כלם ביום הראשון וביום האחרון א"ר ברכיה כתיב (בראשית מט כח) כל אלה שבטי ישראל שנים עשר מאחר שברכן חזר וברכן אלא מלמד שישב יעקב אבינו ומשלן בחיות משל ליהודה באריה שנאמר (שם, ט) גור אריה יהודה דן לנחש שנא' (שם, יז) יהי דן נחש עלי דרך נפתלי לאילה שנא' (שם, כא) נפתלי אילה שלוחה בנימן לזאב שנא' (שם, כז) בנימן זאב יטרף וחזר וקראן כלן זאבים כלן נחשים כלן שרפים כלן עקרבים תדע לך שהוא כן שהרי דן שקראו נחש חזר וקראו אריה שנאמר (דברים לג כב) דן גור אריה אמר ר' אידי מצינו בקרבנות של נשיאים מה שהקריב זה הקריב זה זה הקריב עולה וזה הקריב עולה זה מנחה וזה מנחה זה חטאת וזה חטאת זה שלמים וזה שלמים למה שכולם שלמים ושוין כאחד ומה ראה הכתוב ליחסן בספר ואלה שמות ראובן שמעון לוי רבי חנינא ורבי לוי חד אמר מפני שקינטרן אביהם וחד אמר מפני שייחסן אצל משה ואהרן ולית אנן ידעין מאן דאמר דא ומאן דאמר דא אלא מן דא"ר יודן בשם רבי יהודה בר' סימון בשם ר' הונא (משלי טו לא) אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין הוי רבי הונא הוא דאמר מפני שקינטרן ולפי שקבלו תוכחת אביהם זכו להתייחס בצד משה ואהרן לכך נאמר כולך יפה ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר לפי שכל השבטים לא שמרו יחוסיהן במצרים וראובן שמעון לוי שמרו יחוסיהן במצרים ר' נחמיה אמר לפי שכל השבטים עבדו עבודת כוכבים במצרים ושבט ראובן שמעון לוי לא עבדו עבודת כוכבים ורבנן אמרין לפי שכל השבטים לא נהגו שררה במצרים על ישראל ושבטים הללו נהגו שררה במצרים כיצד מת ראובן נתנה שררה לשמעון מת שמעון נתנה שררה ללוי מת לוי בא ליתן שררה ליהודה יצתה בת קול ואמרה הניחו אותה עד שיגיע זמנה ואימתי הגיע זמנה אחרי מיתת יהושע הה"ד (שופטים א א) ויהי אחרי מות יהושע ויאמר ה' יהודה יעלה שלשה שמות נקראו לו יהודה עתניאל יעבץ ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא זה בעז ר' סימון בשם ריב"ל זה עתניאל כתיב (יחזקאל כב יח) בן אדם היו לי בית ישראל לסיג כלם וגו' אמר זכריה אנא חמיתה אולוכורסין (זכריה ד ב) ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וגו' ושנים זיתים עליה וגו' תרין אמוראי חד אמר גולה וחד אמר גואלה מאן דאמר גולה שגלו בבבל וגלתה שכינה עמהם ולמאן דאמר גואלה הוא פרוקה דכתיב (ישעי' מז, ד) גואלנו ה' צבאות שמו וגו' אמר הקב"ה הואיל וכך כולך יפה רעיתי ומום אין בך:


ח. עריכה

אתי מלבנון כלה אתי מלבנון אמר הקדוש ברוך הוא: אתי מלבנון תבאי. תמן תנינן: נותנין לבתולה שנים עשר חדש משתבעה הבעל לפרנס את עצמה ואני לא עשיתי כן, אלא עד שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאלתי אתכם, דעה סרוחה של אחשורוש אמר: (אסתר ב') שישה חדשים בשמן המור. ר' יהודה בר יחזקאל אמר: זה שמן אפיקסנון. ר' ינאי אמר: זה שמן אופקינון שמשיר השער ומחליק הבשר של גוף, ואני לא עשיתי כן. ר' ברכיה ורבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמר: דרש ר' לוי בן סיסי בנהרדעא: (שמות כ"ד) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו', זאת עד שלא נגאלו. אבל משנגאלו איכן היתה? במקום שדרכה של לבינה ראויה להנתן שם הייתה נתונה. אמר ר' ברכיה: מעשה אין כתיב, אלא כמעשה, היא וכל ארגלייה שלה נתנה היא והסל והמגרפה שלה נתנה. בר קפרא אמר: עד שלא יצאו ישראל ממצרים הייתה רשומה ברקיע ומשיצאו ישראל ממצרים, עוד לא נראת בענן. מה טעם? (שם ) וכעצם השמים לטוהר, כד אינון נקיין מן עננין. אמר להם הקב"ה: כשגליתם לבבל עמכם הייתי, שנאמר: (ישעיה מ"ג) למענכם שלחתי בבלה. לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם, הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה. אמר ר' לוי: לא היה צריך קרא לומר, אלא אתי ללבנון כלה, ואת אמרת מלבנון?! אלא בתחלה הוא נוער מבית המקדש ואחר כך הוא פורע מן אומות העולם. אמר ר' ברכיה: בג' שעות הקדוש ברוך הוא פורע מן עשו הרשע ומאלופיו. מה טעם? (תהילים י"ב) עתה אקום יאמר ה' וגו'. ר' שמעון בר' ינאי: עתה אקום, כל זמן שמוכפשת באפר כביכול, והוא כן, והוא שישעיה אמר: (ישעיה נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי ירושלם, באותה שעה (זכריה ב') הס כל בשר מפני ה'. למה? כי נעור ממעון קדשו. אמר ר' אחא: כהדא תרנגולתא דמנערה גפא מגווא קטמא:

תשורי מראש אמנה אמר רבי חוניא בשם ר' יוסטא: עתידות הגליות מגיעות עד טיורוס מונוס ואומרים שירה ועתידים אומות העולם להביא אותה סרדיוטות למלך המשיח. מה טעם? תשורי מראש אמנה, אין לשון תשורי, אלא לשון קרבן, היך מה דאת אמר: (שמואל א' ט) ותשורה אין להביא לאיש ראויה היא, ואנא לא ראויה לא כבר עשיתי לכם בימי חזאל, (מלכים ב' ח') וילך חזאל לקראתו ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק משא ארבעים גמל. אמר ר' יהודה: וכי כל טוב דמשק משא ארבעים גמל היה?! אלא ללמדך שהיתה בידו אבן טובה ומרגליות שהיה ראוי ליתן בדמיהם כל טוב דמשק, ואת אמרת ויקח מנחה בידו וכל טוב דמשק?! אלא הן עצמן עתידין להביא דורנות למלך המשיח. מה טעם? (ישעיה ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות. מהו ובכרכרות? רבי ברכיה בשם ר' יהודה אמר: כאילין סביא דלית אינון יכולין מטענין בכל קדיקה ואינון מטעינין להון בבורתידא הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ט) הבו לה' משפחות עמים. אמר ר' אחא: עמים הבו לה' משפחות אין כתיב כאן, אלא משפחות עמים הבו לה' כבוד ועוז, כשתהיו מביאין אותם לא תהיו מביאין דרך בזיון, אלא בכבוד ועוז. באיזו זכות? בזכות שאמרו שירה על הים. רב נחמן אמר: בזכות אמנה שהאמין אברהם, שנאמר: (בראשית ט"ו) והאמין בה'. רבי חלבו בשם ר' יוחנן אמר: כתיב: (שמות י"ד) וירא ישראל את היד הגדולה, דאדין אדדם ואינם מאמינים! אית בר נש דחמי ולא מהימן?! הוי בזכות האמנה שהאמינו ישראל במצרים, שנאמר: (שם ד') ויאמן העם:

דבר אחר: תשורי מראש אמנה זה אברהם, שכתוב בו: והאמין בה'. מראש שניר וחרמון זה יצחק. מה זה השניר שונא את הניר כך לא נתנסה יצחק, אלא פעם אחת בלבד. וחרמון זה יעקב. מה חרמון זה כל טובו נתון בזוטו, כך כהונה מיעקב, לוויה מיעקב, מלכות מיעקב. ממעונות אריות זה סיחון ועוג. מה הארי הזה שחוץ, כך היו סיחון ועוג שחוצים וגבורים שלא היה בין זה לזה, אלא מהלך יום אחד בלבד, ולא זה בא לסיועו של זה ולא זה בא לסיועו של זה. מהררי נמרים אלו הכנעניים. ומה הנמר הזה חצוף, כך הכנעניים חצופים הדא הוא דכתיב: (יהושע ח') ולא נשאר איש בעי וגו'. ר' ברכיה בשם ר' אלעזר אמר: ראוין היו ישראל לומר שירה על מפלתן של סיחון ועוג, וראוי היה חזקיהו לומר שירה על מפלת סנחריב, דכתיב: (ד"ה ב' ל"ב) ולא כגמול עליו השיב (לו) יחזקיהו. (למה) ? כי גבה לבו. את חמי חזקיה מלך וצדיק ואת אמרת כי גבה לבו?! אלא גבה לבו מלומר שירה. אתא ישעיה לגביהון דחזקיהו וסיעתו אמר להון: (ישעיה י"ב) זמרו ה'. אמרון ליה: למה? (שם ) כי גאות עשה. אמרון ליה: כבר מודעת זאת בכל הארץ. אמר רבי אבא בר כהנא: אמר חזקיהו תורה שאני עוסק בה מכפרת על השירה. אמר רבי לוי: אמר חזקיהו מה אנו צריכין לומר נסיו וגבורותיו של הקב"ה, כבר מודעת זאת מסוף העולם ועד סופו, לא כבר עמד גלגל החמה באמצע הרקיע וראו נסיו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא עד סוף העולם?! ר' ישמעאל בר' יוסי בשם ר' אבא אומר: כבר פרעה מלך מצרים ותרהקה מלך כוש היו באותו הנס ובאו לסייע לחזקיהו, הרגיש בהן סנחריב. ומה עשה להם סנחריב הרשע? בערבית כפתן בחצי הלילה יצא המלאך ונגפן לחיילותיו של סנחריב, הדא הוא דכתיב: (שם ל"ז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור. בשחרית השכים חזקיהו ומצאן כפותין. אמר: דומה שלא באו אלו, אלא לסייעני! התירן והלכו וספרו נסיו וגבורותיו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: (שם מ"ה) כה אמר ה' יגיע מצרים. וסחר כוש יגיע מצרים, זה פרעה. וסחר כוש, זה תרהקה מלך כוש. (שם) וסבאים אנשי מדה, אלו חיילותיהן. עליך יעבורו, זה חזקיהו וסיעתו. ולך יהיו כבר מושלמין לך, אחריך ילכו בזקים יעבורו בקרקומניקיאה. ואליך ישתחוו, זו ירושלים. ואליך יתפללו, זו בית המקדש. ומה היו אומרין? (שם) אך בך אל ואין עוד אפס אלהים. אמר ישעיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבש"ע! (שם) אכן אתה אל מסתתר. מהו אכן? איכן אתה אל מסתתר, אכן יש בך דינמוס ואתה מסתתר! אמר לו: (שם) אלהי ישראל מושיע חוזר אני ומתנקם. ר' יהושע בן לוי אמר: אילו אמר חזקיהו שירה על מפלת סנחריב, היה נעשה הוא מלך המשיח וסנחריב גוג ומגוג והוא לא עשה כן, אלא אמר: (תהילים כ') עתה ידעתי כי הושיע ה' משיחו וגו', אלה ברכב וגו'. מה כתיב בתריה? (שם) ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו:


ט. עריכה

לבבתני אחותי כלה לבבתני אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחד בעיניך בדם הפסח ובדם המילה. באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר: לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא: לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות. לבבתני באחד מעיניך, שעמדתם לפני על הר סיני ואמרתם: (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר: לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות. לבבתני באחד מעיניך בהקמת המשכן שנאמר: (במדבר ט') וביום הקים את המשכן. באחד ענק מצורוניך זה משה המעולה בשבטים. אית דאמרי נשי דור המדבר כשרות היו, כיון שהגיעו לאותו מעשה עמדו ונמלכו עצמן ולא נתנו כלום מנזמיהן למעשה העגל, וכיון ששמעו שהן אסורות להן מיד נעלו דלתותיהן. דבר אחר: לבבתני אחותי כלה אמר הקדוש ברוך הוא: לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות, זה יהושע וכלב שנאמר: (במדבר ל"ב) בלתי כלב בן יפנה הקנזי ויהושע בן נון וגו'. באחד ענק מצורוניך זה משה המיוחד והגבור שבשבטיך. דבר אחר: לבבתני אחותי כלה אמר הקב"ה: לב אחד היה לכם בשטים, ונתתם לי שני לבבות. לבבתני באחד מעיניך זה פנחס שנאמר (תהילים ק"ו) ויעמוד פינחס ויפלל ותחשב לו לצדקה. באחד ענק מצורוניך זה משה:


י. עריכה

מה יפו דודיך אחותי כלה ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן אמר: בעשרה מקומות נקראו ישראל כלה שיתא הכא וארבעה בנביאים. שיתא הכא: אתי מלבנון. כלה לבבתני. אחותי כלה. מה יפו דודיך אחותי כלה. תטופנה שפתותיך כלה. גן נעול אחותי כלה. באתי לגני אחותי כלה. הא שיתא. וארבעה בנביאים: (ירמיה ז') קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה. (ישעיה ס"א) וככלה תעדה כליה. (שם מ"ט) ותקשרים ככלה. (שם ס"ב) ומשוש חתן על כלה. וכנגדן לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושין: (תהילים צ"ג) ה' מלך גאות לבש הרי א'. לבש ה' עוז הרי ב'. התאזר הרי ג'. (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשרין הרי ד'. (שם) וילבש בגדי נקם הרי ה'. תלבושת הרי ו'. ויעט כמעיל קנאה הרי ז'. (שם ס"ג) זה הדור בלבושו הרי ח'. מדוע אדום ללבושיך הרי ט'. (תהילים ק"ד) הוד והדר לבשת הרי י'. כדי ליפרע מאומות העולם שבטלו מישראל עשרת הדברות שהיו מצמצמים עליהן ככלה. וריח שמניך מכל בשמים אמר ר' שמואל בר נחמן: מה שמן זה חלק ע"י שאת מפטמו את מריח בו כמה ריחות, כך הפסוק הזה את דורש ומוצא בו כמה טעמים טובים:


יא. עריכה

נפת תטופנה שפתותיך כלה ר' דרוסא ור' ירמיה בשם רבי שמואל בר יצחק: ששים רבוא נביאים עמדו להם לישראל בימי אליהו. ר' יעקב בשם ר' יוחנן אמר: מאה ועשרים רבוא. דאמר רבי יוחנן: מגבת ועד אנטיפטרס שישים רבוא עיירות ואין לך עיירות מקולקלות בכלן, כבית אל ויריחו שאררה יהושע. בית אל ששם היו שני עגלי זהב של ירבעם עומדים. כתוב אחד אומר: (מלכים ב' ב') ויצאו בני הנביאים אשר בבית אל אל אלישע, נביאים אין פחות משנים. ולמה לא נתפרסמה נבואתן? שלא היה צורך לדורות. אמר מעתה, כל נבואה ששעתה והיתה צורך לדורות נתפרסמה וכל נבואה שהיתה שעתה ולא הייתה בה צורך לדורות לא נתפרסמה, אבל לעתיד לבא הקב"ה מביאן ומפרסם נבואתן, הדא הוא דכתיב: (זכריה י"ד) ובא ה' אלהי כל קדושים עמך. רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר: כשם שעמדו לישראל שישים רבוא של נביאים, כך עמדו להם שישים רבוא של נביאות, ובא שלמה ופרסמן, שנאמר: נפת תטפנה שפתותיך כלה. ר' הונא ורבי חלפתא קיסרייה בשם ר' שמעון בן לקיש אמרי: מה כלה זו מתקשטת בעשרים וארבעה תכשיטין ואם חסרה חיסור דבר אחד מהן אינה כלום, כך ת"ח צריך שיהא רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום. ר' הונא בשם ר' שמעון בן לקיש: מה כלה זו צנועה, כך ת"ח צריך שיהא צנוע. ר' חלפתא בשם ריש לקיש: מה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת: ראו שאני טהורה וזו עדותי מעידה עלי, כך ת"ח צריך שלא יהא בו דבר של דופי. רבי אלעזר בר' שמעון ור' יוסי בר חנינא ורבנן ר' אלעזר אומר: כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה, נוח לו שלא אמרן. ר' יוסי אומר: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש זה שבא מצוף, נוח לו שלא אמרן. רבנן אמרי: כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה, נוח לו שלא אמרן. רבי יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר: כל מי שאמר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה, נוח לו שלא אמרן. ריש לקיש אמר: כל מי שאמר דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה זו שערבה על בעלה בשעת חופתה, נוח לו שלא אמרן:

דבש וחלב תחת לשונך ר' ברכיה אמר: אין משקה סורח יותר ממשקה זה שתחת הלשון, ואת אומר דבש וחלב תחת לשונך?! אלא אם הלכות קהות תחת לשונך, דבש וחלב הלכות המאוששות על אחת כמה וכמה! אמר ר' לוי: אף הקורא מקרא בענוגו ובניגונו עליו נאמר דבש וחלב תחת לשונך. וריח שלמותיך כריח לבנון כתיב (בראשית כ"ז) ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו. אמר רבי יוחנן: אין לך דבר שריחו רע וקשה יותר משטף של עזים והוא אומר וירח את ריח בגדיו?! אלא כיון שנכנס יעקב אבינו נכנס עמו גן עדן, הדא דאמר ליה ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', כיון שנכנס עשו הרשע אצל אביו נכנס עמו גיהנם. מה טעם? (משלי י"א) בא זדון ויבא קלון. הדא דאמר ליה: מי אפוא, מי נאפה בתנור זה? השיבו רוח הקדש: הוא הצד ציד. שאל ר' אלעזר בר' שמעון את ר' שמעון בר' יוסי בן לקוניא חמוי: אמר ליה: כלי קוריוס יצאו עם ישראל למדבר? אמר ליה: לאו! אמר לו: מהיכן היו לובשין כל אותן מ' שנה שעשו ישראל במדבר? אמר לו: ממה שהלבישום מלאכי השרת, הדא הוא דכתיב: ואלבישך רקמה. רבי סימיי אמר: פורפירא תרגם עקילס איפליקתא. אמר ליה: ולא היו כלים? אמר לו: ולא קרית מימיך: (דברים ח') שמלתך לא בלתה מעליך?! אמר ליה: ולא היו גדלים? אמר ליה: צא ולמד מן החלזון שכל זמן שהוא גדל נרתיקו גדל עמו. אמר ליה: ולא היו צריכין תכבוסת? אמר ליה: הענן היה שף בהם ומגהיצן. אמר ליה: ולא היו נשרפים? אמר ליה: צא ולמד מן אמיינטון הזה שאינו מתגהץ, אלא באור. אמר ליה: ולא היו עושין כנמיות? אמר ליה: אם במיתתן לא עשו בחייהן עשו?! ולא היו עושין ריח רע מריח הזיעה של גופן? אמר ליה: מתגעגין היו בעשב הבאר, הדא הוא דכתיב: (תהילים כ"ג) בנאות דשא ירביצני, והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו, בא שלמה ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון:


יב. עריכה

גן נעול אחותי כלה רבי יהודה בר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי: למלך שהיו לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה ולא נפנה להשיאן והניחן המלך שנים הרבה והלך למדינת הי,ם ועמדו הבנות מיחו על עצמן והשיאו עצמן לאנשים, והיתה כל אחת מהן נוטלת חותם של בעלה וסימנטירין שלו. לאחר ימים בא המלך ממדינת הים ושמע קול הבריות מליזין אחר בנותיו, ואומרים: כבר זנו בנותיו של מלך. מה עשה? הוציא כרוז ואמר: כל עמאי יפקון לקמפון. בא וישב עליה בפרוזדור, אמר להן: בנותי, כך עשיתן וקלקלתן את עצמכן?! מיד הוציאו כל אחת ואחת חותם בעלה וסימנטרין שלו. קרא לחתנו, אמר לו: למי את עשוי חתן ? אמר לו: אני חתנך הראשון לבתך הגדולה. אמר לו: זה מה הוא? אמר לו: זה חותם שלי וזה סימנטרין שלי. וכן לשני. באותה שעה אמר המלך: בנותי גדורות מהערוה ואתם מליזין ומבזין אותם, חייכם אני עושה בכם דינין. כך הן האומות, לפי שהיו מונין לישראל ואומרים: (שמות א') ויעבידו מצרים את בני ישראל אם בעשותן הן מכריחין כל שכן בגופן ובנשותיהם! באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אחותי כלה גן נעול. מהו גן נעול? אמר הקב"ה: גנתי נעולה והיא מתגניא. אמר רבי פנחס: באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על ההריון, ואמר: צא וצור אותן בכל קטורים של אבותן. עיקר אבותיהן למי היו דומין? לגדולי המשפחות, הדא הוא דכתיב: לראובן (במדבר כ"ו) משפחת הראובני. אמר ר' הושעיה: ראובן הראובני, שמעון השמעוני. אמר ר' מרינוס ברבי הושעיא: הא כמה דתימר: ברוני סברוני סיבוי. רבי הונא בשם ר' אידי: ה"א בראש התיבה ויו"ד בסופה י"ה מעיד עליהם שהם הם בני אבותיהם. אמר ר' פנחס: גן נעול אלו הבתולות. גל נעול אלו הבעולות. מעין חתום אלו הזכרים. תני בשם ר' נתן: גן נעול גל נעול שתי פעמים. למה? אלא שתי ביאות לאשה כדרכה ושלא כדרכה. רבי הונא בשם בר קפרא אמר: בזכות ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים: שלא שינו את שמם, ולא שינו את לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא בהן אחד פרוץ בערוה. לא שנו את שמם, ראובן ושמעון נחתין, ראובן ושמעון סלקין, ולא היו קורין לראובן רופוס, ולשמעון לא היו קורין לוליני, וליוסף לסטים, ולבנימן אלכסנדרא. ולא שנו לשונם להלן כתיב: (בראשית י"ד) ויבא הפליט ויגד לאברם העברי. וכאן כתיב: (שמות ה') אלהי העברים נקרא עלינו. וכתיב (בראשית מ"ה) כי פי המדבר אליכם בלשון הקדש. ולא אמרו לשון הרע, שנאמר: (שמות י"א) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו. את מוצא זה הדבר היה מופקד אצלם שנים עשר חדש, ולא נמצא בהן אחד שהלשין על חברו. ולא נמצא אחד מהן פרוץ בערוה, שנאמר: (ויקרא כ"ד) ויצא בן אשה ישראלית ויקוב בן האשה הישראלית, להודיע שבחן של ישראל שלא נמצא בהם אלא זו ופירסמה הכתוב. אמר ר' אבא בר כהנא: שרה ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, וכל הנשים נגדרו בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו כל הזכרים בזכותו. רבי פנחס בשם ר' חייא: כדאי הייתה גדירת ערוה עצמה שבזכותה נגאלו ישראל ממצרים. מה טעם? גן נעול אחותי כלה מה כתיב בתריה? שלחיך פרדס רמונים. תני ר' שמעון בן יוחאי: לאחד שנפלה לו ירושה במקום אשפה, והיה היורש עצל והלך ומכרה בדבר מועט קל. והלך הלוקח ונזדרז, וחפר בה ומצא בה סימא ובנה בה פלטין גדולה. התחיל הלוקח מהלך בשוק ועבדים מהלכין אחריו מן הסימא ההיא שקנה בה. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס המלכים, התחילו המצריים נחנקים ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: (שמות י"ג) ויהי בשלח פרעה. אמר ר' יונתן: לאחד, שהיה לו שדה בית כור והלך ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח וחפר בה מעיינות ועשה בה גנות ופרדסין. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדים בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה. ר' יוסי אומר: לאחד שהיה לו קצצה של ארזין ומכרה בדבר קל, והלך הלוקח ועשה בה תיבות ומגדלים, שדה ושדות. התחיל המוכר רואה ונחנק ואומר: ווי! מה אבדתי! כך כשהיו ישראל במצרים היו משועבדין בטיט ולבנים והיו מאוסין בעיני המצריים, וכיון שראום דגלים חונים על הים בטקסיס מלכים, התחילו המצריים נחנקין ואומרים: ווי! מה שלחנו מארצנו! שנאמר: ויהי בשלח פרעה:

דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים דמייה לפרדס רמונים, לישן בני נש הוא: מה שלח פלוני לארוסתיה? רמונים. ר' חנינא ור' סימון חד אמר: היא הכניסה לו שלוש עשרה והוא הכניס לה שלוש עשרה. היא הכניסה לו שלוש עשרה, מה שמפורש בואלה שמות: (שמות כ"ה) וזאת התרומה [וגו']: זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני ושש ועזים ועורות אלים מאדמים ועורות תחשים ועצי שטים אבני שהם ואבני מלואים והוא הכניס לה שלוש עשרה, מה שמפורש ביחזקאל: (יחזקאל ט"ז) ואלבישך רקמה. (י) וָאַלְבִּישֵׁךְ רִקְמָה וָאֶנְעֲלֵךְ תָּחַשׁ וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּשֵּׁשׁ וַאֲכַסֵּךְ מֶשִׁי: (יא) וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי וָאֶתְּנָה צְמִידִים עַל יָדַיִךְ וְרָבִיד עַל גְּרונֵךְ: (יב) וָאֶתֵּן נֶזֶם עַל אַפֵּךְ וַעֲגִילִים עַל אָזְנָיִךְ וַעֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת בְּראשֵׁךְ: (יג) וַתַּעְדִּי זָהָב וָכֶסֶף וּמַלְבּוּשֵׁךְ שישי שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה סלֶת וּדְבַשׁ וָשֶׁמֶן אָכָלְתְּי אָכָלְתְּ וַתִּיפִי בִּמְאד מְאד וַתִּצְלְחִי לִמְלוּכָה: (יד) וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּויִם בְּיָפְיֵךְ כִּי כָּלִיל הוּא בַּהֲדָרִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עָלַיִךְ נְאֻם ה' אלוהים: ר' סימי אמר: פורפירא תרגם עקילס אפליקטא (שם) . ואנעלך תחש, תחת עורות תחשים. ואחבשך בשש תחת שש ועזים. ואכסך משי. ר' איבו אמר: עשאן ממש בעולם. ור' יהודה בר' סימון אמר: הקיפן ענני כבוד, היך מה דאת אמר: (שמות י"ג) לא ימיש עמוד הענן. ואעדך עדי, זה זיין. תני ר' שמעון בן יוחאי אומר: זיין שנתן להם בחורב שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהן. וכיצד נוטל? ר' איבו אמר: מאליו היה נקלף. ורבנן אמרין: מלאך ירד וקלפו. (יחזקאל ט"ז) ואתנה צמידים על ידיך, אלו שני לוחות הברית שחקוק עליהם עשרת הדברות, היך מה דאת אמר: (שמות ל"ב) והלוחות מעשה אלוהים המה וגו'. רביד על גרונך, אלו דברי תורה, כמה דאת אמר: (משלי ו') קשרם על לבך תמיד. ואתן נזם, זה נזר הקדש. ועגילים על אזניך, זה הציץ. דתנינן: הציץ דומה לטס של זהב ורחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן. ועטרת תפארת בראשך, זו השכינה, היך מה דאת אמר: (ישעיה ס"ב) והיית עטרת תפארת ביד ה'. וכתיב: (מיכה ב') ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם. ואילין תלתי אחרנייאתא מה אינון? (יחזקאל ט"ז) ותעדי זהב וכסף ויצא לך שם בגוים כפרים עם נרדים. רבי הונא אמר: היא הכניסה לו שלושה עשר והוא הכניס לה שישה ועשרים, כדרך חתן להיות כופל כתובה של כלה. רבי אחא אמר: היא הכניסה לו כלים ובשמים והוא הכניס לה כלים ובשמים. כלים על ידי משה ובשמים ע"י שלמה, הדא הוא דכתיב: (מלכים א' י') ותתן למלך מאה ועשרים ככר זהב ובשמים הרבה מאד, ואבן יקרה לא בא כבשם ההוא עוד לרב, אשר נתנה מלכת שבא למלך שלמה. רבי סימון אמר: היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין, בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שלחיך עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. ואיזה זה? זה הבאר. מאן היו ישראל מנטרים כל מ' שנה שעשו במדבר? רבי יוחנן אמר: מן הבאר, וממנו היו רוב הנייתן. דאמר רבי יוחנן: הבאר הייתה מעלה להם מיני דשאים, מיני זרעונים, מיני אילנות, תדע לך שהוא כן, שכיון שמתה מרים ופסקה הבאר מהן, היו אומרים: (במדבר כ') לא מקום זרע ותאנה וגפן. רבי לוי אמר: מן האשכול, על שם: (שם י"ג) ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד. אפשר כן? אמר רבי אבא בר כהנא: פירות היו גסין באותה שעה. ורבנן אמרין: ממה שהיו תגרי עובדי כוכבים מוכרין להם לישראל. תני ר' ישמעאל: עדיין לא נאסר יינם של עובדי כוכבים לישראל: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שלוחיך, עתיד הקדוש ברוך הוא לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. איזה זה? זה הנחל, דכתיב: (יחזקאל מ"ז) ועל הנחל יעלה על שפתו וגו', ועלהו לתרופה. מהו לתרופה? אמר רבי יוחנן: לתרפיון מציץ עליה ותרף מזוניה. רב ושמואל חד אמר: להתיר פה של מעלן. וחד אמר: להתיר פה של מטן. ר' חנינא ור' יהושע בן לוי חד אמר: להתיר פה אלמים. וחד אמר: להתיר פה עקרות: דבר אחר: שלחיך פרדס רמונים שילוחיך, עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא. איזה זה? זה אליהו זכור לטוב. דתנינן תמן: משפחת בית צריפה הייתה בעבר הירדן וקרבוה בני ציון בזרוע. ועוד אחרת הייתה, ורחקוה בני ציון בזרוע, כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב. ר' יהודה אמר: לקרב אבל לא לרחק. ר' שמעון אמר: להשוות את המחלוקות. וחכמים אומרים: לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים וגו':


יג. עריכה

( אין טקסט בדפוס על סימן זה )


יד. עריכה

נרד וכרכם נרד נרדינון. כרכם כמשמעו. קנה זה קנה בשם, שנאמר: (שמות ל') וקנה בשם. וקנמון ר' הונא בשם ר' יוסי אומר: קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו. מור אינמרנון ואהלות. ר' יסא אמר: פילטא. למה קורא אותה אהלות? ר' אבא בר יודן בשם ר' יהודה אמר: מפני שהוא בא דרך אהלים. ורבנן אמרי: שהוא פוסה באהל. ומהיכן היו בנות ישראל מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שעשו ישראל במדבר? ר' יוחנן אמר: מן הבאר, הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים. ר' אבהו אמר: מן המן, הדא הוא דכתיב: (תהילים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך וגו', ממה שנתון תחת השן, ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר. כתיב: (עמוס ו') כי הנה ה' מצווה והכה את הבית הגדול רסיסים, לא דמי הדין ריסה, להדין ביזעא, הדא ריסה אית מינה אליסים, והדין ביזעא לית מינה אליסים:


טו. עריכה

מעין גנים באר מים חיים אמר רבי יוחנן: ארבעים ושמנה פעמים כתיב בתורה באר, באר כנגד ארבעים ושמנה דברים, שנקנה בם התורה הדא הוא דכתיב: מעין גנים באר מים חיים. ונוזלים מן לבנון אמר רבי עזריה: זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לבנון. אמר רבי תנחומא: זה מלחים מקצת דבר וזה מלחים מקצת דבר, עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים:


טז. עריכה

עורי צפון ובואי תימן ר' אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא רבי אלעזר אמר: שלמים הקריבו בני נח. ר' יוסי אמר: עולות הקריבו בני נח. מותיב ר' אלעזר לר' יוסי: (בראשית ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן. דא מה עבד לה ר' יוסי? מן שמיניהון. מותיב ר' אלעזר לר' יוסי (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל. דא מה עבד לה ר' יוסי? שְׁלֵמִים בגופן בלא הפשט וניתוח. מותיב רבי אלעזר כתיב (שם י"ח) ויקח יתרו [וגו'] עולה וזבחים עולה לשם עולה ושלמים לשם שלמים. דא מה עבד לה רבי יוסי? אמר לך פליגי בה תרי אמוראי, חד אמר לאחר מתן תורה בא יתרו, ואחרינא אמר קודם מתן תורה בא יתרו. מאן דאמר קודם מתן תורה בא יתרו, שלמים הקריבו בני נח. ומאן דאמר אחר מתן תורה בא יתרו עולות הקריבו בני נח. ודא מסייעא לר' יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן. עורי צפון, זו העולה שנשחטת בצפון. ולמה קורין לה עורי? דבר שהוא ישן ונתעורר. ובואי תימן, אלו שלמים שנשחטין בדרום. ולמה קורין אותה ובואי? דבר של חידוש. ר' אבא בר כהנא ור' חנינא בר פפא ור' יהושע בשם ר' לוי אמרי: אף הדין קרא מסייעא לרבי יוסי (ויקרא ו') : זאת תורת העולה, היא העולה שהקריבו בני נח בתחילה, וכד הוי מטי גבי שלמים, אמר: וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא. מה מקיים ר' אלעזר קרא דין? עורי צפון ובאי תימן, לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו ויחנו בדרום, היך מה דאת אמר: (ירמיה ל"א) הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ, לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא ויפול בדרום, היך מה דאת אמר: (יחזקאל ל"ט) ושבבתיך וששאתיך והעליתיך, לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון, ויבא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום, היך מה דאת אמר: (ישעיה מ"א) העירותי מצפון ויאת. הפיחי גני יזלו בשמיו אמר ר' הונא בשם ר' יהושע בר' בנימין בר לוי: לפי שבעולם הזה כשרוח דרומית מנשבת, אין רוח צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת, אבל לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא מביא רוח ארגסטיס לעולם, ומנהיג שתי רוחות כאחת, ושתיהן משמשות. הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי. יבא דודי לגנו אמר רבי יוחנן לימדתך התורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד שתתן לו הכלה רשות. מה טעם יבא דוד לגנו.

קישורים חיצוניים

מדרש מעוצב, באתר דעת.