פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על שיר השירים ד


פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

מבעד לצמתך - מבפנים כמו בעד החלון פי' שער הרב:

שגלשו - שנשקפו ונראו או יתדלגו מן העין ויש אומרים שנקרחו תרגום קרח הוא גליש והוא רחוק בעניין:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כעדר הקצובות - יחסר מקום רחלים כמו ומאכלו בריאה שענינו שה בריאה ועיין /וענין/ הקצובות שיש להן מדה אחת כאילו נחצבת כל אחת כמו חברתה וכמוהו, וקצב אחד וממנו ויקצב עץ:

מתאימות - כמו תואמות ויש אומרים שיש לפני כל אחת תאומים:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומדברך - כמו דיבורך:

כפלח הרמון - יש אומרים כחצי והקרוב שהוא ציץ הרמון האדום ויש מפרשים אותו מלשון פלח דבלה שהוא לשון ביקוע כן זה ביקוע הרמון:

רקתך - בין המצח והעין:

צמתך - הוא השער הרב וכמוה גלי צמתך:

הפעם השנית; רצוף אהבה - כלומר שרוף אהבה על אחת מבנות ירושלם ושם עטרה בראשו וכל זה עשה שלמה המלך אז ראה תאותו:

הנך - ואת יותר יפה מחשוקתו של שלמה ויכולתי לראותך בלי שאצטרך לעשות אפריון:

שערך כעדר העזים - הענין כי מנהג העזים שיתלו בהרים הגבוהים ועומדות ברגליהן ללקט עלים לכאן ולכאן כן דימה שער ראשה שזה על זה נופל:

שניך וגו', וענין מן הרחצה - הלבן:

ושכלה - כמו נשברת:

הפעם השלישית; עמודיו רפידתו - ענינו רוב הזהב והכסף וכתוב שציפהו בזהב ובכסף:

מרכבו ארגמן - כעין ארגמן או הרכיב מבחוץ:

וטעם צאינה וראינה - הוא ויקהלו אל המלך שלמה:

הנך יפה רעיתי עיניך יונים - שהיו עובדי השם כאשר פירשתי בפעם הראשונה:

וענין עיניך - נביאים כי כן יקראו רועים וחוזים:

וענין שערך - הם הנזירים:

שניך - הם הגבורים:

שפתותיך - המשוררים:

רקתך - הם הכהנים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה; לתלפיות - יש אומרים לתלות פיות שהם חרבות ויש אומרים כי התי"ו נוסף ויחסר אל"ף והוא מן מלפנו מבהמות ארץ ומדקדקים אמרו אין לו דומה:

שלטי - מיני הנשק וכן והשלטים ענינו כמו מגינים:

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

תשורי - כמו אשורנו ולא עתה:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

לבבתני - לקחת לבי:

ענק - מיני חלו /חלי/ קשורים על הצואר וכמוהו וענקים לגרגרותיך:

הפעם השנית; כמגדל - דימה החרוזים שהם הקשורים שיש על צוארה כמו המגינים שהם תלויים על מגדל דוד:

שני שדיך - חוזר למשל:

כשני עפרים - שיש להם ריח טוב שהם רועים בשושנים אמר לה את אמרת לי שאלך אל הרי בתר עד שיפוח היום ואני לא הלכתי כי אם אל הר המור:

כלך יפה - הטעם כל מה שאמרת יפה הוא בעיני ומום אין בך לכן אתי מלבנון כלה בואי עמי תראי מראש אמנה הוא הר מקום האריות והנמרים והענין ברחי מהמדבר ומאותם המקומות כי הם בסכנה ובואי עמי כי לא אוכל להפרד מעמך כי לבבתיני ולא נשאר לי לב:

הפעם השלישית; צוארך - המלך:

אלף המגן - הם שריו:

שני שדיך - הם שתי תורות תורה שבכתב ותורה שבעל פה כי השדים מוציאין את החלב כענין לכו שברו ואכולו, אמרה השכינה אני אלך לי אל הר המוריה שהוא בית יי' כי שם נבנה הבית וזה הענין מפורש בספר דברי הימים ויבן שלמה את הבית בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו והענין אני אשב בהר המוריה:

עד שיפוח היום - עד שתשתנה הרוח והטעם כל זמן שישראל שומרים מצותי אשב בקרבה על כן אמר כלך יפה שהיו כל ישראל כולם בימי שלמה צדיקים:

אתי מלבנון - שבאים לרגלים מכל מקום גם מעבר לירדן ששם שניר, ועוד מי שהיה בארץ ערלים הנמשלים לאריות ולנמרים היו הכל באים:

לבבתני - אחר שאמר כלך יפה אמר עתה לבבתיני באחת ענק מצורוניך זהו שבט יהודה שהלך אחרי השכינה כי רובי מלכי יהודה היו חסידים:

וענין באחת מעיניך - הוא אליהו הנביא שהחזיר ישראל בתשובה ודבקו בשם וזה ענין מה יפו דודיך ושפתותיך משלמי נדרים ונדבות ושלמותיך פחות:

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הפעם הראשונה; גן נעול - נהר יוצא והוא קטן וכמוהו גלות עליות וגלות תחתיות:

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

שלחיך - כמו סעיפיך קרוב מן תשלח קציריה עד ים וכן שלחותיה נטשו:

פרדס - בלשון ישמעאל כדמות גן יש בו מין אחד:

כפרים - לשון רבים מן אשכול הכופר:

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואהלות - מין בושם וכמוהו כאהלים נטע יי':