קטגוריה:יהושע ט כג

• לדף התרגום על כל הפרק •

סדר הפסוקים השתבש. אין הגיון שיהושע ימשיך ויודיע לגבעונים שהם לא יומתו, ורק אחר כך הם יענו לשאלתו. הסדר היה צריך להיות:

• יהושע שאל: "לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר, רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים" (ביאור:יהושע ט כב).
• והגבעונים ענו: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (ביאור:יהושע ט כד).

• אז הגבעונים בקשו: "וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ. כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה" (ביאור:יהושע ט כה).
• ורק אז יהושע אמר את המילה האחרונה, וקבע: "וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי."

"אֲרוּרִים אַתֶּם" שורש 'ארר' - מקולל, (מילוג). זאת קללה איומה, וזאת פנייה מפורשת לאלוהים או למלאכיו על-מנת שירעו עם המקולל.

• אלוהים קילל את הנחש: "כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת אָרוּר אַתָּה מִכׇּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כׇּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (ביאור:בראשית ג יד).
• אלוהים אמר לאברם וזרעו: "אֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר" (ביאור:בראשית יב ג).
• בספר דברים משה מונה את הארורים: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה ... " (דברים כז טו-כו).

הבקשה היא שאלוהים יעניש אותם כרצונו, כך שיהושע פטור מלהרוג אותם.

העונשים האפשריים:

1. החרמה והריגה כללית, כמו לכל יושבי כנען.
2. גרוש לארץ אבותיהם בצפון.
3. הריגת הגברים ושיעבוד הנשים והילדים.
4. להשאר כעם ולשלם מס עובד שנתי.
5. לעבור ברית מילה, כמו אנשי שכם, ולהיות גרים בקרב בני ישראל.

"עֶבֶד" - שורש 'עבד' - אדם שהוא רכושו המשפטי של אחר ומחויב או התחייב לעבוד למענו ולציית לו, בתשלום או בחינם, לזמן פתוח, מוגבל או לתמיד (מילוג).

כאשר יהושע הודיע שהם יהיו עבדים - הם מיד הבינו שהם לא ימותו, ולא יגורשו מארצם.

יהושע לא שיעבד אותם ולקח אותם כעבדים. הם נשארו חופשיים, רק שיהושע הטיל עליהם חובת עבודה מסוימת וקבע שהם יהיו משרתים.
הגבעונים בקשו מיהושע: "עַבְדֵיכֶם אֲנַחְנוּ, וְעַתָּה כִּרְתוּ לָנוּ בְרִית" (ביאור:יהושע ט יא), ויהושע קובע שהם תמיד יהיו בשליטה של בני ישראל, לא יעזו למרוד, ויעשו את המוטל עליהם.
בתקופה ההיא כל אדם, אפילו איש חופשי, היה עבד/משרת לאנשים מעליו, והשליט הוא עבד ה' ככתוב: "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד יְהוָה" (דברים לד ה).

כמובן קושי העבדות תלוי ברצונו של האדון - אדון אחד דורש הרבה ומריץ את משרתיו יום ולילה, ואדם אחר מגדיר למשרתיו תפקידים ברורים, נותן להם תשלום הוגן, חופש ועצמאות, הם עושים בשמחה את תפקידם, וכולם מרוצים.

לאחר שיהושע הודיע להם שהם ארורים ואלוהים יעניש אותם כרצונו.
ושהם יהיו עבדים/משרתים לבני ישראל לתמיד.

יהושע מודיע להם את חובתם:

"חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי"

1. כולנו שמענו ולמדנו שהגבעונים יהיו חוטבי עצים ושואבי מים לכל בני ישראל לכל הדורות ובכל המקומות. הם הוענשו בעבודה קשה ביותר ומאוסה. למרות שאנשים צריכים עצים לאש, ומים לשתיה, והם משלמים כסף רב עבור השרות הזה, בגלל שכל אדם יכול לעשות את המלאכה הזאת, היה מספר רב של עובדים והשכר היה נמוך.
2. למעשה כלנו התעלמנו מסוף המשפט: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי" - הגבעונים זכו להיות משרתים בבית אלוהים בלבד, ולא בשום מקום אחר. הם יהיו מפעילי תחזוקת בית אלוהים, והם יספקו את השומרים. יהושע העניק להם אחריות ענקית וכבוד אדיר. כך גם האפיפיור, מאז 1506, מחזיק חיילי המשמר השווייצרי בקריית הוותיקן ברומא לתפקידי אבטחה. לא פלא שהגבעונים הסכימו להצעתו של יהושע בלי להסס.

בהמשך נאמר שהגבעונים זכו בכבוד גדול יותר, ככתוב: "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לָעֵדָה, וּלְמִזְבַּח יְהוָה", כלומר הם מונו להיות המשרתים של העדה, שזה המטה הכללי של יהושע עם כל הנשיאים, הנכבדים והזקנים.

יהושע עשה אותם למשמר ראשו.

בזמן שאנשי המטה (העדה) התלוננו על החלטתו לכרות ברית עם הגבעונים, ואיימו עליו ועל הנשיאים, יהושע הרגיש חסר אונים, ולכן הוא שוכר עכשו את הגבעונים הזרים להיות לו משמר ראש שנאמן רק לו, כי הוא הציל אותם ממוות וכיבד אותם באחריות גדולה בעם ישראל. כך ניקולו מקיאוולי בספרו 'הנסיך', ממליץ לשליט להשתמש במנהיגי העם שנכבש, כי הם יודעים שהם בני מוות ויהיו נאמנים, לאומת הקצינים שלו שמרגישים שמגיע להם להיות נסיך במקומו.

ואכן אנו מוצאים, שכאשר ארון אלוהים שב משדה פלישתים נאמר: "וַיָּבֹאוּ אַנְשֵׁי קִרְיַת יְעָרִים, וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה, וַיָּבִאוּ אֹתוֹ אֶל בֵּית אֲבִינָדָב בַּגִּבְעָה" (שמואל א ז א), והעיר "קִרְיַת יְעָרִים" היא אחת מערי הגבעונים (ביאור:יהושע ט יז).

מנהיגי המתלוננים לנשיאי העדה, הבינו שעשו מהם צחוק, והגבעונים לא קיבלו עונש אלא עוצמה, אולם בשלב הזה כבר היה מאוחר להם לנסות להתקיף את יהושע. מעניין מה יהושע עשה להם - ייתכן שהוא סילק אותם מתפקידם ומינה גבעונים במקומם.

יהושע כרת ברית עם הגבעונים החיווים. אנשי שכם היו חיווים והיו תחת שלטון בני ישראל מאז סיפור דינה.
סביר שבכנען היו הרבה חיווים שגרו בערים וכפרים רבים, וכאשר יהושע בא לגבעון התברר לו שהוא חתם הסכם עם "גִּבְעוֹן, וְהַכְּפִירָה, וּבְאֵרוֹת, וְקִרְיַת יְעָרִים" (ביאור:יהושע ט יז).
סביר שכל החיווים רצו לברוח מבתיהם ולעבור לגור עם הגבעונים, והנה הם שומעים שהם יהיו "חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם", וזה גרם להם להפסיק להגר לגבעון.

כאשר מלכי האמורים התקיפו את גבעון, סביר שחלק מהמהגרים הצטרפו לעזור לאחיהם החיווים, ואחרים ברחו מהגבעונים.
לאחר הנצחון של יהושע על מלכי האמורים, סביר שרבים שבו לגבעון כדי למצוא מחסה עם אחיהם. לא נאמר אם יהושע חייב גם אותם לעבוד בשרותים לבני ישראל, אולם סביר שהגבעונים כפו עליהם לתרום אחרת הם ישלחו אותם מארצם.

נשיאי העדה רצו להעניש את הגבעונים ב"וַיִּהְיוּ חֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם, לְכָל הָעֵדָה" (ביאור:יהושע ט כא), וזאת כדי שכנענים לא ינהרו לגבעונים כדי להציל את נפשם.
יהושע הבין שזה לא פתרון טוב, כי הגבעונים ישמחו לקבל את המהגרים ויעשו אותם לעבדים לבני ישראל. לכן הוא שינה ונתן להם עבדות מכובדת ביותר: שומרי הראש שלו והעדה, ומשרתי ומפעילי בית המזבח. כך הגבעונים יסרבו לקבל זרים לבוא לקרבם שיקחו מהם את העבודות המכובדות האלה.