קטגוריה:יהושע ה ח

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר תַּמּוּ כָל הַגּוֹי לְהִמּוֹל

מהירות התהליך אינה ברורה.

• מצד אחד היה צריך לגמור את המילה במשך שלושה ימים לפני הפסח, כדי שערלים לא ישבו בפסח.
• מצד שני כדי לימול ולוודא שכל זכר במחנה עבר מילה ואינו ערל, על ידי מספר מוגבל של מוהלים לוקח זמן רב.

נראה שכל אבן שהובאה על ידי נציג השבט (ביאור:יהושע ד ח), פוצחה לחתיכות, פצלות, ונבחרו מספר "חַרְבוֹת צֻרִים" (ביאור:יהושע ה ג). סביר שלכל מוהל הוענקו מספר סכינים, כדי לשטוף ולהכשיר מחדש, במים ואש, כל סכין לאחר כל שימוש.

במידה והמוהלים של יהושע ביצעו את כל העבודה, אז התהליך היה איטי, כדי לא לגרום לזיהומים, וכאבים מיותרים.
במידה והמשפחות הסתדרו בתור למהילה היומית, ובקצב מהיר, של מספר רב של מוהלים לשבט, וחלוקת עבודה של הרדמה חלקית עם סמים, הפרדה, וחיתוך (וללא תפירה) על סרט נע, ובמהירות מוגזמת של מאה איש למוהל, לשמונה שעות עבודה ליום, העניין יקח כשבועים עד חודש. יהושע היה מודע לסכנה שיתקיפו אותם כאשר הם כואבים, כשם ששמעון ולוי עשו לשכם (ביאור:בראשית לד כה), ולכן עדיף שחלק מהלוחמים יהיו לפני המהילה, בזמן שהחלק השני מחלים.

אולם עמדו לרשותו של יהושע רק שלושה ימים למהול את כל העם לפני הפסח.

היו הרבה אנשים מבוגרים (40-60) שלהם זאת היתה המילה השניה, כי הם נולדו במצרים, והיו מתחת גיל עשרים כאשר בני ישראל סרבו לעלות ולכבוש את הארץ המובטחת (במדבר יד כט). המילה לאנשים האלה היתה קלה יותר והם התאוששו מהר, ולכן יכלו לעזור בהגנה ובעבודת המחנה.

אברהם מוהל את עצמו ואת בנו

בסיפור אברהם נאמר: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ, וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ, כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם, וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם" (ביאור:בראשית יז כג).
ניתן להבין שאברהם עצמו מל את עצמו ואת משפחתו. לא ברור איך הוא למד להיות מוהל, ועד כמה הוא חתך בצורה מקצועית, במיוחד לעצמו. בתלמוד מעלים שכאשר אדם מבוגר עושה מילה, זה יותר נראה כ'רפרוף' (סקירה שטחית, אי התעמקות (מילוג)).

אברהם מהל את כל המשפחה ביום אחד, ככתוב: "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם וְיִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ" (ביאור:בראשית יז כו). גם כאן, אפשרי שכל ראש משפחה או ממונה מטעם המשפחה מהל את משפחתו, וכך כל המהילה נעשתה במקביל, בכל המשפחות, ביום אחד. אולם אם כך נעשה, אז המהילה לא היתה מקצועית ומושלמת, הקזת טיפת דם אחת, ולא היה כאן נסיון כואב, וייתכן שהאב לא מהל את כולם ויהושע לא ידע זאת.

אפילו אם יהושע הרשה לראשי המשפחות למול את המשפחות במקביל, יהושע היה חייב לוודא את איכות המילה ולתקן בהתאם, כי:

1. יהושע הכין מספר מוגבל של "חַרְבוֹת צֻרִים" (ביאור:יהושע ה ג), מתריסר אבני הצור שנציגי השבטים בחרו והביאו מאפיק הירדן (ביאור:יהושע ד ח). היתה כמות מגובלת של סכינים מיוחדים כאלה ורק המוהלים של יהושע השתמשו בהם.
2. לאחר המהילה המשפחתית באוהל המשפחה, יהושע הביא את העם לפי שבטים ומשפחות "אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת" (ביאור:יהושע ה ג) כדי לוודא ולסיים.
3. כיוון שאלוהים הטיל את האחריות לביצוע מדויק של המהילה על יהושע, ככתוב: "וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֵׁנִית" (ביאור:יהושע ה ב), אם יהושע לא היה יכול לסמוך על ראשי המשפחות, הוא היה חייב שהמוהלים שלו יודאו שכל בני ישראל נמהלו בצורה כשרה ומלאה כדי למלא את פקודת אלוהים ליהושע.
4. וכיוון שסביר שהמהילה המשפחתית לא היתה באיכות טובה כאשר ראש המשפחה מהל את ביתו, והזכרים נשארו עם ערלה מדולדלת, יהושע היה חייב למהול בשנית כדי שאלוהים יוכל להגיד בוודאות: "הַיּוֹם גַּלּוֹתִי אֶת חֶרְפַּת מִצְרַיִם מֵעֲלֵיכֶם" (ביאור:יהושע ה ט).
5. וכך לכולם היתה מהילה כשרה ולא רק רפרוף קל ביותר, הביצוע היה מהיר, והיה צריך לחכות להחלמה מהניתוח, ככתוב: "וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה, עַד חֲיוֹתָם".

נראה שמחוסר זמן, ראשי המשפחות מהלו את בני ביתם, ואז כל בני ישראל עלו לגבעת הערלות, והמוהלים של יהושע, לפי השבטים, רק וידאו במהירות שהמהילה היא כשרה, וסימו את העבודה "שֵׁנִית" (ביאור:יהושע ה ב).

וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם בַּמַּחֲנֶה עַד חֲיוֹתָם

ראו: |ברית מילה למבוגרים.

ביומים הראשונים, לאחר ברית מילה, האזור כואב ורגיש. לאחר כשבוע הנימול יכול לנוע, והחלמה מלאה היא אחרי כשבועיים או שלוש.

נראה שעד שהאחרונים החלימו כבר עברו כשלושה ארבע שבועות.

"חֲיוֹתָם" - לנו נראה שפרוש המילה - עד שחזרו לחיים, החלמה ממחלה.

ייתכן שפרוש המילה הוא רחב יותר וכולל חזרה ליכולת צבאית מלאה. לאחר מנוחה של חודש ללא פעילות, יהושע מתחיל טירונות ואימון נמרץ לצבא וליחידות המחץ - הן העם יוצא למלחמה קשה נגד אויב מנוסה ומקצועי "גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל" (ביאור:יהושע ו ב). אלוהים איפשר ליהושע לאמן את הצבא (מהחודש הראשון עד החודש השביעי) עד שאלוהים החליט שהגיע הזמן ויהושע פוגש מלאך שמודיע לו "אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה, עַתָּה בָאתִי" (ביאור:יהושע ה יד). זאת היתה הודעה, אתה מוכן ואלוהים לוקח פיקוד.

מיד אחרי זה אלוהים מורה ליהושע להניע את "כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה" (ביאור:יהושע ו ג) ולסוב את יריחו. לאחר שישה ימים של הקפת העיר, ביום השביעי יקיפו אותה שבע פעמים ויתקעו "בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל" (ביאור:יהושע ו ה). כידוע בקרן היובל תוקעים בשנת היובל שהיא חמישים שנה מהיובל הקודם. התקיעה נעשית ביום כיפורים, ככתוב: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה, בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי, בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ; בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם" (ויקרא כה ט).

ייתכן שאלוהים חיכה לזמן ""חֲיוֹתָם", שיהיה כך שבני ישראל יהיו ביום השביעי של ההקפות סביב יריחו, והקריעה "בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל" תתחיל את הספירה של שנות היובל.