קטגוריה:ויקרא ז א

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

וזאת תורת האשם וגו' עד וזאת תורת זבח השלמים אחרי שזכר תורת החטאת זכר תורת האשם המצרן אליו ונמשך אחריו והנה זכר כאן באשם דרכים מחודשים שלא נזכרו עד הנה. אם להודיע שהאשם קדש קדשים הוא רוצה לומר שאינו מהקדשים הקלים. אלא מקדשי הקדשים ואם לבאר מקום שחיטת האשם שהוא במקום אשר שחט את העולה. ומלבד זה כתב רש"י שעד כאן לא נתחדשו אמורין באשם לכך נתפרשו כאן. אבל בחטאת כבר נתפרשו בסדר ויקרא. אבל נשאר לשאול למה נתפרשו אימורי חטאת ואימורי שלמים בסדר ויקרא ולא נתפרשו שם אימורי האשם עד שהוצרך מפני זה לזכרם כאן. והתשובה בזה היא שבחטאת ובשלמים באו קרבנות מתחלפים מכל מיני בהמה שור שה כשבים ושה עזים. ואם מצד רצון המקריב כמו שהענין בשלמים ואם מצד מדרגות המקריב כמו שהוא בחטאת. ולפי שהיו מהם מי שהיה באמוריו אליה ומי שאין אליה באמוריו לכן הוצרך לפרט בכל קרבן מהם האמורים שלו. אמנם האשמות שבסדר ויקרא הם שלש באות עלשלשה מיני העונות מתחלפים והאשמות שלהם אין בהם חלוף כלל. ואם בא לפרש אמורי האשם בסדר ויקרא. הנה בהכרח יפרשהו אם בכל שלשת מיני האשם. ואם בשני' מהם או באחד מהם ולא היה נכון לעשות שום צד מהצדדים האלה כי אם כדי לפרש האמורים בשלשתם יכפול דבר שלשה פעמים בלא תועלת. ואם יפרש האמורים בשנים מהאשמות ההם או באחד מהם אין קצתם יותר ראוים לשיפורש זה בהם יותר מקצתם ולזה אין לפרש האמורים בזה יותר מבזה. ואחרי היות שלשת הצדדים הנזכרים בלתי נכונים היה יותר ראוי לעזבם כלם ולפרש דין אמורי האשם בפרשה בפני עצמה שאינה נוגעת לזה יותר מלזה ולפרשה פעם אחת ולא עוד ויספיק לכל האשמות בין שיהיו של איל כמו שנזכרים בסדר ויקרא ואשם שפחה חרופה בין שיהיו של כבש כמו אשם נזיר ומצורע כי אין חלוף בהם. והנה קרא את האשם קדש קדשים וכן קרא את החטאת בהיות שניהם באים על חטא והשלמי' שאינם באים על חטא היו קדשים קלים לפי שרמז בזה מעלת בעלי התשובה שלא ידמה בעצמו שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות אשר עשו. אין הדבר כן כי הוא אהוב ונחמד לפני בוראו כאלו לא חטא בעולם. ולא עוד אלא ששבח גדול יש לו שטעם טעם חטא ופי' ממנו וכבש את יצרו וכאמרם ז"ל (ברכות דף ל"ד) מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד שם. והנה השלמים אינם באים על חטא. ולרמוז מעלת בעלי התשובה קרא השם קרבנותיהם חטאות ואשמות קדשי הקדשים להודיע שקרבנותיהם נערכים אצל השם ערך גדול. ונשארו השלמים שהם קרבנות הצדיקים גמורים שאין מביאים חטאות ואשמות כי לא נתחייבו בהם ונקראו בשם קדשים קלים. ומזה הטעם נקראת ג"כ המנחה קדש הקדשים לרמוז על מעלת העניים והאביונים המבקשים את השם וכן כתב רש"י נפש כי תקריב מנחה לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה מי דרכו להתנדב מנחה עני אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו ומזה הצד נקראו החטאת והאשם קדש קדשים. והותרה בזה השאלה הט"ו. ופירש הכתוב כאן החלק שיאכלו הכהני' מהאישים ושהכהן המקריב עולת איש והוא הדין לחטאת ולאשם הנזכרים למעלה שעור הבהמה אשר הקריב לו יהיה. האמנם זכר עולה להגיד שעם היות שכלה כליל לגבוה העור שלה לא ישרף אבל יהיה לכהן שהקריבה. ומזה למדנו על שאר הקרבנות שיש להם חלק לכהנים שכן יהיה וכאשר נתן המשפטים האלה כוללים בזבחים זכר אחריהם איך יחלוקו הכהנים המנחה כי אם תהיה מאפה תנור ומחבת ומרחשת יהיו כלם לכהן המקריב ושאר המנחות כלם היו מתחלקות לכל בני אהרן. וכתב הרמב"ן שהיה זה מפני שטרח הכהן באפייתן. ולרבותינו בזה דרך אחר: