מפרשי רש"י על ויקרא ז א
רש"י
"קדש קדשים הוא" - (תמורה יח, תורת כהנים) הוא קרב ואין תמורתו קרבה
רש"י מנוקד ומעוצב
קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה (ספרא צו, פרשתא ה,ב; תמורה י"ז ע"ב).
מפרשי רש"י
[א] הוא קרב וכו'. פירוש, דלא הוי למכתב "קדש קדשים הוא", דהא כתיב בסמוך (פסוק ו) "כל זכר בכהנים יאכלנו וגו' קדש קדשים הוא", אלא בא ללמד דאין תמורתו קריבה קדש. ובמסכת תמורה פרק קדשים (יח.) פריך למה לי קרא, דהא גמרא כל שבחטאת מיתה - באשם רועה, וכיון דהלכה למשה מסיני דחמש חטאות מתות (הוריות דף ו:), וחד מהם תמורת חטאת, ואם כן ממילא באשם רועה, ומתרץ, דקרא צריך להא דאם נתכפרו בעליו באחר, ואף על גב דסתמא לשם עולה קיימא, דהא אשם שנתכפרו בעליו ירעה עד שיסתאב ויפלו דמיו לעולה (תמורה סוף כג ע"ב), כיון דעדיין לא ניתק לרעייה, אם שחטו סתם - פסול. דכך ילפינן בסמוך (פסוק ה) "אשם הוא" עד שינתק לרעיה (רש"י שם), אם נשחט - פסול, ולהא מילתא אתיא קרא דתמורה שלו אינה קריבה, דהווה אמינא דתמורה שלו קריבה: