מ"ג ויקרא ז ב
<< · מ"ג ויקרא ז · ב · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
במקום אשר ישחטו את העלה ישחטו את האשם ואת דמו יזרק על המזבח סביב
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בִּמְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁחֲטוּ֙ אֶת־הָ֣עֹלָ֔ה יִשְׁחֲט֖וּ אֶת־הָאָשָׁ֑ם וְאֶת־דָּמ֛וֹ יִזְרֹ֥ק עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
תרגום
| אונקלוס: | בְּאַתְרָא דְּיִכְּסוּן יָת עֲלָתָא יִכְּסוּן יָת אֲשָׁמָא וְיָת דְּמֵיהּ יִזְרוֹק עַל מַדְבְּחָא סְחוֹר סְחוֹר׃ |
| ירושלמי (יונתן): | בְּאַתְרָא דְיִכְסוּן יַת עֲלָתָא יִכְסוּן יַת אַשְׁמָא וְיַת אַדְמֵיהּ יִדְרוֹק עַל מַדְבְּחָא חֲזוֹר חֲזוֹר: |
רש"י (כל הפרק)
מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת צו פרשה ה (עריכה)
[ג] "יִשְׁחֲטוּ"-- ריבה כאן שוחטים הרבה; אף הגרים, ואף הנשים, ואף עבדים.
אין לשון 'שחיטה' אלא משיכה שנאמר (מלכים א י, טז-יז) "זהב שחוט".
ר' אליעזר אומר מכאן לעולת צבור שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.
"קדש קדשים" (ויקרא ו, יח)-- לרבות זבחי שלמי צבור שלא תהא שחיטתן אלא בצפון.
"הוא"-- פרט לתודה ואיל נזיר.