רש"י מנוקד על המקרא/ספר ויקרא/ז

(א) קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – הוּא קָרֵב וְאֵין תְּמוּרָתוֹ קְרֵבָה (ספרא צו, פרשתא ה,ב; תמורה י"ז ע"ב).

(ב) [יִשְׁחֲטוּ. – רִבָּה לָנוּ שְׁחִיטוֹת הַרְבֵּה; לְפִי שֶׁמָּצִינוּ אָשָׁם בְּצִבּוּר – נֶאֱמַר "יִשְׁחֲטוּ" רַבִּים, וּתְלָאוֹ בָעוֹלָה, לְהָבִיא עוֹלַת צִבּוּר לַצָּפוֹן]^[1].

(ג) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ וְגוֹמֵר – עַד כָּאן לֹא נִתְפָּרְשׁוּ אֵמוּרִין בָּאָשָׁם, לְכָךְ הֻצְרַךְ לְפָרְשָׁם כָּאן. אֲבָל חַטָּאת, כְּבָר נִתְפָּרֵשׁ בָּהּ בְּפָרָשַׁת וַיִּקְרָא (פרק ד, פסוקים ח-י, יט, כו, לא).
אֵת הָאַלְיָה – לְפִי שֶׁאָשָׁם אֵינוֹ בָּא אֶלָּא אַיִל אוֹ כֶּבֶשׂ, וְאַיִל וְכֶבֶשׂ נִתְרַבּוּ בְּאַלְיָה (לעיל ג,ט).

(ה) אָשָׁם הוּא – עַד שֶׁיִּנָּתֵק שְׁמוֹ מִמֶּנּוּ; לִמֵּד עַל אָשָׁם שֶׁמֵּתוּ בְּעָלָיו אוֹ שֶׁנִּתְכַּפְּרוּ בְּעָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת דָּמָיו עוֹלָה לְקֵיץ הַמִּזְבֵּחַ, אִם שְׁחָטוֹ סְתָם – אֵינוֹ כָּשֵׁר לְעוֹלָה קֹדֶם שֶׁנִּתַּק לִרְעִיָּה. וְאֵינוֹ בָּא לְלַמֵּד עַל הָאָשָׁם שֶׁיְּהֵא פָּסוּל שֶׁלֹּא לִשְׁמוֹ, כְּמוֹ שֶׁדָרְשׁוּ "הוּא" הַכָּתוּב בַּחַטָּאת (ויקרא ד,כד), לְפִי שֶׁאָשָׁם לֹא נֶאֱמַר בּוֹ "אָשָׁם הוּא" אֶלָּא לְאַחַר הַקְטָרַת אֵמוּרִין, וְהוּא עַצְמוֹ שֶׁלֹּא הֻקְטְרוּ אֵמוּרָיו כָּשֵׁר (זבחים י' ע"ב).

(ו) קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא – בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא נִדְרָשׁ (ספרא פרשתא ה,ב).

(ז) תּוֹרָה אַחַת לָהֶם – בְּדָבָר זֶה, הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ – הָרָאוּי לְכַפָּרָה חוֹלֵק בּוֹ, פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן.

(ח) עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה – פְּרָט לִטְבוּל יוֹם וּמְחֻסָּר כִּפּוּרִים וְאוֹנֵן (ספרא שם, פרק ט,א), שֶׁאֵינָן חוֹלְקִים בָּעוֹרוֹת (ספרא שם,ה; זבחים ק"ג ע"ב).

(ט) לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ וְגוֹמֵר – יָכוֹל לוֹ לְבַדּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה" (להלן פסוק י). יָכוֹל לְכֻלָּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב. הָא כֵּיצַד? לְבֵית אָב שֶׁל אוֹתוֹ יוֹם שֶׁמַּקְרִיבִין אוֹתָהּ (ספרא פרק י,ב).

(י) בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן – זוֹ מִנְחַת נְדָבָה.
וַחֲרֵבָה – זוֹ מִנְחַת חוֹטֵא וּמִנְחַת קְנָאוֹת, שֶׁאֵין בָּהֶן שֶׁמֶן.

(יב) אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ – אִם עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, כְּגוֹן יוֹרְדֵי הַיָּם וְהוֹלְכֵי מִדְבָּרִיּוֹת וַחֲבוּשֵׁי בֵּית הָאֲסוּרִים וְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא שֶׁהֵן צְרִיכִין לְהוֹדוֹת, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קז,ח, טו, כא, לא), "וְיִזְבְּחוּ זִבְחֵי תוֹדָה" (שם,כב). אִם עַל אַחַת מֵאֵלֶּה נָדַר שְׁלָמִים הַלָּלוּ, שַׁלְמֵי תּוֹדָה הֵן, וּטְעוּנוֹת לֶחֶם הָאָמוּר בָּעִנְיָן, וְאֵינָן נֶאֱכָלִין אֶלָּא לְיוֹם וָלַיְלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ כָּאן (להלן פסוק טז).
וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה – אַרְבָּעָה מִינֵי לֶחֶם: חַלּוֹת, וּרְקִיקִין, וּרְבוּכָה – שְׁלֹשָׁה מִינֵי מַצָּה, וּכְתִיב: "עַל חַלֹת לֶחֶם חָמֵץ וְגוֹמֵר" (להלן פסוק יג). וְכָל מִין וָמִין עֶשֶׂר חַלּוֹת, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף ע"ז ע"א), וְשִׁיעוּרָן חָמֵשׁ סְאִין יְרוּשַׁלְמִיּוֹת שֶׁהֵן שֵׁשׁ מִדְבָּרִיּוֹת, עֶשְׂרִים עִשָּׂרוֹן (שם ע"ו ע"ב).
מֻרְבֶּכֶת – לֶחֶם חָלוּט בְּרוֹתְחִין כָּל צָרְכּוֹ.

(יג) יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח – מַגִּיד שֶׁאֵין הַלֶּחֶם קָדוֹשׁ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, לִפָּסֵל בְּיוֹצֵא וּטְבוּל יוֹם וּמִלָּצֵאת לְחֻלִּין בְּפִדְיוֹן, עַד שֶׁיִּשָּׁחֵט הַזֶּבַח (ספרא צו, פרק יא,י; מנחות ע"ח ע"ב).

(יד) אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן – לֶחֶם אֶחָד מִכָּל מִין וָמִין יִטֹּל תְּרוּמָה לַכֹּהֵן הָעוֹבֵד עֲבוֹדָתוֹ, וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַבְּעָלִים. וּבְשָׂרָהּ לַבְּעָלִים, חוּץ מֵחָזֶה וָשׁוֹק שֶׁבָּהּ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ לְמַטָּה תְּנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק בִּשְׁלָמִים (להלן פסוקים כט-לד), וְהַתּוֹדָה קְרוּיָה שְׁלָמִים.

(טו) וּבְשַֹר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו – יֵשׁ כָּאן רִבּוּיִין הַרְבֵּה; לְרַבּוֹת חַטָּאת וְאָשָׁם, וְאֵיל נָזִיר, וַחֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר, שֶׁיִּהְיוּ נֶאֱכָלִין לְיוֹם וְלַיְלָה (ספרא צו, פרק יב,א; זבחים ל"ו ע"א).
בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל – וְכִזְמַן בְּשָׂרָהּ זְמַן לַחְמָהּ.
לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר – אֲבָל אוֹכֵל הוּא כָּל הַלַּיְלָה. אִם כֵּן לָמָה אָמְרוּ עַד חֲצוֹת? כְּדֵי לְהַרְחִיק הָאָדָם מִן הָעֲבֵרָה (ספרא שם,ה; ברכות ב' ע"א).

(טז) וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה – שֶׁלֹא הֱבִיאָהּ עַל הוֹדָאַת נֵס, אֵינָהּ טְעוּנָה לֶחֶם, וְנֶאֱכֶלֶת לִשְׁנֵי יָמִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בָּעִנְיָן.
וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ – בָּרִאשׁוֹן, יֵאָכֵל. וָ"ו זוֹ יְתֵרָה הִיא, וְיֵשׁ כָּמוֹהָ הַרְבֵּה בַּמִּקְרָא, כְּגוֹן "וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו,כד); "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" (דניאל ח,יג).

(יח) וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל וְגוֹמֵר – בִּמְחַשֵּׁב בַּשְּׁחִיטָה לְאָכְלוֹ בַּשְּׁלִישִׁי הַכָּתוּב מְדַבֵּר. יָכוֹל אִם אָכַל מִמֶּנּוּ בַּשְּׁלִישִׁי יִפָּסֵל לְמַפְרֵעַ? תַּלְמוּד לוֹמַר: "הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב"; בִּשְׁעַת הַקְרָבָה הוּא נִפְסָל, וְאֵינוֹ נִפְסָל בַּשְּׁלִישִׁי (ספרא צו, פרשתא ח,א; זבחים כ"ט ע"א). וְכֵן פֵּרוּשׁוֹ: בִּשְׁעַת הַקְרָבָתוֹ – לֹא תַּעֲלֶה זֹאת בְּמַחֲשָׁבָה; וְאִם חִשֵּׁב, פִּגּוּל יִהְיֶה.
וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ – אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן, עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא.

(יט) וְהַבָּשָֹר – שֶׁל קֹדֶשׁ, שְׁלָמִים, אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל.
וְהַבָּשָֹר – לְרַבּוֹת אֵיבָר שֶׁיָּצָא מִקְצָתוֹ, שֶׁהַפְּנִימִי מֻתָּר (ספרא צו, פרשתא ט,ו).
כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ" וְגוֹמֵר "וְהַבָּשָֹר תֹּאכֵל" (דברים יב,כז), יָכוֹל לֹא יֹאכְלוּ שְׁלָמִים אֶלָּא הַבְּעָלִים? לְכָךְ נֶאֱמַר: כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר (ספרא שם,ז).
[וְהַבָּשָר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר – כְּלוֹמַר: כָּל מַה שֶּׁאָסַרְתִּי לְךָ בְּחַטָּאת וְאָשָׁם, שֶׁאִם יָצְאוּ חוּץ לַקְּלָעִים – אֲסוּרִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ" (לעיל ו,ט), בְּבָשָֹר זֶה אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָֹר, אֲפִלּוּ בְּכָל הָעִיר.]

(כ) וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו – בְּטֻמְאַת הַגּוּף הַכָּתוּב מְדַבֵּר (ספרא צו, פרק יד,ג-ו; זבחים מ"ג ע"ב); אֲבָל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא – אֵינוֹ עָנוּשׁ כָּרֵת, אֶלָּא בְּאַזְהָרָה: "וְהַבָּשָֹר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא" וְגוֹמֵר (פסוק יט). וְאַזְהָרַת טָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַטָּהוֹר אֵינָהּ מְפֹרֶשֶׁת בַּתּוֹרָה, אֶלָּא חֲכָמִים לְמָדוּהָ בִּגְזֵרָה שָׁוָה. שָׁלֹשׁ כָּרֵתוֹת אֲמוּרוֹת בְּאוֹכְלֵי קָדָשִׁים בְּטֻמְאַת הַגּוּף, וּדְרָשׁוּם רַבּוֹתֵינוּ בִּשְׁבוּעוֹת (דף ז' ע"א): אַחַת לִכְלָל, וְאַחַת לִפְרָט, וְאַחַת לְלַמֵּד עַל קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁלֹּא נֶאֱמַר אֶלָּא עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.

(כד) יֵעָשֶֹה לְכָל מְלָאכָה – בָּא וְלִמֵּד עַל הַחֵלֶב, שֶׁאֵינוֹ מְטַמֵּא טֻמְאַת נְבֵלוֹת (פסחים כ"ג ע"א).
וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ – אָמְרָה תּוֹרָה: יָבוֹא אִסּוּר נְבֵלָה וּטְרֵפָה וְיָחוּל עַל אִסּוּר חֵלֶב, שֶׁאִם אֲכָלוֹ – יִתְחַיֵּב אַף עַל לָאו שֶׁל נְבֵלָה (חולין ל"ז ע"א; זבחים ע' ע"א; ק"ג ע"א), וְלֹא תֹּאמַר: אֵין אִסּוּר חָל עַל אִסּוּר.

(כו) לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה – פְּרָט לְדַם דָּגִים וַחֲגָבִים (ספרא צו, פרשה י,יא; כריתות כ' ע"ב).
בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם – לְפִי שֶׁהִיא חוֹבַת הַגּוּף וְאֵינָהּ חוֹבַת קַרְקַע, נוֹהֶגֶת בְּכָל מוֹשָׁבוֹת. וּבְמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין בְּפֶרֶק א (דף ל"ז ע"ב) מְפֹרָשׁ לָמָה הֻצְרַךְ לוֹמַר.

(ל) יָדָיו תְּבִיאֶינָה וְגוֹמֵר – שֶׁתְּהֵא יַד הַבְּעָלִים מִלְמַעְלָה, וְהַחֵלֶב וְהֶחָזוֹת נְתוּנִין בָּהּ, וְיַד כֹּהֵן מִלְּמַטָּה, וּמְנִיפָן (מנחות ס"א ע"ב).
אֵת אִשֵּׁי ה' – וּמַה הֵן הָאִשִּׁים? "אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ": כְּשֶׁמְּבִיאוֹ מִבֵּית הַמִּטְבָּחַיִם – נוֹתֵן חֵלֶב עַל הֶחָזֶה, וּכְשֶׁנּוֹתְנוֹ לְיַד [הַכֹּהֵן] הַמֵּנִיף – נִמְצָא הֶחָזֶה לְמַעְלָה וְהַחֵלֶב לְמַטָּה; וְזֶהוּ הָאָמוּר בְּמָקוֹם אַחֵר: "שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף" וְגוֹמֵר (להלן י,טו). וּלְאַחַר הַתְּנוּפָה – נוֹתְנוֹ לַכֹּהֵן הַמַּקְטִיר, וְנִמְצָא הֶחָזֶה לְמַטָּה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּשִֹימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת וַיַקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה" (להלן ט,כ). לָמַדְנוּ שֶׁשְּׁלֹשָׁה כֹּהֲנִים זְקוּקִין לָהּ, כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּמְנָחוֹת (דף ס"ב ע"א).
אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ – וְאֵת הֶחָזֶה לָמָּה מֵבִיא? לְהָנִיף אוֹתוֹ הוּא מְבִיאוֹ, וְלֹא שֶׁיְּהֵא הוּא מִן הָאִשִּׁים. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: אֵת אִשֵּׁי ה' אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה, יָכוֹל שֶׁיְּהֵא אַף הֶחָזֶה לָאִשִּׁים? לְכָךְ נֶאֱמַר: אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף וְגוֹמֵר.

(לא) וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב – וְאַחַר כָּךְ וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן; לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הַבָּשָׂר נֶאֱכָל בְּעוֹד שֶׁהָאֵמוּרִים לְמַטָּה מִן הַמִּזְבֵּחַ (ספרא פרק טז,ד; פסחים נ"ט ע"ב).

(לב) שׁוֹק – מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה הַנִּמְכֶּרֶת עִם הָרֹאשׁ, עַד הַפֶּרֶק הָאֶמְצָעִי, שֶׁהוּא סֹבֶךְ שֶׁל רֶגֶל (חולין קל"ד ע"ב).

(לג) הַמַּקְרִיב אֶת דַּם וְגוֹמֵר – מִי שֶׁהוּא רָאוּי לִזְרִיקָתוֹ וּלְהַקְטִיר חֲלָבָיו; יָצָא טָמֵא בִּשְׁעַת זְרִיקַת דָּמִים [אוֹ בִּשְׁעַת הֶקְטֵר חֲלָבִים], שֶׁאֵינוֹ חוֹלֵק בַּבָּשָׂר (ספרא צו, פרק טז,ז-ח; זבחים צ"ח ע"ב).

(לד) הַתְּנוּפָה, הַתְּרוּמָה – מוֹלִיךְ וּמֵבִיא, מַעֲלֶה וּמוֹרִיד (מנחות ס"א ע"א; סוכה ל"ז ע"ב).

(לז) וְלַמִּלּוּאִים – לְיוֹם חִנּוּךְ הַכְּהֻנָּה.

הערות

1. ראו עזרא י,יט ובמפרשים. אבל ראו כריתות י"א ע"א ותמורה י"ד ע"א, וצ"ע.