מ"ג דברים כד טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹֽא־יוּמְת֤וּ אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וּבָנִ֖ים לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֑וֹת אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ יוּמָֽתוּ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | לָא יְמוּתוּן אֲבָהָן עַל פּוֹם בְּנִין וּבְנִין לָא יְמוּתוּן עַל פּוֹם אֲבָהָן אֱנָשׁ בְּחוֹבֵיהּ יְמוּתוּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא יִתְקַטְלוּן אַבְהָן לָא בְּסַהֲדוּת וְלָא בְחוֹבֵי בְּנִין וּבְנִין לָא יִתְקַטְלוּן לָא בְסַהֲדוּת וְלָא בְחוֹבֵי אַבְהָן אִישׁ בְּחוֹבֵי עַל סַהֲדִין כְּשֵׁירִין יִתְקַטְלוּן: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לא יומתו אבות על בנים . וכי מה בא הכתוב ללמדנו, שלא יומתו אבות על ידי בנים, ולא בנים על ידי אבות? והרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו ! [אלא בא ללמד] שלא יומתו אבות בעדותם של בנים, ולא בנים בעדותם של אבות.
כשהוא אומר " ובנים " לרבות את הקרובים. ואלו הם הקרובים,
- אחיו
- ואחי אביו
- ואחי אמו
- ובעל אחותו
- ובעל אחות אביו
- ובעל אחות אמו
- ובעל אמו
- וחמיו
- וגיסו.
איש בחטאו יומתו . (אבות) [גדולים] מתים בעון עצמם, (ובנים) [קטנים] מתים בעון אבותם].
מלבי"ם - התורה והמצוה
קמז.
לא יומתו אבות על בנים . לא יתכן לפרש כמובנו הפשוט, שיצוה את הב"ד שלא ישפטו מות בעבור חטא בנו או אביו.
- א'. שאיך יעלה על הדעת שהב"ד שנאמר בהם "והצילו העדה", שמחוייבים לחפש זכות בכל האפשרות, יחייבו מות עוד בשביל חטא אחרים!
- ב'. שאם הכתוב מדבר בחטא בנים או אבות, למה יאמר עוד איש בחטאו יומתו! ואם שבא למ"ע על הב"ד שימיתו את החייב, הלא כבר באו אזהרות ע"ז! ואם שבא ללאו הבא מכלל עשה, שרק איש בחטאו יומת אבל לא בשביל חטא של אחרים, כבר כתבנו שאינו מצוי במקום שיש לאו מפורש!
לכן בהכרח דעל בנים פי' בסבת בנים, כמו (דברים כג) על דבר אשר לא קדמו , (דברים לב) על אשר מעלתם , ועוד הרבה.
וסבת משפט מות,
- א' החטא שעשה.
- ב' ראיית העדים והתראתם.
ולפני הב"ד, סבת העדים יותר קרובה מסבת החטא, שאינו מצוי שהב"ד בעצמם יראו את החטא. וע"פ קבלת חז"ל, אם ראו שוב אינם יכולים לדון בזה, רק שיהיו עדים בב"ד אחר. ובפי' מצינו לשון "על" בעדים, על פי שנים עדים וגו' , לא יומת על פי עד אחד . וז"ש בספרי "אם ע"י בנים, פי' מעשה בנים, שהוא החטא כו' רק בעדות הבנים כו'".
ובנים לא יומתו על אבות . מהנכון היה לכתוב "ולא יומתו בנים על אבות", כאשר יבא ע"פ רוב הלאו קודם. וכמו שהתחיל מזה, דריש בספרי שמוסב על הקודם "לא יומתו אבות על בנים, ובנים ג"כ", שמורה עוד "בנים" שהם הקרובים.
איש בחטאו יומתו . לא ידבר במשפט הב"ד כנ"ל, אלא כדברי הפשטנים, שבמורד במלכות מדבר. שאז היה המנהג במלכי עכו"ם, לשפוט גם הבנים ואבות של המורד. וצוה השי"ת למלכי ישראל, שלא יעשו כן, כדמצינו באמציהו מלך יהודה, (מלכים ב יד ו) ואת בני המכים לא המית וגו' ככתוב בתורת משה וגו' איש בחטאו. ובא הלאו מכלל עשה, כי חידש להמית את המורד במלכות, אפי' על חטא שהוא ע"פ רוב קל הערך; כמו שאמרו, "אוריה החתי מורד במלכות היה, על שאמר "אדוני יואב".
ובספרי דריש מדכתיב "איש", שכל איש הוא גדול, שרק גדול הוא שימות בחטאו; אבל הקטנים מתים בחטא אביהם, כדכתיב פוקד עון אבות על בנים , ובדיני שמים מדבר.