קטגוריה:דברים יב ה
נוסח המקרא
כי אם אל המקום אשר יבחר יהוה אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּה׃
כִּ֠י אִֽם־אֶל־הַ/מָּק֞וֹם אֲשֶׁר־יִבְחַ֨ר יְהוָ֤ה אֱלֹֽהֵי/כֶם֙ מִ/כָּל־שִׁבְטֵי/כֶ֔ם לָ/שׂ֥וּם אֶת־שְׁמ֖/וֹ שָׁ֑ם לְ/שִׁכְנ֥/וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּ/בָ֥אתָ שָֽׁמָּ/ה׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֱלָהֵין לְאַתְרָא דְּיִתְרְעֵי יְיָ אֱלָהֲכוֹן מִכָּל שִׁבְטֵיכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵיהּ תַּמָּן לְבֵית שְׁכִינְתֵיהּ תִּתְבְּעוּן וְתֵיתוֹן לְתַמָּן׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֱלָהֵן בְּאַרְעָא דְיִתְרְעֵי מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן מִן כָּל שִׁבְטֵיכוֹן לְאַשְׁרָאָה שְׁכִינְתֵּיהּ תַּמָּן לְבֵית שְׁכִינְתֵּיהּ תִּתְבְּעוּן וְתֵיתוּן תַּמָּן: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" תדרשו" אל אותו המקום הנבחר תדרשו להשתחוות ולהקריב כענין אליו גוים ידרושו:
" ובאת שמה" לא שיבא משכן שמו אליכם בכל מקום:מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד יתקיימו ב' כתובים הללו? יודעים היו שבית המקדש עתיד ליבנות בחלקו של (יהודה ובנימין) [אחד מהם], לפיכך הפרישו דושנה של יריחו (מיריחו). מי אכלו כל אותם השנים - בני קיני חותן משה אכלוהו ד' מאות ומ' שנה, שנאמר (שופטים א) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים. אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי (ר' שמעון) [רבי יהודה]. (ר' יהודה) [רבי שמעון] אומר אצל יעבץ (היו שהלכו) [הלכו] ללמוד תורה, שנאמר (דה"א ב) ומשפחת סופרים יושבי יעבץ.
כתוב אחד אומר באחד שבטיך, וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם? (הכסף - מכל השבטים.) באחד שבטיך - זה שילה, מכל שבטיכם - זה ירושלים. [ר' יהודה אומר הכסף מכל השבטים והמקום משבט אחד], וכן הוא אומר (ש"א כד) ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, וכתוב אחד אומר (דה"א כב) ויתן דוד לארונה במקום שקלי זהב משקל שש מאות. כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? (הן) י"ב שבטים [הם], נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט, נמצא לכל השבטים ו' מאות שקלים.
לשום את שמו שם - נאמר כאן לשום את שמו ונאמר להלן (במדבר ו) ושמו את שמי, מה שמי האמור (להלן - בלשון הקדש, אף שמי האמור כאן - בלשון הקדש.) [כאן - בית הבחירה, אף שמי האמור להלן - בית הבחירה], ומה שמי האמור להלן - ברכת כהנים, אף שמי האמור כאן - ברכת כהנים. אין לי אלא במקדש, בגבולין מנין? ת"ל (שמות כב) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך. אם כן למה נאמר לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו? במקדש אתה אומר בכתבו, ובמדינה בכנויו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
ח.
כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו , בכ"מ קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה', כי נתודע ע"י נביא שהוא מקום הנבחר. כמ"ש ויבא גד אל דוד וגו' וכן אמר בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו.
ובכ"ז מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמ"ש עד אמצא מקום לה' , ולא המתין עד שבא אליו נביא. ולמד ממ"ש לשכנו תדרוש , ושהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר. וז"ש דרוש ומוצא, למד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר, רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו. ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.
ט.
אשר יבחר מכל שבטיכם, ובפסוק י"ד אמר אשר יבחר ה' באחד שבטיך . ויש בזה פלוגתא (במגלה דף כו וביומא דף יב), שר' יהודה סבר שירושלים נתחלקה לשבטים, ות"ק שם ס"ל שלא נתחלקה לשבטים.
ונראה שכן סבר ר' שמעון (=שלא נתחלקה) , דהא בתוספתא [דמ"ש פי"ז] אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינו שלהם. ר"א בר' שמעון אומר אף לא מיטות. ומסתמא כן ס"ל לר"ש אביו.
עפ"ז פליגי פה ר"י ור"ש במ"ש ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים - שלר"י לשטתו שירושלים נבנה בחלקו של שבט א', ס"ל שיחדו דושנה של יריחו, לשבט שיבנה בהמ"ק בחלקו. ומ"ש ש עלו מעיר התמרים , הוא נאמר על העתיד, שאחר שנבנה הבית נסעו והלכו להם. ור' שמעון לשטתו שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ולא נבנה המקדש בחלקו של שבט אחד, אי אפשר לומר כן, דהא נשאר דושנה של יריחו בידם גם אח"כ? וע"כ מפרש שהלכו ליעבץ ללמוד תורה.
ועפ"ז אמר שני תרוצים על סתירת הכתובים: שתי' הראשון הוא לר"ש שס"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, מ"ש באחד שבטיך מדבר במשכן שילה שהיה בחלקו של שבט מיוחד, ומ"ש מכל שבטיכם מדבר בירשלים שלא נתחלקה לשבטים.
ור' יהודה לשטתו שגם ירושלים נתחלקה לשבטים מתרץ שהכסף היה מכל השבטים והמקום היה משבט א'. וכן אמר בפי' לקמן ( ראה כג ): ר' יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית המקדש משבט א', ובזה מתרץ ג"כ הסתירה שיש בין הכתובים של מלכים וד"ה, כמו שנזכר תירוץ זה בסיפרי [ נשא מב ] (ובזבחים קיח).
י.
לשום את שמו שם. השם בא לפעמים (=במשמעות כללית) על הפרסום והשבח; ובדיוק (=במשמעות מדויקת), מורה על שם העצם. ששם המפורש לא ניתן לאמר רק במקדש, ועז"א בברכת כהנים ושמו את שמי על ב"י . משא"כ מ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי - הם יתר שמותיו. וע' בזה מכלתא (יתרו ו) ובספרי ( נשא קמד ) עי' בפי' שם.
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
מקום. בגי' לציון:
ובאת שמה. ב' במס' דין ואידך ובאת שמה וראה שם והוא בענין אלישע שצוה למשוח יהוא למלך מה מלך במשיחה אף כל ענין הקרבנות במשיחה. הכלים אינן מתקדשים אלא במשיחה וכה"ג במשיחה:
- פרשנות מודרנית:
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
לשכנו תדרשו
[פורסם לראשונה בפורום נח"ת, 22.09.2003; דיון בין יצחק צויג, הלל גרשוני, אראל סגל].
(דברים יב ה): "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלהיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה"
הפועל דרש עיקר עניינו ייחס חשיבות וחקר היטב .
מה משמעות המצוה " תדרשו " בפסוק שלנו? מה בדיוק צריך לדרוש?
בדברי רמב"ן לפסוק זה ישנם שלושה פירושים שונים:
1. לשאול איפה נמצא עכשיו בית ה'
" "שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו 'אנה דרך בית ה'?', ותאמרו איש אל רעהו (ישעיהו ב ג) ' לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב! ', כלשון (ירמיהו נ ה) ציון ישאלו דרך הנה פניהם" "
2. לברר איפה המקום הראוי לבנות את בית ה'
" "ובספרי (ראה ח), תדרשו , דרוש על פי הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה , דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד וכו'." ":
- אראל: בפסוקים אין כל ציווי לבנות בית, מזבח או כל מבנה אחר במקום אשר יבחר ה'; הציווי הוא רק לבוא לשם. הציווי מניח, שבמקום אשר יבחר ה' כבר יש "כלי קודש" כלשהו שבו מקריבים את הקרבנות. מכאן, שהציווי הוא רק לדרוש ולחפש את המקום (שכבר קיים ופעיל), ולא לשאול שאלה לגבי הקמת מקום חדש. לפי פירוש 2 היה ראוי לכתוב " לשכנו תדרשו , ובניתם שמה בית/מזבח לה', והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ".
- הלל: הנקודה שהעלית, ייתכן שהיא חיזוק משמעותי לדעה בחז"ל (שנפסקה גם ברמב"ם) ש" "מקריבים אף על פי שאין בית" ". כלומר, שעצם בחירת המקום וקידושו מספיקה על מנת להקריב שם.
-
- אראל: שמעתי ש" מקריבים אף-על פי שאין בית ", אבל לא שמעתי ש " מקריבים אף על פי שאין מזבח ".
- בדברים כז, בפרשה שמתארת את הטקס בהר עיבל, נאמר בפירוש שצריך להקים שם מזבח, ורק אז - להעלות עליו עולות לה'.
- כאן זה לא כתוב, ולכן נראה שההנחה היא שכבר יש שם מזבח - כלומר " לשכנו תדרשו " היא מצוה שמקיימים רק אחרי שהמקום כבר נבחר.
- הלל: אני לא חושב שאי-ציון בניית המזבח הוא כזה משמעותי. מזבח ניתן להקים בזמן קצר, ולא צריך להזכיר כל פרט. ברור מעצם העובדה שמקריבים, שיש מזבח, אך לא ברור מתי המזבח מוקם, והדבר לא רלוונטי לעניות דעתי.
- המזבח בהר עיבל משמעותי מצד עצמו, ולאו דווקא כ'היכי-תמצי' להקרבה, ועל כן אינו דוגמה.
הלל: לאחר מחשבה, הבנתי מדוע הרמב"ן סובר שדווקא פירוש 1 הוא הפשט. ואף על פי כן, הדרש נכון אף הוא, אם כי ייתכן (כדרכו של דרש) שלא ממקומו. אני מדבר על המילה " יבחר ", שמלמדת על בחירה על ידי נביא. כמו בפרשת מינוי מלך, " אשר יבחר ה' אלהיך בו ", כאשר ברי שהמדובר בבחירה על ידי נביא.
- אראל: אכן, אפשר לקרוא את הפסוק כך: " כי אם אל המקום אשר יבחר ה' - על-ידי נביא - לשכן שמו שם, לשכנו תדרשו - תשאלו איש את רעהו היכן הוא - ובאת שמה, והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם...". זה מתאים לטענה שמדובר כאן בבחירה רב-פעמית - ולכן יש צורך לשאול בכל פעם מהו המקום שה' בחר (ע"י נביא) לשכן שמו שם.
- הלל: ולגבי בחירה חד-פעמית או רב-פעמית - כבר אמרתי שלדעתי הדבר לא כל כך רלוונטי, ונתון להבנתי במחלוקת בין רש"י והרמב"ם, ובכל מקרה גם אתה מודה שבדיעבד נבחרה ירושלים כבית עולמים. כך שהוויכוח הזה הוא די שולי, בסופו של דבר.
3. לשאול היכן שוכן כבוד ה'
" "ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו, ובאת שמה, לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל. וממנו אמרו חכמים {שכינה}:" ":
4. לעשות פעולות כדי להביא את השכינה
צחי: "לשכנו תדרשו" הכוונה לעשות פעולות כדי להביא את השכינה. חיפוש המקום כלול בתוך המצווה לדרוש את המקום. אבל המטרה הסופית היא להביא את השכינה, ולכן החיפוש הוא בכלל הדרישה להופעת שכינת ה' במקום אשר יבחר.
המדרש (סיפרי ראה סב) אומר:
" "דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא?, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה - דרוש ומוצא ואחר כך יומר לך נביא" "
במילים אחרות, עליך לחפש את המקום ולמצוא אותו בעצמך, ואחר כך הנביא יתן לך אישור שזה המקום אשר בחר ה'.
זה היה החטא שמסופר בסוף ספר שמואל, שחז"ל ראו בו חטא על כך שלא דרשו לבנות את בית המקדש, למרות שידעו שהוא לא יבנה בימיהם!!!
כלומר, המצוה הזאת היא לכל דור ודור, ללא קשר אם הדור ראוי לכך שבית המקדש יבנה בימיו או שלא, אבל אנחנו מצווים לעשות כל מה שאנו יכולים כדי לקדם את העניין. כך עשה דוד המלך כשהכין את החומרים וחצב בהר, ולבסוף הקים את המזבח.
- הלל: עד כמה שזכור לי זהו חידוש של רמב"ן. אבל ייתכן שאני טועה, כמובן.
- על כל פנים, הדרישה והחיפוש של המקום אשר יבחר ה', והדחיפה לבנות את בית המקדש, הם שני דברים שונים לכאורה. כאן מדובר על מצות ' לשכנו תדרשו ' (עי' רמב"ם הל' מלכים א, א ואכמ"ל), וכאן על מצות ' ועשו לי מקדש ' (עי' רמב"ם הל' בית הבחירה א, א).
- ובימינו, שנבחר כבר המקום ונתקדש עולמית, לא שייך לדרוש היכן הוא, ועל כן הלימוד מדברי חז"ל אלו שעלינו לעשות השתדלות מצדנו לבנות את בית המקדש (דבר שאני מסכים לו בהחלט, מפשט חיובנו לקיים את מצוות התורה), הוא אסמכתא בעלמא.
ראו גם:
מקורות
על-פי מאמר של שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-07-02.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "דברים יב ה"
קטגוריה זו מכילה את 23 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 23 דפים.