קטגוריה:בראשית לה ד

תרגום

אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם

"וַיִּתְּנוּ" מי נתן?

יעקב יצא עם הרבה עבדים ושפחות מחרן (ביאור:בראשית ל מג). לאחר כיבוש שכם בני ישראל בזו את חילם, נשיהם וטפם של שכם (ביאור:בראשית לד כט). עד כה יעקב לא הקפיד, כך שסביר שהרבה מאנשיו החזיקו אלוהי נכר.

לפי מעשה העגל גם גברים הלכו עם נזמים באוזניהם, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, אַהֲרֹן, פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵי נְשֵׁיכֶם בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם" (שמות לב ב). כולם - הבנים ונשותיהם, העבדים והשפחות והשבוים משכם. לא נאמר שחלק מאנשיו של יעקב ברחו, ולא נאמר שסרבו לפקודתו של יעקב.

בזמן שאנשים נתנו את הנזמים, האנשים לא ידעו מה יעקב יעשה בהם. ייתכן שהם חשבו שהוא יעשה משהו בעל ערך, ולא שהוא יטמון אותם בקרקע.

סביר שיעקב היה נוכח כאשר רחל סרבה לקום מכר הגמל, וגם הוא הבין איפה התרפים היו ומי לקח אותם. יעקב הבין, כלבן, שרחל האמינה שהתרפים עזרו לה להכנס להריון הראשון, אחרי שאלוהים מנע ממנה פרי בטן, כדברי יעקב (ביאור:בראשית ל ב), והם יעזרו לה להכנס להריון שני. עכשו שרחל בהריון מתקדם עם ילד נוסף, תפקיד התרפים נגמר, ויעקב מצא דרך לאפשר לרחל להפטר מהתרפים בכבוד ובהסתר, ולהטהר כמו כל שאר האנשים במחנה.

"וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם" האם נזמים אשר באזניהם הם אלוהי נכר?

יעקב דרש: "הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר,אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם" (ביאור:בראשית לה ב). יעקב לא הזכיר נזמים. ייתכן שתלו סימנים של אלוהי נכר על הנזמים, ולכן האנשים חשבו שהנזמים כלולים והם נתנו אותם מרצונם למרות שיעקב לא אמר זאת. לא ברור למה האנשים לא נתנו טבעות, אצעדות, שרשרות, ושאר תכשיטים. ייתכן שרק נזמים באוזן גרמו לפצעים, ולכן הדרישה של יעקב: "וְהִטַּהֲרוּ" (ביאור:בראשית לה ב) התפרשה כהסרת הנזמים וטיהור החור באוזן.

נראה שכל האנשים רצו להשתתף בתרומה לכבוד המזבח, ומי שלא היה לו אלוהי נכר נתן נזם. כך היה המנהג כאשר אהרון אסף נזמים לבנית המסכה (שמות לב ב), וכך היה כאשר אנשים ביקרו את איוב לאחר החלמתו (איוב מב יא).

למה יעקב אסף את הכסף והזהב, ולא השתמש ברכוש?

• אלוהים לא הורה ליעקב לעשות כלים לעבודת אלוהים, לכן לא היה לו צורך להשתמש ברכוש.
• יעקב לא רצה להרוס את הפסלונים ולהחזיר את ערכם לאנשיו, הוא חשש שהם יצרו פסלונים חדשים, או יתנו חשיבות לחומר שהוחזר להם.
• יעקב לקח את הנזמים, כדי למנוע מהאנשים להשתמש בנזמי הזהב שבאוזניהם כדי לרכוש אלוהי נכר חדשים.
• סביר שרחל נתנה את תרפיה אביה. יעקב לא רצה אותם, כדי שלא יטענו נגדו שהוא גזלן, כפי שלבן טען שהוא גנב את התרפים (ביאור:בראשית לא ל).
• יעקב לא רצה רכוש שנגזל משכם, כדי שלא יאשימו אותו שהוא התעשר מהשוד. כך, בצורה סימלית, יעקב ניקה את ידיו מהביזה של בניו.
• ייתכן שליעקב היה כסף ורכוש מעל ומעבר למה שהוא חשב שהוא צריך, כפי שהיה ברשתו כסף לקנות בר במצרים (ביאור:בראשית מג יב).
• יעקב רצה ליצור תקדים שבעתיד כל פסלון לאלוהי נכר ילקח ויטמן. משה בחר בדרך אחרת: הוא שרף את המסכה, טחן את הזהב, פיזר על המים, והשקה את בני ישראל במים האלה (שמות לב כ).
• יעקב רצה להשאיר את אלוהי הנוכרים שלמים וכך הוא נתן כבוד לפסלונים בקבורתם כמטמון.

במעשה העגל בפקודת אהרון נאמר: "וַיִּתְפָּרְקוּ כָּל הָעָם אֶת נִזְמֵי הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם, וַיָּבִיאוּ אֶל אַהֲרֹן" (שמות לב ג) אולם שם לא אספו את אלוהי נכר. ניתן להבין שנזמי הזהב לא היו כלי עבודה זרה אלא היו רק קישוט המראה עושר. נזמי הזהב היו פשוט משקל קטן ומוגבל של זהב, ועומס תשלום המס התחלק שווה על אנשים מעל עושר מסוים שהיה ברשותם נזמי זהב. עניים היו פטורים, ואדם שקישט את בניו ובנותיו שילם יותר.

סביר שהאנשים ענדו רק זוג נזמים אחד באוזנים או מספר נזמים, והיו להם נזמים נוספים בבית. מניסוח הפקודה "וְאֶת הַנְּזָמִים אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם", ניתן להבין שכל אחד היה חייב לתת רק את הנזמים שהיו באוזנו באותו רגע, והם לא נדרשו להביא את כל נזמיהם מביתם. יעקב לא הגביל לזהב בלבד, כך שכל נזם שהוא, מכל חומר שהוא חייב להנתן ליעקב. ניתן להבין שאי אפשר לתלות משקל כבד על האוזן, וכך כל אחד שהיה לו נזם, נתן תרומה יחסית לרכושו. אדם שהיה גאה להציג עושר רב, שילם יותר בגלל גאוותו.

הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם

רמב"ן מסביר שליד האלה, בגלל השורשים, לא חורשים כדי לזרוע. הרמב"ן היה בטוח שמדובר בעץ, והמיקום נועד לשמור על המטמון לפחות לתקופת חיי האלה.

"הָאֵלָה" מופיעה עם 'ה' הידיעה, כאילו שזה עץ אלה ידוע ומפורסם. אפשרי שהיה פולחן של אלוהי נכר במקום הזה, ויעקב העביר את הפסלונים לרשות האלה. לנו נראה ברור שמדובר בעץ האלה, אולם קיימת אפשרות שזאת אלוה שנמצאה ליד שכם, ושם, ליד המקדש של האלוה, יעקב קבר בכבוד את אלוהי הנכר והנזמים, שאנשיו לקחו משכם, כדי לרצות את האלה ולהטהר ממנה.

יעקב קבר את המטמון במקום מפורסם ואפילו ציין את המקום בו נטמן האוצר. יעקב ידע ששודדי קברים וגנבים יקחו את המטמון, כפי שקרה בפירמידות ובקברי בית שערים, אבל לא היה איכפת לו, כי כל שהוא רצה זה להטהר בכבוד מאלילי נכר.

וַיִּטְמֹן אֹתָם

'ט-מ-ן' – שם או החביא, קבר. (מילוג)

יעקב זרק וביזבז את הרכוש. יעקב טמן אותו "תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם" ולא השתמש בהם כתרומה לאלוהים, או לכל תפקיד אחר. המילה טמן רומזת שיעקב יצר מטמון, אוצר. לפי הסיפור ניתן להבין שהכמות שיעקב טמן באדמה לא היתה גדולה. יעקב לא חפר בור עמוק שיפגע בשורשים של האלה ועלול להרוג את האלה, אלה הוא חפר רק בור קטן.

: למה יעקב טמן את אלוהי הנכר בכבוד רב ולא השמיד אותם?

• סביר שיעקב איפשר לכל אחד לתרום משהו כדי שכולם ירגישו שותפים לתהליך.
• יעקב נתן כבוד לאנשים שנתנו לו אלוהי נכר ולא פגע באלוהי הנכר.
• סביר שיעקב לא עמד והסתכל מה כל איש מניח בחבילה אפילו אם הוא עמד בסביבה, אבל בסוף, יעקב לקח את החבילה והוא אישית טמן אותה באדמה ליד האלה.
• סביר שרחל נתנה את תרפיה אביה, הן היא כבר נכנסה להריון שני והתרפים גמרו את תפקידם. יעקב היה חייב להתנהג בכבוד לתרפי לבן ששרתו את רחל.
• אם רחל לא נתנה את התרפים, היא בכל זאת ראתה שיעקב טמן הכל באדמה, ואז היא עשתה כמוהו וטמנה את התרפים בעצמה, הן במותה לא נאמר שהתרפים נמצאו.
• יעקב אסף את האוצר של אלוהי נכר, תרפים ונזמים, וטמן אותם במקום מסוים וידוע, שבו גדלה אלה, ויתכן ששם היה מקום קדוש לאלה מסוימת. האלה שימשה כמקום ציון, ויעקב ידע איך למצוא את האוצר במקרה הצורך.
• ייתכן שיעקב חשש שלבן ישוב וידרוש את תרפיו, וכך יעקב יוכל להשיב לו בכבוד את תרפיו ולהתנקות מהאשמה.
• יעקב לא הסתיר את מקום הבור, כדי לתת לאנשיו הזדמנות להחזיר לעצמם את הפסלונים, ואז הוא ידע מי לא ראוי להשאר במחנה שלו.
• יעקב קבע חוק שאסור להחזיק אלוהי נכר במחנה, ומעכשו והלאה כל אדם שיחזיק אלוהי נכר הוא עבריין.

למה יעקב טמן את התרפים של לבן?

אין הוכחה שרחל נתנה את התרפים ביחד עם כל האנשים שנתנו את אלוהי הנכר.
אם רחל נתנה אז יעקב ראה אותם.

מה היה על יעקב לעשות?

• הבעל המקורי של התרפים ידוע, וידוע שהוא דרש את תרפיו וטען שיעקב גנב אותם ממנו. לטענה יש בסיס כי רחל, אשתו של יעקב, באמת גנבה אותם והם היו במחנה של יעקב.
• לבן לא הפקיר את התרפים במילים, אבל כאשר הוא ידע איפה הם נמצאים הוא וויתר ולא דרש אותם.
• לבן העביר את כל הרכוש שעמד לפניו לבנותיו, ולבניהן אשר הן ילדו. לבן ידע שהתרפים בידי רחל, וכך התרפים הפכו לרכושה של רחל.
• רחל נתנה מרצונה את התרפים כדי להטהר. רחל לא עשתה מאמץ לשלוח את התרפים ללבן במקום להוסיף אותם לחבילה של אלוהי נכר שיעקב אסף.
• יעקב לא הפך לשומר חינם לתרפים.
• למרות שלא היתה חובה על יעקב להחזיר את התרפים ללבן או לשמור עליהם, יעקב לא רצה להשמיד את התרפים, לכן הוא העדיף לטמון באדמה. אם לבן ידרוש הוא יגיד לו איפה למצוא אותם. אם גנבים יקחו את התרפים שהם יעשו בהם כרצונם.