המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ויאמרו גש הלאה" - קרב להלאה כלומר התקרב לצדדין והתרחק ממנו וכן כל הלאה שבמקרא לשון ריחוק כמו (במדבר יז) זרה הלאה (ש"א כ) הנה החצי ממך והלאה גש הלאה המשך להלן בלשון לע"ז טריט"י דנו"ש (ווייכע פאן אונז) ודבר נזיפה הוא לומר אין אנו חוששין לך ודומה לו (ישעיהו סה) קרב אליך אל תגש בי וכן (ישעיהו מט) גשה לי ואשבה המשך לצדדין בעבורי ואשב אצלך אתה מליץ על האורחין איך מלאך לבך על שאמר להם על הבנות אמרו לו גש הלאה לשון נחת ועל שהיה מליץ על האורחים אמרו האחד בא לגור אדם נכרי יחידי אתה בינינו שבאת לגור וישפוט שפוט ונעשית מוכיח אותנו
[יג] על שאמר לו כו'. דאם לא כן איך יתכן לומר "גש הלאה ויאמרו האחד בא לגור", והם שני דברים שאינם נסמכים יחד, שאחר שבאו לדבר אל לוט לא הוי למכתב "גש הלאה", שאין אומרים 'לך מעמדי' ורוצה לדבר עמו, אלא על כרחך שני דברים הם; כי על מה שאמר אוציאה שתי בנותי - על זה השיבו "גש הלאה" אין אנו חוששין לך בלשון נחת, ואחר כך התחילו לדבר עמו קשות "האחד בא לגור וישפוט שפוט", וזהו גזום ודבור קשה על שאמר "רק לאנשים האל אל תעשו דבר":
"ויפצרו באיש בלוט" - לא מצאתי המלה הזאת רק בדברי הפיוסים אם כן נפרש זה שפייסו ממנו הרבה שיפתח להם הדלת וכאשר לא רצה לעשות כן נגשו לשבור אותו או שהיה עומד בפני הדלת ולא היה מניחם לקרבה אליו והם פייסו ממנו לסור מפניהם כי לא היו רוצים לפגוע בו וזה טעם גש הלאה שיגש למקום אחר
(ט)" ויאמרו גש הלאה". לא התרצו בכך כי לא היה זה מצד תאותם רק מצד נמוסיהם הנשחתות שלא כמו בגבעה שהיה רק מצד התאוה ונתרצו בפלגשו, "ויאמרו האחד בא לגור," אמרו לו, הנה הגר שמניחים אותו לגור במדינה והוא עובר על חוקי המדינה ענשו יותר גדול מן האזרח העובר על חוקי הארץ, בפרט במקום שאין מניחים לשום גר להתאחז בתוכם ואחד השיג רשיון לגור בתוכם ועבר חק ונימוס שענשו כבד יותר, וז"ש האחד בא לגור. זאת שנית השופט העובר על נמוסי המדינה ענשו יותר קשה מן ההדיוט העובר, כי הוא ממונה להשגיח על החקים בל יפרו, וכ"ש אתה שאתה הגר האחד שהשיג רשיון לגור, וגם אתה שופט כמ"ש" וישפוט שפוט, ועתה נרע לך מהם", כי מגיע לך עונש כבד, וע"כ "ויפצרו באיש בלוט," התחילו להפציר דברים על לוט ולא היה עוד בעיניהם כשר ושופט רק כאיש הדיוט, שעז"א באיש בלוט, וגם דחפוהו ממקומו שעמד אצל הדלת "ויגשו לשבור הדלת":
הנה "גש" הוא הפך הלאה. ועוד וישפוט שפוט כי הלא לא משפט עשה לוט במאמרו. אך יאמר "גש" אם תעשה מאמרנו, או
"הלאה" אם לא תעשה, כי לא נרצך עוד, ומה גם להיות דיין עלינו. ושמא תאמר כי הלא דיין אתה עלינו, וכך עושים לשר
ושופט. זה אינו כלום, כי הלא "האחד בא לגור" וכבר "שפט שפוט", ודי לך אשר שפטת היום פעם ושתים אחר היותך גר.
"עתה" שאנו מעבירים אותך מהדיינות "נרע לך מהם. ויפצרו" תחלה "באיש" דרך חשיבות בבחינת היותו מתייחס לאיש
שהוא חשוב, ואחר כך "בלוט" בלי בחינת חשיבות וזהו "באיש בלוט":
"האחד בא לגור וישפוט שפוט". הרי באותו יום מנוהו שופט עליהם כמו שפירש"י ולמה התרעמו עליו, והנכון הוא כפירוש המפרשים בכפל לשון וישפוט שפוט שאתה רוצה לשפוט דבר שפוט כבר כי כבר שם שם לו חק ומשפט שאורח ברגליו לא יבא אל היכלו של שום אחד, ואיך אתה רוצה לשנות החק השפוט כבר כי אדעתא דהכי לא קבלנוך לעשות חקים חדשים, ומה שתלו הדבר באחד בא לגור, כי אמרו שאין לך דין תושב אשר בידו לשנות החקים כפי צורך השעה, אלא גר אתה ואדעתא דהכי קבלנוך להתיישב עמנו, כדי שתסכים על כל החקים שלנו.
ויאמרו האחד בא לגור וישפוט שפוט. דין שדנו ראשונים את בא לעוות? ר' נחמיה משום רב ביבי, כך התנו אנשי סדום ביניהם: כל אכסנאי שבא לכאן, נהא בועלין אותו ונוטלין ממנו ממונו.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט ט.
וַיִּפְצְרוּ
הקהל שהתכנס סביב ביתו של לוט דרש מלוט להוציא את האנשים אליהם החוצה למען "נֵדְעָה אֹתָם" (בראשית יט ה). לוט חשב, כנראה מניסיון שקרה לאנשים אחרים, שטוב זה לא יהיה לאורחיו. לוט ביקש לרצות את האנשים, "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת, אֲשֶׁר לֹא יָדְעו אִּישׁ, אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם, ועֲַשׂו לָּהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם" ([[ביאור:בראשית יט ח). החוויה לבנותיו בוודאי גם לא תהיה טובה.
הקהל התחלק למספר קבוצות והגיב במספר אופנים:
הם צעקו: "גֶּשׁ הָלְאָה". תפסיק אם השטויות ותן לנו את האורחים. התירוצים שלך לא מתקבלים.
אחרים צעקו: "הָאֶחָד בָּא לָגורּ ויִַּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם". הם הזכירו לו שהוא עצמו זר ואורח, ושאלו מי שם אותו לשופט שישנה את החוק או ימצא הקלות בחוק. האורחים עברו על חוק העיר בבואם ללון ללא רשות בסדום ולכן הם חייבים בחקירה ואולי בעינויים. ואם אתה באמת מגן עליהם, אז אתה אשם כמוהם.
אחרים הפצירו בלוט, "ויִַּפְצְרו"ּ. הם ביקשו בנימוס ובכבוד והסבירו לו להוציא את אורחיו. בדרכי נועם הם ניסו לשכנע אותו כשם שהוא דיבר עם האורחים "ויִַּפְצַר בָּם מְאֹד, ויַָּסֻרו אֵּלָיו" (בראשית יט ג).
למרות שנכתב "וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם ... מִנַּעַר וְעַד זָקֵן" (בראשית יט ד), סביר שמספר אנשים נשארו בבתיהם ולא הצטרפו למהומות, הן חתניו לא ידעו שדבר פילאי קרה בעיר.
אחרים פשוט ניגשו וניסו לשבור את הדלת.
לא בטוח שכל אדם אחז בדעה אחת כל הזמן ולא שינה את דעתו. האנשים עברו מקבוצה לקבוצה לזמן מה בתהליך משתנה.
לפחות האנשים שהפצירו או התווכחו לא היו רשעים כמו אלו שבאו לשבור את הדלת. אולם בכל הקהל הגדול הזה לא היה צדיק אחד שאמר שהוא מאמין ללוט: שמדובר באורחים של לוט, ולא זרים, שילכו לדרכם למחרת בבוקר ולכן אין צורך לפגוע בהם. כמובן שאיש צדיק כזה היה מסכן את נפשו ולא היה מספיק לברוח לביתו ולסגור אחריו את הדלת.
