עיקר תוי"ט על נגעים ג

משנה נגעים, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ובנדה פירש"י, אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן, דבתיב ונפש אדם, ובקטנות מיירי. ואיש, למעוטי אשה מפריעה ופרימה:

(ב) (על המשנה) תושב. דדינו כנכרי זולת להאכילו נבילות ולהחיותו. ולקמן גבי נגעי בגדים לא קאמר חוץ מגר תושב וגם בנגעי בתים כן, משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן, וגר תושב לאו בר הכי הוא, משא"כ התם דגזרי ביה רבנן:

(ג) (על הברטנורא) בת"כ יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) לאו דוקא שוטה, דצריך שיהא פקח קצת דמסברו ליה וסבר, אלא דלגבי חכם שבישראל שוטה קרי ליה. כ"מ:

(ה) (על הברטנורא) לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו, כדתניא בתורת כהנים:

(ו) (על הברטנורא) ובאותו נגע נמי משכחת דאין מחליטין את המוסגר, דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה, אין מחליטו, וכי אזלה לה המחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מיחייב קרבן אלא הסגר שני. הר"ש:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

.אין פירוש למשנה זו

(ד)

(ז) (על הברטנורא) והר"ש הקדים וזה לשונו, מיטמאין כו', מה שחלוקין משאר נגעים בשבוע אחד, היינו לענין טהרה, דשאר נגעים יש להן כו', כלשון הר"ב:

(ה)

.אין פירוש למשנה זו

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(ח) (על הברטנורא) לאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית, דגם בשניה כן אם כבר חלץ בראשונה, אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות, נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:

(ט) (על המשנה) בתחילה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים, דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ"מ תני לה משום פסיון, דבתחילה אינו מסגיר. הר"ש. וכלומר מחמת הפסיון. והא דאמרינן בסוף משנה א' דבתחילה מסגיר ומסגיר, היינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר, אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה, הכל נגע אחד ואינו מסגיר אלא על הראשון:

(ח)

(י) (על המשנה) ומיטמאין כו'. דיני דכל הך פירקא מבוארים בקראי ובדרשי דתורת כהנים. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, והן: