משנה נגעים ג ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ג · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

עור הבשר מיטמא בשני שבועות, ובשלשה סימנין: בשער לבן ובמחיה ובפשיון.

בשער לבן ובמחיה -- בתחלה, ובסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.

ובפשיון -- בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.

ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום.

נוסח הרמב"ם

עור הבשר מיטמא בשני שבועות ובשלשה סימנין בשיער לבן ובמחיה ובפסיון בשיער לבן ובמחיה בתחילה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור בפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום.


פירוש הרמב"ם

אמרו בשני שבועו' רצה בו שהוא כאשר יעמידהו שבוע אחר שבוע נגע בקצת נגע עור בשר אשר יתחייב בהן זה לשון התורה והסגירו הכהן שבעת ימים שנית אולם אלו סימנים כלן בפסוק אומר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי אבל כל מה שהוא מבואר בבהרת הוא מחויב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחויב בבהרת כמו שביארנו בראש המסכת וכן בשאר מראות נגעים ויתבארו זה מזה שכל אחד מהד' מראות הוא לבן או שיתערב בו מעט אדמימות כמו שקדם בראש המסכת כאשר יהיה באיזה מראה מהן יתחדשו בגוף א' מאלו הג' דברים והוא שער לבן או מחיה או פסיון בעור הנה הוא טמא בין שיראה זה הסימן בתחלה או בסוף שבוע ראשון או בסוף שבוע שני או לאחר הפטור וכבר ביארנו שהפסיון לא יצוייר היותו בתחלה וביארנו ג"כ שהשני שבועות י"ג יום וזה שיום ז' של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כמו שביארנו בפרק הראשון:

פירוש רבינו שמשון

עור הבשר. שנראה בו אחת מארבע מראות:

בתחלה. היינו בלא הסגר כשהובא אל הכהן בתחלה מטמא בשער לבן או במחיה אבל לא בפסיון עד סוף שבוע ראשון או סוף שבוע שני כדפרישית בריש מכילתין:

לאחר הפטור. דבסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו כדדרשינן בתורת כהנים:

שלשה עשר יום. דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן כדפרישית בפ"ק:

תניא בתורת כהנים וכבס בגדיו וטהר (ויקרא יג) יכול הרי הוא מסולק ת"ל (שם) אם פשה טמא אין לי אלא במראה מנין שלא במראה ת"ל (שם) אם פשה תפשה. פי' במראה שהנגע שלג והפסיון שלג. שלא במראה שהנגע שלג והפסיון סיד או קרום:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עור הבשר - שנראה בו אחד מארבעה מראות:

בתחילה - כשהובא אל הכהן בלא הסגר, מיטמא בשער לבן ובמחיה. אבל בפשיון אינו מיטמא עד סוף שבוע ראשון, או סוף שבוע שני, ולאחר הפטור דסוף שבוע שני כשעמד בעיניו ופטרו, אם אחרי כן פשה חוזר וחולטו:

שלשה עשר יום - דיום שביעי של שבוע ראשון עולה לכאן ולכאן:

פירוש תוספות יום טוב

בשני שבועות. דקדוקו כתבתי במשנה ג פ"ק:

ובשלשה סימנין בשער לבן במחיה ובפסיון. אלו הסימנין כולן בפסוק אמר ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו. אמר והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן אמר ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא. ואם אינו מבואר בפסוק בבהרת מחית בשר חי. אבל כל מה שהוא [מבואר] בבהרת הוא מחוייב בשאת וכל מה שהוא בשאת הוא מחוייב בבהרת. כמו שבארנו בראש המסכתא. [במשנה ב כמ"ש גם שם הר"ב] וכן בשאר מראות נגעים. הרמב"ם [ומדלא קתני נמישאם היה כסיד ונשתנה לשלג וליהוי ד'. ש"מ דכל הד' מראות עומד בעיניו מיקרו. כמ"ש בפ"א מ"ג [ד"ה לפטור] וכדתנן בפרק דלקמן משנה ז]:

ובפסיון בסוף [שבוע]. דבתחלה לא כמ"ש בפ"ק מ"ג:

[שהן י"ג יום. כ' הר"ב דיום ז' כו' ועיין עוד בפירושו למשנה ד פ"ק]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שהן שלשה עשר יום. בת"כ פ' שני דפרשת נגעים יליף לה מקרא דכתיב והסגירו הכהן ז' ימים שנית דמלת שנית יתירא כדמפ' התם בספר קרבן אהרן:

תפארת ישראל

יכין

עור הבשר:    שנולד בו נגע:

מיטמא בשני שבועות:    ר"ל בעמד הנגע בעיניו בלי סימן טומ' אפ"ה צריך עכ"פ ב' הסגרות. ויהי' עכ"פ טמא ב' שבועות:

ובשלשה סימנין:    דאם נולד בהנגע א' מג' סימני טומאה. הר"ז מוחלט. ואלו הן הג' סימני טומאה בשער וכו':

בשער לבן ובמחיה ובפסיון:    או או קתני. והשתא מפרש תנא מתי כל א' מטמא. בשער וכו':

בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור:    או או קתני. הא בתחילה אין פשיון מטמא [כפ"א מ"ג]:

ומיטמא בשני שבועות שהן שלשה עשר יום:    דיום ז' עולה לכאן ולכאן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים