משנה נגעים ג א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ג · משנה א | >>

[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים, חוץ מן הנכרים וגר תושב^ב.

הכל כשרים לראות את הנגעים, אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן. אומרים לו אמור טמא, והוא אומר טמא. אמור טהור, והוא אומר טהור.

אין רואים שני נגעים כאחד, בין באיש אחד ובין בשני אנשים. אלא רואה את האחד ומסגירו ומחליטו ופוטרו, וחוזר לשני.

אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט.

אין מסגירין את המוחלט, ולא מחליטין את המוסגר.

אבל בתחלה, בסוף שבוע, המסגיר מסגיר, והמחליט מחליט, מסגיר ופוטר, מחליט ופוטר.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים,

חוץ מן הגוים, וגר תושב.

הכל כשרים לראות את הנגעים,

אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן -

אומרין לו: אמור טמא - והוא אומר טמא,

אמור טהור - והוא אומר טהור.

אין רואין שני נגעים כאחת,

בין באיש אחד, בין בשני אנשים,

אלא רואה את הראשון - ומסגירו, ומחליטו, ופוטרו,

וחוזר לשני.

אין מסגירין את המוסגר, ולא מחליטין את המוחלט,

ואין מסגירין את המוחלט, ולא מחליטין את המוסגר,

אבל בתחילה בסוף שבוע -

המסגיר מסגיר, והמחליט מחליט,

מסגיר ופוטר, מחליט ופוטר.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

הכל - ואפילו עבדים, ואפילו קטן בן יומו מיטמא בנגעים.

ואתה תמצא לשון התורה בכלל הנגעים "והסגירו הכהן"(ויקרא יג, ה), "טמא יטמאנו הכהן"(ויקרא יג, מד), "וטהרו הכהן"(ויקרא יג, ו), ושם חתוך הדין בהסגר ובהחלט ובפטור לכהן. ודע שהכהן החלל פסול לראות את הנגעים, לאמרו "או לאחד מבניו הכהנים"(ויקרא יג, ב), וידוע שבני אהרן כהנים אמנם רצה בו שיהיו בכהונתם להוציא חללים.

ואמרו "וראהו הכהן"(ויקרא יג, ז) רמז שלא יראה בלתי נגע אחד, וכאשר ראה אותו ודן בו במה שדן, ישוב ויראה נגע אחר. וכן אם היו שני נגעים באיש אחד לא יראה אותן יחד, לאמרו יתברך "וראה הכהן את הנגע"(ויקרא יג, ג).

ואמרו בתחילה, ובסוף שבוע - עניינו שאלו הדינים כולן לא יהיו נאותים אלא בתחילה מה שיעמוד לפני הכהן, שהוא אז יפטור או יסגיר או יחליט, או בסוף שבוע, או סוף שבוע הראשון או סוף השני אם היה ממי שמחייבהו הסגר שני, אולם אם יסגיר או יחליט או יפטור קודם שלמות השבוע או אחריו, הנה אין דרך אל זה לפי שהפסוק אמנם שפט שיהיה הראיה בתחילת העניין או בסוף השבועות.

ואמרו אין מסגירין את המוחלט - ירצה בו שהוא כאשר התחדש לו הנגע ימצא בו ההסגר בתוך ימי חילוטו לא יסגירו, כי אסור זה לאמרו "לא יסגירנו כי טמא הוא"(ויקרא יג, יא). וכן אין מחליטין בתוך ימי החלט כאשר התחדש לו נגע אחר יתחייב להחליט גם כן, ולא יחליט מה שראוי להחליט בתוך ימי הסגר, ולא יסגיר בתוך ימי הסגר בנגע אחר. וכבר התבאר בספרי שיכול שיאמר לו בעת אחת אם בתחילה אם בסוף שבוע, הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה. [אמנם] אם אחר שיתחדש עניין אחד מהדינים כמו שראוי לנגע האחד, לא ישוב וידון עליו במה שראוי לנגע השני והוא בתוך הסגרו של נגע ראשון או בתוך חילוטו.

ואמרו מסגיר, ופוטר - עניינו שהוא בתחילה או בסוף שבוע יאמר לו הרי אתה מוסגר בנגע זה ופטור מזה, וכן גם כן שיאמר לו הרי אתה מוחלט בנגע זה ופטור מזה.

וכבר התבאר בתוספתא שהכהן אשר יראה הנגע בתחילת העניין הוא אשר יראה אותו בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני, והוא (אשר) בעצמו אשר יסגיר או יחליט או יפטור. ואם מת הכהן הראשון, רואהו כהן שני. וכאשר ראה הכהן את הנגע והסגירו ומת הכהן, הנה דין הפסיון כבר הוסר בזה, לפי שהפסיון יוודע בהיקש למה שקדם. וכבר הקדמנו שלא יראה את הנגעים אלא מי שהרגיל בכל מיניהם, כמו שביארו בתוספתא באמרם "עד שיהא בקי בהן ובשמותיהן". ובסיפרא "להורות ביום הטמא וגו', אמרו מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו":

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים. בריש מסכת ערכין (דף ג.) אמרי' לאתויי קטן סד"א איש צרוע כתיב איש אין קטן לא קמ"ל ואימא ה"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מ"מ:

דכל כשרין לראות את הנגעי'. לאתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה וסבר כדמפרש בריש ערכין (שם) והא דאמר' בפ"ק דשבועות (דף ו.) כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבי ליה בתורת כהנים מדכתיב (ויקרא יג) והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למיכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן ואע"פ שהוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור ודוקא בשטיהר את הטהור אבל אם אמר על טמא טהור לא כדתניא בת"כ וטהרו הכהן טהור הוא (שם) אי וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על דבר זה עלה הלל מבבל:

תניא בתוספתא [ספ"א] כהן שטימא את הטהור וטיהר את הטמא ונזקק לו בסוף שבוע אע"פ שטימא את הטמא וטיהר את הטהור לא עשה ולא כלום לענין טומאה הוא אומר טמא הוא וטמאו הכהן לענין טהרה הוא אומר טהור הוא וטהרו הכהן וזה אחד מן הדברים שעליהן עלה הלל מבבל. פי' שהוצרכו לו בני בתירא כדאשכחן בפסחים (דף סו.):

אלא שהטומאה והטהרה ביד כהן. היינו בסוף שבוע שני פלוגתא דתנאי פ"ק דמועד קטן (דף ז.) דפליגי ר"מ ור' יוסי ברואין את הנגעים במועד דאמר רבה בהסגר ראשון כ"ע לא פליגי דחזי ליה כי פליגי בהסגר שני דר"מ דאמר רואין סבר בכהן תלא רחמנא כלומר אף בהסגר שני אי טהור א"ל טהור אי טמא שתיק ור' יוסי דאמר אין רואין לטהרו או לטמאו כתיב (ויקרא יג) דאתא לרבויי בסוף שבוע שני דאי טמא טמא אפי' שתיק כהן:

בין באיש אחד בין בשני אנשים. שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים אין רואה הכהן אותם בבת אחת שאין יכול לראות יפה שני נגעים כאחד לפי שצריך שיראה הנגע עם הבשר שסביביו כדתניא בת"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר (שם) שיהא עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר הבינוני בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד:

ומסגירו. אם בר הסגר כגון ד' מראות:

ומחליטו. אם ראוי להחליט כגון ע"י שער לבן או מחיה:

ופוטרו. אם הוא למטה מד' מראות:

וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אחר כן אין נזקקין לו כדקתני סיפא אין מסגירים את המוסגר וכמו כן אין מחליטין את המוסגר כדקתני אם הסגירו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו:

ואין מחליטין את המוחלט. וכמו כן אין מסגירין את המוחלט כדתניא דאם החליטו בנגע אחד ואחר כך נולד בו נגע אחר שראוי להסגירו או להחליטו אין נזקק לו ונפקא מינה לקרבן ולמילי טובא דכי מיתסי מן הראשון אין על השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט עד שיזקק לו אח"כ ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני:

אבל בתחלה בסוף השבוע מסגיר. ומסגיר אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון מסגיר על הראשון ומסגיר על השני וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו מסגירו וחוזר על השני להסגירו:

מחליט ומחליט. מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר. מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

מחליט ופוטר. מחליט על הראשון ופוטר על השני והוא הדין איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר פוטר ומסגיר פוטר ומחליט:

תניא בתוספתא [פ"א] לעולם אין הכהן רשאי לטמאו עד שיהו עיניו בו ובעור הבשר שחוצה לו עודהו מסגירו או פוטרו נולד בו נגע אחר הרי זה נזקק ואם משהסגירו נולד בו נגע אחר אינו נזקק לו לטומאה ולטהרה אלא עד סוף שבוע:

תניא בתורת כהנים נגע צרעת הוא וראהו הכהן (שם) מה ת"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו הא למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט ת"ל (שם.) לא יסגירנו כי טמא הוא כל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה מוחלט בזה ומוסגר בזה מוסגר בזה [ובזה] ומוחלט בזה ובזה ת"ל נגע וראהו צרעת וראהו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הכל מיטמאין - ואפילו קטן. דמהו דתימא איש צרוע כתיב (ויקרא יג), קמ"ל אדם ^א כי יהיה בעור בשרו כתיב [שם]:

הכל כשרים לראות את הנגעים - ואע"פ שאינו בקי בהן ובשמותיהן, אם חכם עמו, רואה ^ג. אבל בינו לבין עצמו אם אינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים:

שהטומאה והטהרה ביד כהן - חכם ישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן, אע"פ שהוא שוטה ^ד, אמור טמא, אמור טהור:

בין באיש אחד בין בשני אנשים - שנולדו שני נגעים באיש אחד או בשני אנשים, אין הכהן רואה אותן בבת אחת, שאין הכהן יכול לראות יפה שני נגעים כאחד ^ה:

ומסגירו - אי בר הסגר הוא, כגון ע"י ארבעה מראות:

ומחליטו - אם ראוי להחליט, כגון ע"י שער לבן או מחיה:

ופוטרו - אם הוא למטה מארבעה מראות:

וחוזר לשני - מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו:

אין מסגירים את המוסגר - וכן נמי אין מחליטין את המוסגר. דאם הסגירו בנגע אחד ואח"כ נולד לו נגע אחר ^ו שראוי להסגירו או להחליטו, אין נזקק לו. וכי מתסי מן הראשון אין על הנגע השני לא תורת מוסגר ולא תורת מוחלט, עד שיזקק לו:

אבל בתחלה בסוף שבוע מסגיר ומסגיר - אם בתחלת השבוע נולד השני קודם שהסגיר את הראשון, מסגיר על הראשון ומסגיר על השני. וכן בסוף שבוע ראשון אם עמד הראשון בעיניו, מסגירו וחוזר ומסגיר על השני:

מחליט ומחליט - מחליט על הראשון וחוזר ומחליט על השני:

מסגיר ופוטר - מסגיר על הראשון ופוטר על השני:

מחליט ופוטר - מחליט על הראשון ופוטר על השני. וה"ה איפכא, מסגיר ומחליט, או מחליט ומסגיר, פוטר ומסגיר, פוטר ומחליט:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים. כתב הר"ב ואפי' קטן דמהו דתימא איש כו' קמ"ל אדם וכו'. ובפ"ה דנדה דף מד פירש"י. אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן כדכתיב (במדבר ל) ונפש [אדם] מן הנשים וגו' ובקטנות משתעי קרא [ועמ"ש ברפי"א] ואלא איש למה לי למעוטי אשה מפריעה ופרימה. פ"ק דערכין ד"ג. וכתבתי בסוף פ"ג דסוטה:

חוץ מן העובדי כוכבים. לקמן בריש פי"ב מייתי הר"ב לשון ת"כ. דמשמע דמבתים ילפינן. ושם כתבתי דבת"כ שלנו ליתא ולמדתי טעם אחר. ועכשיו ראיתי למהר"ם שכתב וז"ל חוץ מן העובדי כוכבי' דבפ' בתרא דנזיר [דף סא] ממעט עובדי כוכבים מכל טומאה עכ"ל. וקשיא לי דהתם לא אמרן אלא לענין טומאת מת וכמו שהעתקתי שם בראש הפרק ומנלן לכל טומאה. לכן נ"ל מה שכתבתי בריש פי"ב ע"ש:

וגר תושב. ל' מהר"ם גר תושב דינו כעובד כוכבי' זולתי להאכילו נבלות ולהחיותו. ומשום דלקמן פי"א אמרינן גבי נגעי בגדים כל הבגדים מיטמאין בנגעים חוץ משל עובדי כוכבים. ולא קאמר כי הכא חוץ מגר תושב. והכי אמרינן לקמן בנגעי בתים [פי"ב] דגזרו מדרבנן על לר תושב איצטריך למימר הכא חוץ מגר תושב דלא גזרו הכא משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן. וגר תושב לאו בר אתויי קרבן הוא הלכך לא גזרו ביה רבנן. ע"כ:

הכל כשרים לראות כו'. פי' הר"ב ואע"פ שאינו בקי כו' אם חכם עמו כו'. ומרבי ליה בת"כ מדכתיב והובא אל אהרן הכהן. או אל אחד מבניו הכהנים דה"מ למכתב או אל בניו הכהנים. מאי או אל אחד לרבות כל ישראל. ואם סופינו לרבות כל ישראל מה ת"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן. הא כיצד חכם שבישראל רואה כו':

בידי כהן. לשון הר"ב חכם ישראל רואה הנגעים ואומר לכהן אעפ"י שהוא שוטה כו'. סיומא דברייתא דת"כ דלעיל היא. וכתב הכ"מ בפ"ט מה"צ [הלכה ב] שפירש הרא"ש דהאי שוטה לאו דוקא דצריך שיהיה פקח קצת דמסברו ליה וסבר כדאיתא בגמ' פ"ק דערכין [דף ג] אלא דקרי לגבי חכם שבישראל שוטה ע"כ:

אין רואין שני נגעים כאחד. פירש הר"ב שאין הכהן יכול לראות יפה כו'. לפי שצריך שיראה העע עם הבשר שסביביו. כדתניא בת"כ וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא רואה עור הבשר עמו כאחד. הר"ש:

אין מסגירין את המוסגר כו'. כדתניא בת"כ ומייתי לה הר"ש נגע צרעת הוא וראהו הכהן (ויקרא יג) מה ת"ל לפי שנאמר (שם) וטמאו הכהן לא יסגירנו. למדנו שאין מסגירין את המוחלט מנין שאין מחליטים את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטי' את המוחלט ת"ל לא יסגירנו כי טמא. כל שנקרא עליו טמא אין זקוק עליו יכול לא יאמר הרי את מוסגר בזה ומוחלט בזה [מוחלט בזה ומוסגר בזה] מוסגר בזה [ובזה צ"ל] מוחלט בזה ובזה. ת"ל נגע וראהו [צרעת וראהו]. ע"כ. ופי' יכול לא יאמר כו' היינו בתחלה בסוף שבוע כדקתני בסיפא דמתני' וכ"פ הרמב"ם. וזה שהעתיק בפירושו יכול שיאמר הוא ט"ס וצ"ל יכול לא יאמר וכן הוא בת"כ וכן העתיק הר"ש. ועמ"ש בשם מהר"ם בפ' דלקמן משנה י [ד"ה בהרת] [ופי' נגע וראהו צרעת וראהו. דריש וראהו אתרווייהו אנגע ואצרעת לומר שיראה ויחזור ויראה ובת"כ נ"ל שצ"ל אח"כ עוד פעם וראהו. ונסיב ליה למדרש כדמסיק כולו כאחת כו' מכאן אמרו כ"ד ראשי אברים וכו']:

אין מסגירין את המוסגר וכו'. כתב הר"ב דאם הסגירו בנגע אחד ואח"כ נולד לו נגע אחר כו'. ובאותו נגע נמי משכחת לה דאין מחליטין את המוסגר דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה אין מחליטו. וכי אזלה לה מחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מחייב קרבן אלא חוזר ומסגירו הסגר שני. הר"ש:

אבל בתחלה כו'. ומחליט את המוחלט עמ"ש פ' דלקמן [ריש] משנה י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) ובנדה פירש"י, אדם משמע כל שהוא מין אדם אפילו קטן, דבתיב ונפש אדם, ובקטנות מיירי. ואיש, למעוטי אשה מפריעה ופרימה:

(ב) (על המשנה) תושב. דדינו כנכרי זולת להאכילו נבילות ולהחיותו. ולקמן גבי נגעי בגדים לא קאמר חוץ מגר תושב וגם בנגעי בתים כן, משום דנגעי הגוף לא מיטהרו אלא בקרבן, וגר תושב לאו בר הכי הוא, משא"כ התם דגזרי ביה רבנן:

(ג) (על הברטנורא) בת"כ יליף ליה מקרא. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) לאו דוקא שוטה, דצריך שיהא פקח קצת דמסברו ליה וסבר, אלא דלגבי חכם שבישראל שוטה קרי ליה. כ"מ:

(ה) (על הברטנורא) לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו, כדתניא בתורת כהנים:

(ו) (על הברטנורא) ובאותו נגע נמי משכחת דאין מחליטין את המוסגר, דאם הסגירו בבהרת כגריס ובאמצע השבוע נולד בו שער לבן או מחיה, אין מחליטו, וכי אזלה לה המחיה או שער לבן בסוף השבוע לא מיחייב קרבן אלא הסגר שני. הר"ש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

באיש אחד. שנולדו לו שני נגעים זה אצל זה או אחד בידו ואחד בגופו וירצה להקיפן זה אצל זה או שני אנשים שבאו ביחד לא יראם כאחד דכתיב וראה הכהן את הנגע ודריש בת"כ שיהו עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר שנראה עור בשר עמו ומשמע לי' הנגע דוקא נגע אחד שיהו עיניו בו ולא בדבר אחר וגם שיראה עור בשר שסביב הנגע עם הנגע ואם הי' מקיפם זה אצל זה לא הי' רואה עור הבשר עמו:

אלא רואה את הראשון. ר"ל אחד מהם אם באו כאחד או הראשון אם בא תחלה:

וחוזר לשני. מאחר שנולד השני קודם שהסגיר את הראשון או שהחליטו אבל נולד אח"כ אין נזקק לו כדקתני סיפא אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין וכו' דאינו נזקק לו כלל עד שיפטר מנגע ראשון ונ"מ אחר שנטהר מנגע ראשון אין עליו תורת טומאה עד שיזקק לו הכהן ועוד נ"מ אם הי' סימן בשני והלך לו שאין צריך להביא קרבן עליו ובנגע אחד עצמו משכחת לה. הרא"ש ז"ל:

אבל בתחלה ובסוף שבוע מסגיר ומסגיר מחליט ומחליט מסגיר וכו'. כצ"ל. ופי' הרא"ש ז"ל אבל בתחלה כלומר שנולד השני בתחלה קודם שהסגיר או שהחליט הראשון אז בתחלה ובסוף שבוע נזקק לשניהם לכל דיניהם הסגר והחלט ופיטור והיינו רישא אלא שהוסיף לפ' שעושה ג"כ כך בסוף שבוע. ובת"כ פ"ב דפ' נגעים דריש נגע צרעת הוא וראהו הכהן לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו למדנו שאין מסגירין את המוחלט כו'. וגם גבי נתקים תניא נמי הכי שם פ"ט:

בפי' ר"ע ז"ל וה"ה איפכא מסגיר ומחליט או מחליט ומסגיר וכו'. אמר המלקט הוא לשון הר"ש ז"ל ושייך לומר אפכא גם בהני תרי באבי כיון שהזכיר התנא הסגר והחלט אע"ג דלא הזכירן רק גבי פיטור נהפך גם בשניהם לבדן כנלע"ד:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

הכל מיטמאין בנגעים:    הכל לאתויי קטן. אע"ג דכתיב במצורע איש צרוע. האי למעוטי אשה מפריעה ופרימה אבל לענין לטמא בנגעים אתרבי קטן ממלת אדם דכתיב אדם כי יהיה בעור בשרו. וכ"ש דאתרבי מזה עבד כנעני שמל וטבל. ואצ"ל אשה דכבר שמעינן לה מסוף פרק דלעיל:

חוץ מן העובדי כוכבים וגר תושב:    ודוקא לנגעי גופן מדאינן בני חיובי קרבן. אבל בגד שלהן או בית שלהן בא"י שקנה אותן ישראל. ומצא בהן נגע שגדל ברשותן. וראה בתחלה [עיין רמב"ם טו"צ פי"ג ה"ב ופי"ד הי"א]. ומ"ש בתוי"ט בשם מהר"ם דגר תושב מטמא בנגעי בגדים. ובתים. תמהני מאד דלבתר שכתב בעצמו דאמ"ט בנגעי הגוף. מדאינו בר קרבן. א"כ בתים נמי הרי לאו בר אתויי קרבן. ותו הרי הוקשו נגעי בגדים ובתים לנגעי הגוף [כרמב"ם סוף פרק י"ג מטו"צ] ואין היקש למחצה [ככריתות כ"ב ב']:

הכל כשרים לראות את הנגעים:    אפילו ישראל אם בקי בדיני נגע וגם אין חסרון בעיני' [כפ"ב מ"ג]. רשאי לבחון דיני הנגע:

אלא שהטומאה והטהרה בידי כהן:    ואפילו הוא כהן ע"ה. ואפילו שוטה. ואפילו קטן [רמב"ם פ"ט מטו"צ]. אבל צריך שיהיה דמסברי ליה וסבר [ערכין ג' א']. ופשוט לע"ד דהכהן עכ"פ צריך שיראה ג"כ את הנגע אע"ג שאיכו יודע לדון ע"פ ראייתו עד שיגיד לו ישראל המומחה אפ"ה למראה עיני הכהן כתיב:

אומרים לו אמור טמא:    הישראל המומחה אומר לכהן ע"ה אמור וכו':

אמור טהור:    וה"ה כשרואה המומחה שהמנוגע ראוי להסגר אומר להכהן הע"ה אמור להמנוגע הרי אתה מוסגר. דגם אמירה זו בכהן תליא וכדמפורש בקרא. ואפ"ה לא נקט לה תנא מדנכלל באמור טמא דגם המוסגר טמא הוא:

אין רואים שני נגעים כאחד:    מדאינו יכול לבחון כל אחת יפה:

בין באיש אחר ובין בשני אנשים:    ר"ל בין שב' הנגעים הם באיש א' או בב' אנשים נראים מכהן א':

אלא רואה את האחר ומסגירו:    או או קתני:

וחוזר לשני:    ר"ל בין שרואה שדין הנגע הוא להסגירה או שדינה להחליט או לפטרה אינו רשאי לבחון הנגע האחרת עד אחר שיפסוק דין הנגע שראה תחלה. ואח"כ בוחן הנגע השניה ופוסק גם את דינה:

אין מסגירין את המוסגר:    אם נולד לו נגע ב' באמצע שבוע של הסגר של נגע א' אין הכהן נזקק לו לומר לו הרי אתה סגור גם בשביל זו. והנ"מ בזה. דכשלא הסגירו בשביל נגע ב' ובסוף הסגר שבשבוע של נגע הראשון. כבר נתרפאו שניהן. הרי פוטרו הכהן מיד. הא אילו היה סוגרו גם בשביל נגע הב' תוך ימי הסגר הראשון אע"ג שמוצא היום ששניהן נרפאו. אפ"ה לא היה נטהר עדיין. עד שיכלה שבועת ההסגר של נגע הב'. מיהו כשהביא ב' נגעים ביחד לפני הכהן. אז רואה נגע הא' ורואה וחוזר גם נגע הב' וכדמסיק:

ולא מחליטין את המוחלט:    כשהוחלט משום נגע א'. ותוך ימי החלטו נולד בו נגע אחר שרואה הכהן שראוי להחליטו גם עבורה. אין הכהן אומר לו מוחלט אתה גם עבור זה. והנ"מ בזה. אם נרפא הנגע הראשון במועד. או כשהיה חתן. והרי קי"ל דמותר הכהן לטהר המוחלט במועד כדי לשמחו [כרמל"מ פ"ז מיו"ט די"ז א' ד"ה ומעתה וכן משמע מרמב"ם שם הט"ז]. א"כ כשיטהרו אז הכהן עבור הנגע הא' ויעש הצפרים ויגלח ויטבול. אף שלא נרפא עדיין הנגע הב'. מותר לכנוס לעירו. דהרי עדיין לא טימאו הכהן עבור נגע הב':

אין מסגירין את המוחלט:    כשנולד בהחליטו נגע אחר שצריך הסגר. והנ"מ שכשנרפא נגע קמא ולא בתרא צריך נגע הב' הסגר ראשון. א"נ כשנרפאו שניהן תוך ז' ימים משנולד נגע הב' פוטרו מיד. הא אם היה מסגירו עבור נגע הב' אע"ג שנרפא הנגע הב' תוך ז"י הסגירו אינו פוטרו עדין עד כלות ז"י הסגרו:

ולא מחליטין את המוסגר:    דאם תוך שבועת ההסגר של נגע א' נולד לו נגע ב' שראוי להחליט אותה מיד או שתוך שבועת ההסגר של נגע נולד באותה נגע שהסגיר סימן טומאה ובסוף שבועת ההסגר עבר הסימן טומאה מזו או מזו. א"צ צפרים וקרבנות כבכל נגע מוחלטת שנרפאה. דהכא לא הוחלטה מהכהן עדיין:

אבל בתחלה בסוף שבוע:    ר"ל בנולד נגע ב' בתחלה. דהיינו קודם שנסגר עבור נגע א'. או בנולד נגע ב' בסוף שבוע א' או בסוף שבוע ב' של נגע א' קודם שנפסק דינה של נגע א' אז המסגיר וכו':

והמחליט מחליט:    ר"ל מיד כשמסגירו עבור נגע א' אומר לו הינך מוסגר גם עבור נגע ב'. וכ"כ מיד כשמחליטו עבור נגע א'. רשאי מיד להחליטו גם עבור נגע ב':

מסגיר ופוטר:    ר"ל אם ראה שנגע א' ראוי להסגיר והאחרת ראויה לפטור ועושה כן לשניהן ביחד:

מחליט ופוטר:    מחליט עבור נגע א' ופוטר עבור נגע ב' הכל בשעה א'. וה"ה דמסגיר ומחליט או איפכא. וכ"ש דפוטר ומסגיר או פוטר ומחליט. דהרי כשנפטר מנגע קמא לגמרי פשיטא דבודק הב' [ויש נ"מ בכולהו גווני בין שיזדקק לנגע ב' או לא. והמסגיר מסגיר. הרי אילו לא הסגירו מיד לנגע ב' כשיפטור מנגע א' יהיה צריך שוב הסגר לנגע ב'. אבל השתא דהמסגיר מסגיר. הסגר א' עולה לב' הנגעים. והמחליט מחליט. אילו לא החליטו מיד גם עבור נגע ב'. הרי כשיתרפא מנגע א' שהוחלט והוא במועד וכדומה. רשאי להתטהר בצפרים וקרבנות. וליכנוס למקדש ולאכול קדשים. אף שלא נרפא עדיין נגע ב'. עכ"פ לא החליטו הכהן עדיין עבור נגע הב'. אבל השתא שהחליט הכהן ב' הנגעים ביחד. א"א שיתטהר עד שיתרפאו שניהן. ומסגיר ופוטר או מחליט ופוטר. יש ג"כ נ"מ בב' האופנים דאילו לא היה פוטר נגע הב' מיד אחר שהסגיר או החליט הא' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של א'. היה פורח בכולו היה טהור. אבל השתא דתיכף כשהחליט או הסגיר הא' פטר גם הב' הרי אם תוך ההסגר או ההחלט של נגע א' פרח בכולו. ולא נתייחדו הנגע הטהור והטמא יחד קודם שפרח בכולהו היה טמא כדמוכח לקמן [פ"ח מ"ו]. ומסגיר ומחליט נמי יש נ"מ. דאילו לא היה מחליט נגע ב' מיד כשהסגיר א' הרי אם נרפא נגע ב' תוך ימי הסגר נגע א' לא היה צריך קרבנות לנגע ב'. אבל השתא שהחליטו כשיתרפא צריך קרבנות. ובמחליט ובמסגיר נמי יש נ"מ. דאילו לא הסגירו עבור נגע ב' מיד כשהחליט נגע א'. הרי כשיתרפא נגע א' היה צריך שוב ב' הסגרות לנגע ב'. אבל השתא שהסגירו מיד כשהחליטו ימי חלוטו עולה לו לימי הסגרו. ופוטר ומסגיר. או פוטר ומחליט. או מסגיר ופוטר בכולהו ג' גווני יש נ"מ לענין פרח בכולהו וכלעיל. ודו"ק]:הבגדים מיטמאים בשני שבועות:    ר"ל נגעי בגדים. והם כתמים שנתהוו בבגד לבן של צמר או של פשתן. או בשתי או בערב של זה או של זה כשהן לבנים. או כתם שנתהווה בכל כלי עור אפילו צבוע בידי שמים:

ובשלשה סימנין:    ואלו הן הג' סימנים שכשנתהוו בבגד יטמא. בירקרק וכו':

בירקרק ובאדמדם:    בהי' הכתם ההוא כגריס ומראהו ירוק מאד גרין בל"א ככנף טווס פוי בל"א. או שהי' הכתם כגריס אדום מאד כארמעזין בל"א אלו הם ב' סימני טומאה להחליט ולשרוף כל הבגד כשיעמוד כשיעור גריס ב' שבועות. משא"כ ד' מראית שבנגעי אדם. אפילו עמדו במראיתן ושיעורן כמה שנים. כל שלא נולד בהם א' מג' סימני טומ'. שער לבן. פסיון. מחי'. אחר ב' שבועות של הסגר נפטרו. ומה"ט גמי לא קרי תנא לעיל להנך ב' מראות סימן טומ' כדקרי הכא להב' מראית של נגעי בגדים:

בתחלה:    להסגיר. דכשמוצא בהבגד נגע כגריס בא' מב' מראות אלו מסגירו. ואין בתחלה זה כמו בתחלה שנזכר לעיל בנגעי אדם דהתם היינו להחליט:

בסוף שבוע ראשון:    ג"כ להסגיר שוב שבוע ב'. דאחר הסגר שבוע ראשונה דוקא בב' לריעותא דהיינו שעמד במראיתו. וכ"ש כשהוסיף באותה מראה. וגם פשה. אז מחליטו מיד אחר הסגר א'. ובב' לטיבותא שכהה ממראיתה דהיינו שנעשה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. וכש"כ כשנתהפך לגמרי למראה כשירה לגמרי. או עברה לגמרי. והרי בכל הנך אופנים ג"כ לא פשתה הנגע מכבסו ומטבילו וטהור. אבל בחדא לטיבותא כגון שעמד במראיתו או הוסיף בה אבל לא פשה. או שפשה אבל כהה ממראיתה שנתהווה מירקרק ירוק. ומאדמדם אדום. מכבסו ומסגירו שבוע שנית. [דאע"ג דבתחלה א"צ להסגיר ירוק ואדום. הכא שכבר נזקק לטומ' מסגיר גם אירוק ואדום לחוד. ועי' רמב"ם [פי"ב מטו"צ ורכ"מ שם]:

ובסוף שבוע שני:    דבסוף שבוע ב' דוקא שנשתנה למראה שאין בה כלל ירקות או אדמימות. אף שנשאר הכתם בגדלו או גם פשה מכבסו ומטבילו וטהור. הא אם עמד בעיניו וכ"ש כשהוסיף במראיתו ואף שלא פשה. או שפשה אף שהוכהה ממראיתו שנתהווה מירקרק ירוק ומאדמדם אדום. שורף כל הבגד. אבל כשנשתנה למראה אחרת פסולה. שנעשה מירקרק אדמדם. או איפכא בין שפשה או לא. קורע מקום הנגע ושורפו. ושאר הבגד מכבסו ומטבילו וטהור [הא בסוף שבוע א' בכה"ג אינו קורעו דהו"ל כעמד בעינו ולא פשה ומכבס הבגד וסוגרו]:

לאחר הפטור:    אם בסוף שבוע שנייה כהה הנגע שבהבגד למראה כשירה ופטרו הכהן. ולאחר כמה ימים חזר למראה פסולה. ואפילו מראה פסולה אחרת. או שבסוף שבוע ב' נעשה מירקרק אדום או איפכא. וקרע מקום הנגע. וטיהר שאר הבגד ולאחר כמה ימים חזר ונראה בהבגד א' מב' המראות. בב' אופנים אלו שורף הבגד מיד. ואף שלא פשה הנגע בגדלו מבתחלה. וכ"ש אם בסוף שבוע א' או ב' נתמעט מכגריס או עבר לגמרי ופטרו הכהן. והשתא חזרה הנגע בפשיון שיהיה שיעור גריס עכ"פ שורף כל הבגד:

ובפשיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור:    בכל הני שלשה אופני פשיון שורף הבגד מיד:

משנה ח

הבתים מיטמאין:    נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]:

בשלשה שבועות:    במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות:

בירקרק ובאדמדם בתחלה:    ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י:

בסוף שבוע ראשון:    דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]:

בסוף שבוע שני:    אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית:

בסוף שבוע שלישי:    דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית:

לאחר הפטור:    דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית:

ובפשיון:    דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]:

בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני:    דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]:

בסוף שבוע שלישי:    פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית:

לאחר הפטור:    כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל:

ומיטמאין בשלשה שבועות:    שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה:

אין בנגעים פחות משבוע אחד:    דהיינו בשחין מכוה:

ולא יותר על שלשה שבועות:    דהיינו בנגעי בתים:

בועז

הלכתא גבירתא

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת