משנה נגעים ג ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ג · משנה ח | >>
הבתים מיטמאין בשלשה שבועות, ובשלשה סימנים -- בירקרק ובאדמדם ובפשיון.
בירקרק ובאדמדם -- בתחלה, בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, בסוף שבוע שלישי, לאחר הפטור.
ובפשיון -- בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, בסוף שבוע שלישי, לאחר הפטור.
ומיטמאין בשלשה שבועות, שהן תשעה עשר יוםי.
אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יותר על שלשה שבועות.
נוסח הרמב"ם
הבתים מיטמאין - בשלשה שבועות,
- בשלשה סימנין - בירקרק, ובאדמדם, ובפסיון.
- בירקרק, ובאדמדם -
- בתחילה, בסוף שבוע ראשון,
- בסוף שבוע שני,
- בסוף שבוע שלישי, לאחר הפטור.
- ובפסיון -
- בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני,
- בסוף שבוע שלישי, לאחר הפטור.
- ומיטמאין בשלשה שבועות - שהן תשעה עשר יום.
- אין בנגעים - פחות משבוע אחד,
- ולא יתר על שלשה שבועות.
פירוש הרמב"ם
אמר בנגעי בתים "שקערורות ירקרקות או אדמדמות"(ויקרא יד, לז), ואמר בהן גם כן "והנה פשה הנגע בקירות הבית"(ויקרא יד, לט).
אולם השלשה שבועות הנה אין בו פסוק מבואר, אבל הוא מן הפסוק והפירוש [המקובל], וזה:
- שהוא אמר "והסגיר את הבית שבעת ימים"(ויקרא יד, לח),
- אחר כך צוה שאם ימצא הנגע בתוספת שיקלוף אלו האבנים ויסיר הטיט ויטוח הבית פעם שנית, והוא אמרו "ועפר אחר יקח, וטח את הבית"(ויקרא יד, מב),
- עוד בא הפסוק אחר זה ואמר "ובא הכהן, וראה והנה פשה הנגע בבית"(ויקרא יד, מד), ובאה הקבלה שזה הפסוק לא בא בצרעת שתשוב בבית אחר הטיח לפי שהוא אז לא יצטרך לפסיון, אבל כאשר יראה בה צרעת יהרוס הבית,
- והוא אמרם "צרעת ממארת"(ויקרא יד, מד) (האמורה) לגזירה שווה, מה צרעת ממארת האמורה בבגדים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה, אף צרעת ממארת האמורה בבתים יטמא את החוזר אף על פי שאינו פושה".
- ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר "והנה פשה הנגע בבית" אחר שבוע שלישי, ואם פשה הנגע אחר זה יהרס, ובו נאמר "והנה פשה הנגע בבית", והנה אוסיף לך ביאור במקומו בזו המסכתא.
הנה כבר התבאר לך:
- שאין אצלנו הסגר בכל מיני הנגעים פחות משבוע אחד והן שחין והמכוה, ולא יותר על שלושה שבועות והן נגעי בתים.
- וכבר התבאר לך שכל מיני הנגעים ששה מינים: נגעי עור בשר, ונגעי שחין ומכוה, ונגעי ראש וזקן, ונגעי קרחת וגבחת, ונגעי בגדים, ונגעי בתים.
- ושכל מין מהם כאשר יראו, יטמא.
- וסימן אחד יכלול כולם והוא הפסיון, כאשר יראה יטמא, שהוא לא יהיה כי אם אחד שבוע אחד ומעלה.
וזה כולו מבואר:
פירוש רבינו שמשון
משבוע אחד. כגון שחין ומכוה:
שלשה שבועות. כגון נגעי בתים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תשעה עשר יום - ראשון ושביעי של שבוע אמצעי עולים לפניהם ולאחריהם:
פחות משבוע אחד - כגון יא שחין ומכוה:
שלשה שבועות - כגון נגעי בתים:
פירוש תוספות יום טוב
הבתים מיטמאין כו'. ודינם מפורש בפי"ב ובפי"ג: בשלשה שבועות וכו'. ל' הרמב"ם [בפירושו] אמר בנגעי בתים שקערורות ירקרקות או אדמדמות. ואמר בהן ג"כ והנה פשה הנגע בקירות הבית. אולם השלש שבועות הנה אין בו פסוק מבואר. אבל הוא מן הפסוק והפי' [המקובל] וזה שהוא אמר והסגיר את הבית שבעת ימים אח"כ צוה שאם ימצא הנגע בתוספת שיקלף אלו האבנים ויסיר הטיט ויטוח הבית פעם שנייה והוא אמרו ועפר אחר יקח וטח את הבית. עוד בא הפסוק אחר זה ואמר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית. ובאה הקבלה שזה הפסוק לא בא בצרעת שתשוב בבית אחר הטוח. לפי שהוא אז לא יצטרך לפסיון אבל כאשר יראה בה צרעת יהרוס הבית. והוא אמרו צרעת ממארת (האמורה). לג"ש מה צרעת ממארת האמורה בבגדים. יטמא את החוזר אע"פ שאינו פושה. אף צרעת ממארת האמורה בבתים. יטמא את החוזר אע"פ שאינו פושה. ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית [בעומד בראשון ופשה בשני] וזה שהצרעת כאשר תראה בבית ועמדה שבעת ימים ולא פשתה. עוד תעמוד ז' ימים שנית וכוסף. הנה הוא אז יקלוף האבנים ויבנה באבנים אחרים ויטיח הבית ותעמוד שבוע שלישי ואם [חזר] הנגע אחר זה. יהרס [הבית ועל זה בא והנה פשה הנגע בבית] ע"כ:
פחות משבוע אחד. ל' הר"ב כגון שחין ומכוה ג' שבועות כגון נגעי בתים. וכן לשון הר"ש ולשון כגון לא ניחא דהא ליתנהו אלא הני. ול' הרמב"ם והן שחין כו' והן נגעי בתים [ועיין בלשון הר"ב סוף משנה א' פ"ב דערכין]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(י) (על המשנה) ומיטמאין כו'. דיני דכל הך פירקא מבוארים בקראי ובדרשי דתורת כהנים. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, והן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ולא יותר על שלשה שבועות. וז"ל הרמב"ם ז"ל אמר בנגעי בתים שקערורות ירקרקות כו' ואמנם בא זה הפסוק אשר אמר והנה פשה הנגע בבית אחר שבוע שלישי וזה שהצרעת כאשר תראה בבית כו' וע"ז בא והנה פשה הנגע בבית עכ"ל ז"ל בחבורו שם רפט"ו הלשון כך וביום תשעה עשר רואהו אם חזר בו נגע כשני גריסין ה"ז פשיון אחרי הטוח ונותץ את כל הבית ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
הבתים מיטמאין: נגעי בתים. דהיינו שנתהוו כתמים בכותלי הבית בפנים. ואפילו כותלי הבית צבועים בידי אדם [עי' לקמן פי"א מ"ג]:
בשלשה שבועות: במצא בהקיר כתם בגודל ב' גריסין או יותר במראה ירקרק או אדמדם כלעיל ציון ל"ה הן ב' סימני טומ' שבבתים שכשיעמוד הכתם במראיתו וגדלו ב' שבועות צריך לחלוץ האבנים שעליהן הנגע. ולהחזיר ולהביא שם אבנים אחרים ולטוח עליהם טיט חדש וחוזר וסוגרו שבוע שלישית. שאם לא תחזור אז. מטהר הבית. ועכ"פ נמצא שהבית טמא ג' שבועות:
בירקרק ובאדמדם בתחלה: ר"ל כשיראה בו בתחלה נגע כב' גריסין או יותר בא' מב' מראות אלו. או כב' גריסין מהב' מראות ביחד סוגרו ז"י:
בסוף שבוע ראשון: דאם בסוף שבוע ראשון ימצא שכהה ממראה הנגע למראה כשירה או ימצאנה שנתמעטה משיעור ב' גריסין. קולף מקום הנגע ומטהר הבית לגמרי. אבל במצא שעמדה במראיתה ובשיעורה חוזר ומסגיר הבית שבוע שנית [וכ"כ במצאה בסוף שבוע א' שפשתה יותר מבתחלה חולץ וקוצה וטח כלעיל וסוגר שנית. אלא דבבבא זו לא איירי בפשיון]:
בסוף שבוע שני: אם לאחר שקצה חלץ וטח בסוף שבוע א' מצא השתא בסוף שבוע ב' שחזר ונתהווה נגע בהבית. הר"ז נותץ כל הבית. ואם עמדה בעינה בסוף שבוע א' שדינה לחזור ולהסגירה ובסוף שבוע ב' מצאה שכהה מראיתה או נתמעט מכשיעור. קולף מקום הנגע ומטהר הבית בצפרים. אבל אם בסוף שבוע א' ואח"כ גם בסוף שבוע ב' עמדה הנגע במראיתה ובשיעורה. וכ"ש כשעמדה בראשון ופשתה בשני חולץ וקוצה וטח כלעיל ומסגיר שוב שבוע שלישית:
בסוף שבוע שלישי: דכשימצא בסוף שבוע ג' שחזרה נגע לבית כשיעור ב' גריסין במראה טמא נותץ כל הבית:
לאחר הפטור: דאם לאחר כמה ימים משחלץ וקצה וטח ופטר הבית. חזר הנגע להבית. במראה ושיעור טומאה. אם הביא כבר צפרים על הנגע הראשונה. ידון זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים. אז נותץ הבית:
ובפשיון: דבפשה בסוף שבוע א' טפי מבתחלה חולץ וקוצה וטח [הג"ה וצ"ע דמה בין פשיון לירקרק ואדמדם] וסוגר שבוע שנית [וכמש"ל]:
בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני: דבעמד בעינו בסוף שבוע א' ופשה בסוף שבוע ב'. חולץ וקוצה וטח. וסוגרו שוב שבוע שלישית. ואע"ג דכבר שמעינן דאפילו בעמד בעיניו עד סוף שבוע ב' דחולץ וכו'. אפ"ה קמ"ל דאע"ג שפשה אינו נותצו ודלא כבבגד [לעיל סי' ל"ח]:
בסוף שבוע שלישי: פשיון ממש בסוף שבוע שלישית לא משכח"ל. דהרי אינו סוגר שלישית רק אחר שחלץ קצה וטח. אלא לכל חזרת נגע לביתו. קרי לה תנא נמי פשיון. ור"ל הכא. דכשמצא בסוף שבוע שלישית שחזרה בשיעור ב' גריסין במראה טמא. נותץ כל הבית:
לאחר הפטור: כאן נמי קרי תנא לחזרת נגע לבית בשם פשיון. ור"ל אם לאחר כמה ימים שפטרו חזרה הנגע להבית. אם לאחר שעשה הצפרים עבור נגע הראשונה אז ידין זו כנגע חדשה. ואם קודם עשיית הצפרים חזרה נותץ כל הבית וכמש"ל:
ומיטמאין בשלשה שבועות: שיהי' חייב להסגירן ולפוטרן אח"כ אף שרק עמדה בעינה [ולא כהה] ולא נתמעט שיעורה:
אין בנגעים פחות משבוע אחד: דהיינו בשחין מכוה:
ולא יותר על שלשה שבועות: דהיינו בנגעי בתים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת