משנה נגעים ג ז

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת נגעים · פרק ג · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

הבגדים מיטמאין בשני שבועות, ובשלשה סימנין -- בירקרק ובאדמדם ובפשיון.

בירקרק ובאדמדם -- בתחלהט, בסוף שבוע ראשון, ובסוף שבוע שני, לאחר הפטור.

ובפשיון -- בסוף שבוע ראשון, בסוף שבוע שני, לאחר הפטור.

ומיטמאין בשני שבועות, שהן שלשה עשר יום.

נוסח הרמב"ם

הבגדים מיטמאין בשני שבועות ובשלשה סימנין בירקרק ובאדמדם ובפסיון בירקרק ובאדמדם בתחילה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני לאחר הפטור בפסיון בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר הפטור ומיטמאין בשני שבועות שהן שלשה עשר יום.


פירוש הרמב"ם

אמר בנגעי בגדים (שם) ירקרק או אדמדם ואמר גם כן (שם) כי פשה הנגע בבגד והסגירו (הכהן) ז' ימים שנית:

פירוש רבינו שמשון

הא דמקרו ירקרק ואדמדם סימן טומאה בבגדים ובבתים טפי מבאדם אע"ג דאידי ואידי בארבע מראות שבעור הבשר וכאן וכאן בתחלה מסגיר מ"מ באדם לא הוי סימן טומאה דאפילו עומדין הן כמה שנים אין ראוי להחליט אבל בבגדים כשעמד שני שבועות אע"פ שלא פשה כתיב (שם) באש תשרפנו להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה וכן בבתים בשלשה שבועות כשחזר הנגע לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק כתיב (שם יד) ונתץ את הבית כאילו פשה להכי קרי להו סימן טומאה:

בתחלה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים דכולהו להחליט והכא להסגיר מ"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר:

לאחר הפטור. כגון שכהה אם חזר אחרי כן שורף:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בירקרק ובאדמדם - הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה ירקרק ואדמדם, ולא קרי לעיל סימן טומאה לארבעה מראות שבעור בשר, משום דארבעה מראות שבעור בשר אפילו עומדים בו כמה שנים אינן מחליטים בלא שער לבן ובלא פשיון ובלא מחיה, אבל בבגדים כשעמד הירקרק או אדמדם שני שבועות אע"ג דלא פשה כתיב באש תשרפנו, להכי קרי להו בבגדים סימן טומאה. וכן בבתים שלשה שבועות כשחזר הנגע ח לכמות שהיה או מירקרק לאדמדם או מאדמדם לירקרק, כתיב (ויקרא יד) ונתץ את הבית, כאילו פשה, להכי קרי להו סימן טומאה:

לאחר הפטור - כגון שכהה, אם חזר אחרי כן, שורף:

פירוש תוספות יום טוב

הבגדים מיטמאין כו'. ודינם מפורש בפרק יא:

בירקרק ובאדמדם. כתב הר"ב הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה כו' וכן בבתים בג' שבועות כו'. וכן לשון הר"ש. ולאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית כשחזר הנגע לכמות שהיה. שכן גם בשנייה אם כבר חלץ בראשונה. כדתנן בספי"ב ורפי"ג. אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות. נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:

בשני שבועות כו'. לשון הרמב"ם. אמר בנגעי בגדים ירקרק או אדמדם ואמר ג"כ כי פשה הנגע בבגד [ואמר] והסגירו שבעת ימים שנית:

בתחלה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים. דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ"מ תני לה משום פסיון דבתחלה אינו מסגיר. הר"ש. ולאו למימרא דאינו מסגיר כלל. דדל פסיון מהכא צריך להסגירו מפני המראה עצמו. אלא כלומר שאינו מסגירו מחמת הפסיון ועוד ה"ל להר"ש לפרש דסוף שבוע ראשון דהכא נמי להסגיר. ועכשיו ראיתי למהר"ם דאדברי הר"ש דמ"מ תני לה משום פסיון כו'. כתב וז"ל ותימה לי והאמרינן לעיל [בסוף משנה א] דבתחלה מסגיר ומסגיר אלמא דבפסיון מסגיר עליו אפי' בתחלה ונ"ל דהיינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה הכל נגע א' ואינו מסגיר אלא על הראשון ולא על הפסיון כלל עכ"ל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) לאו למימרא דדוקא בשבוע השלישית, דגם בשניה כן אם כבר חלץ בראשונה, אלא משום דבבתים איכא שלשה שבועות, נקט הכי. ומיהו כדאיתנהו:

(ט) (על המשנה) בתחילה. אין זה כמו בתחלה דכל הנגעים, דכולהו להחליט והכא להסגיר. מ"מ תני לה משום פסיון, דבתחילה אינו מסגיר. הר"ש. וכלומר מחמת הפסיון. והא דאמרינן בסוף משנה א' דבתחילה מסגיר ומסגיר, היינו דוקא כשנולד נגע במקום אחר, אבל אם אותו נגע הראשון הולך ופושה, הכל נגע אחד ואינו מסגיר אלא על הראשון:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בסוף פי' רעז"ל כשחזר הנגע לכמות שהי' או מירקרק וכו'. אמר המלקט עיין לקמן בפי"א סי' ד' ה' ו' וברפי"ג:

תפארת ישראל

יכין


בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים