עיקר תוי"ט על אבות א

משנה אבות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) כשנגלה בסיני קבלה בכללותיה ופרטיה ודקדוקיה ולא נתחדשה לו הלכה. וכדאיתא בתורת כהנים שהביא רש"י בתחלת פרשת בהר סיני. ולהוראה זו אמר מסיני. ולא דבר ריק הוא שהרי זה אות על הדת, אחת היא לאמה, כנסת ישראל שקבלוה. ברה היא ליולדתה, התלמידים בנים הם לה', מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל קבל משה. שנאמר ועליהם ככל הדברים וכדדרשינן במגילה כו'. ועתוי"ט:

(ב) (על המשנה) ומסרה כו'. מה שקיבל מסר ליהושע. אבל במשה לא יוכל לומר שנמסרה לו, כי לא נמסר לו שער החמשים, כמבואר במסכת ר"ה דף כ"א:

(ג) (על המשנה) ונביאים מסרוה כו'. כלומר שאע"פ שלא כל הכנסיה היו נביאים נמסרה להם התורה כולה כו'. אבל אח"כ שנתמעטו הדורות לא נמסרה כולה, אבל קבל כל אחד כפי כחו. ומ"מ התורה שבידו קבלה היא איש מפי איש עד מרע"ה:

(ד) (על המשנה) והעמידו. אמרו לשון עמידה, לפי שמימות משה עד ימות רבן גמליאל היו לומדין בעמידה והרב יושב על הכסא. מדרש שמואל. ולי נראה לשון והעמידו, להעמידם בהבנת אמתתה של תורה [ועם שיהיו התלמידים הרבה] כי זהו עמידה וקיום, ושקר אין לו רגלים:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) וקשיא לי, שא"כ אינה אזהרה כלל ואינו דומה לאינך. ולי נראה דהיינו ההגיון ולימוד התורה, והיינו דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, כענין שנאמר והגית בו יומם ולילה. ועתוי"ט:

(ו) (על הברטנורא) ובמסכת מגילה מסיים, שנאמר אם לא בריתי וגו' לא שמתי. שבברית בין הבתרים הבטיח הקב"ה שאפילו ישראל חוטאים יקוים בריאות העולם בזכות הקרבנות. ועתוי"ט:

(ג)

(ז) (על המשנה) איש סוכו. היה אדון למקום הנקרא סוכו. מלשון אישי כהן גדול:

(ח) (על המשנה) כעבדים כו'. אמר בכ"ף הדמיון וגם כפל דבריו אלא הוו כו' ודקדק בלשונו ולא אמר אלא תהיו כו', וגם קרא להעובדים ע"מ כו' עבדים, בכדי שלא נטעה בשום צד לומר שאסור הוא לעבוד ע"מ כו', דזה אינו, דגם העובד כן צדיק גמור הוא ועובד ה' מיקרי, [ובחנם טעו צדוק ובייתוס אלא שהיה לו לפרש שיהא מפורש לכל שומע] אבל בא להורות שיש מעלה ומדרגה יותר גדולה, והוא העובד מאהבה. ובא להזהירנו שנהיה ג"כ מהעובדים מאהבה. ועתוי"ט שהאריך בזה:

(ט) (על הברטנורא) וכלומר שזה ההפרש שיש בין פרס לשכר, כי השכר הוא שינתן בדין:

(י) (על הברטנורא) שלא וכו'. ונוסחא אחרינא ע"מ שלא וכו'. ולא הבינותי אותה נוסחא, דלא שייך לומר לעבוד ע"מ ועל תנאי שאם יתן לו שכר שלא יעבדהו. ולא קשיא הרי גם העובד שלא ע"מ כו' יודע הוא שסוף השכר לבא והרי הוא מקוה אל הגמול, זה אינו, שהעובד מאהבה הוא שבעיניו מקצר תמיד בעבודה וחושב בנפשו שלא עבד כראוי לו לרוב אהבתו בו יתברך, ואדרבה ירא לנפשו פן יחטא בקצורו בעבודתו, ואשם. וזו שסיים ויהא מורא שמים כו', כינהו בשם שמים, לומר שלא תהיה היראה מעונש ח"ו, אלא יראה מצד גדולתו יתברך נ"ל. תוי"ט:

(ד)

(יא) (על המשנה) קבלו מהם. פירוש משמעון ואנטיגנוס. הרמ"ה. ויש ספרים גרסי ממנו. וכתב המדרש שמואל שהיא הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה. ועתוי"ט:

(ה)

(יב) (על המשנה) כ"ז כו'. בין בהיותה טמאה, שהדיבור מביא לידי תאוה והתאוה לידי מעשה, ואין לך רעה גדולה מזו שגורם לעצמו. ובין שהיא טהורה, שיותר טוב היה שבזמן ההוא יהיה עוסק בד"ת, וזהו שאמר ובוטל מר"ת. מר"ש. ונוסחא אחרת מדויקת, כל המרבה:

(ו)

(יג) (על המשנה) וקנה כו'. ולא אמר וקנה לך תלמיד, שאין ראוי לעשות דבר זה, לעשות האדם עצמו לרב ולומר תלמוד ממני, כמו שעושים בארצות הללו. ד"ח. ולי נראה דלא קשה מידי, דכבר הזהיר והעמידו תלמידים הרבה. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) חברתו הוה ליה למימר. אבל תחלת דבריו לקוחים מדברי הר"מ, ולא אמרם לענין חברת הלימוד, שכתב שצריך האדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמ"ש או חברותא או מיתותא כו'. וצריך שישתדל כו' שימשכהו לאהבתו:

(ז)

(טו) (על המשנה) הרחק כו'. שכנו שקרוב לו אמר בו לשון הרחקה. וברשע שאינו שכנו לא הוצרך. לומר הרחק, שאינו קרוב, רק הזהיר שלא יתחבר לו. ואמר בשכן, רע ולא רשע, לפי ששכונת הרשע היא רעה לשכנו וקרבתו היזק גדול משא"כ בשאינו שכנו אין רשעו גורם לאדם שום רע אע"פ שהוא רע לשמים אא"כ הוא מתחבר אליו. ר"י ן' שושן. ועתוי"ט:

(טז) (על המשנה) ואל כו'. ולא אמר שידאוג מן הפורענות, כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות. אבל אל יתיאש כו' כאשר עשה המן שהיה בטוח בגודל עשרו וכהרף עין נהפך עליו הצלחתו. וזהו לשון ואל תתיאש. ד"ח:

(ח)

(יז) (על הברטנורא) ומ"ש בתחלת דבריו שעורכין כו'. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים, אלא ע"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה בך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ולא אמר תהא טוען כך. אלא ר"ל שמשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן בפרק ד' דכתובות בדין רפואה שאין לה קצבה שנפרעין מנכסי הבעל, ויעץ להם ר"י קוצו לה מידי. אבל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה, שאלו הם רשעים גמורים. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא, שא"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד כו', ובשביל כך ירד לאמתת הדין. ר"ח. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) דה"א כיון דאיכא למחשד אין זה בכלל והוי דן כו' לכף זכות. צריכא:

(ט)

.אין פירוש למשנה זו

(י)

(כא) (על הברטנורא) אין לפרש שהם עצמם היו גרים, שא"כ איך היה אפשר למנותן נשיא ואב ב"ד. אלא שבאו מן גרים. ובודאי אמן מישראל היו ולכן היו מותרים למנותן נשיא ואב"ד. ר"ח:

(כב) (על הברטנורא) דהשתא אינו עושה המלאכה מפני שכרה אלא לאהבתה בעצמה. ועתוי"ט:

(יא)

(כג) (על המשנה) חכמים כו'. אין הכוונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך, אלא שאם יפול ספק בדבריהם של חכמים יבואו השומעים לכלל טעות, משא"כ בדברי הדיוט שאין משגיהין על דבריו. לכן הזהיר יותר לחכמים. הר"י ן' שושן:

(כד) (על הברטנורא) לשון מסורס הוא, שהמים הרעים הם כינוי לפנים בתורה שלא כהלכה:

(כה) (על הברטנורא) אין זה שוה לדברי התנא שאינו מיירי אלא בתלמידים הבאים אחריכם. והרשב"ם כתב בשם אבות דר' נתן, שצדוק ובייתוס היו שונין לתלמידיהם דברי אנטיגנוס, וטעו התלמידים:

(יב)

(כו) (על המשנה) ורודף כו'. כענין שנאמר בקש שלום ורדפהו:

(כז) (על המשנה) אוהב כו'. לפי שהם בריותיו של הקב"ה ולפיכך ראוי שתאהבהם, וגם שתהיה האהבה מזה הפנים, ולא מפנים אחרים, כגון מפני הנאה המגיע לך מהם:

(כח) (על הברטנורא) לכאורה מתנגד למאמר ואל תתחבר לרשע. ח"ל הר"מ, היה מתחיל לו לשלום והיה מתאהב אליו והיה מראה לספר עמו:

(יג)

(כט) (על המשנה) שמיה. שהיה לו כבר, וישאר קרח מכאן וקרח מכאן. מד"ש. ועתוי"ט:

(ל) (על המשנה) ודלא וכו'. לפי שאומר נגד שמיה כלומר מי שלומד להגדיל שמו אבד שמיה ופן תאמר בלבבך לא אלמוד עוד כי שמא יהיה למודי בשביל השם ויאבד, או, אם שמעתי מאמר זה קודם שאלמוד לא אלמוד, לזה אמר ודלא מוסיף, יסיף ודאי, כי הלומד ופירש קשה מהכל כו'. כ"מ. ועתוי"ט:

(לא) (על הברטנורא) והא שאמר תגא סתם ולא פירש של תורה, לפי שסתם כתר כתרה של תורה, כי כל הכתרים זולתו אינן כלום. הר"י ן' ששון:

(יד)

.אין פירוש למשנה זו

(טו)

(לב) (על הברטנורא) וזה שלא כדעת בית אביו של ר"ג שהוא מבית הלל כדלקמן שהרי היו מחמירין כו':

(טז)

(לג) (על המשנה) ר"ג. והוא בן בנו של הלל. ולכך לא נכתב לשון קבלה מכאן ולהלן, לפי שמתלמידי שמאי והלל נתרבה המחלוקת בישראל כו' לא היתה מוגבלת ומקובלת ונמסרה כמו אצל הראשונים. כך פירשו המפרשים. ואינו מוכרח, דבפ"ב מ"ח תנן, ריב"ז קיבל כו' מהלל ושמאי כו':

(לד) (על הברטנורא) שהטבל מעורב בהן. הר"מ. ורש"י. והחסיד הר"י ן' שושן מתמה למה לא אסר בהחלט מכל וכל שלא לעשר אלא במדה, ולימא ואל תעשר, מאי ואל תרבה. ולכך אני אומר שהכונה שאפילו שנתכוין להרבות ולתת יותר מן השיעור, שמא תטעה באומד דעתך. ועתוי"ט:

(יז)

(לה) (על המשנה) שמעון בנו. והוא מהרוגי המלכות. והוא רשב"ג דסוף פרק קמא דכריתות. ואינו רשב"ג דסוף פרקין: ואולי כשאמר מאמר זה עדיין לא עלה לגדולת רבן, דוגמת בן זכאי בפ"ה דסנהדרין מ"ב:

(לו) (על הברטנורא) דאי לא בעי לראיה על הקודם, היה ראוי שיקדים לזה וכל המרבה כו' שהוא יותר ראוי להסמיכו אל ולא מצאתי כו':

(יח)

(לז) (על המשנה) רשב"ג. הוא נכדו של ד"ש הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני:

(לח) (על הברטנורא) דאלו קיום העולם יוכל להתקיים ע"י הג' שבשבילם נברא דמאי דלא הוה הוה, כ"ש דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם, דגמילות חסדים ג"כ יוכל להיות ביחידי סגולה שעל ידם יקוים העולם, וכמ"ש כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני. ועתוי"ט:

(לט) (על המשנה) שנאמר כו'. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ועתוי"ט: