משנה אבות א יח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה יח | >>
רבן שמעון בן גמליאללז אומר, על שלשה דברים העולם קיים, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח, טז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכםלט.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- עַל שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד:
- עַל הַדִּין,
- וְעַל הָאֱמֶת,
- וְעַל הַשָּׁלוֹם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, טז):
- אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- על שלשה דברים - העולם קיים,
- על הדין, ועל האמת, ועל השלום.
- על שלשה דברים - העולם קיים,
הדין - הוא הנהגת המדינה ביושר.
וכבר בארנו בפרק הרביעי שהאמת הוא המעלות השכליות, והשלום הוא מעלות המידות.
וכשימצא אלו השלשה, יהיה המציאות בשלמות שאפשר לו בלא ספק:
העולם עומד - ישובן של בני אדם מתקיים. אין זה כמו העולם עומד דלעיל לח:
על הדין - לזכות את הזכאי ולחייב את החייב:
ועל האמת - שלא ישקרו איש בעמיתו:
ועל השלום - בין המלכיות, ובין אדם לחבירו:
רבן שמעון בן גמליאל. הוא נכדו של שמעון הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני.
העולם עומד. פירש הר"ב ישובן של בני אדם מתקיים. ומתיישב בזה הפירוש דלא תקשה אדתנן במשנה ב' שלשה דברים אחרים שעליהם העולם עומד. ואע"פ שפירש שם הר"ב שהוא על בריאת העולם שבשבילם נברא. עם כל זה לא היה צריך לקיום העולם ג"כ זולת אלו השלשה. דהואיל והם סבה לשיהא נברא אחר שלא היה. כ"ש שיהיו סבה לשיתקיים אחר שהוא נברא. דמאי דלא הוה הוה בשבילם. כל שכן דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם. לפיכך מפרש הר"ב דהנך דהכא על יישובן של בני אדם נאמרו. ולא על סבת הויית העולם בכללו. שהרי תורה ועבודה וגמילות חסדים יוכל להתקיים בבני אדם ואע"פ שאינן מתיישבין ביחד כראוי מצד שאין דין אמת ושלום. כי יהיו שרידי ה' יחידי סגולה שיתקיים על ידם השלשה עמודים שבמשנת שמעון הצדיק. ואל תתמה שהרי אמרו [ברכות דף י"ז] לא נברא העולם אלא בשביל חנינא בני ועוד אמרו [ו' ע"ב] לא נברא העולם אלא לצוות לזה על פסוק כי זה כל האדם ועמ"ש [סוף] משנה ד' פ"ג דסוטה.
העולם עומד. ונ"א קיים וכתב בדרך חיים שהיא הגירסא הנכונה:
שנאמר אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. בזכריה ח' [ט"ז]. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ובפירוש רש"י שפטו בשעריכם וסמיך ליה אולי יחנן ה' צבאות ע"כ. וכ"כ במדר"ש בשם הרשב"ם. ולא קרב זה אל זה דאולי יחנן בעמוס ה' [ט"ו] נאמר שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן וגו'. עוד בפירש"י ובמשנה טבריינית אין שם פסוק:
(לז) (על המשנה) רשב"ג. הוא נכדו של ד"ש הנזכר במשנה הקודמת. וזהו אביו של רבי הוא רבינו הקדוש. ובו מתחיל הפרק השני:
(לח) (על הברטנורא) דאלו קיום העולם יוכל להתקיים ע"י הג' שבשבילם נברא דמאי דלא הוה הוה, כ"ש דמאי דהוה שיהא בהוייתו בשבילם, דגמילות חסדים ג"כ יוכל להיות ביחידי סגולה שעל ידם יקוים העולם, וכמ"ש כל העולם לא נברא אלא בשביל חנינא בני. ועתוי"ט:
(לט) (על המשנה) שנאמר כו'. ולעיל מיניה כתיב כאשר זממתי להרע לכם וגו' כן שבתי זממתי בימים האלה להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה אל תיראו אלה הדברים אשר תעשו וגו'. ועתוי"ט:
רשב"ג אומר: על שלשה דברים העולם קיים ירושלמי פ"ד דתעניות ובפ' בני העיר. והתם מסיים ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום א"ר מנא ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם ע"כ משמע שלא היו גורסי' במילתי' דרשב"ג שנאמר וכו'. והכי איתא נמי בברייתא בכתיבת יד בפ' השלום ושלשתן וכו' א"ר מנא וכו' וגם החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל מחקו להאי שנאמר ממשנתו וכתב דבכל הספרים לא גרסינן ליה ע"כ. ויש שאין גורסין רשב"ג רק הוא היה אומר שנאמר אמת ומשפט שלום כך צ"ל. ובטור חושן משפט סימן א' דקדק בשם הר"ר יונה ז"ל דכאן שנה התנא קיים שרצה לומר שמאחר שנברא מתקיים על ידי אלו עיין שם:
יכין
רבן שמעון בן גמליאל אומר: הוא רשב"ג אבי רבי. וי"א שהוא שמעון שבמשנה י"ז, זקינו של אב רבי. רק הכא קרי ליה רבן, מדקאמרה לאחר שנתמנה לנשיא:
על שלשה דברים העולם עומד: ר"ל מתקיים קצת, אף שלא ישמרו הג' שזכר שמעון הצדיק:
על הדין: שלא יעוול הוא בעצמו לחבירו, לגופו, ממונו, כבודו, ונשמתו:
ועל האמת: שלא יגרם ע"י שקרנות או מלשינות שאחר ירע לחבירו:
ועל השלום: לא די שלא יסבב רעה לחבירו, אלא אפילו אם רואה שאחר ירע לחבירו, יטריח לתווך שלום ביניהן. או ר"ל שייטיב לחבירו בגוף ובממון, ובעצה, שעי"ז יגרום אהבה ושלום בעולם [או נ"ל שזכר כאן ג' כלי מעשה של אדם. מעשה. דיבור מחשבה. שבכולם לא יגרום לחבירו רעה. דדין היינו מעשה, ואמת היינו דיבור. ושלום היינו מנוחת הנפש והתרצות המחשבות והתפייסות זל"ז. וכולן לא זו אף זו קאמר דאפילו לחשוב על חבירו רעה אסור, דצריך לדונו לכף זכות [כשבת קכ"ז ב']:
שפטו בשעריכם: וכתיב לעיל מניה, כן שבתי וזממתי להיטיב את ירושלים ואת בית יהודה וגו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
המאמר צריך פירוש למה אמר על אלו דברים העולם עומד עליהם, ועוד הרי בתחילת הפרק אמר על שלשה דברים העולם עומד ואינם אלו שזכר כאן. ויש לפ' המשנה הזאת, הנה האדם אשר הש"י ברא אותו יש לו דברים מחולקים, האחד הוא השכל אשר השכל הוא קנין לאדם כמו שאמרו ז"ל (קידושין דף לב:) אין זקן אלא שקנה חכמה, והקנין השני הוא האדם בעצמו שהוא חי מדבר, החלק השלישי הוא ממונו שנחשב קנינו, אלו ג' דברים שייכים לאדם. האחד הוא עצמו, ושני דברים הם קנינו. וימצא האדם לפעמים והוא חסר קנין השכל, ולפעמים הוא חסר קנין הממון, והשנוי הוא באלו דברים כמו שיתבאר וצריך אל עמודים המחזיקים עד שלא יפלו. ועל זה אמר על שלשה העולם עומד, על האמת, שאם שקר גובר בעולם הרי השקר הוא בטול לגמרי אל השכל עד שלא ימצא, והרי הש"י נתן בעולם השכל והוא חלק אחד משלשה חלקי העולם, וכאשר האדם רודף האמת יוצא השכל בעולם כאשר ראוי. ועל הדין עומד החלק השני שהוא קנין לאדם, והש"י נתן לכל אדם קנין ראוי לו ואין האדם ראוי שיהיה נוגע במוכן לחבירו רק מה שהשם יתברך נתן לכל בריה, ואם אין דין יבא בטול לחלק הזה שהוא קנין של אדם ויבא קנין אדם זה שהוא שלו לאדם אחר ואין ראוי זה. ודבר זה אינו מצד המחלוקת, כי המחליף פרה בחמור וילדה ואינו ידוע לבעלי דינין עצמם אם קודם לכן ילדה אם אח"כ ילדה ויש חלוק ביניהם ואין בזה מחלוקת בין בעלי דינין, וכן דברים הרבה שכל אחד טוען זכותו ואינו מבקש לטעון שקר, רק שכל אחד לפי דעתו הוא זוכה, ולכך אמר שגם על הדין העולם עומד, כאשר יש דין בעולם כל אחד זוכה כראוי וכפי אשר הש"י ברא את העולם ונתן לכל אחד ואחד קנין אשר שייך לו. וע"י הדין כל א' עומד בשלו כדאמרינן במסכת שבת (דף י.) כל דיין שדן דין אמת לאמתו אפילו שעה א' כאלו נעשה שותף במעשה בראשית, ור"ל כי הש"י ברא את העולם ונתן לכל אחד ואחד הראוי לו כאשר ברא העולם, ואם הדיין דן דין אמת לאמתו עד שכל אחד ואחד עומד במה שראוי לו כמו שברא הקב"ה את העולם ונתן לכל אחד קנין ממון בפני עצמו, הרי ע"י הדיין עומד כל אחד כמו שבראו הש"י ונתן לכל אחד ואחד שלו. ולכך אמר כל דיין שדן דין אמת לאמתו, לאפוקי לפעמים הדין אמת מצד הטענות והטענות אינם כראוי, וכאשר הוא כך סוף סוף הגיע הממון לאשר אין ראוי לו ולא שייך בזה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, רק כאשר הדין אמת כמו שראוי ואז הדיין מעמיד כל אחד בממון אשר ראוי ואשר נתן הש"י אליו ולכך העולם עומד על הדין:
ואמר שהעולם עומד על השלום, ודבר זה שייך אל האדם עצמו. וזה כי בני אדם שנבראו בעולם נכנסו במחלוקת במה שכל אחד רוצה שיהיה הוא הכל, ולפיכך בני אדם הם מתנגדים בעצמם כאשר הם ביחד והאחד בטול השני בעצמו, ולפיכך אמרו על השלום עומד העולם שלא יבא מחלוקת בין איש לחבירו בעצמו, ודבר זה שלא מצד הממון רק מצד עצמם. הרי ג' דברים אלו שהם עמודי העולם וג' חלקים אשר הם בעולם אשר אין נמצא עוד חלק כלל, דהיינו השכל ואין זה האדם עצמו כי השכל מגיע לאדם כשגדל והוא קונה השכל, והאדם עצמו וקנייני האדם שהם ממונו, וע"י דין אמת ושלום תלויין אלו ג' דברים שלא יתמוטט העולם. ומעתה לא יקשה הרי שמעון הצדיק מנה אחרים, כי אותם הם הסיבה שהש"י שהוא הסבה ועלה לעולם מעמיד העולם כמו שבארנו למעלה באר היטב, ואלו הג' דברים שלא יבא בטול והפסד לעולם מצד עצמו של עולם. ולפיכך שמעון הצדיק התחיל באלו ג' דברים, מפני כי על ידי ג' דברים מעמיד הש"י העולם ואם אין אלו ג' בטל התחלת העולם, ורשב"ג אומר כי ג' דברים הם סבה שהעולם עומד על עמדו כאשר ראוי ולא ישתנה מצד עצמו. ולכך רשב"ג שהיה האחרון הזכיר אלו ג' דברים אשר על ידם נשאר העולם קיים ולא יבא לו בטול מצד עצמו, ובודאי פירש זה נאה ומקובל הוא:
ועוד יש לדעת מה שאמר רשב"ג על שלשה דברים העולם עומד, הנה ידוע כי אמרו העולמות הם ג', העולם השפל הזה הוא עולם התחתון עד עולם הגלגלים הוא נקרא עולם השפל, אשר הוא עולם הויה והפסד ודבר זה לא שייך רק בעולם התחתון, וכל הויה הוא על ידי אחר שפועל בו ההויה כי אין הויה מעצמה רק שאחר פועל ההויה, ואח"כ עולם האמצעי אין בו הויה אחר שנבראו, כי עולם הזה אין שם חסרון עד שהוא צריך הויה רק הכל בשלימות, ומפני כך העולם הזה הוא עולם השלום כי על ידי השלימות שנמצא בהם יש בהם השלום. ומה שהעולם הזה מיוחד בשלום, אמרו ז"ל בפ' אם אינן מכירין (ראש השנה דף כג:) אמר ר' יוחנן מאי דכתיב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ולא פגימתה של קשת, פגימתה של לבנה משום דחלשה דעתה, פגימתה של קשת שלא יאמרו עובדי חמה גירא קא משדיא ע"כ, ומאמר זה בודאי צריך פירוש ואין כאן מקום זה, רק שלמדנו מזה כי עולם הגלגלים הם שנבראו בשלום עד שאין שם התנגדות כלל. ועוד במדרש (דב"ר פ"ה) המשל ופחד עמו המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל עושה שלום במרומיו אפילו העליוני' צריכים שלום המזלות עולים אחורנית שכל אחד אומר אני תחילה ואינו רואה מה שלפניו עד שכל אחד אומר אני ראשון ומשלימין זה לזה ולא זה מזיק את זה והרי העליונים צריכין שלום עד כאן, הרי לך כי העולם האמצעי הכל בו שלום, כי העולם הזה אשר הוא עולם האמצעי הם גופים שלימים ואין מקבלים הויה ושנוי אחר בריאתם יש מאין, וכיון שאין בהם שנוי זהו השלום שנמצא כי הם נשארים בהוייתם מבלי השתנות כי המשתנה אין שלום לו ולפיכך בהם השלום. ואם לא היה קשור השלום ביניהם לא היו שלימים בעצמם, כי מאחר שכל אחד חלק בפני עצמו וידוע כי החלק חסר שהרי הוא חלק בלבד ולפיכך אם לא היה בעולם האמצעי הזה השלום שיש להם קשור וחבור זה עם זה עד שהכל מקושר, לא היה שם שלימות כי היה כל אחד בפני עצמו והחלק אינו שלם וכבר אמרנו כי הם גשמים שלמים, אבל מצד השלום הוא החבור אשר ביניהם, אז אין נקרא כל אחד ואחד חלק שהרי כאלו הכל אחד. ולפיכך השלום משלים הכל ומפני כך נקרא שלום מלשון השלמה, כי כאשר אין שלום אז כל אחד חלק וחסר השלמה ובשלום יושלם עד שאינו חלק שהרי יש לו שלום האחד עם האחד, ואז הדבר שלם. ומפני זה תבין כי כל חותמי ברכות חותמים בשלום בברכת כהנים חותמים בשלום, בתפילה חותמים בשלום, כי על ידי השלום הדבר נשלם, והדבר נשלם בסוף הכל ולכך השלום השלמת הברכה. ומפני זה העולם האמצעי מיוחד בשלום ודבר זה הוא עולם האמצעי כי הוא עולם שיש בו השלימות ואין שום שנוי וחסרון בהם וזהו השלום. ועוד כי העולם האמצעי הוא עולם השלום, כי השלום הוא כאשר כל אחד ואחד עומד מבלי שיכנס האחד לגבול האחר כמו שהוא בעולם האמצעי שכל אחד ואחד עומד במשמרתו, וכאשר כל א' במשמרתו הוא השלום לכך עולם האמצעי מיוחד בשלום, ולפיכך בהם השלום לגמרי, ותמיד אמרו עושה שלום במרומיו שמזה תראה כי מיוחד הוא בשלום. [ואח"כ] העולם העליון הוא עולם השכל אשר השכל הוא השגת האמת, וקראו אותו עולם השכלים הנפרדים, אף על פי שאין דעתי כך ואין נראה דעת חכמים כך, מכל מקום בודאי הוא עולם שאין שם שקר רק אמת, כי בעולם האמצעי לא שייך לומר עליו השגת האמת ולא כמו שאומרים כי הגלגלים חיים משכילים, כי כבר התבאר שאין כך דעת חכמים, אבל עולם העליון הוא השגת האמת ונקרא עולם האמת:
נמצא אלו שלשה עולמות כל אחד מיוחד בדבר אחד, העולם העליון מיוחד באמת, העולם האמצעי מיוחד בשלימות ובשלום, העולם התחתון שהוא עולם ההויה, ואין הויה מעצמו רק שמקבל הויה מן הפועלים, וידוע כי יש פועלים בעולם התחתון וזהו כמו שכתוב (בראשית, א) את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה וגומ', והפועלים האלו גוזרים משפטים על התחתונים וקראו אותם משפטי המזלות, והוא דין גמור מה שגוזרים העליונים על התחתונים ומפני זה כתוב בכל מעשה בראשית אלקים שהוא לשון דיין, מפני כי הש"י גזר ההויה בכח דין על העולם כמו הדיין שגוזר משפטו על הנדונין בכח דין, שהרי שם הדיין ג"כ אלקים שמזה תראה כי ההויה הוא דין בעצמו כאשר יגזור ההויה כפי המשפט אשר ראוי. וזה אמרם (שבת דף י.) כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ודבר זה כמ"ש עוד בסמוך כי מעשה בראשית ג"כ היו נבראים בגזירתו והיו מקבלים גזירותיו ומשפטיו, לכך הדיין כאשר גוזר גזירותיו ומשפטיו מתחבר למדה זאת שגזר הש"י על הנבראים כי הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד. ולפיכך העולם התחתון מיוחד בזה, שלא נמצא דבר זה בעולם העליון ובעולם האמצעי רק בעולם התחתון שהוא עולם הזה והוא מקבל הדין מן המושלים. ועוד כמ"ש כי עולם אמצעי מפני שהם עומדים כ"א בשלום אין א' נכנס לגבול הב' לכך נקרא עולם השלום, כי עולם התחתון עולם הדין כי יכנסו חלקי העולם זה בזה וצריך כאן לדין, כי הדיין הוא שמחייב שיתן זה לזה כך וכך וגם מחייב להחזיר למי שלקח מה שלא היה ראוי לו ליקח, ודבר זה הוא בעולם התחתון כי ע"י המושלים הם השמים וצבאיהם שהם מושלים פועלים בתחתונים, הם שגוזרים ומחייבים מה שיתן זה לזה לפי הסדר והמשפט אשר סדר המנהיג הוא הש"י. ודבר זה ידוע, כי ההרכבה נעשה ע"י שהיסודות מתערבים ונעשה ההרכבה ואין לך דין יותר מזה, וכן אם לקח יותר ממה שראוי שמחזיר, כמו שידוע מענין האידים העולים מן המים ע"י תנועת השמים וגזירתם שמוציאים אותן משם לצורך ההויה, וכן בכל הדברים שנעשו בתחתונים. כלל הדבר כי עולם התחתון נבנה על גזירת דין שממנו ההויה בעולם:
ומעתה אם אין האמת בעולם כאלו בטל העולם העליון שמיוחד באמת וזה עיקר עצמו של עולם העליון, וזה כי כאשר ברא הש"י אלו שלשה עולמות היו צריכין לקשר ולחבר יחד כמ"ש בסמוך דבר זה, וע"י האדם היה קשור אלו ג' עולמות כי האדם הזה אשר ברא הש"י הוא נברא מלמטה ומלמעלה, ולפיכך ראוי שיהיו נמצאים בו כל ג' עולמות שהאדם הזה כלול מהם. והדבר הזה ראוי ומחויב, כי מאחר שהאדם הזה מהעליונים ומהתחתוני' ראוי שיהיה נמצא בו מה שמיוחדים בו כל ג' עולמות, וכבר האריך הרמז"ל בחלק הראשון לפרש דבר זה. ועכ"פ דבר זה מבואר כי האדם שקול כנגד הכל ואין להאריך בזה. ולפיכך כאשר רצה הש"י להשלים את ישראל, מפני כי ישראל הם האדם באמת, ולהם נתן התורה מן העולם העליון והשלום מעולם האמצעי, כי הם בפרט עם אחד מתאחדים ומתקשרים יחד וכמ"ש (שמואל ב', ז) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, ונתן בהם י"ב שבטים אשר הם מתחברים זה עם זה, כמו שהוא בי"ב מזלות עולם האמצעי שהם מתחברים יחד ויש שלום ביניהם, כך י"ב שבטים הם מתחברים יחד עד שא"א שיהיה הא' בלא הב', הרי כי בישראל שהם האדם יש בהם מן עולם אמצעי כפי מה שאפשר, ונתן להם הדין אשר כל עצמו של העולם הזה הוא הדין כמ"ש שופטים ושוטרים תתן לך, ולכן נתן להם הדין עד שהם נכללים מכל ג' עולמות כאשר ראוי לאדם. הרי נכללים כל ג' עולמות באדם, כי ע"י האדם מתקשרים כל ג' עולמות כאשר הוא כולל שלשתן כמ"ש, ואל"כ לא היה העולם מתקשר עד שיהיה כאן עולם א' אבל היה עולם מחולק, ודבר זה א"א כי העולם הוא מן הש"י שהוא א' ראוי שיהיה העולם א', ולפיכך ע"י האדם שהוא כלול מאלו ג' עולמות מקושרים ביחד ובלא זה היה העולם מהורס. ורמזו חכמים איך האדם מקשר כל העולמות, וז"ש במדרש (ויק"ר פ"ט) בראשון ברא שמים וארץ מן העליונים ומן התחתונים בשני יהי רקיע מן עליונים בשלישי תדשא הארץ מן התחתונים ברביעי יהי מאורות מן העליונים בחמישי ישרצו המים מן התחתונים בששי בא לברא האדם אמר אם אני בראו מן העליונים עכשיו יהיו רבים העליונים על התחתונים בריה אחת ואין שלום ביניהם ואין שלום בעולמי ואם אני בורא אותו מן התחתונים עכשיו התחתונים רבו בריה א' על העליונים ואין שלום ביניהם ואין שלום בעולמי אלא הרי אני בורא אותו מהעליונים ומהתחתונים הה"ד וייצר יי אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת רוח חיים ע"כ. ומה מחלוקת שייך בין עליונים לתחתונים שאמר שלא יהיה שלום ביניהם, אבל הפי' שלא יהיה קשור ואחדות בעולם, וז"ש שאין שלום בעולמי כי ראוי שיהיה העולם מקושר, שצריך שיהיה בודאי העולם א' מקושר, כי הבורא הוא הש"י הוא א' וזה שאמר אין שלום בעולמי שאני א' וכך העולם שהוא שלי הוא א' עד שראוי שיהיה העולם א' מקושר. ולפיכך היה בורא הש"י האדם מלמעלה ומלמטה, והוא מקשר ומאחד את העולם עד שהוא מקושר לגמרי והוא עולם א'. וזה שאמר על ג' דברים העולם עומד שאם אין דין אצל האדם הרי יש בטול לעה"ז, כי האדם נברא שיהיה הוא כולל כל ג' עולמות והרי אין כאן דין אשר הוא באדם מצד עולם התחתון, שכל ענין עולם התחתון הכל גזירת דין וא"כ יש בטול לעולם. וכן כאשר אין שלום הרי האדם נברא שיהיה נכלל בו ג"כ העולם האמצעי עד שהוא מקשר כל ג' עולמות. ואם אין בו האמת הרי בטול לעולם שהרי האדם ראוי שיהיה בו האמת כי האמת מן העולם העליון כדי שיהיה האדם מקשר כל ג' עולמות וכאשר אין הקשור הזה הרי זה בטול העולם ולפיכך העולם עומד על הדין ואמת ושלום, והזכירם בסדר, והתחיל בעולם אשר אנחנו בו ואח"כ הזכיר בעליון ואח"כ האמצעי, כי רצה התנא לזכור השלום באחרון כי השלום נזכר תמיד בסוף והוא חותם הכל כמ"ש, ופי' זה ברור ג"כ ויש לו ראיה במדרש חכמים ואין כאן מקום להאריך בזה ויתבאר בנתיבת עולם בעזרת הש"י:
ואמנם הפירוש הברור על פי החכמה הברורה מ"ש על שלשה דברים העולם עומד, דע לך כי תמצא כאשר ברא הקב"ה את עולמו היה נברא ע"י שלשה דברים הא' שהוציא אותם הפועל אל הפעל, כדכתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואצל הבריאה נאמר אלקים שהוא מדת הדין, וכן באמת בכל מעשה בראשית נאמר אלקים מפני שברא הקב"ה העולם במדת הדין. וזה אמרם כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כי הש"י ברא העולם בדין שהרי בכל מקום במעשה בראשית נאמר אלקים, והיושב בדין משתתף ומתחבר למדה זאת שברא הקב"ה את העולם ובזה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ואין כאן מקום להאריך בזה. וכאשר ברא הש"י את העולם ברא אותו באמת, כמו שתקנו חכמים (סנהדרין דף מב:) בברכה פועל אמת שפעולתו אמת כי אין בבריאתה שקר וכמ"ש הכתוב (תלים קי"א) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, הנה הש"י ברא אותם בדין דהיינו היציאה אל הפעל בגזירת דין שכך גזר הש"י והדן דין אמת ואלו לא היה בהם ח"ו האמת לא היה קיום לדבר שהוא שקר אבל הם עשוים באמת ופי' דבר זה בכל הנבראים עצמם אין דבר שיוצא מן האמת. הג' כאשר נגמר מעשה בראשית נתן הש"י מנוח לנבראים שנאמר ויכל אלקים ביום השביעי, ודבר זה הוא המנוחה והשלום. וכן אמרו במדרש (ב"ר פ"י) מה נברא מאחר ששבת שאנן נחת ושלוה והשקט ע"כ, פי' מה שנברא בשבת מאחר ששבת מכל מלאכתו ומה נברא בו, ואמר כי ברא שאנן והשקט ונחת ושלוה וזהו השלום שהיה כשכלה הבריאה, וכמו שפירש"י ז"ל בפי' החומש (בראשית ב, ב) מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה. ואין זה מן הבריאה עצמה כלל שהרי אין השבת בכלל ימי המעשה אבל מכל מקום הוא קיום העולם, שהרי כתיב ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה שהיה משלים כל המלאכה של ששת ימי בראשית וההשלמה הוא קיום הכל. ועל השלום הזה שהיה בשבת באה מצות הדלקת נר שבת משום שלום בית וכדאמר בפרק במה מדליקין (שבת דף כה:) ותזנח משלום נפשי א"ר אבהו זהו הדלקת נר בשבת ע"כ. ופי' זה אין כאן מקומו, ומ"מ התבאר לך פי' המשנה הזאת שאמרה על ג' דברים העולם עומד, כי העולם בבריאתו ובקיומו יש בו ג' דברים, כי העולם נברא בדין מן הש"י שהוא גוזר בגזירת דין שיהיה נברא, וסדרו באמת וביושר ואין דבר יוצא מן האמת מכל אשר ברא, והשלישי אשר נתן השם יתברך בתכלית בריאת העולם כאשר היה נברא העמידה והוא המנוחה והשלום, כי בששת ימי המעשה לא היה מנוחה רק היה התנועה לצאת לפעל, וככלות ימי המעשה היה העמידה והוא המנוחה וזהו השלום, וכמו שאמר רבי בשעת פטירתו (כתובות דף קד:) יהי רצון שיהא שלום במנוחתי יצאה בת קול ואמרה יבא שלום ינוח על משכבותיו. ולפיכך העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום:
ואלו ג' דברים מצד ג' בחינות, מצד הפועל שהוציא הבריאה לפעל בגזרתו ובגזרה זאת מקיים אותו גם כן כמו שהוציא אותו אל הפועל, וכאשר אם אין דין בעולם אז העולם הוא מתמוטט מצד זה, והבחינה הב' מצד העולם עצמו שהוא עשוי באמת, כמו הדיין שהוא דן דין שנקרא דיין מצד שהוא דן את הדין, והדין בעצמו צריך שיהי' אמת, וכך העולם נברא בדין וקיום שלו בדין והעולם עצמו יש בו האמת ואם אין אמת אז העולם מתמוטט מצד בחינה זאת בעצמה שיהיה בעולם האמת, והשלום הוא מצד בחינה ג' שתכלית העולם צריך שיהיה בו השלום והמנוחה כמו שהיה בבריאת העולם, כי זה הוא השלמה ותכלית הדין הוא השלום, וכך אם אין השלום בעולם העולם הוא מתמוטט מצד הבחינה הזאת הוא השלום שהוא השלמת העולם. ונזכרו כסדר בלא שנוי, ובא לומר כי הדין יש לו מעלה עליונה שהעולם עומד עליו, וכן האמת יש לו מעלה עליונה שהעולם מסודר באמת וכל אשר בעולם נברא באמת, וכן מי שאינו במחלוקת הוא מעלה עליונה שכן העולם עומד בשלום, כי בגמר הבריאה נתן לעולם העמידה ומנוחה שלא היה קודם רק היה יוצא אל הפועל תמיד, ודבר זה הוא השלום אשר עליו עומד העולם והוא למעלה מן ההויה שהוא בששת ימי המעשה והוא אשר אמרנו למעלה ממדת רודף שלום ודי בזה למבינים ולחכמים ואין לפרש יותר ופירוש זה ברור, ואלו כל השלשה נכללים בדברי התנא כי כאשר תעיין הם קרובים זה לזה אך פירוש האחרון ברור שאין ספק בו:
ומעתה יש לך להבין, כי אלו ג' עמודים שזכר שמעון הצדיק דהיינו העבודה אשר זכר שמעון הצדיק, נגד זה זכר רשב"ג הדין. ואז"ל (סנהדרין דף ז:) למה נסמכה פ' משפטים לפ' מזבח שתשים סנהדרין אצל המזבח, כי אלו ב' דברים העבודה ודין שניהם הם להקב"ה בפרט, כי כמו שהעבודה אליו כך הדין אל הקב"ה שנאמר (דברים, א) כי המשפט לאלקים וכתיב (דברי הימים ב' י"ט) כי לא לאדם תשפטו כי המשפט לאלקים, ובפ' שופטים מזהיר תחלה על הדין צדק צדק תרדוף לא תטה משפט לא תקח שוחד ואח"כ מזהיר על העבודה לא תקים לך מצבה לא תטע אשירה לא תזבח וגו' כמו שהתבארו דברים אלו בנתיבות עולם, כי אלו ב' דברים מיוחדים להקב"ה, ועוד אמרו הממנה דיין שאינו הגון כאלו נטע אשירה ובמקום ת"ח כאלו נטע אשירה אצל המזבח הרי הדין והמזבח ענין א'. וכנגד התורה שזכר שמעון הצדיק, זכר רשב"ג האמת כי התורה היא בעצמה תורת אמת ואין אמת כמו התורה. וכנגד גמילות חסדים שזכר שמעון הצדיק, זכר ר"ש ב"ג השלום בין הבריות והצדקה שהוא גמילות חסדים הוא שלום בעצמו כמ"ש (ישעיה, לב) והיה מעשה הצדקה שלום וכמ"ש ז"ל (פ"ב) מרבה צדקה מרבה שלום כמו שיתבאר בעזרת הש"י. וכן אמרו בפ"ק דברכות (דף ח.) כל העוסק בתורה ובג"ח ומתפלל עם הצבור וכו' שנאמר פדה בשלום נפשי וגו' ופי' רש"י ז"ל גמילות חסדים נקרא שלום שע"י ג"ח יש שלום בין הבריות. וכמו שע"י העבודה הוא טוב לשמים, וכך הדיין שהוא דן דין אמת לאמתו הוא טוב לשמים שהרי הוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. וע"י התורה שזכר שמעון הצדיק, היא מעלת האדם עצמו כמ"ש למעלה, כנגד זה זכר רשב"ג האמת שהוא מעלת ושלימות עצמו כאשר הוא איש אמת רודף האמת, כי האמת הוא שאהוב, והשקר הוא שנאוי ומאוס, והאמת יש לו מציאות והשקר אין לו מציאות וכמו שזכר שמעון הצדיק ג"ח שע"י ג"ח הוא טוב לבריות, כנגד זה זכר רשב"ג השלום שע"י השלום הוא טוב לבריות. וההפרש בין אלו שזכר רשב"ג, כי אלו שזכר שמעון הצדיק ע"י הש"י התחיל לעולם כי ע"י התורה ועבודה וג"ח היה הש"י משפיע העולם, כי אלו שזכר שמעון הצדיק הם יסודות והתחלת העולם, ואלו ג' שזכר רשב"ג הם קיום העולם שעל ידם הקב"ה מקיים העולם, כי הדין קיום העולם שהש"י מעמיד העולם בגזירתו שנאמר הוא אמר ויהי הוא צוה ויעמוד וגזירתו יתברך הוא הדין שלכך נאמר בכל הבריאה אלקים, וכאשר יש דין בעולם והדין הוא הגזירה, והדיין נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שגזר על העולם הקיום במדת הדין ובזה הקב"ה גוזר ומקיים העולם, ואם אין דין בעולם הנה אין הקב"ה מקיים העולם בגזירתו יתברך ג"כ, ואם אין האמת בעולם אין הקב"ה מקיים העולם דכתיב סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר, הרי כי על ידי האמת הם סמוכים לעד לעולם כי קושטא קאי שקרא לא קאי ואם אין האמת הרי העולם מתמוטט, ואם אין השלום הרי אמרנו כי השלום הוא שנתן השי"ת בבריאת עולמו בגמר הבריאה ההשלמה והוא השלום ובו תלוי הכל, ואם אין השלום הרי זה התמוטטות העמוד שנתן הש"י לעולם. והבן הדברים האלו שהם מופלגים מאוד ועמוקים בחכמה עליונה מאד, כי עוד דברים גדולים ועמוקים ואי אפשר לפרש יותר והוא יתברך יזכנו בנתיב אמת ויושר:
אמנם סדר מוסר רבן גמליאל ומוסר רבי שמעון בנו ורשב"ג, וזה כי כל מוסרי הראשונים כדי להשלים האדם באהבה ויראה, אבל אלו מוסרי האחרונים אינו רק שיהיה האדם שלם בעצמו. ולפיכך כאשר השלים מוסרי הזוגות והם השלימו במוסר שלהם את האדם עד שהוא שלם באהבה וביראה אל הש"י כמו שהתבאר, חזר התנא אל האדם לתת לו מוסר שבו יהיה לאדם שלימות בעצמו. וזה כמ"ש עשה לך רב וקנה לך חבר והסתלק מן הספק, שכבר בארנו שעיקר המוסר הזה בא לומר, שיהיה אל האדם המדריגה השכלית אשר הוא ראוי אל האדם שהוא בעל שכל וראוי שיהיו מעשיו שכליים, והשכל הוא ברור כמ"ש למעלה ועל זה בא המוסר הזה בכללו, ואח"כ בא המוסר שאחריו מר"ש בנו לתת מוסר אל האדם במה שהוא בעל גוף שיהיה נוהג כמו שראוי, לכן אמר כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ודבר זה הוא מעלת האדם. כי מ"ש עשה לך רב זה אינו דומה למ"ש יהושע בן פרחיה עשה לך רב, כי למעלה פירש שיעשה לו רב כדי שלא יבא לידי חטא כאשר יסמוך על דעתו וכאן אמר עשה לך רב אף שאינו רוצה לסמוך על דעתו כלל, עכ"ז אמר עשה לך רב כדי שיהיה לו תורת אמת וכמ"ש זה למעלה. וראיה לזה כי באלו ב' המוסרים אומרים אל תרבה לעשר אומדות כי נראה כי אין דבר זה הכרחי, ונראה כי זכר ג' דברים עשה לך רב דהיינו השכל האמיתי שהוא שכל התורה שהוא נקרא שכל נבדל, ואחר כך אמר הסתלק מן הספק נגד שכל האדם שנקרא האדם שכל היוליאני, אף בזה ראוי לך שלא יהיה לו ספק בכל הדברים שהם מגיעים אל זה, ואמר אח"כ ואל תרבה לעשר אומדות נגד המחשבה והדמיון כי השעור הוא המחשבה והדמיון, שאף בדבר זה לא יהיה לו ספק כאשר צריך לפעול בזה, ובזה הזכיר כל ג' דברים השייכים לאדם בעל שכל שיהיה הנהגתו כמו שראוי לאדם בעל שכל ואין דבר זה כמו המוסרים הראשונים שהיו מחוייבים. וכן בדברי ר' שמעון לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה, מדה זאת אחר שהשלימו הזוגות דבריהם במוסר האדם שהוא יותר הכרחי מצד האהבה והיראה, ואחר גמר הזוגות שהיו אבות העולם בא רבן גמליאל ור"ש בנו לתת מוסר שיהיה לו השלימות בעצמו מה שראוי אל האדם. וכבר התבאר כי המוסרי' לפי מה שהם אבות, כי הקודמים מוסר שלהם יותר ויותר הכרחי מצד האהבה והיראה, והזוג של אחריו מוסיף על הזוג שלפניו, וכאשר השלימו הזוגות דבריהם, אז בא רבן גמליאל לתת מוסר לאדם שיהיה האדם שלם לגמרי בעצמו שהוא בעל שכל, לכך זכר כל אלו ג' דברים שבהם הוא בעל דעת כמו שהתבאר ואין בזה אהבה ויראה. וכן המוסר שנתן ר"ש אל האדם במה שהוא אדם בעל גוף ואין זה רק שיהיה האדם שלם לגמרי, ולכך באו אלו שנים כסדר. ואח"כ סדר רשב"ג לומר על ג' דברים העולם עומד, לומר לך כי העולם קודם האדם מצד שהעולם ראשון כמו שאמרנו, ולפיכך הזכיר תחילה שמעון הצדיק על ג' דברים העולם עומד, ואחר כך הזכירו המקבלים השלמת האדם, וכאשר יושלם האדם אז האדם קודם במעלה והעולם אחרון מצד שמעלת האדם על העולם, ולכך הזכיר באחרונה דברי רשב"ג שאמר על שלשה דברים העולם קיים, וקודם זה הזכיר ר"ג עשה לך רב ודברי ר"ש לא מצאתי לגוף טוב משתיקה לומר כי האדם מצד מעלתו קודם העולם:
ועוד יש לך להבין, הנה כבר אמרנו כי התחילו אנשי כנסת הגדולה בתורה שהיא למעלה מן העולם רק שהש"י שהיא למעלה מהכל והתורה היא תחילת המציאות, ואח"כ על שלשה דברים העולם עומד שאם אין אלו שלשה דברים אין התחלה אל העולם כלל, כי אלו שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק דהיינו תורה ועבודה וגמילות חסדים הם התחלת העולם כמו שהתבאר למעלה שהם יסודות העולם וכן סדר אנטיגנוס את האדם שהוא התחלה בעולם עד שכל העולם נברא בשביל האדם והוא ראשון וקודם לכל שאר נמצאים, ולכך תקן אנטיגנוס את האדם שהוא ראשון כמו שתקן שמעון הצדיק את העולם בכלל ותקן האדם באהבה וביראה, וכן כל הזוגות השלימו את האדם וכל הדברים אשר זכרו הזוגות כלם הם תיקון מציאותו של אדם שהוא התחלה ועיקר בעולם, מפני שהאדם במציאותו עם בני ביתו ועם בני אדם אחרים שהם שייכים אליו כמו שהתבאר למעלה. וכל המאמרים הם תקון את האדם מן הדבר שהוא יותר ראשון והתחלה עד היותר אחרון, כי כל אלו דברים שזכר הם תקון מציאותו שהם שייכים אל האדם, עד שכל המוסרים שנזכרו תקון השלמת האדם עד שהושלם בכל, שיהיה שלם באהבה וביראה עד סוף האהבה והיראה, כי הקודם הוא יותר תקון באהבה וביראה עד האחרון כמו שהתבאר למעלה. ואח"כ בא להשלים את האדם מצד עצמו אף שאין בזה אהבה ויראה רק שיהיה בריאה שלימה, ועל ב' דברים אלו באו ב' המאמרים רבן גמליאל ושמעון בנו להשלים האדם בעל שכל וגוף שזהו כל האדם. וכבר אמרנו כי על ידי שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק מתקשרים יסודות והתחלת העולם בו יתברך, כי יסוד והתחלת הדבר הוא שצריך שיהיה אליו עמוד להשען עליו, ואלו דברים שזכר בסוף הפרק הם עמוד העולם מצד שלימות העולם, כי העולם הזה הוא בא מן הש"י ואליו שב כאשר הושלם לכך צריך עמודים בתחלתו ובהשלמתו, ועל ידי שלשה דברים שזכר שמעון הצדיק בראשונה העולם מקושר בו מצד התחלת העולם ולכך הם עמודי העולם מצד התחלת העולם, ואילו שלשה שזכר רבי שמעון בן גמליאל הם עמודים לעולם מצד השלמתו כי מצד השלמתו דבק העולם בו יתברך, ולפיכך הם קיום העולם אחר שהושלם. וכמו שתראה כי בתחילת הבריאה כתיב בראשית ברא אלקים סמך הבריאה אל השם יתברך, כי מצד התחלת העולם אשר הוא יתברך התחלת העולם שממנו נברא יש לעולם קשור עם השי"ת, וכן מצד השלמת העולם יש לו קשור בו יתברך, והוא שכתוב אשר ברא אלקים לעשות, הרי לך כי העולם יש לו קשור בו יתברך מצד ההשלמה:
ונזכרו שלשה עמודי העולם שהם התחלת העולם בתחילת בריאת העולם, דכתיב בראשית ובמדרש (ב"ר פ"א) אין ראשית אלא תורה שנאמר ה' קנני ראשית דרכו הרי נזכר העמוד הזה שהוא עמוד הראשון. וכן נרמז העבודה במלת בראשית כדאמרינן בסוכה בפרק החליל (מ"ט ע"א) תניא רבי ישמעאל אומר אל תקרי בראשית אלא ברא שית שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים חלולים ומנוקבין עד התהום, הרי לך כי נרמז בזה המזבח שעליו העבודה כי השיתין מן המזבח, ואם לא כן שבשביל זה הוזכר למה הוזכר כאן ומה ענינו לכאן, אלא כי זה הוא עמוד העולם אשר עליו עומד מצד התחלת העולם. ועוד דרשו במדרש (ב"ר שם) בשביל זכות חלה מעשר ובכורים נברא העולם שנאמר בראשית ברא אלקים אין ראשית אלא חלה שנאמר ראשית עריסותיכם ואין ראשית אלא מעשר שנאמר ראשית דגנך ואין ראשית אלא בכורים שנאמר ראשית בכורי אדמתך וגומ', ולמה בשביל אלו שלשה דברים נברא העולם, אבל אלו שלשה דברים הם מה שהאדם נותן לאחרים משלו שהם חלה מעשר ובכורים, ולא אמרו בשביל מתנות עניים כי אין זה דומה למתנת עניים לפי שהוא עני ודבר זה כמו צדקה נחשב, אבל מה שנותן מעשר ללוי וחלה לכהן אין זה מתנת עניים, וכן בכורים שנותן לכהן דבר זה נחשב גמילת חסד כי גמילת חסד בין לעניים ובין לעשירים, וזהו עמוד ג' שהעולם עומד עליו, ולכך בזכות אלו נברא העולם כי דברים אלו עמוד אל העולם, הרי כי שלשה עמודים נרמזו במלת בראשית, ויתורץ לך למה בזכות חלה ומעשר נברא העולם אלא שהוא גמילות חסדים שהוא התחלת העולם, הרי כי נזכרו כל שלשה עמודים בתורה בתחילת הבריאה:
וכן אלו שלשה עמודים מצד השלמת העולם נרמזו בכתוב והם שרמוזים בתורה בהשלמת העולם, דכתיב כי בו שבת מכל מלאכתו ואמרו במדרש (ב"ר פ"י) מה מלאכה היתה בשבת שברא שלום והשקט ומנוחה וכמו שהתבאר למעלה בהקדמה, כי השבת עצמו הוא השלום והשלמה וכמו שתקנו באתה אחד מנוחת שלום ושלוה, ואמר אחר כך אשר ברא אלקים ושם זה הוא שייך אל הדיין אין אלקים אלא דיין שבדין ברא העולם והרי לך עמוד השני, עמוד השלישי הוא האמת וחתם האמת בסוף אותיות ברא אלקים לעשות סופי תיבות אמת, ובו חתם הבריאה בחותמו של הקדוש ברוך הוא שהוא אמת. והרי שיש לעולם שלשה עמודים מצד התחלתו, וכך יש לו שלשה עמודים מצד שלימות העולם. ודברים אלו עמוקים מאד אי אפשר לפרש יותר רק יש לך להבין מאד דברי חכמים:
ומעתה נראה כי מה שדלג התנא את ר' שמעון בן הלל, מפני שבא להפסיק בין מוסרי הראשונים ובין מוסרי האחרונים, כי כל הראשונים הכל ענין אחד ואלו ג' אחרונים דבר בפני עצמו ולכך הפסיק ביניהם. וכן הפסיק בין ר' שמעון בנו של ר"ג ובין רשב"ג, מפני שמוסר רשב"ג הוא בכלל העולם אין דומה אל הראשונים וכדי להבדיל ביניהם יש לעשות הפסק ולפיכך לא זכר ר"ג וזכר רשב"ג, כי כל דברי חכמים מסודרים בחכמה מאד מאד למי שמבין דברי חכמה. ותדע ותבין כי מן דברי שמעון הצדיק שהתחיל לדבר מן העולם עד סוף הפרק הם עשרה דברי מוסר, ודבר זה הוא כנגד העולם שמן התחלת בריאת העולם עד תכלית שלימות בריאת העולם הם עשרה מאמרות, וכנגד זה זכרו עשרה מאמרות נגד עשרה מאמרות, ובסוף מעשה בראשית היה מנוחת שלום ושאנן כמו שהתבאר, ולכך חתם דבריו בכאן גם כן בשלום והוא ראוי שיהיה בסוף הרי כי הכל נמשך אל הבריאה לגמרי מראש ועד סוף. ומזה הטעם גם כן הי' צריך לדלג מן הדורות שלא בא להזכיר רק עשרה כנגד עשרה מאמרות, ורצה לעשות דברי רבי ראש הפרק כמו שהוא ראש לכל ישראל שבו היה תורה וגדולה במקום אחד, ולפיכך היה צריך לדלג מן הדורות. ותמצא כי ראשית המאמר מתחיל בכלל העולם בראשית ברא אלקים שמים וארץ, שדבר זה כלל העולם כי הכל נברא ביום הראשון, ומסיים וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וזה גם כן כלל העולם שעליו נאמר וירא אלקים את כל אשר עשה, ובתחילת הבריאה נזכר בריאת כלל העולם כי ההתחלה הוא התחלה אל הכל, וכן ההשלמה הוא השלמה אל הכל, ולכך מאמר הראשון מדבר מן כלל העולם על שלשה דברים העולם עומד, וכן המאמר האחרון על שלשה דברים העולם בכלל עומד. וכן דברי רבי שמתחיל בו פרק אחד, הרי גם כן דבר מופלג ולא בחנם מה שלא סדר אותו עם אבותיו, זולת הטעם אשר אמרנו, ודבר זה כי מוסר רבי הוא על מעשה האדם בכלל, וזה אינו דומה למה שזכר את רבן גמליאל ורבן שמעון בנו שהם על השלמת האדם עצמו במה שהוא אדם, אבל דבר זה מצד מעשיו הכוללים כי ראוי שיהיה האדם מוציא מעשיו אל הפועל, והמעשים נקראים תולדת האדם כמו שביארו חכמים כי מעשה הצדיק נקראים פירות אצל הצדיקים וכדכתיב אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, הרי לך כי המעשים פרי האדם ותולדות שלו, ודבר זה מופלג בפי החכמים וכמו שפירש רש"י (בראשית ו, א), שעיקר תולדות של אדם מעשים טובים. ולפיכך דברי רבי שאמר איזה דרך שיבחר לו האדם וכן מה שאמר אחר כך הוי זהיר במצוה קלה כמו חמורה, הכל הם מעשה האדם הכוללים והם תולדות האדם. והנה ידוע כי אחר מעשה בראשית כתיב (בראשית, ב) אלה תולדות שמים וארץ בהבראם שהיו עושים תולדות ודבר זה ענין בפני עצמו, וכנגד זה בא מוסר רבי שיהא תולדות האדם טובים וישרים ולא יהיו תולדות רעים וזרים. ולפיכך עשה מדברי רבי ראש הפרק, כי דבר זה כנגד ענין אחר שאינו בכלל עשרה מאמרות רק כנגד אלה תולדות שמים וארץ, וכנגד זה מעשה האדם כי ראוי שיהיה האדם מוציא מעשים שלמים וזה ענין בפני עצמו. ודברי רבי אינם במעשים מיוחדים כמו שהיו כל דברי הראשונים, אבל הם במעשים כוללים כמו שאומר איזה דרך שיבור לו האדם וכו' ובזה נכללו כל מעשה האדם, ולפיכך ראוי שיהיה דברי רבי ראש הפרק, ואחר כך דברי רבן גמליאל בנו שאמר יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, כי דרך ארץ גם כן הוא מעשה האדם רק שהוא למטה מן התורה ומן המצות שהם מעשה האדם בהנהגת העולם בלבד, והוא כנגד מה שהיה אחר שחטא האדם וגורש מגן עדן וקנה האדם ענין חדש מה שלא היה לו מתחילה כלל, והוא דרך ארץ שלא היה צריך מקודם, ולפיכך כתיב וישלחהו ה' מגן עדן לעבוד את האדמה אשר לוקח משם (בראשית, ב) ובודאי דבר זה הוא המדריגה האחרונה מן האדם שיהיה האדם נוהג כמנהגו של עולם בדרך ארץ, וכתיב אצל האדם לשמור דרך עץ החיים ודרשו ז"ל דרך זה דרך ארץ עץ זהו התורה כמו שמבואר בהקדמה כי אז היה מקבל עליו לשמור דרך ארץ, ולפיכך ראוי מוסר זה לרבן גמליאל שהוא האחרון. וזהו מה שאמר שיגיעת שניהם משכחת עון כלומר כאשר האדם יגע בתורה ובדרך ארץ, כמו שהיה בבריאה במעשה בראשית דבר זה מסלק העון, כי כאשר הנהגת האדם בשלימות כאשר ראוי אל הבריאה, אז לא בא החטא שהוא חסרון אל האדם וכמו שיתבאר בפרק רבי אומר. ופירוש זה ברור מאד כאשר תשכיל ותבין דברי חכמה, ותדע כמה דברי חכמים בחכמה עמוקה ודי בזה. והתבאר לך הדברים האלו באמתות אם תעמיק בהם. והגרסא הנכונה במאמר שמעון הצדיק על שלשה דברים העולם עומד ובדברי רבן שמעון בן גמליאל העולם קיים, כי פירושו שלא יהורס רק עומד קיים בקיומו, ודבר זה שייך לומר כאשר אלו העמודים השלשה הם מצד גמר העולם וקיומו שייך לומר על שלשה דברים העולם קיים ודבר זה מבואר:
ברכה והודאה ושבח לאל, שעזרני לסיים פרק משה קבל:
ראוי לדעת אם השלשה אלה הם הג' שזכר שמעון הצדיק התורה והעבודה וגמילות חסדים או זולתם ואם הם עצמם למה הצריכו פעם שנית בכאן ואיך יסכימו אלה עם אלה. ורבינו יונה חלק ביניהם כי שם אמר עומד וכאן אמר קיים ופירש כי עומד ר"ל שבשבילה נברא העולם כלומר על שבריותיו עתידין להיות לרצון לפניו ע"י עשיית אלו הדברים וכו' ופירש קיים אחר שנברא העולם קיים בקיום אלו. אלו דבריו ז"ל. ויש סעד לזה ממה שמצא ה"ר יהודה לירמא גרסא בספר אשכנזים במשנת שמעון הצדיק דגרסי העולם נברא:
והחסיד ז"ל כתב שדברי רבינו יונה צריכין פירוש שאם בשביל אותם השלשה הנזכרים בראש הפרק נברא והיו סבה להתהוות מכ"ש שיהיו סבה שיתקיים ולא יפסד וא"כ במאי פליגי או מה חדש. ופי' הוא ז"ל דבריו והענין הוא ששמעון הצדיק דבר כפי זמנו שהיה בה"מ קיים ורשב"ג דיבר אחר החרבן שהוא היה נכדו של ר"ג ואמר כי אע"פ שאין אנו יכולים לקיים השלשה דברים שהזכיר שמעון הצדיק על מתכונתם והיה ראוי שיחרב אמר לנו שהוא קיים על אלו השלשה שזכר וזה כי יש הפרש בין שמירת הנמצא להתהוות הנעדר כי המים שקבלו חום חזק באש גדול ישמרו חומם באש שאינו כ"כ חזק ואלו היו קרים לא יקבלו אותו החום החזק באותו האש וכן בכאן אלו היה העולם עתיד להיות על מה שהוא עומד עליו אחר החרבן לא היה נברא אבל למה שצפה השם ית' הזמן שהיה ב"ה קיים כי אז היה לרצון לפניו על המצאם הג' דברים הנזכרים בראש הפרק על מתכונתם וכן הזמן שאנו מקוים בעוה"ב ע"ז ברא עולמו ועכשיו הוא מתקיים אחר שנברא על אלו השלשה דברים אף אם אינם במדרגת השלשה הראשונים ע"כ ופשוט הוא שזו היתה כונתו אלא שקצר במובן:
ומדברי רש"י ז"ל נראה שגם מאמר שמעון הצדיק מדבר על ענין קיום העולם אחר הבריאה שכתב ז"ל ועל העבודה של ב"ה כמו ששנינו בתענית אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ לכך היו קורין במעשה בראשית כל השבוע. ועל ג"ח מלוה מעותיו לעני וכו' וכן הוא אומר וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו ללמדך שבשביל החסד העולם מתקיים עכ"ל. נראה מדבריו שאין הפרש בין עומד לקיים וכן הוא ז"ל במאמר שמעון הצדיק דנקט עומד נקט הוא בדבריו לשון מתקיים ועם זה הדרא קושיין לדוכתא, ולכן אני אומר כי על אלו השלשה דברים אשר זכר שמעון הצדיק העולם מתקיים אפילו אחר שנברא וצריך שאחד מהנה לא נעדרה והנה רשב"ג שהיה אחר החרבן ראה שהעבודה שהיא עבודת הקרבנות חסרה כי התורה וג"ח בכל זמן ישנה בעולם וע"כ כדי להשלים מה שחסר הוצרכו שלשה דברים הללו שהזכיר רשב"ג וכל שלשתן הם למלאות חסרון העבודה משום שהקרבנות יתחלקו בג' חלקים הלא הם. א' חטאות ואשמות הבאים לכפרת עון. והשני נדרים ונדבות. והשלישי זבחי שלמים. והנה כנגד חלק זבחי שלמים אשר היו כדי ליתן שלום בין ישראל לאביהם שבשמים הזהיר רשב"ג על השלום שבין אדם לחבירו כי בהיות האדם אוהב שלום ורודף שלום בינו לחבירו גם הוא יתברך יעשה שלום לו ויהיה עמו בשלום. וכנגד הנדרים והנדבות אמר שצריך האדם להיות זהיר על האמת שיהיה נודר ומקיים מבטיח ועושה ואם ידור נדר לעניים לא יהיה ממחוסרי אמנה ומעלה עליו הכתוב כאלו הקריב קרבן כי הנותן לעני כאלו נותן אליו יתברך כענין מלוה ה' חונן דל. וכנגד החטאות ואשמות שהיו על כפרת עון ואם לא היה הקרבן שמכפר על עונו היה האדם נענש על עונו והקרבן היה מציל אותו מן הדין וע"כ הזהיר על הדין כי כשיש דין למטה אין דין עונש מלמעלה ומתכפרים עונותיהם של ישראל ובזה הוה ליה כאלו כל השלשה דברים שהזהיר שמעון הצדיק קיימים ונעשים אף אחר החרבן ואמר שנאמר אמת ומשפט כי פסוק זה נאמר לזכריה הנביא שהיה בחרבן בית ראשון שאז נתבטלו הקרבנות ובטלה עבודה ולכן צוה על אלו השלשה שיהיו צריכים לקיום העולם והוראה לזה שקיום העולם תלוי על הדין שכאשר בירושלים יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם אז נחרבה וזש"ה כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות וגו' כלומר כאשר שמה ישבו כסאות למשפט כל אותו הזמן ג"כ ישבו כסאות לבית דוד ועמדה ירושלים על תלה:
ואפשר עוד שיש הפרש בין עומד לקיים כי עומד יאמר על עמידת הארץ עצמה שלא תתמוטט וכענין והארץ לעולם עומדת וקיים אמר על הדרים בארץ שיהיה להם קיום והארץ לא תשאה שממה ושאו ערים מאין יושב כי הנה העדר אלו השלשה דברים גורם רעה לבני העולם ועל אלו נחרב בית המקדש וגלו ישראל מעל אדמתם. על הדין כמש"ה יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבא אליהם. על האמת דכתיב ותהי האמת נעדרת וגו' וכל אחד מהם שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו. ומצאתי בהרשב"ץ שכתב שאמרו בפרק הבונה כי יש רמז כי העולם קיים על האמת וחרב על השקר כצורת האותיות שצורת אותיות אמת יש להם למטה מקום עמידה ומושב ואותיות שקר הם תלויות כי השי"ן יורדת באלכסון בזוית מחודדת והקו"ף רגלה תלויה והרי"ש אין לה אלא רגל אחד וזהו סימן דקושטא קאי שקרא לא קאי ואם תהפך שקר ויהיה העליון תחתון יתקיים כי לשי"ן שלשה כרעים וקו"ף ורי"ש מושבם למעלה רחב סימן כי השקר בהתהפכו יתקיים שהוא האמת שהוא הפך השקר נמצא שאין קיום לישוב העולם כי אם על האמת וגם בהעדר השלום נאמר חלק לבם עתה יאשמו לכן לקיום ישוב העולם צריך האדם להיות זהיר בשלשה דברים הללו:
ואפשר עוד שכל השלשה דברים מענין הדין הם ויובן עם מה שאחז"ל כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי יש לדקדק בדבריהם שאם הוא דין אמת פשיטא שהוא לאמתו ומאי לאמתו דקאמר אלא לפי שאף אם ידין הדיין דין אמת הוא רוצה וחפץ שיארע הדין כן לזכות לראובן שהוא אוהבו ושמח הוא במה שיצא דין האמת בזכותו של ראובן לא ינתן לדיין הזה שכר דן דין אמת אפילו שהוא אמת לפי שהוא לא דן אותו לתכלית האמת עצמה כי אם לאהבת ראובן ולכן אמרו כל הדן דין אמת לאמתו כי אינו חפץ בדין ההוא ולא דן אותו לשום כונה אחרת ולא לשום תכלית אחר כי אם לתכלית אמתתו על דין כזה נעשה שותף להקב"ה. וז"ש בכאן על הדין דהיינו לעשות הדין כדין התורה ומלבד זה שיהיה הדיין דן אותו על האמת במה שהוא אמת לא לאהבתו של ראובן וגם על השלום הנמשך מן הדין כי הדיין משים שלום בין אדם לחבירו במה שהוא דן דיניהם ואף כי לפי דרך זה כלם חשובות אחת אמר כי הוא יתברך מעלה עליו כאלו עשה השלשה נפרדים ונותן לו שכר השלשה ולא שכר דבר אחד לבד ומביא ראיה מן הכתוב שיש לדקדק בו כי היה לו לומר אמת ושלום ומשפט שפטו והיה המשפט דבק למלת שפטו אלא הכונה להורות על מה שאמרנו כדי שמלת משפט יהיה נדרש לפניו ולאחריו טם מלת אמת ועם מלת שלום להודיענו כי שניהם מענין המשפט הם ועל שלשתן קאי מלת שפטו דקאמר כי שלשתם מענין המשפט הם:
ואפשר עוד ששלשתם הם מענין הדין באופן זה כי על הדין הוא אזהרה אל הדיין שיהיה דן דין אמת ולא יטה משפט ועל האמת הוא אזהרה לעדים שלא יעידו עדות שקר ועל השלום הוא אזהרה לבעלי דינים שאחר שנגמר ונפסק הדין כדין התורה יקבלו עליהם את הדין בשמחה ובטוב לבב ויעשו שלום ביניהם:
וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב על שלשה דברים וכו' על האמת שכשנכנסו ישראל לארץ אמר שלמה ע"ה אתו מלבנון כל האמת בראשי תיבות וכשהפכו הקערה והפכו האמת אמר תשורי מראש אמנה אמת מהופך מה כתיב בתריה מראש שניר וחרמון רמז שיגלו בין האומות עכ"ל:
וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב על הדין ועל האמת לפעמים צריך המנהיג להנהיג על פי הדין הגמור ואף שלא יהיה האמת כההיא דפרק אחד דיני ממונות אמר רבי שמעון בן שטח אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה ורצתי אחריו ומצאתי חרב בידו מטפטף דם והרוג מפרכס אמרתי לו רשע מי הרג לזה אני או אתה אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי וכו' ולפעמים צריך לימשך אחר האמת ואפילו שיהיה כנגד הדין כההיא דשמעון בן שטח עצמו שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד ואין אשה נתלית ורבי אלעזר ברבי שמעון היה הורג בלא עדים ולפעמים צריך להעלים עין משניהם לרדוף אחר השלום כפי מה שיבחון בשכלו שבזה יתקיים הדת והאמונה יותר ועל זה אמרו רז"ל מלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו ולא מעידין עליו שגדול השלום שהוא כלי המחזיק כל הברכות שנאמר ה' יברך את עמו בשלום עד כאן לשונו:
ורש"י ז"ל כתב שפטו בשעריכם וכתיב בתריה אולי יחנן ה' צבאות עכ"ל:
והחסיד הרב ר' יוסף ן' שושן ז"ל כתב על דין ועל האמת הפרש גדול יש בין הדין ובין האמת כי יש דין מרומה ואין אמת מרומה ועל כן אמרו חכמי האמת ז"ל הדן דין אמת לאמתו כלומר לאמתו של אותו הדין המאורע שבעלי הדין מדיינין עליו ולא על פי הדין שכתוב בתורה ועל כן חייב כל אדם לשום אל לבו לדעת אמתת הדבר ושלא תפתה אותו ערמימות הטוענים ושישתדל לדעת את אשר בלבבם ולא את אשר בפיהם והדיין שדן בהם שורת הדין הוא עובר על לא תטה משפט והוא מחריב את העולם ועל כזה אמרו לא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דבריהם על דין תורה וכתוב בתורה צדק צדק תרדוף כלומר תרדוף צדק הצדק לא צדק הטענות ולא אפילו צדק העדויות ואמרו חכמי האמת כי הדיין שהוא מרגיש שיש מרמה בדבר ואומר קולר תלוי בצואר העדים שהוא עובר על מדבר שקר תרחק ואמר ישעיה ע"ה והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח הכונה כי מי שיש בלבו יראת ה' לא ישפוט למראה עיניו כי העינים לפעמים יראו זכות ולא יוכיח למשמע אזניו מן הטוענים ולא מן העדים כי כל כך יבא קול השקר באזנים כמו קול הצדק ולכן לא ידין כי אם בדעת זכה ובלב שלם ירא וחרד על דבר ה' ומי שאינו נוהג כן העיד על עצמו שאין בו רוח יראת ה'. עד כאן לשונו: