משנה אבות א ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ד | >>
יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים קבלו מהםיא.
יוסי בן יועזר איש צרדה אומר, יהי ביתך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, והוי שותה בצמא את דבריהם.
יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה וְיוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אִישׁ יְרוּשָׁלַיִם קִבְּלוּ מֵהֶם.
- יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אִישׁ צְרֵדָה אוֹמֵר:
- יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים,
- וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם,
- וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם
יוסי בן יועזר איש צרידה, ויוסף בן יוחנן איש ירושלים - קיבלו ממנו.
- יוסי בן יועזר איש צרידה אומר:
- יהי ביתך - בית ועד לחכמים.
- והוי מתאבק בעפר רגליהם.
- ושותה בצמא את דבריהם.
בית ועד - בית מועד. רוצה לומר שתשים ביתך מוכן להתקבץ החכמים תמיד, כבתי כנסיות וכבתי מדרשות, עד שכשיאמר אדם לחבירו: "אנה אתחבר עמך אנה אועד עמך?" יאמר לו: "בבית פלוני":
יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים - כל התנאים הנזכרים בפרק זה זוג זוג פלוני ופלוני קבלו מפלוני ופלוני, הראשון מהם נשיא והשני אב בית דין:
יהי ביתך בית ועד לחכמים - כשירצו החכמים להתקבץ ולהוועד, יהיה ביתך מוכן לדבר זה, שיהיו רגילים לומר נתקבץ בבית של פלוני. שאי אפשר שלא תלמוד מהם איזה דבר חכמה. משלו משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בשם, אע"פ שלא לקח כלום, מ"מ ריח טוב קלט והוציא עמו:
והוי מתאבק בעפר רגליהם - כלומר שתלך אחריהם. שהמהלך מעלה אבק ברגליו, וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו. פירוש אחר, שתשב לרגליהם על הארץ. שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע:
והוי שותה בצמא את דבריהם - כאדם צמא ששותה לתאבון, ולא כאדם שבע שקץ במזונו שמואס אפילו בדברים הערבים וטובים:
יוסי בן יועזר וכו'. כתב הר"ב כל התנאים וכו' כדתנן משנה ב' פ"ב דחגיגה ושם [דף ט"ז ד"ה יוסי] פירשו התוספות בשם הירושלמי שבימיהם היתה מחלוקת ראשונה בישראל ולכך אומר אני שלפניהם לא הוזכרו זוגות כי היה הא' לראש בדורו ואין שני לו. מה שא"כ מימות אלו ואילך שנתפרדה החבילה והיו לשנים ראשים. ואעפ"כ כל תורתם אמת שהרי קבלוה. ואין המחלוקת אלא בדברים התלוים בסברא להדרש באחת מן המדות שהתורה נדרשת בהן כמו שהרחיב הרמב"ם הדבור בזה בהקדמתו לפי' המשניות:
קבלו מהם. פירש הרמ"ה משמעון ואנטיגנוס. וכתב רבי יוסף ן' נחמיאש שלמדו תחלה לפני שמעון הצדיק ונפטר. והם עדיין לא למדו כל צרכם וחזרו ללמוד לפני אנטיגנוס הממלא מקום שמעון הצדיק עד שנפטר ג"כ. והם מלאו את מקומו. ע"כ במדרש שמואל. ואין נראה מה שכתב בשם הר"ר יהודה לירמא שבני דורן קבלו מהן. ושכן אפשר לפרש כל לשון קבלה שבפרק זה. ע"כ. אע"פ שיש קצת פנים לזה מדלא תנן בפירוש קבלו משמעון ואנטיגנוס כי היכי דתנן לעיל קבל משמעון. אבל מ"מ אין נראה לפי שאין מן הראוי שלא יזכיר שהם קבלו ויזכיר שאחרים קבלו מהם. ועוד שעיקר כונת הודעת הקבלה שהודיע התנא. הוא להורות שלשלת הקבלה שהיא מסיני איש מפי איש עד המחבר הזה. ומהם הוא שחבר החבור. ויש ספרים הגירסא ממנו. וכתב המדרש שמואל בשם הרשב"ץ שהיא הגרסא המדוקדקת אם הוחזקה:
והוי מתאבק בעפר רגליהם. מפרש הר"ב בפירוש אחר שתשב לרגליהם וכו'. שכך היו נוהגים וכו' ולא קשיא על הא דפירש בסוף סוטה שעד שמת ר"ג היו לומדים תורה מעומד דהכא ה"ק שאם היו יושבים היה מנהגם שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על הארץ. והתם נמי לא קאמר שהיה אסור להם לישב. ולא היו לומדים אלא בעמידה. דלא קאמר אלא שהיה בריאות בעולם והיו לומדים מעומד לכבוד התורה. ואם לפעמים יקרה מקרה שישבו כגון שארכו להם בבית המדרש קאמר הכא שהיו נוהגים וכו' [אי נמי כרבא [במגילה דף כ"א] דמשני לקראי וישב בהר ואנכי עמדתי בהר. רכות מעומד קשות מיושב. לא עדיפא ממרע"ה מפי הגבורה]:
בצמא. פי' הר"ב כאדם צמא וכו'. וכן לשון רש"י. ונ"ל שגרסתם כצמא בכף ובמדרש שמואל בשם ר"י ן' נחמיאש בשיתא סדרי משניות ירושלמיות היא הגרסא כצמא בכ"ף והכל עולה אל טעם אחד. שתשתה דבריהם. כתאותו של צמא לשתות מים. ע"כ:
(יא) (על המשנה) קבלו מהם. פירוש משמעון ואנטיגנוס. הרמ"ה. ויש ספרים גרסי ממנו. וכתב המדרש שמואל שהיא הגירסא המדוקדקת אם הוחזקה. ועתוי"ט:
יוסף בן יועזר איש צרידה: ויוסף בן יוחנן איש ירושלים קבלו ממנו יוסף בן יועזר איש צרידה אומר וכו' כך הגיה הר"ר יהוסף ז"ל:
והוי מתאבק: ביד בהלכות דעות פ"ה סי' ב'. הגה"ה מהר"ר יהוסף ז"ל בעפר רגליהם ושותה בְצִמְאָה וכו':
יכין
ויוסי בן יוחנן איש ירושלים: הראשון היה נשיא וחסיד שבכהונה [כחגיגה ד"כ ע"א]. והב' היה אב ב"ד [כחגיגה דט"ז ב'] מיהו התם [ובתמורה דט"ז א'] גרסינן יוסף בן יוחנן. אמנם בשבת [דט"ו א'] גרסינן כי הכא. ובסוטה [דמ"ז א'] גרסינן יוסי בן יהודה איש ירושלים. ואין לתמוה על זה, כי רגילין היו לקרוא שמות הרבה לאדם א' [כפסחים קי"ג ב' ויומא דנ"ב ב' ונדה דל"ו ב' ושבת קמ"ז ועירובין י"ג]:
קבלו מהם: אי גרסינן מהם לא קאי אכנה"ג, דא"כ הו"ל למכלל לאנטיגנוס שבמשנה ג' בהדייהו. רק מלת מהם קאי אשמעון ואנטיגנוס, שמתחלה למדו משמעון וכשנפטר ועדיין לא שמשו כל צרכן, שוב למדו מאנטיגנוס. ואפשר עוד דמשום דאנטיגנוס היה גדול מהם, ?הרי המנוהו נשיא לפניהן להכי לא כלל ליה בהדייהו:
יוסי בן יועזר אומר יהי ביתך בית ועד: בית קבוץ:
לחכמים: אף שנזהרנו מנע רבים מתוך ביתך [כסנהדרין ד"ק ע"ב]. היינו דוקא מתוך ביתך, ור"ל מקום מסתורין שלך. אבל על כל פנים תשתדל שידורו ת"ח אצלך בביתך, דממעשיהם תלמוד יותר מלימודיהם, דמה"ט גדולה שמושה של תורה יותר מלימודה [כברכות ד"ז ב']:
והוי מתאבק בעפר רגליהם: ר"ל אף שעי"ז יוגרם לך טרחתך עמם [ולקח למשל אבק רגליהם, שתהיה צריך לפנות אחריהם], אל תקוץ בזה:
והוי שותה בצמא את דבריהם: ר"ל מדכל דבר המורגל אדם קץ בו [כנדה ל"א ב'], לכן תהיה נזהר לחבב דבריהם, שלא תשיג עבירה תחת מצוה [ונקט דבריהם. ולא אמריהם. דקמ"ל דאפילו יחלקו עמך בדין ויקנטרוך, אפ"ה תדע כי אוהביך הם, וכך דרכה של תורה [כקידושין ד"ל ע"ב], אפילו אב ובנו וכו']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
יהי ביתך בית ועד לחכמים. בא להזהיר על קיום התורה היא שהעולם עומד עליה שכשירצו להתקבץ החכמים ולהתועד יהי ביתך מוכן לזה וזה יהיה כי תלך בדרך טובים וארחות צדיקים תשמור ואת יראי ה' תכבד כי בזולת זה לא יתקבצו החכמים בביתך והכתוב אומר הולך את חכמים יחכם וכן כתוב לשון חכמים תיטיב דעת. וכתיב ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו. ומשלו משל לנכנס לביתו של בשם אע"פי שלא לקח כלום מכל מקום ריח טוב קלט והוציא עמו כמו שנזכר בפרקי דרבי אליעזר ובמדרש משלי:
והוי מתאבק בעפר רגליהם. שהיה דרכם שהתלמיד יושב על גבי קרקע. והרב על הספסלים כמו שאמר ר' יוחנן במס' חולין פ' אלו טריפות על רב כל אותן ימים ששימש אותו תלמיד בישיבה שימשתי אני בעמידה ובימי רבן גמליאל הזקן באה חולשה בעולם והיו כולם יושבים כמו שנזכר באחרון ממגילה וזו היא ששנינו בפרק עגלה ערופה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה ועל כן צוה החכם שיהיה מתאבק ויתמלא אבק מעפר רגליהם לשמוע דבריהם שאם ישתפל בפניהם לסוף יתגדל כמו שדרשו בנדרים פ' הנודר מן הירק ובעירובין כיצד מערבין וממדבר מתנה אם אדם עושה עצמו כמדבר שהוא הפקר לכל נתנה לו תורה במתנה ומשנתנה לו במתנה נחלו אל ומשנחלו אל עולה לגדולה שנא' ומנחליאל במות. ובראשון מעירובין אמרו כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכן אמרו בפ' הרואה ובא' מתענית אם נבלת בהתנשא אם אדם מנבל עצמו על דברי תורה סופו שיתנשא בהם וכן היא שנוייה באבות דר' נתן ובמדרש משלי. וע"ז סמך לו הוי שותה בצמא את דבריהם:
והוי שותה בצמא את דבריהם. כתב רבינו שלמה ז"ל כי בצמאה כתוב במשנה והוא כמו וגרונך מצמאה כלומר שיקבל דבריהם כאדם צמא שהוא שותה לתאבון ולא כאדם שבע שהוא מואס אפי' הדברים הטובים כמו שאמר שלמה נפש שבעה תבוס נופת ונפש רעבה כל מר מתוק וזהו כוונת החכם הזה בזה המאמר שיקבל התורה מהם ויערבו לו דבריהם:
יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכו'. כבר פירשנו למה לא הי' גם כן זוג עם אנטיגנוס איש סוכו כמו שהיה זוג מכאן ואילך, כי אצל כל המקבלים שזכר היו שנים יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן הזוגות האחרים, ואין לומר כלל שהי' דבר זה במקרה. וזה כי כאשר היתה הקבלה באה מזה לזה מן משה ליהושע ומיהושע לזקנים, ותמיד לא היו מקבלים האחרונים במדריגה כמו הראשונים. אך אין ראוי לבא הקבלה מן אנשי כנסת הגדולה אל הזוגות מפני שהם רחוקים זה מזה, כי הזוגות בעבור שהם זוג לא היתה הקבלה ביד אחד מהם רק בשניהם יחד, ואינו דומה לזקנים ונביאים אף כי הם היו רבים היתה הקבלה אצל כל אחד ואחד מהם, שהרי לא נזכרו כמה היו הזקינים וכמה היו הנביאים, שתאמר שהיתה קבלה ביד כולם ביחד כמו שזכר הזוג בשמם, וזה מורה כי אצל שניהם ביחד היתה התורה. אבל הזקינים והנביאים ואנשי כנסת הגדולה לא הזכיר בשמם, ולכך פירושו שאצל כל אחד ואחד היתה הקבלה של תורה. ומפני זה היה מוסר שנתנו אנשי כנסת הגדולה בלשון רבים הוו מתונים, וכן מוסר אנטיגנוס אל תהיו כעבדים וכו', ואלו מוסר הזוגות בלשון יחיד יהי ביתך וכו'. מפני כי לא תמצא אחר אתו ולפיכך אמר בלשון רבים כמו שהוא נחשב כמו רבים. אבל הזוגות שלא היה אחד מהם לבד ולא היה הכל, לא אמר בלשון רבים רק בלשון יחיד כמו שהוא היה יחיד. ומעתה הפרש גדול יש בין אנשי כנסת הגדולה ובין הזוגות, כי אנשי כנסת הגדולה היה להם שם בפני עצמם וגם היו רבים ולא היה כאן קבלה מחולקת, ולפיכך אין סברא כלל שתהיה באה הקבלה מן אנשי כנסת הגדולה אל הזוגות. לכך כאשר הלכו לעולמם אנשי כנסת הגדולה, ולא נשאר רק שמעון הצדיק שהיה אחד בלבד, באה הקבלה לאנטיגנוס שהיה גם כן אחד, מ"מ אין כאן קבלה מחולקת כלל, רק ההפרש כי שמעון הצדיק היה בכלל אנשי כנסת הגדולה ואלו אנטיגנוס לא היה בכלל אנשי כנסת הגדולה. ולא היה כאן רק הפרש אחד, ומן אנטיגנוס באה הקבלה לזוג ואין כאן גם כן רק הפרש אחד, כי אנטיגנוס היה יחיד בלבד והיתה אצלו הקבלה של הכל, והזוגות היתה קבלתם מחולקת ולא היה אצל כל אחד הכל, ומעתה הכל בסדר ואצל הזוגות נשארת הקבלה כי הזוגות הם ראוים לבית השני כמו שיתבאר והכל בסדר. אמנם הגרסא אשר נמצא בספרים הישינים קבלו מהם, ור"ל כי הזוג הראשון קבלו גם כן משמעון הצדיק ומן אנטיגנוס, ולפי הגרסא הזאת הכל נכון כי לא היה ראוי שיקבלו שנים מן אחד כלל רק שנים משנים ועתה היו שנים מן שנים גם כן. ומעתה לפי זה לא היה כאן רק חמשה זוגות כי הזוג הראשון היו גם כן מקבלים מן שמעון הצדיק ועוד יתבאר:
יוסי בן יועזר איש וכו'. כבר אמרנו כי הגדולים לפי גודל מעלתם היה מוסר שלהם בדברים גדולים מאוד, ובא יוסי בן יועזר להזהיר על ביתו של אדם אשר שם דירתו ששם תהיה החכמה. ואין ספק כי ביתו אשר שם דירתו, הוא עיקר גדול כאשר הוא בית אלקי קדוש, לפי שהאדם תמיד שם וכאשר ביתו אשר שם דירתו במעלה, נחשב לאדם שיש לו מעלה גדולה עליונה, ויתבאר בסמוך שבא לתקן בית האדם בעבודת הש"י בפרט באהבתו וביראתו. וכבר אמרנו כי אנטיגנוס תיקן את האדם עצמו, ואין האדם בלבד, כי צריך הוא אל בית ואשה ובני בית, ובא הזוג הזה לתקן הבית ואשר הוא צריך אליו בבית באהבה וביראה. ולפיכך אמר יהי ביתך בית ועד לחכמים, שיהיה בתוך ביתו חכמים וזהו שלימות גדול כאשר ביתו הוא עומד לחכמים. ואמר והוי מתאבק בעפר רגליהם, כלומר שלא יהיו החכמים נחשבים אליו כמו דרך החברים שבזה היה ממעט במעלת החכמה כאשר הוא עדיין אינו חכם כמותם, אבל יהיה מתחבר להם דהיינו להשפיל תחת רגליהם, וזהו הוי מתאבק בעפר רגליהם שהוא סוף שפלותם עד שיהיה מתחבר אל שפלותם. ויהיה מתאבק בהם להשפיל עצמו לגמרי עד שיהיה מתחבר אל שפלותם. ודבר זה ראוי, וזה מפני כי השכל גם כן הוא נבדל, ואם מתחבר לתלמיד חכם כמו שני חבירים לא היה החכם אצלו במדריגת השכל שהוא נבדל. ולא שיהיה נבדל לגמרי מן הת"ח, שא"כ לא היה הת"ח אצל האדם במדריגת השכל שהוא באדם, שנמצא השכל בביתו הוא גוף האדם הגשמי שדומה לבית, כי השכל נבדל מן האדם רק יש אל האדם קשור עם השכל ובזה האדם מתאבק בשכל, וכך יהיה נוהג עם ת"ח בביתו שיהיה נמצא ת"ח בביתו אבל לא יהיה לו חבור גמור אליהם רק מתאבק בעפר רגליהם כאשר ראוי לנהוג, וכאשר ימצא השכל באדם שהוא נבדל מן האדם אין לו חבור גמור עמו רק שנמצא עמו והבן זה:
ואמר הוי שותה בצמא את כל דבריהם. פי' כמו שהשכל הוא משלים את האדם, וכאשר אין השכל באדם אז האדם חסר, ובשכל יושלם האדם ולפיכך ישתה האדם בצמאה דבריהם, כי האדם שלא ישתה הוא חסר ובשתיה יושלם, ולפיכך הוא שותה בצמאה והוא להוט מאד אחר השלמת חסרון שלו שכל זמן שהוא חסר אינו בטוב, ולכך ישתה בצמאה דבריהם ג"כ, שבזה נראה כי הת"ח הוא השלמת בני אדם כמו שהוא אצל האדם שהשכל הוא השלמת האדם, וכאשר אין בו שכל הוא חסר. והנה יוסי בן יועזר היה מלמד ומזהיר את האדם בתקון ביתו שיהיה ביתו בית חכמה ויהיו בביתו חכמים ודבר זה ראוי לביתו כי ראוי שיהיה ביתו דומה לבית שהוא הגוף כי הגוף של אדם מקבל ג"כ השכל והוא שורה בו ונמצא בו, ולפיכך אם האדם רוצה לתקן שיהיה ביתו כאשר ראוי, יהיה ביתו בית ועד לחכמים ויהיה מתאבק בעפר רגליהם וישתה בצמאה דבריהם, כי כל אלו דברים הם נמצאים ג"כ בשכל, שהוא נבדל מן האדם רק שיש אל השכל מציאות עם האדם, כנגד זה יהי' מתאבק בעפר רגליהם שדבר זה מורה על שהוא נבדל הת"ח שהוא השכל, רק שיש עמו הקשר מציאות כי נמצא הת"ח בביתו, וזהו הקשר מציאות בלבד שנמצא עמו אבל לא עירוב וחבור לגמרי, ובזה הכל נמשך כפי מה שנמצא השכל עם האדם כמו שבארנו, ומפני כי השכל משלים את האדם לכך ישתה ג"כ בצמאה דבריהם, כי זה מורה שמקבל השלמה מן הת"ח ודבר זה ראוי להבין:
והרב ר' שמעון בר צמח ז"ל כתב וז"ל יש גורסים קבלו ממנו והיא גרסא המדוקדקת אם הוחזקה עכ"ל:
והרב ר' יהודה לירמא ז"ל פירש כי יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן היו כל כך חכמים גדולים שכל בני דורם קבלו ולמדו מהם כל חכמתם וכן אפשר לפרש ג"כ כל לשון קבלה שבפרק הזה עכ"ל:
ואני אומר כי כל אלו הג' חכמים הבאים אחר שמעון הצדיק נמשכו אחר דבריו וכל אחד דבר בא' מן הג' דברים ששנה שמעון הצדיק. אנטיגנוס דבר על העבודה ועשה עיקר ממנה ועל כן אמר אל תהיו כעבדים וכו'. יוסי בן יועזר דבר על התורה ולכן הזהיר יהי ביתך בית ועד לחכמים וכו'. ויוסי בן יוחנן דבר על גמילות חסדים ולכך אמר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך. ולכך אפשר דלכך תני קבלו מהם לשון רבים ולא אמר ממנו משום דלאו מאנטיגנוס לבדו קבלו כי אלו קבלו משניהם משמעון הצדיק ומאנטיגנוס ג"כ:
והנה בכוונת דברי יוסי בן יועזר פירש הר"י אברבנאל ז"ל. והנה יוסי בן יועזר ביאר איך יזכה האדם לקנין התורה והשגת שלימותה ואמר שהדרך הנאות אליו הוא שיעשה ביתו בית ועד לחכמים ר"ל בית מוכן ומיועד להתקבץ שמה החכמים לדרוש וללמוד בתורה כי בהיות ביתו אכסנית התורה אין ספק שיזכה ללימודה. אבל התנה בזה שני תנאים שמבלתם לא יתכן אליו קנין השלימות. האחד שלא יתגאה על החכמים בהיותו בעל הבית והם כאורח נטה ללון אבל יתאבק בעפר רגליהם בהכנעה ושפלות כאילו הם בעלי הבית והוא האורח המתאכסן בתוכם. והתנאי השני שלא יקוץ דעתו ברבוי התורה ולא תקל למודה בעיניו להתמדתה יום יום אבל תמיד ישתה בצמא רבה את דברי החכמים ההם ר"ל שישמע את דבריהם כל היום בתאוה נמרצת כאילו הם חדשים אצלו וכמים קרים על נפש עיפה כן יהיו דברי תורה בנפשו ולפי זה אין ראוי לומר והוי שותה בצמא בפת"ח כי אם בשו"א עכ"ל:
והחסיד הרב ר' יוסף יעבץ ז"ל כתב על והוי שותה בצמא את דבריהם וז"ל. ומצאתי כתוב אל תאמר אלו האנשים כבר שמעתים פעמים רבות והוחזקו בעיני ואיני צריך לדקדק בדבריהם אלא לקבלם ולהאמינם אלא הוי שותה בצמא כאילו לא שמעת מימיך ודקדקת בדבריהם ע"כ. ונכון הוא:
עוד כתב בשם הר"י ן' שושן ז"ל והוי שותה בהדרגה באופן שתהיה לעולם בצמא לא שתגיח הירדן אל פיך ותחנק:
עוד כתב כי ג' דברים בדברי התנא ר"ת חש"ק, חשק שפלות קביעות. ופירוש קביעות יהי ביתך. שפלות והוי מתאבק. חשק והוי שותה. ע"כ:
והרב רבינו עובדיה ז"ל פירש והוי מתאבק בעפר רגליהם כלומר שתלך אחריהם שהמהלך מעלה אבק ברגליו וההולך אחריו מתמלא מאבק שהוא מעלה ברגליו:
עוד פירש פירוש אחר שתשב לרגליהם על הארץ שכך היו נוהגים שהרב יושב על הספסל והתלמידים יושבים לרגליו על גבי קרקע עכ"ל:
והספר לב אבות כתב והוי שותה בצמא וכו' וז"ל. ואולי ירצה בכאן שמעת נערותו קודם שיהיו נרשמים בו מדות פחותות ואמונות כוזבות שעדיין הוא צמא ורעב מכל מאכל אשר יאכל יהיה שותה את דבריהם לפי שהדברים הנכנסים בו אז לא במהרה הוא משכחם עכ"ל:
הנה לך דברי המפרשים ואף אם כל דבריהם כולם נכוחים למבין וישרים עדיין אפשר לפרש עוד דברי יוסי בן יועזר ואומר כי מה שאמר יהי ביתך בית ועד לחכמים אינה אזהרה שמזהיר לאדם רק הודעת השכר אשר ישיג מי שישפיל עצמו ויתאבק בעפר רגלי החכמים והכי קאמר מובטח אתה שיהיה ביתך בית ועד לחכמים ותהיה אתה הגדול שבכולם וכולם יבואו ויועדו בביתך שיהיו הם צריכים אליך ללמוד ממך וזה בשכר מה שתקדים אתה בתחלה להיות מתאבק בעפר רגליהם בשכר הכנעה זאת שתהיה אתה נכנע ושפל לפניהם תעלה מעלה שתהיה אתה ראש לכולם:
ורש"י ז"ל כתב והוי מתאבק בעפר רגליהם שתהיה משמשן. ועל פי דרכו אפשר שאמר והוי שותה בצמא את דבריהם דלא תימא בעוד שאני הולך לשמשם אני מתבטל מלימוד התורה לז"א טוב לך שתשתה בצמא את דבריהם ולא תהיה תמיד לפניהם שתשבע ותקוץ בתורה ותתרשל אלא צריך ליתן ריוח בין הדבקים ואז כשתשמע דבריהם יהיו ערבים לך יותר:
ואפשר עוד שאמר יהי ביתך בית ועד לחכמים בין לחכמים שהם תושבי העיר בין לחכמים שעוברים ושבים דרך ארצך כולם ימצאו מנוח לכף רגלם בביתך. וכנגד החכמים הבאים מארץ מרחק ואבק ועפר הדרך ברגליהם שהם אורחים אמר תביא אותם לביתך והוי מתאבק באותו עפר שברגליהם ואם לפעמים אותם החכמים הבאים לביתך יאמרו דברי תורה שאינו חדש אצלך כי כבר אתה ידעת החדוש ההוא עם כל זה לא תראה עצמך בפניהם כאילו אינו חידוש אצלך כי בזה תלבין פניהם אלא הראה עצמך כאילו הוא חדוש אצלך ושלא שמעת דבר זה מעולם ושאתה שותה בצמא את דבריהם כמי שהוא צמא מהם ומעולם לא שמע אותם:
ואפשר עוד שאמר יהי ביתך בית ועד לחכמים שיועדו החכמים לעולם בביתך ובזה תלמד מהם ותרבה חכמה נפלאה מרוב ההתמדה עד שהיה כדאי לחלוק עליהם וז"ש והוי מתאבק וכו' כלומר תדע להתעצם במחלוקת עמהם. וזה על דרך מה שכתב רש"י ז"ל גבי ויאבק איש עמו וז"ל. מנחם פי' ויתעפר לשון אבק שהיו מעלים עפר ברגליהם ע"י נענועם ע"כ. ובכאן נקט האי תנא האי לישנא דרך משל לאותם אשר הם מתעצמים להפיל איש את חבירו ובנענועם מעלים עפר ומתאבקים זה עם זה בעפר רגליהם כך אתה תזכה ותדע להתעצם בהלכה ולחלוק עמהם וזה ימשך לך ממה שיהיה ביתך בית ועד לחכמים:
וה"ר משה אלמושנינו ז"ל כתב יהי ביתך בית ועד לחכמים ר"ל שרוב קביעותו יהיה בבית המדרש אשר הוא בית ועד לחכמים וכאלו אמר שיהיה ביתו ומקומו הקבוע לו בבית הועד לחכמים ובית המדרש שהוא הבית ועד לחכמים יהיה כמו ביתו ויתמיד לישב בו תמיד כי בהתמדתו שם ילמד תורה הרבה כאמור:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל. כתב קבלו מהם פי' מאנטיגנוס ובית דינו. איש ירושלים, איש צרידה, פירוש גדולי העיר ומנהיגיה וכמו שדרשו זרע אנשים גבר בגוברין:
יהי ביתך בית ועד לחכמים מקום מזומן לקבוציהם או להיות להם לאכסניא ותלמוד מהם דברי תורה והזהיר שעם רוב רגילותו בהם לא יקל בעצמו שלא לטרוח בתשמישם אלא כל עוד שיהיה רגיל עמהם יראה בעצמו שמשמשם בחפץ ובהשתוקקות וירבה בכבודם והוא המשל בהתאבקות, וישמשם אפי' תשמיש שאינו ראוי לאיש כערכו והוא המשל בעפר רגליהם וכענין אלישע אשר יצק מים ע"י אליהו. או רצו בזה שאף אם הוא אינו כדאי ללמוד מהם דברי תורה לא ימנע בעבור זה שמ"מ ילמוד מדבריהם מוסר ומדות טובות והוא הדמיון בעפר רגליהם שאף השיחה קלה שלהם נלמד ממנה מוסר או דרך ארץ עכ"ל:
והרמ"ה ז"ל פירש קבלו מהם משמעון ומאנטיגנוס עכ"ל. וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל פירש והוי מתאבק בעפר רגליהם לפי שמנהג החכמים להיות לבושיהם ארוכים ובהילוכם מעלים אבק למעלה ומצטער ההולך אחריהם לכבדם או לשמוע דבריהם עכ"ל. וה"ר יוסף ו' נחמיאש ז"ל כתב קבלו מהם משמעון ומאנטיגנוס שלמדו תחלה לפני שמעון הצדיק ונפטר והם עדיין לא למדו כל צרכם וחזרו ללמוד לפני אנטיגנוס הממלא מקום שמעון הצדיק עד שנפטר ג"כ אנטיגנוס והם מלאו את מקומו.
והוי שותה בצמא את דבריהם בשיתא סדרי משניות ירושלמית הגרסא כצמא בכ"ף והכל עולה אל טעם אחד שתשתה דבריהם כתאותו של צמא לשתות מים עכ"ל: