משנה אבות א ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ח | >>

יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם.

יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין.

וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעיםיט.

וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעינך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין.

משנה מנוקדת

יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם.

יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר:
אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין;
וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ,
יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים;
וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ,
יִהְיוּ בְּעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין,
כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין

נוסח הרמב"ם

יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח - קיבלו מהם.

יהודה בן טבאי אומר:
אל תעש עצמך - כעורכי הדיינים.
וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך - יהיו בעיניך כרשעים.
וכשנפטרים מלפניך - יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.

פירוש הרמב"ם

עורכי הדיינין - הם אנשים שלומדים הטענות והדינין, עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות ותשובות, כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהיה תשובתך כך, כאילו הם עורכים הדין ובעלי הדין לפניהם, ולזה קראום "עורכי הדיינין" כאלו ערכו הדינין לפניהם.

והזהירם מהידמות להם, רצה לומר ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו, ויאמר לו אמור כך או תכחש על דרך כך וכך. ואף על פי שידע בו שהוא העשוק ושחברו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת, עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין - כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין יז לפני הדיינים. שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך יח בשביל שתזכה בדינך, ואע"פ שיודע שהדין עמו. פירוש אחר, כעורכי הדיינין, כגדולי הדיינין. ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר, שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין. עורכי, לשון ערכאות של נכרים [גיטין ט' ע"ב י' ע"ב] ערכאות של בית דוד. ומפי אחרים שמעתי, אל תעש עצמך כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך:

יהיו בעיניך כרשעים - שלא יטה לבך לאחד מהם לומר איש פלוני חשוב הוא ולא יטעון טענת שקר. שאם אתה אומר כן, אין אתה רואה לו חובה:

כשקבלו עליהם את הדין - שלא תחשוד החייב לומר גזלן היה זה. אלא תאמר שמא טועה היה ולא נתכוין לגזול כ. אי נמי, נתחייב אחד מהם שבועה ונשבע, לא תאמר לשקר נשבע:

פירוש תוספות יום טוב

אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. פירש הר"ב כאותן האנשים שעורכים ומסדרין טענות בעלי הדין לפני הדיינים שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך וכו'. ואע"פ שתחלת דבריו נראין שמפרש עורכי דיינין שהם עצמן מסדרין כך לפני הדיינים. וכך פירש"י בפרק בתרא דסוטה דף מ"ז [ע"ב] לוחשי לחישות מתלחשים עם הדיינים לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה. ע"כ. וכפירש"י בפרק ד' דכתובות דף נ"ב. אבל מסוף דבריו אתה למד שגם תחלת דבריו שעורכין ומסדרין טענות בעלי הדין לפני הדיינים. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים אלא ע"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה כך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. וכך פירש"י בכאן. גם בפ"כ דשבת דף קל"ט. וז"ל הרמב"ם עורכי הדיינים הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות כשיאמר הדיין כך. ענה כך. וכשיטעון בעל הדין כך. תהיה תשובתך כך. כאילו הם עורכי הדין ובעלי הדין לפניהם. ולזה קוראים עורכי הדיינים כאילו ערכו הדינין לפניהם ע"כ. ולפי זה מלת עורכי מושכת שתי מלות הדינין לפני ואינה נסמכת למלת הדיינים בלבד. ובספר לב אבות כתב ששמע דהכי פירושו שהוא כעורך הדיינים עצמן כי הדין שפסקו הדיינים לזכות לזה הוא בסבת מה שסידר זה טענותיו וא"כ זה עורך את הדיינים לדון דין זה. ע"כ. וכתב במדרש שמואל בשם הר"ר מתתיה היצהרי וז"ל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה שאלה הם רשעים גמורים. אלא אפי' דברי אמת. וישתנה הדין בעבור מה שיעשה כההיא דפרק נערה שנתפתתה [דף נ"ב] בדין רפואה שאין לה קצבה שהיא כמזונות ונפרעין מנכסי הבעל ויעץ להם רבי יוחנן קוצו לה מידי לרפואה כדי שיהיה דבר שיש לה קצבה. ע"כ. ויצא לי מזה פירוש דברי הר"ב שכתב ולומר לו עשה כך וה"ל למימר תהא טוען כך כדברי הרמב"ם. אלא שדעתי דלהשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן וכן עוד לר"נ בפרק הכותב דף פ"ו שהשיא עצה למחול לכתובתה. אבל ללמדו סדור דבריו וטענותיו כל שאין בו שקר אפשר דלהר"ב אין להתחסד ולהשמט מזה. אבל ודאי דלהרמב"ם אינו כן אלא דאף סדור דברים בעלמא נמי אסור. וז"ל הר"ר יונה הובא במדרש שמואל לא דבר כאן במלמד טענות של שקר לחברו. כי אדם כזה הוא רשע גמור ועבירה גדולה היא זו. והכא במילי דחסידותא עסקינן. אלא במי שמסדר לו טענותיו שבפיו ומטעים אותם. ועורך לפני הדיינים ומגלה לו את הדין. ואמר שאין ראוי לעשות כן כי יחשדוהו. ע"כ. ומדברי כולם למדנו דהיינו דאמר התנא כעורכי בכ"ף שאילו אמר אל תעש עצמך עורך הדיינים. היה במשמע שהעריכה אסורה מצד הדין ואיננה. ועוד נ"ל בדקדוק עצמך שאמר התנא ולא שנה בלשון קצרה אל תהיה וכו' משום ההוא דר"י דאמרינן בגמ' דלהכי יהיב עצה שהיה קרובו וסבר מבשרך אל תתעלם. ואחר כך נתחרט ואמר עשינו עצמנו כעורכי הדיינים. דסבר אדם חשוב שאני. ושמעינן מהכא דאילו לא היה אדם חשוב. יפה היה עושה משום מבשרך אל תתעלם. והיינו דקאמר התנא אל תעש עצמך כלומר כפי עצמך שאתה אדם חשוב. אל תעשה אותך כעורכי אבל זולת זה משרי שרי. ולפי זה אפי' שלא לקרובו שרי כשאינו אדם חשוב והא דאמר רבי יוחנן משום מבשרך היינו דאי לאו הכי למה לו לעשות כן להפסיד שכנגדו דמאי חזא דדמא דהאי סומק טפי. וכן אזהרת התנא לא בא אלא על אדם חשוב מדדייק למתני עצמך. אבל כשאינו אדם חשוב אפילו מדת חסידות אין כאן כיון שאינו מלמדו לטעון שקר. אלא דלמדנו מרבי יוחנן שאמר משום מבשרך אל תתעלם. דאי לאו הכי היה מתעלם ולא מצד חסידות אלא דמה לו להרויח לזה. ולהפסיד לזה. ואם הוא קרובו ואינו אדם חשוב יקיים נמי ומבשרך אל תתעלם. כך נראה בעיני. [אבל לשון רש"י אדם חשוב שאני שלומדים הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים. ע"כ. א"כ כל שלא לקרובים הוא בכלל האזהרה דאל תעש וכו']:

יהיו בעיניך כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא שא"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמיתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד וברמאות של כל אחד ובשביל כך ירד לאמתת הדין. גם יש לומר דכיון שעכ"פ הא' מן הבעלי דינין הוא עושה שלא כדין וכן בעל הדין השני שיש לו דין עמו הרי הוא כמוהו שכך אמרו [שבועות לט.] לענין שבועה העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' ואמרו שם [ע"ב ומ"ז ע"ב] שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם. וכל זה כיון שיש לזה דין עמו. שניהם נקראו רשעים עד שקבלו את הדין. ואז שניהם צדיקים. כי קבלת הדין אחר המחלוקת שהיה להם. הוא מחמת הצדקות שיש בהם. דרך חיים: כשקבלו עליהם את הדין. כתב הר"ב שלא תחשוד וכו'. דהוי אמינא כיון דאיכא למחשד. אין זה בכלל והוי דן את כל האדם לכף זכות. צריכא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יז) (על הברטנורא) ומ"ש בתחלת דבריו שעורכין כו'. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים, אלא ע"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה בך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. ועתוי"ט:

(יח) (על הברטנורא) ולא אמר תהא טוען כך. אלא ר"ל שמשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן בפרק ד' דכתובות בדין רפואה שאין לה קצבה שנפרעין מנכסי הבעל, ויעץ להם ר"י קוצו לה מידי. אבל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה, שאלו הם רשעים גמורים. ועתוי"ט:

(יט) (על המשנה) כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא, שא"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד כו', ובשביל כך ירד לאמתת הדין. ר"ח. ועתוי"ט:

(כ) (על הברטנורא) דה"א כיון דאיכא למחשד אין זה בכלל והוי דן כו' לכף זכות. צריכא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אל תעש עצמך וכו':    ירוש' פ' מי שמת. וביד ספכ"א דהל' סנהדרין וספכ"ג [והגי' הרי"א ז"ל כשיהיו בעלי הדין וכו' כצדיקים שקבלו וכו']:

תפארת ישראל

יכין

אל תעש עצמך כעורכי הדיינין:    המיעץ לבעל דין מה יטען, נקרא כך, מדמעריך עי"ז הדיינין לזכותו, כמעשה דר' יוחנן [כתובות נ"ב ב'], וכמעשה דר"נ [שם דפ"ו א']. ואמר כעורכי בכף הדמיון. דר"ל אפילו לקרוב דשרי ליעצו, אפ"ה אדם חשוב לא יעשה כן [כתובות נ"ב ב']. ומדת חסידות שנו כאן בכל מכילתן [כב"ק ד"ל ע"א]:

שתחשדם שטוענים שקר, ואולי תתפסם בדבריהם:

וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין:    שלא תחשוד (להנתבע [להתובע] לגזלן, או לשכנגדו אנשבע לשקר. דכמה גדול עונש החושד בכשרים [כשבת צ"ז א'], וכמה גדול שכר הדן חבירו לכף זכות [כשבת קכ"ז ב']:

בועז

פירושים נוספים


מגן אבות (רשב"ץ)

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)