משנה אבות א ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ח | >>
יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם.
יהודה בן טבאי אומר, אל תעש עצמך כעורכי הדיינין.
וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעיםיט.
וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעינך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין.
משנה מנוקדת
יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי וְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח קִבְּלוּ מֵהֶם.
- יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר:
- אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין;
- וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי דִּינִין עוֹמְדִים לְפָנֶיךָ,
- יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כִּרְשָׁעִים;
- וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ,
- יִהְיוּ בְּעֵינֶךָ כְּזַכָּאִין,
- כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין
נוסח הרמב"ם
יהודה בן טבאי, ושמעון בן שטח - קיבלו מהם.
- יהודה בן טבאי אומר:
- אל תעש עצמך - כעורכי הדיינים.
- וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך - יהיו בעיניך כרשעים.
- וכשנפטרים מלפניך - יהיו בעיניך כזכאים, שקיבלו עליהן את הדין.
פירוש הרמב"ם
עורכי הדיינין - הם אנשים שלומדים הטענות והדינין, עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות ותשובות, כשיאמר הדיין כך ענה כך וכשיטעון בעל הדין כך תהיה תשובתך כך, כאילו הם עורכים הדין ובעלי הדין לפניהם, ולזה קראום "עורכי הדיינין" כאלו ערכו הדינין לפניהם.
והזהירם מהידמות להם, רצה לומר ללמד אחד מבעלי הדין טענה שתועילהו, ויאמר לו אמור כך או תכחש על דרך כך וכך. ואף על פי שידע בו שהוא העשוק ושחברו טוען עליו שקר לפי מה שהוא חושב באמת, עם כל זה אין מותר לו שילמדהו טענה שתצילהו ותועילהו כלל:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין - כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין יז לפני הדיינים. שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך יח בשביל שתזכה בדינך, ואע"פ שיודע שהדין עמו. פירוש אחר, כעורכי הדיינין, כגדולי הדיינין. ובתלמיד היושב לפני רבו מדבר, שלא יעשה עצמו כגדולי הדיינים לדבר לפני רבו כפוסק את הדין. עורכי, לשון ערכאות של נכרים [גיטין ט' ע"ב י' ע"ב] ערכאות של בית דוד. ומפי אחרים שמעתי, אל תעש עצמך כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינים שיבואו לדין לפניך:
יהיו בעיניך כרשעים - שלא יטה לבך לאחד מהם לומר איש פלוני חשוב הוא ולא יטעון טענת שקר. שאם אתה אומר כן, אין אתה רואה לו חובה:
כשקבלו עליהם את הדין - שלא תחשוד החייב לומר גזלן היה זה. אלא תאמר שמא טועה היה ולא נתכוין לגזול כ. אי נמי, נתחייב אחד מהם שבועה ונשבע, לא תאמר לשקר נשבע:
פירוש תוספות יום טוב
אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. פירש הר"ב כאותן האנשים שעורכים ומסדרין טענות בעלי הדין לפני הדיינים שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין ולומר לו עשה כך וכו'. ואע"פ שתחלת דבריו נראין שמפרש עורכי דיינין שהם עצמן מסדרין כך לפני הדיינים. וכך פירש"י בפרק בתרא דסוטה דף מ"ז [ע"ב] לוחשי לחישות מתלחשים עם הדיינים לפתוח להם פתח בזכותו של זה ובחובתו של זה. ע"כ. וכפירש"י בפרק ד' דכתובות דף נ"ב. אבל מסוף דבריו אתה למד שגם תחלת דבריו שעורכין ומסדרין טענות בעלי הדין לפני הדיינים. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים אלא ע"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה כך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. וכך פירש"י בכאן. גם בפ"כ דשבת דף קל"ט. וז"ל הרמב"ם עורכי הדיינים הם אנשים שלומדים הטענות והדינין עד שיהיו בקיאים בני אדם בדיניהם שהם מחברים שאלות כשיאמר הדיין כך. ענה כך. וכשיטעון בעל הדין כך. תהיה תשובתך כך. כאילו הם עורכי הדין ובעלי הדין לפניהם. ולזה קוראים עורכי הדיינים כאילו ערכו הדינין לפניהם ע"כ. ולפי זה מלת עורכי מושכת שתי מלות הדינין לפני ואינה נסמכת למלת הדיינים בלבד. ובספר לב אבות כתב ששמע דהכי פירושו שהוא כעורך הדיינים עצמן כי הדין שפסקו הדיינים לזכות לזה הוא בסבת מה שסידר זה טענותיו וא"כ זה עורך את הדיינים לדון דין זה. ע"כ. וכתב במדרש שמואל בשם הר"ר מתתיה היצהרי וז"ל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה שאלה הם רשעים גמורים. אלא אפי' דברי אמת. וישתנה הדין בעבור מה שיעשה כההיא דפרק נערה שנתפתתה [דף נ"ב] בדין רפואה שאין לה קצבה שהיא כמזונות ונפרעין מנכסי הבעל ויעץ להם רבי יוחנן קוצו לה מידי לרפואה כדי שיהיה דבר שיש לה קצבה. ע"כ. ויצא לי מזה פירוש דברי הר"ב שכתב ולומר לו עשה כך וה"ל למימר תהא טוען כך כדברי הרמב"ם. אלא שדעתי דלהשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן וכן עוד לר"נ בפרק הכותב דף פ"ו שהשיא עצה למחול לכתובתה. אבל ללמדו סדור דבריו וטענותיו כל שאין בו שקר אפשר דלהר"ב אין להתחסד ולהשמט מזה. אבל ודאי דלהרמב"ם אינו כן אלא דאף סדור דברים בעלמא נמי אסור. וז"ל הר"ר יונה הובא במדרש שמואל לא דבר כאן במלמד טענות של שקר לחברו. כי אדם כזה הוא רשע גמור ועבירה גדולה היא זו. והכא במילי דחסידותא עסקינן. אלא במי שמסדר לו טענותיו שבפיו ומטעים אותם. ועורך לפני הדיינים ומגלה לו את הדין. ואמר שאין ראוי לעשות כן כי יחשדוהו. ע"כ. ומדברי כולם למדנו דהיינו דאמר התנא כעורכי בכ"ף שאילו אמר אל תעש עצמך עורך הדיינים. היה במשמע שהעריכה אסורה מצד הדין ואיננה. ועוד נ"ל בדקדוק עצמך שאמר התנא ולא שנה בלשון קצרה אל תהיה וכו' משום ההוא דר"י דאמרינן בגמ' דלהכי יהיב עצה שהיה קרובו וסבר מבשרך אל תתעלם. ואחר כך נתחרט ואמר עשינו עצמנו כעורכי הדיינים. דסבר אדם חשוב שאני. ושמעינן מהכא דאילו לא היה אדם חשוב. יפה היה עושה משום מבשרך אל תתעלם. והיינו דקאמר התנא אל תעש עצמך כלומר כפי עצמך שאתה אדם חשוב. אל תעשה אותך כעורכי אבל זולת זה משרי שרי. ולפי זה אפי' שלא לקרובו שרי כשאינו אדם חשוב והא דאמר רבי יוחנן משום מבשרך היינו דאי לאו הכי למה לו לעשות כן להפסיד שכנגדו דמאי חזא דדמא דהאי סומק טפי. וכן אזהרת התנא לא בא אלא על אדם חשוב מדדייק למתני עצמך. אבל כשאינו אדם חשוב אפילו מדת חסידות אין כאן כיון שאינו מלמדו לטעון שקר. אלא דלמדנו מרבי יוחנן שאמר משום מבשרך אל תתעלם. דאי לאו הכי היה מתעלם ולא מצד חסידות אלא דמה לו להרויח לזה. ולהפסיד לזה. ואם הוא קרובו ואינו אדם חשוב יקיים נמי ומבשרך אל תתעלם. כך נראה בעיני. [אבל לשון רש"י אדם חשוב שאני שלומדים הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים. ע"כ. א"כ כל שלא לקרובים הוא בכלל האזהרה דאל תעש וכו']:
יהיו בעיניך כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא שא"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמיתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד וברמאות של כל אחד ובשביל כך ירד לאמתת הדין. גם יש לומר דכיון שעכ"פ הא' מן הבעלי דינין הוא עושה שלא כדין וכן בעל הדין השני שיש לו דין עמו הרי הוא כמוהו שכך אמרו [שבועות לט.] לענין שבועה העומדים שם אומרים זה לזה סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' ואמרו שם [ע"ב ומ"ז ע"ב] שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבועה חלה על שניהם. וכל זה כיון שיש לזה דין עמו. שניהם נקראו רשעים עד שקבלו את הדין. ואז שניהם צדיקים. כי קבלת הדין אחר המחלוקת שהיה להם. הוא מחמת הצדקות שיש בהם. דרך חיים: כשקבלו עליהם את הדין. כתב הר"ב שלא תחשוד וכו'. דהוי אמינא כיון דאיכא למחשד. אין זה בכלל והוי דן את כל האדם לכף זכות. צריכא:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יז) (על הברטנורא) ומ"ש בתחלת דבריו שעורכין כו'. לא שהם מטעימים בעצמם לפני הדיינים, אלא ע"י שמגלין לבעל דין לומר לו עשה בך הרי זה כאילו הם טוענים בפני הדיינים. ועתוי"ט:
(יח) (על הברטנורא) ולא אמר תהא טוען כך. אלא ר"ל שמשיאו עצה לעשות מעשה כההוא דר' יוחנן בפרק ד' דכתובות בדין רפואה שאין לה קצבה שנפרעין מנכסי הבעל, ויעץ להם ר"י קוצו לה מידי. אבל לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה, שאלו הם רשעים גמורים. ועתוי"ט:
(יט) (על המשנה) כרשעים. אבל שניהם כצדיקים לא, שא"כ לא יחפש בטענותיהם וידין כל אחד לכף זכות ולא ירד לאמתת הדין. אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותיהם של כל אחד כו', ובשביל כך ירד לאמתת הדין. ר"ח. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) דה"א כיון דאיכא למחשד אין זה בכלל והוי דן כו' לכף זכות. צריכא:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אל תעש עצמך וכו': ירוש' פ' מי שמת. וביד ספכ"א דהל' סנהדרין וספכ"ג [והגי' הרי"א ז"ל כשיהיו בעלי הדין וכו' כצדיקים שקבלו וכו']:
תפארת ישראל
יכין
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין: המיעץ לבעל דין מה יטען, נקרא כך, מדמעריך עי"ז הדיינין לזכותו, כמעשה דר' יוחנן [כתובות נ"ב ב'], וכמעשה דר"נ [שם דפ"ו א']. ואמר כעורכי בכף הדמיון. דר"ל אפילו לקרוב דשרי ליעצו, אפ"ה אדם חשוב לא יעשה כן [כתובות נ"ב ב']. ומדת חסידות שנו כאן בכל מכילתן [כב"ק ד"ל ע"א]:
שתחשדם שטוענים שקר, ואולי תתפסם בדבריהם:
וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין: שלא תחשוד (להנתבע [להתובע] לגזלן, או לשכנגדו אנשבע לשקר. דכמה גדול עונש החושד בכשרים [כשבת צ"ז א'], וכמה גדול שכר הדן חבירו לכף זכות [כשבת קכ"ז ב']:
בועז
פירושים נוספים
מגן אבות (רשב"ץ)
הפירוש זאת המשנה נשנית לדעת רבי מאיר שהוא סובר יהודה בן טבאי נשיא ושמעון בן שטח אב בית דין וסתם משנה רבי מאיר וכן אמרו בגמרא בפר' אין דורשין ושם היו רוצין להוכיח כן מאותו מעשה הנזכר בראשון ממכות שהרג יהודה בן טבאי עד זומם ואמר לו שמעון בן שטח ששפך דם נקי לפי שאין עד זומם נהרג עד שיזומו שניהם וקבל עליו שלא לדון ואלו היה אב בית דין לא היה לו רשות לדון בפני נשיא ושם דחו שאין מכאן ראיה דשמא קבל עליו שלא לדון כלל אפי' בצירוף הנשיא. ובירושלמי במסכת חגיגה היו מביאים סיוע שיהודה בן טבאי נשיא ממעשה שברח יהודה בן טבאי לאלכסנדריא של מצרים שלא רצה לקבל להיות נשיא ושלחו לו מאת ירושלם הגדולה לאלכסנדריא אחותי הקטנה עד מתי ארוסי יושב אצלך ואני יושבת עגומה וזה המעשה לא נזכר בגמרא בבלית בפרק עגלה ערופה ובפרק חלק אלא על יהושע בן פרחיה שברח מפני ינאי המלך שהרג חכמי ישראל אבל ממה שאמר לינאי עמוד על רגליך ויעידו בך חביריך שלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם שנאמר ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' וצווהו לבוא לפני סנהדרין לקבל עדות בפניו על עבדו שהרג את הנפש ואמר יבוא בעל השור ויעמוד על שורו כמו שנזכר בסנהדרין פרק כהן גדול ובילמדנו פרשת שופטים מזה נראה כי שמעון בן שטח היה נשיא וכן בגמרא בפרק שלשה שאכלו נראה כן שכשברח וחזר ישב בין מלכא ומלכתא וכן הוא במדרש קהלת וכן מהמעשה הנזכר בסנהדרין פרק נגמר הדין שתלה שמונים נשים באשקלון ביום אחד מפני שהיו כשפניות נראה גם כן שהיה נשיא וגם מזה המעשה הביא ראיה בירושלמי סיוע לאומר כי שמעון בן שטח היה נשיא:
אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. הזהיר אל הדיין שלא יעשה עצמו כעורכי הדיינין הם העורכין הדין בטענות בפני הדיינין בשביל בעלי הדין ולא בא להזהיר שלא ילמד טענות של שקר שזה עצמו רשע גמור הוא וכבר אמרו אי זהו רשע ערום זה המטעים דבריו לדיין קודם בא בעל דין חבירו וכן אמרו זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג כמו שהוא מוזכר בסוטה בפרק היה נוטל ובפ' גט פשוט אבל בא להזהיר שלא לגלות דינו ליחיד כמו שאמרו בירושלמי אסור לגלות דינו ליחיד ולומר לו עשה כך כדי שתזכה בדין ואע"פי שהוא יודע שהדין עמו ובעל הדין ביפוי טענותיו זוכה בדין אסור ללמדו טענותיו ועל כיוצא בזה אמרו בפרק שבועת העדות מדבר שקר תרחק. וכן לתת עצה לבעל הדין כדי שיזכה וכמו שאמרו בכתובות על רבי יוחנן בפרק נערה שנתפתתה בגמרא לקתה חייב לרפאתה וא"ר יוחנן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין ובירושלמי אמרו על זה המעשה ולא כן תנינן אל תעש עצמך כעורכי הדיינין וא"ר חגי אסור לגלות דינו ליחיד ידע הוה רבי יוחנן דהיא כשרה בגין כן גלי לה וכן רב נחמן בפרק הכותב שנתן עצה לקרוביו ונתחרט אמר ר' נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדיינין. ואמרו בגמרא על ר' יוחנן ועל רב נחמן מעיקרא סבר ומבשרך לא תתעלם ולבסוף סבר אדם חשוב שאני. ולזה העמיד אביי אפוטרופוס אל היתום והיה טוען אלו הוה אבוהון דיתמי קיים הוה מצי טעין והודה לו אביי ואמר לו שפיר קאמרת ושבחו ואמר מאן דמוקי אפוטרופא לוקים כי האי דידע לאפוכי בזכותא דיתמי כמו שהוזכר באחרון מכתובות והוא לא היה רוצה לטעון בשבילם כך כדי שלא יראה כעורכי הדיינין. ואע"פי שיש מקצת מקומות שהדיין יכול לסייע בטענותיו לבעל דין משום פתח פיך לאלם כמו שאמרו בפ' השולח ובירושלמי לא בכל המקומות מותר לעשות כן כמו שאמרו בפ' חזקת הבתים מהו דתימא כגון זה פתח פיך לאלם הוא קמ"ל. ודבר זה נמסר לדעתו של דיין ירא שמים להוציא דין לאמתו ולא יביא עצמו לידי חשד. זה נראה פירוש עורכי הדיינין לפי מה שנזכר ממנו בגמרא שלנו אבל באבות דרבי נתן פירשו בענין אחר שלא יהא התלמיד היושב לפני רבו עושה עצמו כגדולי הדיינין היודעים הדין אלא ידבר במה שיודע כשואל. ולשון פירוש עורכי הדיינין הוא גדולי הדיינין כמו שאומר שטר העולה בערכאות של עכו"ם. ויש משניות שכתוב בהם כאורכי הדיינין והוא ענין גדולי כמו פלוני ארכן ארכן דיגון בפרק גט פשוט ובראשון מראש השנה שם המלכות. ויש מפרשים חושי הארכי שהיה מערכאות של דוד וכן הוא במדרש תהלים ובמדרשי אגדה יש הרבה ארכי ובמדרש רות ארכיות ארכיות ותרגום קרית ספר קרתא דארכייא וכן הוא מתפרש גם כן לפי פירו' ראשון שהרי מצינו אוממות כמו עוממות אידיהן של עכו"ם עידיהן. ויש מפרשים אל תעש עצמך כגדולי הדיינין לכוף בעלי דינין לבוא לדון לפניך ביחיד לפי שהן רשאין ולא אתה:
וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך. כן הוא הדין שהדיינין בישיבה ובעלי הדין בעמידה שנאמר ועמדו שני האנשים אשר נהם הריב לפני ה' כמו שהוא נזכר בפ' שבועת העדות ובסנהדרין פרק כהן גדול ואז יהיו שניהם כאחד בעיניך כרשעים בדינן שלא יטה לבך לאחד מהם שיהיה יותר זכאי מחבירו שמתוך כך לא תראה לו חובה ותזכהו ושמא הוא חייב אלא שניהם יהיו בעיניך כחייבים וחקור אותם אם הם מערימים בטענותיהם:
וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין לכשיקבלו עליהם את הדין. שלא תחשדם בשום דבר וזה מדרכי החסידות להכריע אף החייב לכף זכות כיון שקבל עליו הדין ולומר שהיה טועה בדעתו ולא נתכוון לגזול וכמו שאמרו בפר' החובל דבי דינא שקלי גלימיה זמיר ואזיל באורחיה שהוציאו גזילה מתחת ידו והוא היה חושב שהיתה שלו ועכשיו קבל עליו הדין בשמחה וזה הוא וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום בין זכאי בין חייב כמו שנזכר שם וכן אם נתחייב שבועה ונשבע אל תחשוד אותו שמא נשבע על שקר. ורבינו שלמה ז"ל כתב שקבלו עליהם את הדין גרסינן וכן הוא במשניות מדוקדקות. ובאבות דרבי נתן שנו יהיו בעיניך כזכאין על מנת שיתבעו את הדין ואזהרת זה החכם היא בתכלית השלימו' להזהיר הדיין לחשוד שניהם בשוה בתחלת הדין כדי להוציא הדין לאמתו ואחר שיתאמת הדין יסלק אותו חשד מלבו ולומר שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית ואלו האזהרות ראויות לזה הספר שהוא מדבר בענין הדינין:
דרך חיים (מהר"ל)
אל תעש עצמך כעורכי הדיינים. פי' שלא יהיה כמו אותם בני אדם שהם מלמדים בעלי דינים לטעון ועורכים לפני הדיינים טענות של בעלי הדין, וכאן מזהיר לדיין שלא ילמד את בעה"ד שום דבר. ובפרק אין תולין משמע שבעלי דינין היו טוענין בעצמן ואחרים היו עורכין טענותיהם ומטעימין אותן לב"ד ולכך נקראים עורכי הדיינים, כ"א לא כן הרי יש בזה מפיהם ולא מפי אחר. וכבר אמרנו כי מוסרי חכמים אלו בדברים שהם צורך ועיקר גדול מאד, וראה יהודה בן טבאי כי דבר זה הוא מכשול גדול אצל בני אדם מה שהם עושים הדיינים והרבה שנכשלו בזה אפילו חכמים וצדיקים גדולים כדאיתא בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נב:) עשינו עצמינו כעורכי הדיינים ובפ' הכותב (שם פ"ו ע"ב) א"ר נחמן עשינו עצמינו כעורכי הדיינים, הרי כי ר"י אמר על עצמו עשינו עצמינו כעורכי הדיינים וכן רב נחמן. ומפני זה צריך אזהרה יתירה כי במעט דבור שהוא מדבר נעשה כעורכי הדיינין והוא אסור במשפט ובדין שהוא דבר גדול כאשר הוא משנה דבר המשפט והדין. ומפני כי חטא זה מאד צריך אזהרה שלא יהא נכשל בו לכן בא על זה אזהרת יהודא בן טבאי. וכן מ"ש כשיהיו בעלי דינים לפניך יהיו שניהם בעיניך כרשעים, הוא ג"כ אזהרה גדולה, כי לפעמים יחשוב אדם כי פלוני זה צדיק והוא רשע, ומצדד זכות אל א' מהם כאשר דעתו מסכמת שזה צדיק וזה רשע, וע"ז אמר שיהא בעיניך ששניהם רשעים. ומה שלא אמר שיהיו בעיניך ששניהם צדיקים, שא"כ לא יחפוש בטענותיהם וידון כ"א לכף זכות, ולא ירד לאמתת הדין כשלא יחפוש בטענותיהם, אבל כששניהם בעיניו כרשעים יחפש בטענותם של כ"א וברמאות של כ"א בשביל כך ירד לאמתת הדין, אבל במה ששניהם כצדיקים לא יעסוק בטענות כלל:
ואמר כשנפטרים מלפניך יהיו שניהם כצדיקים כשקבלו הדין, דודאי קבלת הדין היא מדה טובה כי אין אדם רואה חוב לעצמו ולפיכך בא לדין, וכאשר מקבל ומצדיק הדין הוא איש צדיק כאשר מצדיק הדין, וזה שכתוב שיהיו בעיניך כצדיקים כשקבלו את הדין. גם י"ל כי מ"ש שכשבעלי דינין עומדים לפניך יהיו שניהם כרשעים, ר"ל דכיון דעל כל פנים הא' מן הבע"ד הוא עושה שלא כדין וכן בעה"ד הב' כיון שיש לו דין עמו הרי הוא כמוהו, שכך אמרו (שבועות דף לט:) לענין שבועה העומדים שם אומרים זה לזה סורו מעל אנשים הרשעים וגו' ואמר שם שבועת ה' תהיה בין שניהם מלמד שהשבוע' חלה על שניהם, וכל זה כיון שיש לו דין עמו שניהם נקראים רשעים, עד שקבלו את הדין ואז שניהם כצדיקים, כי קבלת הדין אחר המחלוקת שהיה להם הוא מחמת הצדקות שיש בו, ולכן מקבל עליו הדין שהוא צדק דכתיב (דברים, טז) צדק צדק תרדוף, ואף אם בא בתחילה לריב ומחלוקת, היינו קודם שהגיע אל מדת הצדק שהוא המשפט, אבל כאשר הגיע אל הצדק דהיינו הדין הוא מקבל עליו הצדק, ולפיכך אז שניהם כמו צדיקים. אבל קודם שקבלו הדין יהיו שניהם כמו רשעים, בשביל שהיה לזכאי דין עם החייב, ולכן בעת המחלוקת שלהן יהיו נחשבים שניהם כמו משפט החולקים שהם רשעים ואין לתלות רק במחלוקת, אבל כאשר קבלו הדין שאז אין המחלוקת ונמצא כי לא היו כאן מחלוקת רק תביעת ממון, ולכן יהיו שניהם כמו צדיקים שנחו מן המחלוקת:
והנה זוג הזה תקנו המשפט בדבר שהוא צורך גדול, שלא יהיה כעורכי הדיינים כי דבר זה צריך שמירה יתירה מאד שהרי הוא דבר גדול בדין לכן הזהירו שלא יהא גורם שיצא משפט מעוקל, ומורגל להיות האדם נכשל בזה שהדיין חושב את א' לצדיק יותר מחבירו, וכן אזהרת שמעון בן שטח להרבות חקירה בעדים כי נמצאו הרבה דרכים לשנות בעדות שלהם, ודבר זה יסוד גדול כי העד מוסיף לפעמים דבר מה בעדות או גורע מלה א' שהכל תלוי בה, וכן שיהיה נזהר בדבריו כאשר הוא חוקר את העד, כי מתוך השאלה מבין העד כוונת השואל ומתקן דבריו ומחזיק השקר ודבר זה אין צריך פי', הנה ב' החכמים באו לתקן הדין בדבר שהוא עיקר גדול מאד. גם כי כבר אמרנו כי הא' מן הזוג בא להזהיר על מצות עשה שכל מצות עשה אהבת השם יתברך, והשני על היראה, ולכך בא הזוג הזה להזהיר על המשפט אשר במשפט יש אהבה ויש יראה, כי המשפט יש בו מצוה בצדק תשפוט עמיתך, וכן יש ג"כ מה שלא יעשה שלא יעבור את המשפט ויעשה עול במשפט, ולפיכך הזוג הזה היה מזהיר על המשפט מה שיעשה והוא נמשך ממדת האהבה כמו שהתבאר, ובפרט עשיית המשפט הוא ענף קרוב מאהבת הש"י, כי מי שהוא אוהב הש"י אוהב את משפטו כי המשפט לאלקים הוא, ולכך בשביל אהבת הש"י עושה משפט של הש"י באמת זהו רצונו ביותר. וכן הש"י הוא שונא עולה ושקר במשפט והוא מתועב בעיני הש"י, ולפיכך בעל היראה הוא ירא מן הש"י לשנות דבר משפט. והזוג הזה מוסר שלהם ג"כ ענף נמשך יותר רחוק מן האהבה והיראה. ולפי מה שאמרנו למעלה, כי הנשיא הוא מזהיר תמיד מה שיעשה, כי העשיה הוא נמשך מן האהבה, וכאן נמצא כי יהודה בן טבאי אומר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים ומזהיר מה שלא יעשה, ושמעון בן שטח מזהיר על העשייה לומר הוי מרבה לחקור את העדים, ולפי מה שאמרנו כי הראשון נשיא מזהיר על מצות עשה השייכים לאהבה והשני על מצות לא תעשה השייכים אל היראה וכאן הוא להיפך, ונראה כי דבר זה סתירה על מה שאמרנו. אבל דבר זה חיזוק גדול לפירוש אשר אמרנו, כי בפ' אין דורשין (חגיגה דף טז.) קאמר בגמרא ת"ר שלשה מזוגות הראשונים שאמרו לסמוך ושנים מזוגות האחרונים שאמרו שלא לסמוך הראשונים היו נשיאים ושניים להם היו אבות ב"ד וחכמים אומרים יהודה בן טבאי אב"ד ושמעון בן שטח נשיא ע"כ, והשתא מתניתין דהכא כחכמים אתיא שהי' יהודא בן טבאי אב"ד ולכך אמר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים, ושמעון בן שטח שהוא הנשיא אומר הוי מרבה לחקור את העדים. מכל מקום אין זה הוכחה וראיה כל כך, שנוכל לפרש כאן אף לת"ק שאמר יהודא בן טבאי נשיא, נוכל לומר כי אף שאמר יהודא בן טבאי אל תעש עצמך כעורכי הדיינים כוונתו כדי שיהיה משפט אמת וצדק ועורכי הדיינים אין זה צדק ואמת, ומה שאמר שמעון בן שטח הוי מרבה לחקור את העדים היינו שלא יעיד עדות שקר אשר צריכין הדיינין להרחיק השקר במשפט:
וכבר התבאר לך למעלה, איך המשך דברי המוסר שכל אחד ואחד קרוב לשלפניו עד שהכל מקושר זה עם זה, וגם דברי הזוג הזה דבריו מסודרים עם הזוג שלפניו, כי הזוגות שלפניהם תקנו את האדם עם הבריות הקרובים אליו ולכך אמר עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות וכל זה שייך אל האדם, וכמו שתקנו הזוג ג"כ שלפניהם ביתו כראוי. כי ראשון צריך לתקן עצמו, וזהו תיקן אנטיגנוס איש סוכו, ואח"כ תקון ביתו וזה תיקן הזוג הראשון, ואח"כ התיקון עם הבריות שהם חוץ לביתו והם גם כן שייכים אליו כמו הרב והחבר ושאר כל אדם וזהו תיקן הזוג השני כי צורך גדול אל האדם הרב והחבר, ואח"כ תיקן הזוג השלישי איך תהיה ההנהגה עם בני אדם כמו הדיין שהוא דיין ושופט על הצבור. והראשונים תקנו את האדם איך ינהג עם הבריות עם אשר יותר גדול ממנו כמו שהתבאר, ובא הזוג הזה גם הזוג שאחריו ותקנו את האדם איך ינהג הגדול עם הבריות אשר הם למטה הימנו במדריגה, והגדול הוא על שני פנים האחד הוא הדיין וזה תיקן הזוג הזה, והשני הוא בעל השררה, ודבר זה תיקן הזוג שאחריו עד שהכל יתוקן מה ששייך לאדם. אבל אין הדיין או בעל השררה יש לו חבור אל אשר למטה ממנו הם הנדונים או העם אשר תחתיו. ומכל מקום אף כי אין זה דומה אל תיקון האדם עם בני ביתו וחבירו ושכינו אשר זכרו הזוגות שלפני זה שכל אלו יש לאדם שייכות אליהם לגמרי, ותקון ההנהגה הזאת עם אלו הוא נקרא תקון האדם עצמו מפני שאלו שייך האדם אליהם ביותר, מכל מקום במה שהוא דיין על הצבור יש לדיין חבור אל אשר הוא דיין עליהם ג"כ, ותיקון הנהגה זאת ג"כ הוא תיקון האדם. ולפיכך כמו שתקנו הזוגות הראשונים את האדם עם הבריות אשר האדם שייך אליהם, בא הזוג הזה לתקן ההנהגה של הדיין עם הבריות, שגם בזה יש אל האדם שייכות אל הבריות, ואם שאין זה הצירוף כמו בראשונים כל כך שהוא צורך האדם לגמרי הרב והחבר ותקון הזה ג"כ באהבה וביראה כמו שהתבאר:
מדרש שמואל (אוזידא)
בפירוש מלת כעורכי הדיינין כתב בספר לב אבות וז"ל ואינו רחוק אצלי פירוש מי שפירש שלא יערב לבבו לדון יחידי ולומר אני לבדי בשכלי אערוך שתי כתות דיינים ואפלפל ואוכיח לשני הצדדים דיקא נמי דקאמר אל תעש עצמך ע"כ:
וקרוב לזה מצאתי ברשב"ץ ז"ל י"מ אל תעש כגדולי הדיינים לכוף בעלי דינין לבא לדון לפניך ביחיד שהן רשאין ולא אתה עכ"ל. עוד כתב בס' לב אבות וז"ל ואפשר שיאמר כי פעמים שני בעלי הדין זה בורר לו דיין אחד וזה בורר לו דיין אחד והרמאי כדי לפתות הדיינים ולקחת את לבם הוא מראה כאלו הוא ערך את שניהם כי הולך לכל אחד מן הדיינים ואומר אני ערכתי אותך לדיין כדי שלא ישאר אחד מהם בעד חבירו ועם זה הפי' ידוקדק אומרו עצמך וגם כ"ף כעורכי וגם מה שלא אמר כדיינים העורכים ופירושו כן אל תעש אתה את עצמך כאלו אתה לבדך ערכת שני הדיינים עכ"ל:
ומדבררז"ל נראה שהכוונה אל תעש עצמך כאדם שמעריך ומסדר לבעל דין טענותיו כדי שיזכה בדין וכמעשה דרבי יוחנן בכתובות דאמר עשינו עצמנו כעורכי הדיינים ולהבין איך יובן פירוש זה במלת כעורכי הדיינים שמעתי שזה בטענותיו אשר מסדר לזה הוה ליה כאילו הוא עורך את הדיינים עצמם כי הדין שיפסקו הדיינים לזכות לזה הוא בסבת מה שסדר זה טענותיו וא"כ זה עורך את הדיינים לדון דין זה ע"כ:
ואפשר לפרש שהזהיר לדיין שאם יבא לפניו לדין אחד מגדולי העיר מהעשירים ומנהיגי העיר אשר הם הם העורכים את הדיינים וממנין אותם לדון את עם הארץ וזה שבא לפניו איהו הוא אשר מנה את זה לדיין ולכן אמר לא מפני אשר שם אותך לדיין תעשה עצמך כמוהו ופיך כפיו ולהשתדל לזכותו בדינו כאילו הוא דבר הנוגע אליך וזה שאמר אל תעש עצמך כעורכי הדיינין ואם באו לפניך לדין הממונים שהם העורכים הדיינים אל תעש עצמך כהם כאלו דברים שלהם נוגעים אליך שאתה עצמך כהם:
ואפשר עוד כי ביען שדרך הדיינים כשבעלי הדין זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כי אותו הדיין שבירר ראובן הוא מהפך לזכותו ומשתדל בעדו כאלו הוא הוא וכאלו הוא דבר הנוגע אליו לכן הזהיר התנא אל כל אחד מן הדיינים ולכן אמר אל תעש עצמך לשון יחיד כעורכי הדיינים כלומר כאותם שערכו ובררו אתכם לדיינים שהם התובע והנתבע שאתה תהפך בזכות ראובן שהוא בירר אותך וחבירך יהפוך בזכות שמעון שבירר אותו כי בזה אתה עושים עצמכם כאלו אתם הבעלי דין עצמם ואין ראוי לעשות כן רק שניהם יהיו שוים בעיניך ובמאזנים ישאו יחד אותו שבירר אותך כחבירו שלא בירר אותך. וכמש"ה דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל ושמעתי בו שהיה דן את שבטו ואת עמו כאלו היה אחד משבטי ישראל ולא היה נושא פנים לחזר לזכות את שבטו. ואל זה כוון מש"ה שופטים ושוטרים תתן לך וגו' לשבטיך מכל שבט ושבט היו נותנים דיינים ועכ"ז לא יהיה הדיין של השבט מחזר אחר זכות מי שהוא משבטו רק ושפטו את העם משפט צדק כלו' כל העם יהיו בעיניהם בשקול אחד:
ואפשר לפרש עוד על דרך רבותינו ז"ל שעורכי הדיינים הם המסדרים טענות לבעלי הדין ומזהיר את הדיין לפי שלפעמים הדיין מסיח לפי תומו יסדר לבעלי הדינין טענותיהם ויעשה עצמו בלא כוונה כעורכי הדיינים וזה שאם הדיין מחזיק לבעלי הדין כזכאים וצדיקים ושאין אחד רוצה לגזול את חבירו ושאין אחד מהם רוצה לטעון טענת שקר על חבירו אז הדיין לא יחוש ולא יזהר מלדבר בפניהם וישא ויתן בדין לפניהם וישאל להם ויאמר אם יהיה הדבר כן יהיה הדין כך ואם לאו לא יהיה כן ומתוך שאלותיו ומתוך דבריו ילמדו לשקר וכל אחד יסדר טענתו אשר הוא מזכה אותו לפי דבריו של דיין והו"ל כאלו הדיין בעצמו יסדר לו טענותיו ולפי שזה בא לו לדיין בהיסח הדעת ובלתי כוונה לכך אמר כעורכי הדיינים בכ"ף ולא אמר מעורכי הדיינין במ"ם לפי שאינו מדבר באדם המסדר לבעלי דין טענותיו קודם שיבא לב"ד בכוונה כדי שיזכה בדינו אלא כדיין שנמשך לזה בלי כוונה ולכן הוא כעורכי בכ"ף הדמיון ולא ממש. ולפ"ז מה שאמר אל תעש עצמך כעורכי הדיינים אינה אזהרה אלא הבטחה לדיין ואמר אני מבטיחך שמעולם לא תעשה עצמך כעורכי הדיינים אם תעשה את הדבר הזה שכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים ובזה תזהר בדבריך שלא ילמדו מתוכם לשקר שלא תשא ותתן בדין לפניהם ובכן לא ילמדו כלל מדבריך ולא תעשה עצמך כעורכי הדיינים: ואמר עוד וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין הכוונה לפי שרוב הפעמים מי שיצא חייב בדין יצא יצוא ומקלל מחרף ומגדף את הדיין על שחייב אותו ואינו נפטר מלפניו כתלמיד הנפטר מלפני רבו רק הופך פניו כתלמיד ההופך בחמה וקצף גדול ואת הדיין משליך אחרי גוו ואיש כזה בודאי שאין ראוי לאדם הדיין שיהיה בעיניו כזכאי רק כרשע גמור שאינו מקבל עליו את הדין ואם היה כח בידו לכוף את הדיין שיטה הדין ולא ידין לו כדין התורה היה עושה אבל הבעלי דין שנפטרין מלפניך בכריעה והשתחויה כעבד הנפטר מלפני רבו ועושה כן אפי' אותו שיצא חייב בדין אז ראוי שיהיו בעיניך כזכאין כיון שקבלו עליהם את הדין שניהם בשוה החייב כמו הזכאי וכמו שקבל הזכאי בשמחה כך קבל החייב בשמחה ובטוב לבב שהוא חפץ ושמח בדין התורה ולכן נקט כשקבלו לשון רבים כי קבלת הזכאי פשיטא שיקבל עליו את הדין אלא הכוונה להשוותם ולומר שאם קבל החייב בשוה בשמחה עם הזכאי אז יהיו בעיניך כזכאים. וז"ש ושפטתי בין איש ובין רעהו אפי' אחר המשפט קורא אותו רעהו כי שניהם קבלו עליהם את הדין באהבה ואחוה ושלום ורעות:
ובספר לב אבות כתב וז"ל אמר כשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך רוצה לומר כשמתעכבים הרבה שניהם לפניך בבלתי רצותם לקבל הדין אז יהיו בעיניך שניהם כאחד כרשעים וכשקל מהרה נפטרין מלפניך ופירש ואמר זאת הפטירה שרוצה לומר כי בנקל קבלו עליהם את הדין ולכן נפטרים מהר אז תחזיקם לזכאים ולצדיקים עכ"ל:
וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינים והוא שתערוך טענות כנגד הש"י ותאמר לו מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו וע"כ סמך זה הענין למאמר ואל תתחבר לרשע והוא בשביל שראית ההצלחה שלו ואמר וכשיהיו בעלי הדין הוא דומה לכת האנשים החושבים אותם האנשים שהם צדיקים אמר אם אתה רוצה לעמוד כנגד גזירות הש"י חשוב אותם רשעים כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ויצאו רשעים בדינם ולכן באו עליהם יסורין ואם תאמר האיך אקיים והוי דן את כל האדם לכף זכות אמר זה יהיה כשנפטרין מן העולם אז לא תחקור על דינם אמנם יהיו בעיניך כצדיקים שהרי מתו בחטאם כדי שילכו לחיי העוה"ב לפי שכבר קבלו עליהם את הדין עכ"ל:
וה"ר יונה ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינין לא דבר בכאן במלמד טענות של שקר לחבירו כי אדם כזה הוא רשע גמור ועבירה גדולה היא זו והכא במילי דחסידותא עסקינן אלא במי שמסדר לו טענותיו שבפיו ומטעים אותם ועורך לפני הדיינים ומגלה לו את הדין ואמר שאין ראוי לעשות כן כי יחשדוהו. וכשיהיו בעלי הדין עומדין לפניך יהיו בעיניך כרשעים כלומר אף שאינו אוהב לזה יותר מלזה לא יטה לבו אל אחד מהם לומר זה נראה בעיני צדיק בדינו וזה רמאי כי בזה לא תוכל לדין דין אמת כי כבר נטה לבך אחר זה שהוא איש צדיק ולא תוכל לראות לו חובה אך יהיו בעיניך כאלו שניהם רשעים וששניהם טוענים שקר ולא יהיה לבך מוטה לשום צד עד שתפסוק הדין על נכון. וכשנפטרין מלפניך אף שאתה יודע באחד מהם שבודאי היה רשע וטען שקר נגד חבירו לא יהיה בעיניך לעולם לשקרן כי אין ראוי לחשדו אלא חשוב שכבר חזר בתשובה ואין בדעתו לעשות כן כל ימיו עכ"ל:
וה"ר אפרים ז"ל פירש אל תעש עצמך כעורכי הדיינין כיצד מלמד שאם באת לבהמ"ד ושמעת טעם אחד או דבר הלכה אל תבהל להשיב ואל תהא יושב ושותק אלא שאל מאיזה טעם אמר ענין הדין ואל תעש עצמך כאלו אתה יודע טעם הדין כאותם שהן גדולים כארכי הדיינים וכן חושי הארכי שהיה יועץ וראש ערכאות של דורו: או אל תעש עצמך וכו' לכפות בני אדם לדון לפי שהן רשאין ולא אתה עכ"ל:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינים הם אותם שמסדרין הטענות לתובע או לנתבע ואין זו אזהרה אל הדיין לבד אלא אף לשאר בני אדם כדאשכחן ברבי יוחנן. ולפירוש זה ראוי לגרוס הדינין ביו"ד אחת ותבא מלת דינין הנה במקום טענות ורוב העולם קוראים דיינים כלו' כדיינים הפחותים שעושים כך אע"פ שממונים להיות הדין נחתך על פיהם. ויש מפרשים אותו על הסופרים כאלו אמר סופרי הדיינים והוא שיהיו לדיינים שני סופרים אחד כותב טענות המזכים ואחד כותב טענות המחייבים ונמצא זה מסדר טענותיו של זה כפי כחו וכן זה לשכנגדו. וי"מ על הדיין שאע"פ שמצד אחד נראה בעיניך שזה זכאי כגון שהוא חסיד לא תהא אתה מחזיק בטענתו יותר מדאי וכ"ש שלא תוסיף בה שמא דמיונו מכזב ונמצא גורם לו לעוות הדין וזהו שסמך לו וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים שלא תאמר בלבך פלוני חסיד הוא ואין בפיו שקר וכשנפטרים מלפניך יהיו בעיניך כצדיקים שקבלו עליהם את הדין, כך היא גרסתו כלומר שהרי קבלו ועשו כאשר גזרת עליהם את הדין וא"כ יש לך לדון שמתחלה ג"כ לא במרד ולא במעל אלא כל אחד היה סבור שהאמת אתו. ויש גורסים כמי שקבלו עליהם את הדין כלומר כמי שקבלו עליהם מאליהם מתחלה ובברייתא פירשו אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שהוא למד לפני רבו שלא ירדוף למשוך אחר דעתו כאדם שבא לערוך דין עם חבירו שמחזר להשיב לפי זכותו אם אמת אם שקר אלא יתבונן בעצמו היאך ראוי לפרש הדבר אם כדעתו אם כדעת חבירו ויודה על האמת עכ"ל:
והרמ"ה ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שאפי' אם ראה אדם אחד מבעלי דינין שהוא זכאי לפי הכרע הדעת אלא שהוא נכשל בדבריו אי אתה רשאי ללמדו טענה שיזכה בה בדין כעורכי הדיינין שמלמדין טענות לבעלי דינין ובאין בהרשאה וטוענין בעבורו עכ"ל:
וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב כעורכי הדיינין לא סלקא דעתך שיטעון לבעל דין דברי און ומרמה שאלה הם רשעים גמורים אלא אפילו דבר אמת וישתנה הדין בעבור מה שיעשה כההיא דפרק נערה שנתפתתה בדין רפואה שאין לה קצבה שהיא כמזונות ונפרעת מנכסי הבעל ויעץ להם רבי יוחנן קוצו לה מידי לרפואה כדי שיהיה דבר שיש לו קצבה עכ"ל:
והריטב"א ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שמאריכין טענותיהם כדי שיבינו מתוך דבריהם וילמדו לשקר. ונראה שהוא מלשון ארוכה לבעל דין ומחזיקין אותן בטענות כדי שיצא זכאי בדינו. אי נמי לא תהיה כדיינים שמאריכים אפם לרשעים ומרחמים עליהם שלא להענישם על רשעתם ולפי דעתם חושבים לעשות טובה בזה להיות הולכים בדרכיו יתברך מה הוא רחום וארך אפים ואדרבא הם מחזיקים ידי עוברי עבירה ובכל יום ויום יוסיפו הרשעים על חטאתם פשע כיון שאינם יראים מן העונש עכ"ל:
וה"ר יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב אל תעש עצמך כאורכי הדיינין באל"ף גרסינן והוא ראש הדיינין כדאיתא בבראשית רבה ועפרון יושב בתוך בני חת אותו היום מינוהו ארכי וכן פי' מורי ז"ל חושי הארכי מענין זה. והזהיר יהודה בן טבאי אל תעש עצמך כארכי הדיינין שלא תדבר בראש מושב זקנים ממך עכ"ל:
וה"ר ברוך ן' מלך ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינין שלא תעשה כמנהג ערכאות של כותים אותם שמנהגם לגלות ליחיד את הדין ולכן לא תגלה ליחיד את דינו אלא שמוע בין אחיכם עד שיהיו שניהם לפניך לא תאמר הדין ואף שכשבא היחיד לפניך אתה יודע להיכן הדין נוטה לא תאמר לו אחריך הדין נוטה מפני החשד עכ"ל:
והחסיד הרב רבי יוסף ן' שושן ז"ל כתב אל תעש עצמך כעורכי הדיינין לפי שהיו הסנהדרין יושבים ערוכים כחצי גורן עגולה תפש זה הלשון והטעם כי אלו העוברים ומתעברים על ריב לא להם ותובעים לאשר לא חב להם ולא לאחרים הם עשויים לחרחר ריב תמיד וצריכין ב"ד שיערכו במערכה לשמוע דברי ריבות שלהם לכך כינה אותם עורכי הדיינין. השלישי וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כצדיקים ויש גורסין כזכאין והוא תימה גדול שאיך יהיו בעיניו שניהם כזכאין והוא זיכה לאחד וחייב לאחד אבל צדיקים אתי שפיר עכ"ל: