משנה תמיד ז א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ז · משנה א | >>
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו, אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול ב שהוא יוצאג, הגביה לו את הפרוכת, נכנס והשתחוה ויצא, ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו.
בִּזְמַן שֶׁכֹּהֵן גָּדוֹל נִכְנָס לְהִשְׁתַּחֲווֹת,
- שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ:
- אֶחָד בִּימִינוֹ,
- וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ,
- וְאֶחָד בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת.
- שְׁלֹשָׁה אוֹחֲזִין בּוֹ:
- וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמַע הַמְּמֻנֶּה קוֹל רַגְלָיו שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא יוֹצֵא,
- הִגְבִּיהַּ לוֹ אֶת הַפָּרֹכֶת.
- נִכְנַס וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא,
- וְנִכְנְסוּ אֶחָיו הַכֹּהֲנִים,
- וְהִשְׁתַּחֲווּ וְיָצְאוּ:
בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו -
- אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
- וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא -
- הגביה לו את הפרוכת - והשתחווה ויצא,
- ונכנסו אחיו הכהנים - והשתחוו ויצאו.
אבנים טובות - רוצה לומר אבני אפוד.
והשתחויה זו, לא תהא אלא בהיכל בלי ספק:
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחוות - בהיכל. ולא מקריא ביאה שלא לצורך א:
באבנים טובות - שעל כתפות האפוד:
הגביה לו את הפרוכת - שתלוי בפתחו של אולם. שלא היה לפתחו של אולם דלתות כשאר פתחים שבמקדש אלא פרוכת בלבד:
להשתחות. פירש הר"ב בהיכל ולא מיקרי ביאה שלא לצורך. דהא דכתיב (ויקרא ט"ז) ואל יבא בכל עת אל הקדש דרשינן בפ"ג דמנחות דף כ"ז דקדש הוא ההיכל באל יבא. ואל מבית לפרוכת וגו' במיתה. ומל' הר"ב משמע דכל השתחויה שריא. ולא הויא שלא לצורך. וכן נראה מפשט דברי הרמב"ם בפ"ב מה' ביאת המקדש. וכתב שם הכ"מ שכך הם דברי התוס' דמנחות שם אלא שמפני דברי הסמ"ג שכ' להשתחוות בגמר עבודה. נדחק להעמיד גם דברי הרמב"ם שכך הוא סובר שצריך שתהיה ההשתחויה בגמר עבודה. ואני אומר שאף דברי התוס' אינם אמורים אלא כדברי הסמ"ג. שכך לשונם דהשתחואה צורך עבודה היא. ע"כ. ומדלא כתבו עבודה היא ודקדקו לכתוב צורך עבודה. ש"מ דאין דעתם למשרי השתחויה אלא כשהיא עם עבודה. והסמ"ג שכתב גמר עבודה. לפי שכן מצינו בגמר עבודות השתחויה. כדתנן במכילתין. ומ"מ נ"ל שהעיקר דכל השתחויה שרי. שכן בסוף מס' חגיגה כהנים ע"ה שאינם ראוים לעבודה נכנסים להשתחוות כמו שכתבתי שם [מ"א] בשם רש"י ותוס':
וכיון ששמע הממונה קול רגליו כו'. ע"י פעמוני זהב שבשולי המעיל:
שהוא יוצא. פי' שהוא יוצא ממקומו באשר הוא שם ורוצה ליכנס להיכל. קדם הוא והגביה לו את הפרוכת נכנס והשתחוה כו'. אבל הרמב"ם בפ"ה מה' כלי המקדש העתיק שלשה אוחזין כו'. ויכנס להיכל וישתחוה וכיון שישמע הסגן [קול רגליו של כ"ג שהוא יוצא] מגביה לו את הפרוכת ואחר שיצא נכנסו אחיו הכהנים. ע"כ. נראה דשהוא יוצא היינו מההיכל. ולפ"ז הא דגרס נכנס והשתחוה מוקדם. דקודם ששמע הממונה כו' נכנס והשתחוה. וזה דוחק. ובנוסחת א"י שבידי נמחק מלת נכנס אבל ג"ז שלא כסדר הרמב"ם. שכתב ההשתחויה קודם שישמע קול רגליו כו'. והכי מסתבר דודאי משתחוה קודם שישמע קול רגליו לצאת וא"כ על כרחך הא דתנן והשתחוה הוא מוקדם. וא"כ אף אתה אל תמחק נכנס והוא ג"כ מוקדם. ועדיין קשיא דלמה מגביה פרוכת בצאתו ולא כן בבואו אל הקדש. וכ"כ שהיה הפרוכת כל היום מוגבה ועומד ע"י קשרים ויתרות ליכנס ולצאת הכהנים הצריכים לעבודת מנורה ומזבח הפנימי אלא כשנכנס הכ"ג מסירים הפרוכת מהקשרים ויתרות כדי שיהיה נתלה על עמדו וכבוד גדול נעשה לו לכ"ג בזה להצניע אחריו הקדש כאילו מתיחד שם עם השוכן בבית ברוך הוא ולפיכך אחר שחזר ורוצה לצאת הוצרך להגביה ולא כן בעת כניסתו. כך נ"ל:
הפרוכת פי' הר"ב שעל האולם ויפה פירש ואשתמטתיה להכ"מ שנדחק שם בה' כלי המקדש. וכתב שצריך לומר שגם על ההיכל היה פרוכת. ע"כ. וזה לא שמענו בשום מקום.
(א) (על הברטנורא) דהא דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש, דדרשינן במנחות דקודש הוא ההיכל באל יבא, ואל מבית לפרוכת כו' במיתה. ומלשון הר"ב משמע דכל השתחויה שריא ולא הויא שלא לצורך. ועתוי"ט:
(ב) (על המשנה) ששמע כו'. ע"י פעמוני זהב שבשולי המעיל:
(ג) (על המשנה) יוצא. פירוש, יוצא ממקומו באשר הוא שם ורוצה ליכנס להיכל, קדם הוא והגביה כו'. אבל הר"מ העתיק כו' ויכנס להיכל וישתחוה וכיון ששמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת. נראה דשהוא יוצא היינו מההיכל כו'. וקשה, דלמה לא מגביה נמי בכניסתו לשם. ונראה לי שהיה, הפרוכת כל היום מוגבה ועומד ע"י קשרים ויתרות ליכנס ולצאת הכהנים הצריכים לעבודת מנורה ומזבח פנימי, אלא שכשנכנס הכהן גדול היו מסירים הפרוכת מהקשרים ויתרות כדי שיהא נתלה על עמדו, וכבוד גדול נעשה לו לכהן גדול בזה להצניע אחריו הקודש כאלו מתיחד שם עם השוכן בבית ברוך הוא, ולפיכך אחר שחזר ורצה לצאת הוצרך להגביה, ולא כן בשעת כניסתו. כן נראה לי:
בזמן שכ"ג נכנס להשתחוות: בשלשה ספרי כתיבת יד הכל פרק אחד וכן נראה מהראב"ד והרא"ש ז"ל שאכתוב לקמן בסמוך דלא הוי האי בזמן פרק בפני עצמו ועיין ג"כ במ"ש בסוף המסכתא מדברי הרא"ש ז"ל וגם מפירוש הרמב"ם ז"ל ר"פ א"ל הממונה זוטא משמע שהכל פרק אחד שכתב שם אבל ברכת כהנים הידועה היא נאמרת על מעלות האולם אחר גמר עבודת התמיד כמו שיתבאר בפרק שאחר זה ע"כ. ובנו הר"ר יהוסף ז"ל מחק מלות פרק ז' וכתב כך מצאתי זה ומה שלמעלה בפרק אחד ע"כ. ובסדר המשנה שבתלמוד אין שום מפרש מפרק אמר להם הממונה זוטא עד סוף המסכתא והדפיסו שם המדפיסים ביאור הרמב"ם ז"ל בפרקים אלה:
בזמן שכהן גדול נכנס: להשתחוות אחר הקטרה דרכן ליכנס להיכל להשתחוות ואין זו ביאה ריקנית דהשתחוואה עבודה היא הרא"ש ז"ל:
אחד מימינו ואחד משמאלו: כך הגיה הרי"א ז"ל. ולקמן גבי באו ועמדו אצל בן ארזא הגיה אחד בימינו ואחד בשמאלו וכתב כן מצאתי ע"כ:
הגביה לו את הפרכת: צריך למחוק מלת נכנס וכן נמחק במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. אכן הר"ס ז"ל לא נמצא לפניו מוגה ולכן כתב וז"ל שהוא יוצא צ"ע אמאי לא קתני שהוא בא והרמב"ם ז"ל בחבורו הגדול מפרשה שהוא יוצא מן ההיכל אחר שהשתחוה ולפי דבריו ז"ל הא דקתני בתר הכי נכנס והשתחיה צ"ל דקאי אסגן דהיינו הממונה עיין שם ע"כ. ונלע"ד שלשון המשנה שיעורו כך והשתחוה ויצא וכיון ששמע וכו' וכמו שהוא בפ"ה דהלכות כלי המקדש:
והשתחוה ויצא ונכנסו אחיו הכהנים והשתחוו ויצאו: זה אינו על כ"ג בלבד אלא על כל כהן שהיה מקטיר בין כ"ג בין כהן הדיוט שלאחר שהשתחוה ויצא היו גם אחיו הכהנים נכנסין ומשתחוין ויוצאין הראב"ד ז"ל. וזהו פירוש הרא"ש ז"ל שלשה אוחזין בו לכבודו של כ"ג שסומכין בו עבדיו בהכנסו להיכל מלך. ואחד באבנים טובות שֶׁבָּחשֶׁן. הגביה לו את הפרכת התלוי לפני פתח ההיכל לצניעות וכן היה לפני שער האולם ע"כ. ואיתה בחוספות פרק הקומץ רבא דף כ"ז. וביד פ"ה דהלכות כלי המקדש סימן י"א. וכתב התוי"ט הפרכת פירש הר"ב ז"ל שעל האולם יפה פירש דאשתמיטתים להכ"מ שנדחק שם בהלכות כלי המקדש וכתב שצריך לומר שגם על ההיכל היה פרכת ע"כ וזה לא שמענו בשום מקום ע"כ. והנה ראיתיו בדברי הרא"ש ז"ל כמו שכתבתיו לעיל בשמו ז"ל:
יכין
בזמן שכהן גדול נכנס להשתחות: בהיכל. [ודלא כתוס' [מנחות כ"ז ב'] ד"ה להיכל, שכתבו דמתני' מיירי כשהכה"ג נכנס להשתחוות בק"ק. ותמוה אי בעבודת יו"כ האיך קאמר מתני' שאחד אוחזו באבנים טובות, והרי כל עבודתו בפנים בבגדי לבן הוא. ואי שלא לעבודה, הרי חייב מיתה כמו ששנינו בתוספתא [פ"א דכלים] דרק ד"פ נכנס ביו"כ, דהיינו בקטורת, ובדם הפר, ובדם השעיר, ולהוציא הכף, ואם נכנס ה' פעמים חייב מיתה. וצ"ע]. דאחר גמר עבודת התמיד כל הכהנים נכנסין להשתחוות, ואם היה שם כה"ג הוא נכנס ראשון, ואחריו שאר הכהנים. מיהו מתני' אבא שאול היא, דס"ל דמטיב ב' הנרות ואח"כ מקטיר, לפיכך אחר שהקטיר הקטורת כבר גמר עבודת תמיד השחר, דהקרבת אברי תמיד אינו מעכב בדיעבד. דאע"ג דקיי"ל אם אין בשר אין דם כר' יהושע, עכ"פ כ"ע מודו דאם זרק הורצה [כפסחים ע"ז ב' ורמב"ם פ"א מפסוהמו"ק הל"א]. אבל לרבנן נ"ל דאין הכל נכנסין להשתחוות עד אחר הטבת ב' נרות [ועמ"ש פ"ה סי' מ' ופ"ו סי' ב']:
ואחד באבנים טובות: שהולך מאחוריו ואוחז בב' ידיו ב' אבני השוהם שעל כתפות האפוד. וכל זה עשו לכבודו לסייעו ולתומכו בהליכתו. דמפני שכל הכהנים שבעזרה כולן נכנסין אז להשתחוויה, עשו לו אז זה ההיכר, כדי להראות חשיבותו על כולם:
וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול: ע"י קול הפעמונים שבשולי המעיל:
שהוא יוצא: מההיכל אחר ההשתחווייה:
הגביה לו את הפרוכת: שלפני פתח ההיכל [כך כתב רכ"מ בפ"ה מכלי מקדש. ולר"ב הכא ר"ל פרוכת שלפתח האולם. ורתוי"ט תמה על רכ"מ, וכתב דלא מצינו בשום מקום שהיה פרוכת לפתח ההיכל. ואני בעניי קורא אני על רכ"מ סוד ה' ליראיו, דאשתמיטתיה לרתוי"ט במח"כ גמרא ערוכה יומא דנ"ד א']. וכל היום היה הפרוכת מוגבה ועומד פתוח, ע"י רצועות שקשור בו צד א' לאחוריו למעלה כדי שלא יעכב להכהנים בכניסתן ויציאתן מהיכל. וכשנכנס הכה"ג להשתחוות, משלשלין הפרוכת אחריו לכבודו ולצניעות, כאילו מתיחד שם במקום הקדושה. וכששמע הממונה קול רגליו שמתחיל לצאת, חוזר ומגביה לפניו הפרוכת:
נכנס והשתחוה ויצא: ר"ל אחר שיצא הכה"ג, נכנס הממונה, שהוא הסגן בכל מקום [כרמב"ם פ"ד מכלי מקדש הט"ז], והוא עומד לשמש תחת הכה"ג כשיארע פסול בכה"ג [הוריות י"ג א'], והשתחווה ויצא. ואח"כ נכנסין כל הכהנים להשתחוות. וי"א דהא דקאמר מתני' ששומע קולו שיוצא, ר"ל כששומע קול כה"ג שיוצא מחדרו שיש לו בעזרה, שיושב שם במורגל תמיד [כרמב"ם פ"ה מכלי מקדש], והוא יוצא מכם להשתחוות בהיכל. ולפ"ז נכנס והשתחווה דקאמר מתני' אכה"ג קאי. [ודוחק קצת, דהרי בכל מקום שמתראה עצמו הכה"ג, צריך שיהיה הסגן בימינו [כרמב"ם פ"ד מכלי מקדש], ואיך קאמר הכא כיון ששמע מגביה וכו'. וצ"ל דממונה דהכא אינו הסגן, ועמ"ש לעיל פ"ג סי' א' ולפי' קמא קשה שלא הזכיר התנא יציאת הכה"ג]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת