רמב"ם על תמיד ז

תמיד פרק ז עריכה

משנה א עריכה

אבנים טובות - רוצה לומר אבני אפוד.

והשתחויה זו, לא תהא אלא בהיכל בלי ספק:

משנה ב עריכה

באו ועמדו - רומז אל הכהנים שקראו בלשכת הגזית, ואחר כך עשו מן העבודות מה שעשו, אחר כך החלו עולים במעלות האולם.

והראשונים - הם חמשה כהנים שזכר אותם, ואמר שגמרו עבודתם תחילה ועמדו על מעלות קודם שיגיעו שאר אחיהם העוסקים בהעלאת אברי התמיד, כמו שנתבאר בסדר שזכרנו.

ופשרת העניין שנשאר מן ההלכה הזאת בשביעי מסוטה, ושם פירשנו אותו פירוש גמור, תדרשנו משם:

משנה ג עריכה

הקפה זו אינה מיוחדת לכהן גדול, אלא כל המקיף המזבח כך הוא מקיף, כמו שבארנו בחמישי מזבחים.

וכבר נתבאר בששי משקלים, שהיו במערבו של כבש שתי שלחנות, אחד של כסף נותנין עליו כלי שרת, ואחד של שיש נותנין עליו האברים והוא שלחן החלבים הנזכר כאן.

ובחמישי משקלים אמרנו בן ארזא מקיש הצלצל.

וכבר בארנו בחמישי ממנחות, שהסמיכה לא תהא אלא על החיים וסמיכה זו היא על האברים, ולפיכך היא כמו שאמרנו שם משום כבודו של כהן גדול כדי שתהא לו היכרא.

וסודרין - הם דגלים:

משנה ד עריכה

כבר נתבאר בגמר ראש השנה הטעם למה ייחדו אלו המזמורים לאלו הימים, ואמרו:

ביום ראשון - "לה׳ הארץ ומלואה", לפי שהוא תחילת מעשה בראשית.
ובשני - שבו נחלקו המים והיו השמים תחתיהם, אומר "גדול ה׳".
ובשלישי - שבו נראית הארץ שעליה יהיה הדין והדיינין, אומר "אלהים נצב בעדת אל".
ברביעי - שבו נבראו השמש והירח, אומר "אל נקמות ה׳", שהוא נוקם מן התועים אחר עבודתם.
בחמישי - שבו נבראו מיני בעלי חיים, ויש בזה פלאים מפני החילוק שבמיניהם ותנועתם מעצמם, ופלאים אחרים שיש בבעלי חיים, אומר "הרנינו לאלהים עוזנו", לפי שבשעה שרואין אותם משבחים הבורא ומגדלים אותו.
בששי - שבו נשלם מעשה בראשית, ונברא האדם גם כן שמבין גדולת הבורא יתעלה, אומר "ה׳ מלך גאות לבש":

משנה תמיד, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב