משנה תמיד ז רמבם

נוסח הרמב"ם עריכה

*הערה 1:

(א) בזמן שכוהן גדול נכנס להשתחוות, שלשה אוחזין בו -

אחד בימינו, ואחד בשמאלו, ואחד באבנים טובות.
וכיון ששמע הממונה קול רגליו של כוהן גדול שהוא יוצא -
הגביה לו את הפרוכת - והשתחווה ויצא,
ונכנסו אחיו הכהנים - והשתחוו ויצאו.


(ב) באו ועמדו על מעלות האולם/

עמדו הראשונים לדרום, ואחיהם הכהנים,
וחמישה כלים בידם -
הטני ביד אחד,
והכוז ביד אחד,
והמחתה ביד אחד,
והבזך ביד אחד,
וכף וכסוייו ביד אחד,
ובירכו את העם ברכה אחת,
אלא, שבמדינה אומרין אותה - שלש ברכות,
ובמקדש - ברכה אחת.
במקדש - אומרין את השם ככתבו,
ובמדינה - בכינוייו.
במדינה - הכהנים נושאין את ידיהם כנגד כתפותיהן,
ובמקדש - על גבי ראשיהם,
חוץ מכוהן גדול - שאינו מגביה את ידו למעלה מן הציץ.
רבי יהודה אומר:
אף כוהן גדול - מגביה את ידיו למעלה מן הציץ,
שנאמר: "ויישא אהרון את ידיו אל העם, ויברכם" (ויקרא ט כב).


(ג) בזמן שכוהן גדול רוצה להקטיר -

היה עולה לכבש - והסגן מימינו.
הגיע למחצית הכבש - אחז הסגן בימינו, והעלהו.
והושיט לו הראשון - הראש והרגל,
וסמך עליהן - וזורקן.
הושיט השני לראשון - שתי הידים,
ונתנן לכוהן גדול, וסמך עליהן - וזורקן.
נשמט השני - והלך לו.
וכך היו מושיטין לו שאר כל האיברים -
והוא סומך עליהן - וזורקן.
בזמן שהוא רוצה - סומך, ואחרים זורקין.
בא לו להקיף את המזבח,
מאיכן הוא מתחיל? -
מקרן דרומית מזרחית, מזרחית צפונית,
צפונית מערבית, מערבית דרומית.
נתנו לו יין לנסך,
והסגן עומד על הקרן - והסודרין בידו,
ושני כהנים עומדין על שולחן החלבים - ושתי חצוצרות בידן,
תקעו, והריעו, ותקעו.
באו ועמדו אצל בן ארזה -
אחד בימינו - ואחד בשמאלו.
שחה לנסך,
הניף הסגן בסודרין,
והקיש בן ארזה בצלצל,
ודיברו הלויים בשיר.
הגיעו לפרק -
תקעו - והשתחוו העם.
על כל פרק - תקיעה,
ועל כל תקיעה - השתחוויה.
זה הוא סדר התמיד -
לעבודת בית אלוהינו - יהי רצון שיבנה במהרה בימינו.


(ד) השיר - שהיו הלוים אומרין בבית המקדש,

ביום הראשון - היו אומרין: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד א),
בשני - היו אומרין: "גדול ה' ומהולל מאוד" (תהלים מח ב),
בשלישי - היו אומרין: "אלוהים ניצב בעדת אל" (תהלים פב א),
ברביעי - היו אומרין: "אל נקמות ה'" (תהלים צד א),
בחמישי - היו אומרין: "הרנינו לאלוהים עוזנו" (תהלים פא ב),
בשישי - היו אומרין: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג א),
בשבת - היו אומרין: מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב א),
מזמור שיר לעתיד לבוא,
לעולם שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.


הדף הראשי של משנה תמיד ז


הערות עריכה

  • הערה 1: פרק זה בנוסח הרמב"ם, מופיע בנוסח הדפוסים בסוף פרק ו.