משנה שבועות ז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ז · משנה ח | >>
ואלו נשבעים שלא בטענה, השותפין, והאריסין, והאפוטרופין, והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית, ובן הבית.
אמר לו מה אתה טוענני, רצוני שתשבע לי, חייב.
חלקו השותפין והאריסיןלד, אין יכול להשביעו.
נתגלגלה לה לו שבועה ממקום אחר, מגלגלין עליו את הכל.
והשביעית משמטת את השבועה.
משנה מנוקדת
וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְּטַעֲנָה:
- הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין,
- וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת,
- וּבֶן הַבַּיִת.
- אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי,
- רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי,
- חַיָּב.
- רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי,
- חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין,
- אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ;
- נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר,
- מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל.
- וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה:
נוסח הרמב"ם
אלו נשבעין שלא בטענה -
- השותפין, והאריסין, והאפיטרופין,
- והאשה הנושאה ונותנת בתוך הבית, ובן הבית.
- אמר לו: מה אתה טעונני, רצוני שתישבע לי - חייב.
- חלקו השותפין, והאריסין - אינו יכול להשביען.
- נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל.
- והשביעית - משמטת את השבועה.
פירוש הרמב"ם
אמרו שלא בטענה - רוצה לומר שלא בטענת בריא אלא בטענת שמא, כי הוא לא הונה אותו במה שהיה ביניהם. ובלבד שיפול לו הספק שהונה אותו בשתי כסף או יותר, אבל אם היה ספק האונאה פחות משתי כסף אינו חייב שבועה.
וכבר נתבאר בפרק חמישי מגיטין שאפוטרופוס שמינוהו בית דין הוא שחייב שבועה.
והוי יודע כי כמו שיתגלגל בשבועת התורה כמו כן יתגלגל בשבועת היסת.
אמר רחמנא "וזה דבר השמטה שמוט"(דברים טו, ב), אפילו דבר משמטת, ולפיכך משמטת השבועה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שלא בטענה - שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא, שטוענו שמא עכבת משלי. ומשום דכל הני מורו היתר לעצמם לפי שטרחו בנכסים, משום הכי רמו רבנן שבועה עלייהו:
והאפוטרופים - שנתעסקו בממון אדם להכניס ולהוציא ולישא וליתן. אבל באפוטרופוס של יתומים, אם מינהו ב"ד ישבע, ואם אבי יתומים מינהו לא ישבע:
והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית - שהושיבה בעלה חנונית או אפטרופא על נכסיו:
ובן הבית - אחד מן האחין שנתעסק בנכסים משמת אביהן:
חלקו - ולא השביעוהו בשעת החלוקה:
נתגלגלה לו שבועה - אצלם אחרי כן, מגלגלין גם את זו עליו. וכדרך שמגלגלין בשבועת התורה ובשבועה שהיא כעין של תורה, כך מגלגלין בשבועת היסת:
והשביעית משמטת את השבועה - לאו אהנך שבועות דשותפין קאי, דהא אין שביעית משמטת שותפות ולא שבועתה. אלא מלוה ושבועתה היא משמטת לו:
פירוש תוספות יום טוב
ואפוטרופסים. פי' הר"ב שנתעסקו וכו'. אבל אפוטרופסין של יתומים וכו' עיין במשנה ד' פרק ה' דגיטין:
חלקו השותפין והאריסין. וה"ה לשאר. שאם חלקו אינו יכול להשביען. הרי"ף:
נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר. נתחייב לו כו' הל"ל. וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' מהל' שותפין הלכה ז'. והטור סימן צ"ג. אלא דתנא נקט לשון נופל על לשון מגלגלין עליו וכו':
והשביעית משמטת את השבועה. כתב הר"ב לאו אהנך שבועות דשותפין קאי וכו' אלא מלוה וכו'. כדכתיב (דברים ט"ו) שמוט כל בעל משה ידו. רש"י. ובגמ' [ד' מ"ט] מנא הני מילי [דמשמט שבועה] דאמר קרא (שם) וזה דבר השמיטה ואפי' דבור משמטת. וכתב הר"ן ואיכא למידק שבועת מודה מקצת דמלוה פשיטא דכיון דממון אין כאן. שבועה אין כאן. ונ"ל דהכא כשתבע קודם שביעית. והודה במקצת וכפר במקצת. ואותו מקצת שכפר בו אין שביעית משמטתו. שכל ממון שכפר בו קודם שביעית אע"פ שעברה עליו אינו משמט. והכי איתא בפירוש בירושלמי במסכת שביעית מלוה נעשה כפרנית אינה משמטת. וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' שמיטה [הלכה ח']. ונמצא שאותו ממון שכפר בו לא נשמט בשביעית וסד"א כיון שתבעו קודם שביעית והודה במקצת וכפר במקצת ותביעת אותו מקצת במקומה עומדת שלא נשמטה בשביעית ישבע עליה לאחר שביעית. קמ"ל דשביעית משמטת שבועה כיון דהשמיטה אותו מקצת שהודה בו נמצא שאינו אלא כופר בכל. ואף השבועה שבאה מחמת אותו מקצת של הודאה נשמטה. שכיון שהממון נשמט. אף הדבור של שבועה שבא מכחו נשמט:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(לד) (על המשנה) השותפין כו'. והוא הדין לשאר, שאם חלקו אינו יכול להשביען. הרי"ף:
(לה) (על המשנה) נתגלגלה. נתחייב לו הוה ליה למתני, אלא דתנא לשון, נופל על לשון מגלגלין עליו כו':.! (לו)כדכתיב שמוט כל בעל משה ידו. רש"י. ובגמרא, מנא הני מילי, דאמר קרא וזה דבר השמיטה, ואפילו דיבור משמטת. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
שלא בטענה: משמע שאין אדם תובעו כלום ומש"ה פריך בגמ' אטו בשופטני עסיקינן ומשני הכי קאמר שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא שטוענו שמא עכבת משלי ומוקי לה בגמרא דוקא שטוען שמא עיכב משלו שתי כסף לבד פרוטה של הודאה לפי פירושו של רש"י. אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהלכות שלוחין ושותפים ס"ל דבשבועת השותפים לא בעינן הודאה וכן דעת רבו הר"ר יהוסף הלוי ז"ל. וכתוב בהר"ן ז"ל בפירקין ד' שכ"ח ע"ב דשבועת השותפים אע"פ שאינה אלא מדבריהם כעין שבועת השומרים של תורה תקנוה וכי היכי דלא מיפטר מדאורייתא משום מגו גרוע ה"נ לא מיפטר בשבועת השותפים ע"כ וכתבתי דבריו בארך לעיל ריש הפרק הזה:
חלקו השותפים וכו': פ"ק דקדושין דף כ"ח ברש"י ותוס' ז"ל:
נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל: בגמרא אמרינן לכל מגלגלין חוץ משכיר שאין מגלגלין. וכתוב בהגהות מרדכי דהה"נ לכל הנשבעין ונוטלין שאין מגלגלין אלא דקמא נקט ולר"י נראה דדוקא נקט ע"כ וכן בכל הפוסקים ז"ל אין מזכירין רק שכיר בלבד. וביד פ"ט דהלכות שמטה ויובל סי' ו' וברפ"ט דהלכות שלוחין ושותפים וסי' ז' ובפ"א דהלכות טוען ונטען סי' ב' ובטור ח"מ סי' ס"ז וסי' צ"ג. ואפשיטא בעיא בגמרא דמגלגלין אפי' על שבועה שנתחייב לו אחר זמן אע"פ שהוא שבועה דרבנן וכך פסק הרמב"ם ז"ל שם בהל' שותפים פ"ט. וכתוב שם בכסף משנה ומפירש בדברי רבינו דגלגול שבועה אפי' בשמא על שמא איתה וכדברי הרמ"ב נחמן והר"ן ז"ל בפ"ק דקדושין ע"כ. וכתב הרי"ף ז"ל חלקו השותפים והאריסין אינו יכול להשביען וה"ה לשאר שאם חלקו אינו יכול להשביען ואי אמר הנשבע כבר חלקתי ולא אשתייר ליה גבאי ולא מידי והוא אומר עדיין לא חלקנו ועדיין אית לי גביה כך וכך לא משבעינן ליה בגזרה על טענת שמא אלא משביעין ליה על טענת ברי שבועת היסת ונשבע על טענת שמא בגלגול שבועה ואי לאחר שחלקו אתא וקתבע ליה בטענת שמא בלחוד מחרמינן ליה חרם סתם על מאן דגזליה מידי מההוא שיתפותא או מההוא אפוטרופסותא ע"כ. ופי' הר"ן ז"ל לא משבעינן ליה בגזרה שאומרת המשנה. מחרמינן ליה חרם סתם הגאונים ז"ל תקנוהו ע"כ. וכתוב במרדכי ד' שמ"ב בשם רבינו ברוך אע"ג דתנן אלו נשבעין שלא בטענה ומפ' לה בגמרא שלא בטענת ברי אלא בטענת שמא השותפים והאריסין וכו' משום דמורו בה התרא הה"נ בכל דבר העשוי להסתפק כגון היה שמעון עמו בבית ומצא ראובן תיבתו פרוצה ושבורה וניטל מה שבתוכה וראובן חשד את שמעון איך יפטור מראובן בלא שבועת היסת אע"ג דכל הני נשבעין דמתני' מיירי במודה מקצת אבל שבועת היסת לא נתקנה כי אם בימי רב נחמן ולא בימי התנאים מ"מ הני דמתני' שבועת השותפים והאריסין דרבנן ואפילו אם מודה מקצת דהתורה לא חייבה לישבע עליו כי אם ע"י טענת ברי. ואע"ג דתנן ואלו נשבעין שלא בטענה ואמרינן בפ"ק דקדושין תנא תני אלו ואת אמרת תנא ושייר הא לא קשיא לי דהא תנן אלו הן הלוקין ואיכא טפי וכן אלי מגלחין במועד ואשכחן טפי וראיה לדבר וכו' וע"ש. ולכאורה נראה דהא דקתני מתני' א"ל מה אתה טוענני רצוני שתשבע לי שנראה שהיא משנה יתירא לפרש דברי התובע שמא מה הוא אפשר להיות דאחת לרבויי הא דקאמר רבינו ברוך ז"ל כך נלע"ד:
תפארת ישראל
יכין
ואלו נשבעים שלא בטענה: ר"ל שלא בטענת ברי, רק שטוענו שמא עיכב משלו. וטעמא דנשבעים, משום דכל אלו מורי היתירא בשביל שכר טרחם:
השותפין: כל שהיה תחת ידו מעות או סחורה של שותפות בלי משקל מדה או מניין [צ"ג]:
והאריסין: שקבל שדה מחבירו לזרעה, ושיחלקו בתבואתה הוא ובעל השדה:
והאפוטרופין: שמינוהו ב"ד לאפטרופוס בנכסי יתומים [כגיטין פ"ה מ"ד]. או במינה אדם לחבירו אפוטרופס בנכסיו, דלא עדיף מאריס:
והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית: אשה שהרשה בעלה שתתעסק במשא ומתן שלו. וסתם אשה נושאת ונותנת הוה [סי' ס"ב]:
ובן הבית: ר"ל א' מהאחין שמתעסק בשביל כל אחיו בנכסי ירושתן. וכל הנזכרים כאן א"צ שבועה רק בשיחשדום בטענת ב' כסף [שם]:
רצוני שתשבע לי חייב: פירושא דרישא הוא, ור"ל השותפין והאריסין וכו' שאמרו לכשנגדן מה אתה טוענני, ושכנגדן השיב רצוני שתשבע לי, חייב:
חלקו השותפין והאריסין: ונתגרש האשה, ונפרד הבן בית מהעסק, ולא נשאר לא' מהן שום דבר לחשוב עוד עם הנתבע, וגם בשותפין לא נשאר עוד שום דבר בחברותא שאינו קצוב במדה משקל ומניין. לאפוקי אפילו בנשאר דבר קצוב וידוע מניינו ומשקלו, דכמחולק דמי [שם]:
אין יכול להשביעו: על טענת ספק, מדשתקו אחר שחלקו והלכו להן מחלו זל"ז:
נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר: אחר שחלקו:
והשביעית משמטת את השבועה: לאו אשבועת השותפות קאי, דאין שביעית משמטת שותפות ושבועתה. רק אשבועת מודה במקצת קאי, דבנתחייב לו שבועה מדהודה במקצת קודם שביעית, ועבר שביעית, פטור מלשבע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת