משנה שבועות ז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל הנשבעין שבתורה - נשבעין ולא משלמין.

אלו נשבעין ונוטלין -

השכיר, והנגזל, והנחבל,

ושכנגדו חשוד על השבועה,

והחנווני על פנקסו.

השכיר, כיצד?

אמר לו: תן לי שכרי שיש לי בידך,

והוא אומר: נתתי,

והלה אומר: לא נטלתי - הרי זה נשבע ונוטל.

רבי יהודה אומר: עד שיהא שם מקצת הודיה,

יאמר לו: תן לי שכרי חמישים דינרין שיש לי בידך,

והוא אומר: שהתקבלת מהן דינר זהב.

(ב) הנגזל, כיצד?

היו מעידין אותו, שנכנס לתוך ביתו למשכנו שלא ברשות,

אמר לו: תן לי כלי שנטלת,

והוא אומר: לא נטלתי - הרי זה נשבע ונוטל.

רבי יהודה אומר: עד שיהא שם מקצת הודיה,

יאמר לו: שני כלי נטלת,

והוא אומר: לא נטלתי אלא אחד.

(ג) הנחבל, כיצד?

היו מעידין אותו, שנכנס לתחת ידו שלם, ויצא חבול,

אמר לו: חבלת בי,

והוא אומר: לא חבלתי - הרי זה נשבע ונוטל.

רבי יהודה אומר: עד שיהא שם מקצת הודיה,

יאמר לו: חבלת בי שתים,

והוא אומר: לא חבלתי אלא אחת.

(ד) ושכנגדו חשוד על השבועה, כיצד?

אחת שבועת העדות, ואחת שבועת הפיקדון,

ואפילו שבועת שוא.

היה אחד מהם -

משחק בקוביה, ומלווה בריבית,

ומפריח יונים, וסוחר שביעית -

שכנגדו - נשבע ונוטל.

היו שניהם חשודים -

חזרה שבועה למקומה - דברי רבי מאיר.

רבי יוסי אומר: יחלוקו.

(ה) החנווני על פנקסו, כיצד?

לא שיאמר לו: כתוב בפנקסי שאתה חייב לי מאתיים זוז,

אלא אמר לו: תן לבני סאתים חיטים, ולפועלי בסלע מעות,

והוא אומר: נתתי,

והן אומרין: לא נטלנו -

הוא נשבע ונוטל,

והן נשבעין ונוטלין.

אמר בן ננס: אלו ואלו - באים לידי שבועת שוא,

אלא, הוא נוטל שלא בשבועה,

והם נוטלים שלא בשבועה.

(ו) אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות - ונתן לו,

אמר לו: תן לי את הדינר,

אמר לו: נתתיו לך, ונתתו באמפלי - ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר -

ואמר לו: תן לי את הפירות,

אמר לו: נתתים לך, והולכתם לתוך ביתך - ישבע החנווני.

רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו לעליונה.

אמר לשולחני: תן לי בדינר מעות - ונתן לו,

אמר לו: תן לי את הדינר,

אמר לו: נתתיו לך, ונתתו באמפלי - ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר -

ואמר לו: תן לי את המעות,

ואמר לו: נתתים לך, והשלכתם לתוך כיסך - ישבע השולחני.

רבי יהודה אומר: אין דרך השולחני להיות נותן איסר - עד שנוטל את דינרו.

(ז) כשם שאמרו:

הפוגמת כתובתה - לא תפרע אלא בשבועה,

ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה,

מנכסים משועבדים, ומנכסי יתומין, והנפרעת שלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה,

כן היתומין - לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא,

ושלא אמר לנו אבא,

ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא - ששטר זה פרוע.

העיד רבי יוחנן בן ברוקה,

שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב - הרי זה נשבע ונוטל.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

אם יש עדים, שאמר האב בשעת מיתתו, שטר זה אינו פרוע - נוטל שלא בשבועה.

(ח) אלו נשבעין שלא בטענה -

השותפין, והאריסין, והאפיטרופין,

והאשה הנושאה ונותנת בתוך הבית, ובן הבית.

אמר לו: מה אתה טעונני, רצוני שתישבע לי - חייב.

חלקו השותפין, והאריסין - אינו יכול להשביען.

נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר - מגלגלין עליו את הכל.

והשביעית - משמטת את השבועה.

הדף הראשי של משנה שבועות ז

משנה שבועות, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב