משנה שבועות ח א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ח · משנה א | >>
ארבעה שומרין הן, שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
שומר חנם נשבע על הכל.
והשואל משלם את הכלא.
נושא שכר והשוכר נשבעין על השבורה ועל השבויה ועל המתה, ומשלמים את האבדה ואת הגניבה.
אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן:
- שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.
- שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל,
- וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל.
- נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּוֹכֵר
- נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה,
- וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה:
ארבעה שומרים הם -
- שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר.
- שומר חינם - נשבע על הכל,
- והשואל - משלם את הכל.
- נושא שכר, והשוכר -
- נשבעין - על השבר, ועל השבויה, ועל המתה,
- ומשלמין - את האבידה, ואת הגניבה.
דיני הארבעה שומרין שלשה, לפי שדין נושא שכר והשוכר אחד.
והדינין הנזכרים בהן הוא לשון התורה, ויוקש עליהם כי נושא שכר והשוכר נשבעין על האונס, ואינם חייבים לשלם כי שבורה ומתה אונס הוא.
והשואל חייב באונס, אלא אם מתה בשעת מלאכה, כמו שבארנו בפרק שמיני מן בבא מציעא.
ושבועת השומרין הוא שבועת התורה. ואף על פי שהשואל משלם את הכל, ישבע קודם לכן שבועת התורה שאותו הדבר נאבד, שיש לומר שמא עיניו נתן בה, ועל הדרך שבארנו בפרק ששי מזו המסכתא:
ארבעה שומרים הם - ודיניהן שלשה:
נושא שכר - שומר בשכר:
נשבע על הכל - שלא פשע:
משלם את הכל - כל הנך דתנינן במתניתין, שבויה ושבורה ומתה וגניבה ואבדה. אבל מתה מחמת מלאכה, אינו משלם, דלאו לאוקמה בכילתא שאלה. והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים ב:
ארבעה שומרין הן וכו'. כתב הר"ב והמשנה הזאת מפורשת בהשוכר את הפועלים. ועמ"ש שם. וז"ל רש"י והמשנה הזאת כבר שנויה בהשוכר את הפועלים כל כי האי גוונא. והאי דהדרה ותניה הכא משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו. תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו. לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי בכך שאם נשבע על דבר שהיה מחויב עליו אם הודה. ובשבועתו פטר עצמו מלשלם. נמצא שכופרו ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון *) [ומשלם קרן] וחומש ואשם. ואם נשבע על שקר. על חנם כגון שאם הודה לא היה משלם. אינו חייב קרבן שבועה. שלא כפרו ממון כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם וכו' עד פטור שאילו הודה לא היה משלם. נמצא שאין כאן כפירת ממון ופטור מקרבן שבועה. ע"כ. [*ומ"ש ואשם. לפום ריהטא כתב כן. ולא דק. דהיינו אשם והיינו קרבן. והנכון בעיני להגיה בדבריו. וכן צריך להיות וחייב קרבן שבועת הפקדון ומשלם קרן. וחומש. ואשם אלא שאף הר"ן כתב כל' רש"י ואעפ"כ נראה בעיני להגיה כן בין בפירש"י בין בדברי הר"ן]:
והשואל משלם את הכל. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו. כמ"ש בספ"ו עיי"ש:
(א) (על המשנה) משלם כו'. ויש עליו שבועה שאינו ברשותו:.! (ב)והאי דהדרה ותניה הכא, משום דבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן שבועה דידהו, תנא ברישא חיובי ופטורי דממון דידהו, לפי שקרבן השבועה בחיובי ופטורי תלוי. בכך כו'. כדמפרש ואזיל אמר לשומר חנם כו':.
ארבעה שומרים הם שומר חנם והשואל: אע"ג דשומר שכר כתיב בתר ש"ח הכא חשוב החמור יותר אחר הקל יותר תוס' ז"ל. וכן כתבו ג"כ ברפ"ק דב"מ ד' ה' וז"ל ש"ח פטור מכל חוץ מפשיעה ושואל חייב בכל חוץ ממתה מחמת מלאכה ונושא שכר והשוכר במקצת חייב ובמקצת פטור ולכך תנא להו כסדר זה ולא שנאם כסדר כתיבתם ע"כ:
והשואל משלם את הכל וכו': אלא שנשבע שאינה ברשותו שמא עיניו נתן בה:
נשבעין על השבורה וכו': כצ"ל. ויש לדקדק אמאי לא נקט ברישא מתה כלישנא דקרא דכתיב ומת או נשבר או נשבה וכדנקט בכוליה פירקין היכן שורי א"ל מת וכו':
יכין
נושא שכר: שומר בשכר. והא דלא קרי ליה שומר שכר דקמ"ל אפילו לא שמר לו בשכר, רק שנושא שכר בשמירתו זה, כגון שהפקיד בידו מעות מותרין [כפ"ג דב"מ מי"א] אפ"ה דינו כש"ש:
שומר חנם נשבע על הכל: שבועת השומרים [עי' הקדמת פ"ג דב"מ]:
והשואל משלם את הכל: ר"ל משלם בכל מקריות דלקמן, שבויה שבורה ומתה, גניבה ואבידה. חוץ ממתה מחמת מלאכה דפטור. ואפ"ה בכל גוונא צריך לשבע שאינה ברשותו:
ועל המתה: משום דכולן אונס הן:
ואת הגניבה: משנה זו שנוייה ומפורשת בב"מ [פ"ז מ"ח]. ולא תני לה הכא, רק מדבעי למתני חיובי ופטורי דקרבן אשם של כל א', לאשמעינן דאין שומר חייב אשם אשבועתו, רק היכא דאם היה אומר האמת כפי שקרה, היה חייב ממון, וע"י שבועת כפירתו היה רוצה לפטור עצמו מהממון ההוא. ולהכי אצטריך תנא להקדים למתני אימת חייב ממון:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת