מהרש"ל על הש"ס/שבועות/פרק ז

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף מד עמוד ב

תוס' בד"ה התקבלתי מהן כו' סוף הדיבור יותר פחות משליש פרוטה, נ"ב פי' כי המעה הוא ל"ב פרוטות ופונדיון שהוא חצי מעה הוא ט"ז פרוטות נמצא שמ"ח שלישיות של פרוטה הוא פונדיון מכוון וק"ל:

דף מה עמוד א

רש"י בד"ה כל שהפירות כו' ארישא פליג כדקתני כו' כצ"ל:

דף מה עמוד ב

גמ' איכא דאמרי מישהה הוה שהי ליה ושתיק וא"ד מישתא כו' כצ"ל, ונ"ב עיין לעיל בדף מ':
תוס' בד"ה כי מטי כו' ואין נותן לב כו' נ"ב וממילא נמי כשכפר קודם שפסקו עליו שבועה וק"ל:

דף מו עמוד א

גמ' אחמירו קא מחמיר, נ"ב פי' ואם רבנן דמקילים בשכיר מודו בקציצה משום דמדכיר דכירי כל שכן ר"י דמחמיר ודו"ק:
תוס' בד"ה בטוענו כלים כו' דר' חייא כרבנן דר"ג דפרטי טענו חטים כו' כצ"ל, ונ"ב פי' דפריך התם לר' חייא מכי הוא זה דחד אתא למודה מקצת וחד אתא דעל הודאת פיו אתה מחייבו ולא על העדאת עדים ומשני ר' חייא דחד אתא למודה מקצת ואידך אתא דוקא למודה ממין הטענה ולמעוטי טענו חטין והודה בשעורין וק"ל:

דף מו עמוד ב

תוס' בד"ה בטוענו כלים כו' ואיכא למיפרך מה להצד השוה כו', נ"ב פי' דר' חייא יליף מהודאת פיו ומעד א' דמהודאת פיו לחוד ליכא למילף משום דאיכא למיפרך מה לפיו שכן מחייבו אשם כו' ואעד א' איכא למיפרך נמי כו' עד דאתי במה הצד כו':
בד"ה בקונטרס גרסינן לא אמרן כו' כצ"ל:

דף מז עמוד ב

תוס' בד"ה מתוך כו' כדאשכחן דסבר ר' אבא בעלמא כו', נ"ב הג"ה ועוד י"ל דטעמא דרב נחמן בששניהם חשודים משום כיון דמחויב התובע נמי שבועה מדרבנן ואין יכול לישבע מפסיד החצי וזה התי' אין נראה דא"כ היתומים מן היתומים נמי יסבור רב נחמן ור' אבא כשמואל מתוך שאין יכולין בני המלוה לישבע יפסידו ובכולי שמעתין משמע דפליגי ואם בני הלוה נמי חשיבי דאין יכולים לישבע מ"מ לא יפסידו כי אם החצי ואמאי לר' אלעזר נשבעין ונוטלין הכל ומשמע דר"א הוי כר' אבא ורב נחמן ע"כ הג"ה:

דף מח עמוד א

גמ' לדבריו דר' אמי קאמר כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה נשבע בעל הבית כו' לא נטלן חנווני כו' כצ"ל, ונ"ב כל אלו דבורים שייכים למתני' עד ד"ה דמורו היתירא כו':

דף מח עמוד ב

רש"י בד"ה והאב אילו כו' בשבועה ומדקתני כו' כצ"ל:
בד"ה הא שאר כו' שאין הודאה אטו כו' כצ"ל:

סליק פרק כל הנשבעין