משנה שבועות ז ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ז · משנה ו | >>

[עריכה]

אמר לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו ^כג, אמר לו תן לי הדינר, אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי, ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר, אמר לו תן לי את הפירות, אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך^כה, ישבע חנוני.

רבי יהודה אומר, כל שהפירות בידו, ידו על העליונה.

אמר לשולחני ^כז תן לי בדינר מעות ונתן לו, אמר לו תן לי את הדינר, אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי, ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר, אמר לו תן לי את המעות, אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך, ישבע שולחני.

רבי יהודה אומר, אין דרך שולחני ליתן איסר עד שיטול דינרו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אָמַר לְחֶנְוָנִי: תֵּן לִי בְּדִינָר פֵּרוֹת,

וְנָתַן לוֹ.

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָּאַנְפְּלַי,

יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת,

אָמַר לוֹ:

נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתְךָ,

יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

כֹּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ,

יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי:

תֵּן לִי בְּדִינָר מָעוֹת,

וְנָתַן לוֹ;

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָּאַנְפְּלַי,

יִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.

נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר,

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הַמָּעוֹת,

אָמַר לוֹ: נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסְךָ,

יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִיסָר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות - ונתן לו,

אמר לו: תן לי את הדינר,

אמר לו: נתתיו לך, ונתתו באמפלי - ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר -

ואמר לו: תן לי את הפירות,

אמר לו: נתתים לך, והולכתם לתוך ביתך - ישבע החנווני.

רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו לעליונה.

אמר לשולחני: תן לי בדינר מעות - ונתן לו,

אמר לו: תן לי את הדינר,

אמר לו: נתתיו לך, ונתתו באמפלי - ישבע בעל הבית.

נתן לו את הדינר -

ואמר לו: תן לי את המעות,

ואמר לו: נתתים לך, והשלכתם לתוך כיסך - ישבע השולחני.

רבי יהודה אומר: אין דרך השולחני להיות נותן איסר - עד שנוטל את דינרו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אונפלי - שם כלי שנותנין בו הכספים והדינרים.

ואמרו ישבע בעל הבית, שהיא שבועת התורה כמו שבארנו, אמנם יתחייב זה כשהיו פירות צבורין ברשות הרבים וכל אחד משניהם טוען טענתו. אבל כשהפירות ביד בעל הבית אינו חייב אלא שבועת היסת, על העיקר הידוע המוציא מחבירו עליו הראיה.

ואמרו גם כן ישבע החנוני, שהיא שבועה בתורה, אמנם יתחייב זה כשהיו פירות גם כן צבורין ברשות הרבים ובעל הבית אומר בזה הדינר שנתתי לך לקחתים, והחנוני אומר לו זה הדינר דמי הפירות שנתתי לך, אבל אלה הפירות הצבורין לא מכרתים לך מעולם אלא אני הנחתים בכאן עד שאמכרם. ואם היו הפירות בחנות המוכר אינו חייב כלום אלא שבועת היסת, על העיקר המוציא מחברו עליו הראיה, ואם אין שם ראיה הוא פטור וישבע שבועת היסת. וזה שלא אמרנו באלה הפירות שהם ממון המוטל בספק, לפי שבתביעה הראשונה הודה לו שהוא מכר לו, ובתביעה השניה הודה המוכר הנה הודאתו במכר, והיות הפירות חוץ לחנות חייב בעל הבית שישבע ויקבל הפירות, והודאת הלוקח במקח וכפירת החנוני במכר חייב החנוני שישבע ויטול.

ורבי יהודה חולק על ההלכה השנייה, ואמר שעל שני העניינים בעל הבית נשבע, כיון שהפירות צבורין ואינן ביד החנוני והם לבעל הבית יותר קרובים, וזהו פירוש מאמרו כל שהפירות בידו.

והדין בשולחני גם כן על הדרך שבארנו בחנוני, והפירות באותן התנאין בעצמן. אבל חזר אותם לעניין שזכרו בתלמוד, והוא שיעלה על דעתנו שתנא קמא מודה לרבי יהודה בשולחני, כי אין דרכו להיות נותן איסר עד שנוטל את דינרו, ולפיכך ישבע בעל הבית בשני העניינים. ואילו משמיענו הדין בשולחני, היינו אומרים שרבי יהודה לא היה חולק אלא בשולחני שאינו נותן האיסרים עד שיקח הדינר, אבל מוכר הפירות לחריצתו על המכר הוא נותן הפירות קודם שיקח הדמים, ולפיכך מודה לחכמים שהחנוני נשבע, והשמיענו שהן חולקין בשני הדינים.

ואין הלכה כרבי יהודה בשני המאמרות:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ונתן לו - והפירות צבורין ומונחים ברה"ר ואין מוחזק בהן לא חנוני ולא בעל הבית:

ונתתו באנפלי - תיק העשוי למעות:

ישבע בעל הבית - שבועה כעין של תורה, ויטול. דכיון דחנוני מודה שמכר ^כד, והפירות הם חוץ לחנותו, בעה"ב נשבע ונוטל:

אמר לו נתתים לך - והולכתן לתוך ביתך. ואלו הפירות הצבורין ומונחים שלי הם שנתתי כאן למוכרן, והלה טוען אלו הם הפירות שמכרת לי בדינר. הואיל והלוקח מודה במקח ^כו והחנוני כופר שלא מכר את אלו, ישבע החנוני שבועה כעין של תורה ויטול:

רבי יהודה אומר וכו' - רבי יהודה אסיפא פליג, ואמר דבין בזו בין בזו בעל הבית נשבע ונוטל. דכיון שהפירות הם חוץ לחנות הוי כאילו הפירות הם ביד בעל הבית, וכל שהפירות בידו, ידו על העליונה והוא נשבע ונוטל:

אמר לשולחני וכו' - אשמעינן תנא פלוגתא דר' יהודה ורבנן בין במעות של שולחני בין בפירות של חנוני. דאי אשמעינן פלוגתייהו בחנוני, הוה אמינא בפירות אמרו רבנן דכי אמר לו נתתים לך והולכתן לתוך ביתך ישבע החנוני ויטול, לפי שהחנוני עשוי ליתן פירות קודם שיקח ^כח הדינר, אבל בשולחני שאינו עשוי ליתן האיסרין קודם שיקח הדינר, אימא מודו ליה לר' יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל. ואי איתמר בהא, בהא קאמר ר' יהודה דלעולם בעל הבית נשבע ונוטל, מפני שאין השולחני עשוי ליתן האיסרין עד שיקח הדינר, אבל בחנוני שהוא עשוי ליתן הפירות קודם שיקח המעות אימא מודה להו לרבנן, צריכא. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ונתן לו. פירוש שהגביהן לוקח והניח ברה"ר. המגיד פרק כ' מהל' מכירה [*אבל להר"ן דלקמן אין נראה שהגביהן הלוקח וכן נראה דעת הר"ב]:

ישבע בע"ה. פי' הר"ב כיון שהחנוני מודה שמכר. ואינו תובע ממנו אלא דמיהן. הר"ן:

אמר ליה נתתים לך והולכתן לתוך ביתך. פירוש חנוני טוען שמעשה שהיה כך היה שבא אליו בעל הבית ואין בידו דינר. ואמר לו תן לי בדינר פירות ועכשיו אביא לך את הדינר. ונתן לו את הפירות והוליכם לתוך ביתו ואח"כ חזר אליו ופרע לו את הדינר. ובעל הבית טוען לא כי אלא קודם שנתתי הדינר לא לקחתי פירות מעולם. ולא נתתי לך הדינר אלא בשביל אלו הפירות שהן ברה"ר. הר"ן:

ישבע חנוני. פירש הר"ב הואיל והלוקח מודה במקח. וז"ל הר"ן משום דטענתיה דחנוני מעליא בהו טפי. לפי שלדבריו אין לבעל הבית שום דררא בפירות הללו. ובעה"ב מודה לחנוני שהן שלו. אלא שנתן לו הדינר בשבילן:

אמר לשולחני וכו'. הכא נמי שהמעות צבורין ומונחין ברשות הרבים. ומ"ש הר"ב צריכותא דאי איתמר בהא. בהא קאמרי וכו' אבל בחנוני שהוא עשוי ליתן הפירות קודם שיקח המעות משום דפירי עבידי דמרקבי וכיון דמרקבי לא משהי להו גמ' [דף מ"ח]. והיינו טעמא דר"י לא אמר בחנוני בההוא לישנא דאמר בשולחני. לפי שדרך החנוני להקיף אלא דהכא מודה החנוני שלא מכר בהקפה. הר"ן והתוס' [דף מ"ח ד"ה ר' יהודה] וכתבו עוד התוס' דבסיפא לא מצי ר' יהודה למימר כל שהאיסר בידו וכו' לפי שלפעמים בעל הבית נותן איסר בפרוטות. והתם לא שייך למימר כל שהאיסר וכו' לפיכך תנא לישנא דליכא למטעי:

מעות. פרוטות של נחושת. רש"י. ולאו דוקא פרוטות. דהא רבי יהודה איסר קאמר. אלא כל מטבע של נחשת קאמר. ועיין בפירוש הר"ב משנהו' פ"ב דמעשר שני:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כג) (על המשנה) ונתן לו. פירוש שהגביהן לוקח והניחן ברה"ר. המגיד. אבל להר"נ דלקמן אין נראה שהגביהן הלוקח. וכ"נ דעת הר"ב:.! (כד)ואינו תובע ממנו אלא דמיהן. הר"נ:

(כה) (על המשנה) א"ל כו'. פירוש חנוני טוען שמעשה שהיה כך היה, שבא אליו בעה"ב ואין בידו דינר וא"ל תן לי בדינר פירות ועכשיו אביא לך את הדינר ונתן לו את הפירות והוליכם, לתוך ביתו ואח"כ חזר אליו ופרע לו את הדינר, ובעה"ב טוען לא כי, אלא קודם שנתתי הדינר לא לקחתי פירות מעולם, ולא נתתי לך הדינר אלא בשביל אלו הפירות שהן ברה"ר. הר"נ:.! (כו)וז"ל הר"ן, משום דטענתיה דחנוני מעליא בהו טפי, לפי שלדבריו אין לבעה"ב שום דררא בפירות הללו. ובעה"ב מודה לחנוני שהן שלו אלא שנתן לו הדינר בשבילן. הר"ן:

(כז) (על המשנה) לשולחני. ה"נ שהמעות צבורין ומונחין ברשות הרבים:.! (כח)משום דפירי עבידי דמרקבי, לא משהי להו. גמרא. והיינו טעמא דר"י לא אמר בחנוני בההוא לישנא דאמר בשולחני, לפי שדרך החנוני להקיף אלא דהכא מודה החנוני שלא מכר בהקפה. הר"נ ותוספ'. ובסיפא לא אמר כל שהאיסר כו', משום דלפעמים בעל הבית נותן איסר בפרוטות, ולא שייך למימר כל שהאיסר כו'. תוספ':

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אמר לחנוני וכו':    ביד פרק עשרים דהלכות מכירה סי' ח' ט' ובטור ח"מ סי' צ"א. בפי' רעז"ל צריך להקדים לשון המתחיל ונתן לו ללשון המתחיל ונתתו באונפלי:

ישבע בעל הבית:    פי' רעז"ל שבועה כעין של תורה ע"כ. וכן נראה פירוש הרמב"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' שבועת היסת והקשו תוס' ז"ל תימא דשבועת היסת לא נתקנה אלא בימי רב נחמן ואמאי נשבע וי"ל דמיירי כגון שלא נתן לו עתה כלום ואומר כבר נתתיו לך קודם שנתת לי הפירות מקודם. [הגה"ה לע"ד צ"ע ושמא ס"ל לתוס' ז"ל דכשאמר לו מקודם נתתי לך הדינר הוי עתה נשבע ונוטל הפירות ומאי דקאמרי בתר הכי ועוד מפרשה ר"ת דמיירי ברישא וכו' ר"ל דכולה מתני' מפרשה מטעם נשבע ונוטל בגוונא אחרינא עיין עוד במה שכתבתי בסמוך]. ועוד מפרשה ר"ת ז"ל דמיירי ברישא שמדד החנוני פירות לכליו של בע"ה ועודם ברשות חנוני ובסיפא נתן בע"ה דינר בחנות ועדיין לא נטלו חנוני והוי חדוש שנוטלין בשבועה וכולה מתני' מיירי בנשבעין ונוטלין עד ואלו נשבעין שלא בטענה וטעמא דנשבעין ונוטלין הואיל ויצאו קצת מחזקת שכנגדם וטעמא דר' יהודה דאין חנוני מודד פירות אא"כ קבל הדינר ולוקח בע"ה בלא שבועה וכן בנתן לו דינר בסיפא א"ר יהודה שצריך ליתן לו הפירות דדרכו ליקח דינר ולמדוד פירות דמיירי בחנוני שאין מקיף עכ"ל ז"ל. וז"ל הר"ן ז"ל בריש פירקין כתב רש"י ז"ל בשלהי פירקין כשנשנית משנה זו עדיין לא תקנו שבועת היסת כי בימי רב נחמן תקנוה על כל ואעפ"כ סובר הרב ז"ל דשבועת משנה זו נמי שבועת היסת הוא אלא שלא תקנוה אלא באלו הנשבעין ונוטלין ולבסוף בימי רב נחמן תקנוה אף במנה יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום וכולן בטכסיס אחד הן ובלא נקיטת חפץ זהו דעתו ז"ל כאן אבל במסכת גיטין פ' השולח הסכים לדברי הגאונים ז"ל דשבועת המשנה בנקיטת חפץ היא ולישנא דמתני' נמי דייק דשבועת הנוטלין כעין כל הנשבעין שבתורה היא ע"כ. ומתוך מה שכתבנו מוכח דגרסי' נתן לו את הדינר שהיא ריש בבא דסיפא דרישא וכדתנן גבי שלחני בסיפא דסיפא וכן הוא בירושלמי והכי מוכח נמי מבית יוסף שם ח"מ סוף סי' צ"א:

ר' יהודה אומר וכו':    ר' יהודה אסיפא פליג וכו' לשון רעז"ל. אמר המלקט כן נראה שהוא פי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל אמנם רש"י ז"ל פירש ארישא פליג דקתני ישבע בעל הבית שנתן לו את הדינר ואתא ר' יהודה למימר אין צריך שבועה שאין דרך חנוני המוכר שלא בהקפה ליתן את הפירות עד שיקבל את הדינר ע"כ. וכתבו תוס' ז"ל הא דלא קאמר ר' יהודה הכא אין דרך חנוני לתת פירות עד שיטול דינר כדאמר גבי שלחני משום דדרך הרבה חנונים להקיף אלא דהכא מיירי באותו שאין דרכו להקיף ולקמן נמי לא שייך למימר כל שהאיסר בידו ידו על העליונה לפי שפעמי' בע"ה נותן איסור בפרוטות והתם לא שייך למימר כל שהאיסו' וכו' לכך תנא לישנא דליכא למטעי ע"כ. והר"ן ז"ל כתב בארך הפירוש שקבל הר"ר זרחיה הלוי ז"ל מאביו ואביו מרבו רב גדול מובהק בפי' משנה זו וגם ביאר פי' הרי"ף ז"ל והא לך כל לשונו הנוגע למשנתנו. אמר לחנוני תן לי בדינר זה פירות וכו' לפי מה שכתב כאן הרי"ף ז"ל ובסוף המסכת בלשון ערבי כולה מתני' מיתוקמא בשהפירות מונחין בר"ה וכדתניא בברייתא בסמוך א"ר יהודה אימתי בזמן שהפירות צבורין ומונחין בר"ה ושניהם עוררין עליהם אבל הפשילן בקופתו לאחוריו המע"ה וכן נמי אידך מתני' דאמר לשלחני תן לי בדינר מעות מיתוקמא נמי בשהמעות מונח בר"ה והאי ישבע בע"ה דקתני היינו שהוא נשבע ונוטל הפירות או המעות המונחים בר"ה דכוליה פירקין בנשבעין ונוטלין איירי והיינו טעמא דשדיוה רבנן לשבועה אבעל הבית ולא אמרו חנוני נשבע ונוטל משום דטענתיה דבע"ה מעלייא טפי מטענתיה דחנוני משום דחנוני גופיה מודה שמכר לו הפירות ואינו תובע ממנו אלא דמיהם ומש"ה בע"ה נשבע ונוטל ולא חנוני וכוליה פירקין בהכי רהיט דמאן דטענתיה מעלייא טפי נשבע ונוטל והיינו טעמא דנגזל משום דטענתיה מעלייא טפי כיון דאידך הטמין והיינו טעמא דנחבל כיון שנכנס לתוך ביתו שלם ויצא חבול שבכל מקום אנו לוקחין הטענה היפה ומניחין הטענה הגרועה. ובתר הכי אמר נתן לו את הדינר א"ל תן לי את הפירות א"ל נתתים לך והולכתן לתוך ביתך פי' חנוני טוען שמעשה שהיה כך היה שבא אליו בע"ה ואין בידו דינר וא"ל תן לי בדינר פירות ועכשיו אביא לך את הדינר ונתן לו את הפירות והוליכם לתוך ביתו ואח"כ חזר אליו ופרע לו את הדינר ובע"ה טוען לא כי אלא קודם שנתתי הדינר לא לקתתי פירות מעולם ולא נתתי לך הדינר אלא בשביל אלו הפירות שהן מונחים בר"ה וקאמר ת"ק דישבע חנוני שלא נתן בעל הבית הדינר אלא בשביל הפירות שלקח כבר והוליכם לתוך ביתו ונוטל החנוני אלו הפירות שהם בר"ה משום דטענתיה דחנוני מעלייא בהו טפי לפי שלדבריו אין לבעל הבית שום דררא בפירות הללו ובע"ה מודה לחנוני שהן שלו אלא שנתן לו הדינר בשבילם ומשום דטענתיה דחנוני מעלייא טפי אמרו שיהא נשבע ונוטל ופליג ר' יהידה בסיפא ואמר דכי היכא דברישא נשבע בע"ה ונוטל ה"נ בסיפא לפי שאין דרך חנוני להניח פירותיו בר"ה עד שימכרו וכיון שמצינו אותם בר"ה ודאי בע"ה זה קנה אותם ומש"ה נשבע ונוטל והאי דקאמר כל שהפירות בידו אע"פ שאין בידו ממש אפ"ה כיון שאין דרך להניחם בר"ה אלא לאחר מכירה בידו מיקרי ודמיא טענתיה דר' יהודה בהך מתני' לטענתיה דאידך מתני' דקאמר אין דרך שלחני להיות נותן איסר עד שנוטל דינרו והא דלא קאמר בההוא לישנא לפי שאין דרך השלחני לעולם לתת מעות בהקפה ודרך חנוני לפעמים להקיף ומש"ה א"ר יהודה דכיון דהכא חנוני גופיה מודה שלא מכר בהקפה יד בע"ה על העליונה ובין ברישא ובין בסיפא נשבע ונוטל ודקתני בברייתא אבל הפשילם בקופה לאחוריו המע"ה בין שהוא ברשות מוכר או ברשות לוקח והיינו לומר שאין כאן שבועת המשנה כלל ומיהו שבועת היסת יש כאן לבתר דאתקנה רב נחמן ונמצא לפירוש זה ששבועה זו השנויה כאן מן הנשבעין ונוטלין היא. אבל הראב"ד ז"ל כתב דודאי שבועה זו כעין הנשבעין ולא משלמין נגעו בה תדע דהא לא קחשיב לה בריש פירקין בהדי הנך דנשבעין ונוטלין ולי לא קשיא לפי פי' הרי"ף ז"ל משום דל"ד הך נשבע ונוטל לאידך דפירקין דהנהו נשבעין ונוטלין מרשות חברם ואלו אינם נוטלין אלא מר"ה ומש"ה לא ערבינהו בהדייהו אבל הוא ז"ל. [הגה"ה אם דאולי לעיל הוא הראב"ד ז"ל ולא הרז"ה כאן ודאי צריך להיות אבל הרז"ה ז"ל וכו' ותמצא כל ענין לשון זה בהרז"ה ז"ל בצד המרדכי בדף של"ו] כתב כלשון הזה דמתניתין דהכא כעין נשבעין ולא משלמין דאע"ג דקיימא לן מנה לי בידך אין לך בידי כלום פטור הכא תקינו רבנן דלא מיפטר נתבע אלא בשבועה שהרי רגלים לדבר דאבי חנוותא מילי ואבי פתורא חושבנא ור' יהודה מודה להו לרבנן בתרי באבי דסיפא דאיכא בהן תקנת שבועה בחנוני ובשלחני ופליג עלייהו בתרי באבי דרישא דס"ד דליכא גבי בע"ה תקנת שבועה כלל לפי שהשלחנים והחנונים תגרים הם ובקיאים באומנותם ונזהרים שלא יבאו לידו הפסד. ור' יהודה לטעמיה דאמר אין אונאה לתגר מפני שהוא בקי וכך היא הצעה של משנה אמר לו לחנוני תן לי בדינר פירות ונתן לו כלומר מדדן לתוך קופתו והפשילן זה לאחוריו א"ל תן לי את הדינר א"ל נתתיו לך ונתתו באינפלי שלך ישבע בעל הבית שהוא הנתבע ולא משלם הואיל ולא הספיק בע"ה להוליכם לביתו ועודן בחנות היו טענותיהן עבוד רבנן תקנתא דלישתבע בע"ה. נתן לו את הדינר וא"ל תן לי את הפירות וכו' ר' יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו על העליונה כלומר אין כאן תקנת שבועה אלא בזמן שהם עוררין על הפירות שהן מונחין ע"ג קרקע ועומדין להמכר כיון שהם עומדים למכירה הרי הן בחזקת כל אדם אלא מפני שהם קרובין לרשות חנוני יותר מרשות כל אדם ישבע התנוני ויפטר אבל בזמן שהם עוררין על הדמים והפירות ביד בע"ה אין כאן תקנת שבועה כלל אלא בע"ה נפטר שלא בשבועה שאלמלא שהקדים את הדמים לא היה זה מודדם לתוך קופתו ולפי שיש פעמים שהחנוני מוכר בהקפה לא פירש כמו שפירש בשלחני לומר אין דרך חנוני להיות נותן את פירותיו עד שנוטל דמיהם כי רוב חנונים מקיפים אבל כשמוכר שלא בהקפה טעמו וטעם השלחני אחד הוא לפיכך כלל ואמר כל שהפירות בידו ידו על העליונה וללמדך שאם לא היו הפירות צבורים לפני החנוני אף כשעוררין על הפירות אין החנוני נשבע ובהא אפילו רבנן מודו והטעם שוה לשניהם בין לחנוני ובין לשלחני אע"פ שהוציא ר' יהודה דברו בהם בשתי לשונות טעם אחד הוא ובא זה ולימד על זה כל אחד מהם על חברו ומכאן אתה למד פי' הברייתא האמורה על זאת המשנה תניא א"ר יהודה אימתי כלומר אימתי אני מודה שיש תקנת שבועה בזמן שהפירות הן צבורים ומונחין בקרקע ושניהם עוררין עליהם בזו ישבע החנוני אבל הפשילן בקופתו לאחוריו ועוררין על הדמים בזו אני חולק על דברי חכמים שאיני רואה כאן תקנת שבועה אלא המע"ה ואין כאן שבועה כלל ודוגמת אימתי זה שבא לפרש מה שהוא מודה לדברי חכמים ומה שהוא חולק עליהם תמצא בפרק זה דתניא שכיר כל זמן שלא עבר זמנו וכו' א"ר יהודה אימתי בזמן שא"ל תן לי שכרי ומכאן תשובה למי שאמר בכל מקום שא"ר יהודה אימתי לפרש דברי חכמים בא בלא מחלוקת. וראיתי פי' הרי"ף ז"ל ופי' חכמי צרפת ז"ל בהלכה זו ולא ישרו בעיני והפירוש שכתבתי קבלתי מאבא מורי ואבא מורי מרבו רב גדול מובהק בדורו זכר שניהם לברכה ולחיי העולם הבא עכ"ל ז"ל. ופסק רב אלפס ז"ל דהלכה כאימתי דר' יהודה אבל בתוס' משמע דהאי אימתי לחלוק כיון דהוא ברייתא. בפי' רעז"ל צריך להיות לפי שהחנוני עשוי ליתן פירות משום דמרקבו קודם שיקח וכו':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

ונתן לו:    והגביהן הלוקח וחזר והניחן ב"ה:

אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי:    בכיס המעות שבצוארך. ור"ל שעי"ז שכחת [ולא נקט שטוען שבמזיד כופר. דנ"ל דקמ"ל דאע"ג דמסתבר כדבריו, אפ"ה בסיפא מהימן חנווני בשבועה, דלא דמי לשכיר, דהתם בעה"ב טריד]:

ישבע בעל הבית:    בנקיטת חפץ. והטעם, מדאינן לא ברשות הלוקח ולא ברשות המוכר. ורק מדמודה חנווני שכבר מכר זה הצבור, עומד טפי ברשות לוקח, להכי תקנו שישבע לוקח:

אמר לו תן לי את הפירות:    שמונחין בר"ה:

והולכתן לתוך ביתך:    ובדינר זה שלמתם. ואלו הצבורין כאן לא מכרתים לך עדיין:

ישבע חנוני:    דמדאינו מודה שכבר מכר לו אלו הצבורין כאן, עדיין ברשות מוכר הן עומדין:

ידו על העליונה:    לרמב"ם ר"י אסיפא קאי, דגם בסיפא ס"ל דישבע בעה"ב מדאין צבורין ברשות חנווני. ולרש"י ורא"ש ר"י ארישא קאי, דברישא א"צ בעה"ב שבועה כלל, מדכבר קנה הצבורין בהגבהה, לפיכך ס"ל לר"י דדינו ככופר הכל דפטור בדינא דמשנה:

אמר לשולחני תן לי בדינר מעות:    ר"ל מטבעות קטנות:

רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר:    ר"ל אין דרכו לצבור בר"ה המעות שנותן, עד וכו':

עד שיטול דינרו:    לכן מסתבר טפי שכבר נתן הלה הדינר. ולהכי גם בסיפא ישבע הבעה"ב [ולרש"י גם הכא ארישא קאי וכלעיל]. והא דלא קאמר בחנווני בהאי לישנא דקאמר בשולחני, אין דרך וכו'. ה"ט דדרך חנווני להקיף, רק דזה מודה שלא מכר בהקפה. והא דלא נקט בשולחני כמו דנקט בחנווני, כל שהאיסר בידו ידו על העליונה. ה"ט משום דלפעמים מחליף בעה"ב איסר שלו בפרוטות של שולחני. לפיכך תנא לישנא דליכא למטעי בה. מיהו אצטריך פלוגתייהו בפירות ובמעות, דבפירות קמ"ל אף דדרך חנווני למהר ליתנן לבעה"ב, ומסתבר שנתנן קודם שלקח הדינר, אפ"ה ס"ל לר"י דבעה"ב נשבע. ובסיפא קמ"ל דאף שאין דרך השולחני ליתן המעות עד שיקבל הדינר, אפ"ה ס"ל לרבנן דשולחני נשבע. וקיי"ל בכולהו כת"ק [צ"א]. מיהו כל זה במודים שכבר נתן הדינר, אבל במכחישין זא"ז בנתינת הדינר, דזה אומר נתתי לך הדינר וזה מכחיש, כ"ע מודים דהו"ל כופר הכל ופטור:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי

ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | רמב"ן | הרשב"א | הריטב"א | המאירי
אחרונים על הפרק: מהרש"ל | מהרש"א | רש"ש