משנה שבועות ג ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ג · משנה ה | >>
אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים, ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהם ממש.
כיצד, אמר, שבועה שאתן ח לאיש פלוני ושלא אתן, שנתתי ושלא נתתי, שאישן ושלא אישן, שישנתי ושלא ישנתי, שאזרוק צרור לים ושלא אזרוק, שזרקתי ושלא זרקתי.
רבי ישמעאל אומר, אינו חייב אלא על העתיד לבוא, שנאמר (ויקרא ה, ד) להרע או להיטיב.
אמר לו רבי עקיבא, אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה, דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין.
אמר לו, מרבוי הכתוב.
אמר לו, אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך.
אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ,
- וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים;
- וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ,
- וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ.
- כֵּיצַד?
- אָמַר: שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי,
- וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן,
- שֶׁנָּתַתִּי, וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי,
- שֶׁאִישַׁן, וְשֶׁלֹּא אִישַׁן,
- שֶׁיָּשַׁנְתִּי, וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי,
- שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם, וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק,
- שֶׁזָּרַקְתִּי, וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי.
- רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
- אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבוֹא,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה, ד): "לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב".
- אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- אִם כֵּן, אֵין לִי אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה;
- דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן?
- אָמַר לוֹ:
- מֵרִבּוּי הַכָּתוּב.
- אָמַר לוֹ:
- אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ,
- רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ:
- אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ,
אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים,
- ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש.
- כיצד?
- אמר: שבועה שאתן לאיש פלוני, ושלא אתן,
- שנתתי, ושלא נתתי,
- שאישן, ושלא אישן,
- שישנתי, ושלא ישנתי,
- שאזרוק צרור לים, ושלא אזרוק,
- שזרקתי, ושלא זרקתי,
- רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא לעתיד לבוא,
- שנאמר: "להרע או להיטיב" (ויקרא ה ד).
- אמר לו רבי עקיבה: אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה,
- דברים שאין בהן הרעה והטבה, מנין?
- אמר לו: מריבוי הכתוב.
- אמר לו: אם ריבוי הכתוב לכך - ריבוי הכתוב לכך.
- רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא לעתיד לבוא,
ריבוי הכתוב - הוא אמרו "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים"(ויקרא ה, ד) וגו', ואמר אחר כן "להרע או להיטיב"(ויקרא ה, ד) מיעוט, לכל אשר יבטא האדם בשבועה ריבוי אחר.
רבי עקיבא אומר, ריבה ומיעט וריבה. ורבי ישמעאל אומר בזה, כלל ופרט וכלל. ויהיה היוצא ממחלקותם כפי מה שראוי מן העיקרים הנעשים והדרשות הלמידות, ברבוי ומיעוט או בכלל ופרט, מה שאתה רואה.
ועניין שעתיד לבא - כשישבע על הדברים הבאים, שיעשה אותם או שלא יעשה אותם.
והלכה כרבי עקיבא:
ואחד דברים של אחרים - כדמפרש שאתן לפלוני:
שאין בהן ממש - תרי גווני משמע, כגון שינה, ומשמע שאין בהם הנאה כגון שאזרוק צרור לים:
מריבוי הכתוב - לכל אשר יבטא האדם. ופלוגתא דר' עקיבא ור' ישמעאל, דר"ע דריש בכל התורה רבויי ומעוטי, ורבי ישמעאל דריש כללי ופרטי. ר"ע דריש או נפש כי תשבע ריבה, להרע או להיטיב מיעט, לכל אשר יבטא חזר וריבה ריבה. ומיעט וריבה, ריבה הכל. מאי ריבה, ריבה כל מילי לשעבר כלהבא. ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. ור' ישמעאל דריש, או נפש כי תשבע כלל, להרע או להטיב פרט, לכל אשר יבטא חזר וכלל. כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט, מה הפרט מפורש להבא, אף כל להבא. והלכה כר"ע ט:
שאתן לפלוני. גמ' מאי אתן. אילימא צדקה לעני. מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתון תתן כלומר ותנן לקמן נשבע לקיים המצוה. ולא קיים פטור. אלא מתנה לעשיר:
ושלא אישן. עיין בפי' הר"ב רפ"ב דנדרים:
אמר לו ר"ע א"כ וכו'. פי' הר"ב דר"ע דריש בכל התורה רבויי ומיעוטי וכו'. והלכה כר"ע ואפ"ה רגילות לפרש בכלל ופרט וכלל. כדלקמן פ"ו משנה ה'. וכבר הארכתי בזה בס"ד במשנה ט' פ"ד דב"מ ע"ש. ועיין בתוס' דפ"ק דף ד' ע"ב ועיין משנה ח' פ"ח דבכורות. [*גם עמ"ש בפרק ו' דסנהדרין משנה ד' בד"ה וחכ"א וכו']:
(ח) (על המשנה) שאתן. מאי אתן. אילימא צדקה לעני, מושבע ועומד מהר סיני הוא, שנאמר נתון תתן, ותנן לקמן נשבע לקיים את המצוה ולא קיים, פטור. אלא מתנה לעשיר. גמרא:.! (ט)ואפ"ה רגילות לפרש בכלל ופרט וכלל. ועתוי"ט:
אחד דברים וכו': ביד רפ"א דהלכות שבועות ובטור יו"ד סי' רל"ו:
ואחד דברים של אחרים: בגמרא בפירקין דף כ"ז מפיק הטבת אחרים מקרא דכתיב או להטיב. פי' רש"י ז"ל מלת או קרא יתירה לדרשא:
שבועה שאתן לאיש פלוני: מתנה לעשיר דאי לעני מושבע ועומד מהר סיני הוא שנאמר נתן תתן לו והוי נשבע לקיים את המצוה כשאמר שבועה שאתן או לבטל את המצוה כשאמר שבועה שלא אתן. בפי' רעז"ל שאין בהן ממש וכו'. אמר המלקט תרי גווני משמע משמע שאין בהן משמוש כגון שינה וכו' כך מצאתי מוגה לשון רש"י ז"ל ע"י הרב בצלאל אשכנזי ז"ל:
שאישן ושלא אישן: בשלא אמר שלשה ימים אלא סתם דאי בשאמר שבועה שלא אישן ג' ימים הא קיימא לן מלקין אותו משום שבועת שוא וישן לאלתר:
ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבוא: לענין קרבן דוקא פליגי אבל לענין מלקות מודה ר' ישמעאל ועיין לקמן סי' ז'. בפי' רעז"ל דר' עקיבא דריש בכל התורה כולה רבויי ומיעוטי וכו'. ומפני שר' עקיבא שמש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט דריש גם הוא כמותו ור' ישמעאל שימש את ר' נחוניה בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט וכלל. בפי' רעז"ל ומאי מיעט מיעט דבר מצוה. אמר המלקט פי' רש"י ז"ל וה"ה למשנה את הידוע לאדם וכתבו תוס' ז"ל המ"ל מיעט דבר דליתוה בלאו והן ולשמואל מילתא דליתיה בלהבא וצריך לומר דשקולים הם דלמאן דדריש ריבה ומיעט וריבה לית לן למעוטי אלא חדא מילתא ע"כ. ובסוף מתני' אכתוב מילתיה דשמואל. עוד בסוף פי' רעז"ל אף כל להבא. אמר המלקט ואהני כללא לאתויי אפילו דברים שאין בהן הרעה והטבה להבא ואהני פרטא למעוטי אפי' דברים שיש בהן הרעה והטובה לשעבר. ובגמ' פריך איפוך אנא ומתרץ ר' יצחק דומיא דלהרע או להטיב שאיסורו משום לא יחל דהיינו להבא שאפשר לו לקיים שבועתו יצא זה שאין איסורו משום לא יחל אלא משום לא תשקרו ור' יצחק בר אבין תירץ אמר קרא או נפש כי תשבע וגו' מי שהשבועה קודמת למעשה יצא אכלתי ולא אכלתי שמעשה קודם לשבועה:
ר' ישמעאל אומר וכו': רפ"ק דמכלתין וגרסי' בגמרא אתמר שבועה שזרק פלוני צרור לים או שלא זרק רב אמר חייב דהא איתיה בלאו והן ושמואל אמר פטור דהא ליתיה בלהבא שיזרוק פלוני צרור לים או שלא יזרוק שהרי אין פלוני ברשותו לזרוק או שלא לזרוק ואין זו שבועת בטוי אלא שבועת שוא ופרכי' לימא בפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא קמיפלגי דרב דמחייב בלשעבר ס"ל כר"ע ושמואל דפטר ס"ל כר' ישמעאל דאינו חייב אלא על העתיד לבוא דהא דקאמר טעמא משום דהא ליתיה בלהבא לאו דברי שמואל הם אלא התלמוד הוא שמפרש כן ומשנינן דרב ודאי תנאי היא דלא מחייב ליה רב אליבא דר' ישמעאל דהשתא ומה מילתא דשייך בה להבא כגון שאוכל או שאזרוק לא מחייב ר' ישמעאל לשעבר כגון שאכלתי או שזרקתי מילתא דליתא בלהבא כגון שיזרוק פלוני או שיאכל פלוני צריכא למימר הא ודאי פשיטא דלא מחייב בה לשעבר במכ"ש כי פליגי אליבא דר' עקיבא רב כר' עקיבא ושמואל אמר לך אנא דאמרי אפילו כר' עקיבא דע"כ לא מיחייב ר' עקיבא התם בלשעבר אלא במילתא דשייך בה להבא אבל מילתא דלא שייך בה להבא כגון הכא אפילו בלשעבר דשייך פטר. והדר פרכינן לימא בפלוגתא דר' יהודה ב"ב ורבנן דבמתני' דבסמוך קמיפלגי דרב ס"ל כריב"ב דכשם דלא בעי ריב"ב לאו והן ה"נ לא בעי להבא ולשעבר ושמואל דבעי להבא ולשעבר כרבנן דכשם דבעו לאו והן ה"נ בעו להבא ולשעבר ומשנינן דשמואל ודאי תנאי היא דלא ס"ד דשמואל למפטריה אליבא דריב"ב דהשתא ומה לאו והן המפורשים בקרא דלהרע או להטיב דהיינו אוכל ולא אוכל לא בעי ריב"ב להבא ולשעבר דלא מפרשי לא כ"ש דלא בעי כי פליגי אליבא דרבנן שמואל כרבנן ורב אמר לך אנא דאמרי אפילו כרבנן דע"כ ל"פ רבנן ופטרי אלא אם לא יש לאו והן משום דלאו והן כתיבי בהדיא בקרא אבל להבא ולשעבר דמרבוייא דלכל אשר יבטא הוא דאתו מחייבי בלשעבר כגון שזרק פלוני אע"ג דליתיה בלהבא כגון שיזרוק פלוני או שלא יזרוק. והדר פריך רב המנונא לשמואל מדתנן בסוף פירקין לא אכלתי היום לא הנחתי תפילין היום משביעך אני ואמר אמן חייב בשלמא לא אכלתי איתיה בלא אוכל אלא לא הנחתי מי איתיה בלא אניח בשבועת בטוי והא נשבע לבטל את המצוה הוא אלא ש"מ דלא בעינן דאיתיה בלהבא ומשנינן הוא מותיב לה והוא מפרק לה לצדדין קתני לא אכלתי לקרבן לא הנחתי למלקות. וכתבו תוס' ז"ל וה"מ לאוקומה כריב"ב דלא בעי לאו והן אלא ניחא לי' לאוקומה כר"ע ע"כ. והדר פריך רבא מדתנן בסמוך סי' ח' איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם ואמר על העמוד של אבן שהוא במקום פלוני שהוא של זהב ואמר עולא והוא שניכר לשלשה בני אדם טעמא דניכר הא לא ניכר עובר משום שבועת בטוי ואמאי הא אינו ביהא של זהב הוא מותיב לה והוא מפרק לה ניכר עובר משום שבועת שוא לא ניכר עובר משום שבועת שקר. וראיתי שהגיה הר"ר יהוסף ז"ל אם רבוי הכתוב לכך אף רבוי הכתוב לכך:
יכין
אחד דברים של עצמו: כאוכל ולא אוכל:
ואחד דברים של אחרים: כדמפרש ואזיל, שאתן לפלוני וכו':
ואחד דברים שאין בהם ממש: כדמפרש ואזיל שאישן וכו':
ושלא אתן: היינו דברים של אחרים אבל יש בהן ממש. ולאו בצדקה לעני מיירי, דהרי מושבע ועומד בתורה. רק מיירי במתנה לעשיר:
ושלא אישן: היינו דבר שאין בו ממש והן של עצמו. ולא אמרינן דכוונתו שלא יישן לעולם, ולא חייל כלל, מדהו"ל שבועת שוא, רק תלינן לחומרא דנתכוון שלא יישן כל זמן שאפשר להתקיים בלי שינה:
ושלא אזרוק: היינו נמי שבועת אין בו ממש, דזריקת צרור מילי דכדי הוא. מיהו כל זה בחדא לריעותא וחדא לטיבותא כאתן לפלוני, או שאישן. אבל בב' לריעותא כגון שזרק פלוני או שישן פלוני, שהוא של אחרים וגם אין בו ממש, פליגי בגמרא וקייל"ן דנמי חייב:
להרע או להטיב: דפליג אמתניתין דריש מכילתן דתני ב' שהן ד':
אמר לו מרבוי הכתוב: מדכתיב נפש כי תשבע וגו', כלל. להרע או להיטיב. פרט. לכל אשר יבטא, כלל. הו"ל יחד כלל ופרט וכלל, דמרבה כל דבר שהוא להבא כעין הפרט:
ריבה הכתוב לכך: דס"ל דבכל התורה דרשינן כל כלל ופרט וכלל, בדרך ריבוי מיעוט וריבוי, דמרבה הכל, אף מה דלא דמי לפרט [ועי' רש"י סוכה ד"נ ע"ב החילוק שבין כלל ופרט וכלל לריבוי מיעוט וריבוי]. ולהכי מרבינן הכא שבועה דלעבר. ואהני מיעט, למעט רק היותר פחות שאפשר, והיינו בנשבע לבטל המצוה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת