משנה שבועות ג רמבם

נוסח הרמב"םעריכה

(א) שבועות - שתים, שהן ארבע.

שבועה שאוכל, ושלא אוכל,
שאכלתי, ושלא אכלתי.
שבועה שלא אוכל -
ואכל כל שהוא - חייב,
דברי רבי עקיבה.
אמרו לו לרבי עקיבה: איכן מצינו באוכל כל שהוא, שהוא חייב - שזה חייב?
אמר להן: איכן מצינו במדבר, ומביא קרבן - שזה מדבר ומביא קרבן.


שבועה שלא אוכל -

ואכל ושתה - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אוכל, ושלא אשתה -
ואכל ושתה - חייב שתים.


(ב) שבועה שלא אוכל -

ואכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אוכל פת חיטים, ופת שעורים, ופת כוסמין -
ואכל - חייב על כל אחת ואחת.


(ג) שבועה שלא אשתה -

ושתה משקין הרבה - אינו חייב אלא אחת.
שבועה שלא אשתה יין, ושמן, ודבש -
ושתה - חייב על כל אחד ואחד.


(ד) שבועה שלא אוכל -

ואכל אוכלין שאינן ראויים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראויים לשתיה - פטור.
שבועה שלא אוכל -
ואכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - חייב.
ורבי שמעון - פוטר.
אמר: קונם אשתי נהנית לי, אם אכלתי היום -
והוא שאכל נבילות וטריפות, שקצים ורמשים - הרי אשתו אסורה.


(ה) אחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים,

ואחד דברים שיש בהן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש.
כיצד?
אמר: שבועה שאתן לאיש פלוני, ושלא אתן,
שנתתי, ושלא נתתי,
שאישן, ושלא אישן,
שישנתי, ושלא ישנתי,
שאזרוק צרור לים, ושלא אזרוק,
שזרקתי, ושלא זרקתי,
רבי ישמעאל אומר: אינו חייב אלא לעתיד לבוא,
שנאמר: "להרע או להיטיב" (ויקרא ה ד).
אמר לו רבי עקיבה: אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה,
דברים שאין בהן הרעה והטבה, מנין?
אמר לו: מריבוי הכתוב.
אמר לו: אם ריבוי הכתוב לכך - ריבוי הכתוב לכך.


(ו) נשבע לבטל את המצוה -

ולא ביטל - פטור.
לקיים את המצוה -
ולא קיים - פטור.
שהיה בדין שיהא חייב - דברי רבי יהודה בן בתירה.
אמר רבי יהודה בן בתירה:
מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני - הרי הוא חייב עליה,
מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני - אינו דין שיהא חייב עליה?
אמרו לו: לא,
אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהין,
תאמר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהין,
שאם נשבע לבטל, ולא ביטל - פטור.


(ז) שבועה שלא אוכל כיכר זו,

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה -
ואכלה - אינו חייב אלא אחת.
זו היא שבועת ביטוי -
שחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.
שבועת שוא -
חייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.


(ח) איזו היא שבועת שוא?

נשבע לשנות את הידוע לאדם -
אמר על העמוד של אבן - שהוא של זהב,
ועל האיש שהוא אשה, ועל האשה שהיא איש.
נשבע על דבר שאי אפשר לו -
אמר: אם לא ראיתי גמל פורח באוויר,
אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.
אמר לעדים בואו והעידוני,
שבועה - שלא נעידך.
נשבע לבטל את המצוה -
שלא לעשות סוכה, ושלא ליטול את הלולב,
ושלא להניח תפילין.
זו היא שבועת שוא -
שחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.


(ט) שבועה שאוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה -

הראשונה - שבועת ביטוי,
והשניה - שבועת שוא.
אכלה - עבר על שבועת שוא.
לא אכלה - עבר על שבועת ביטוי.


(י) שבועת ביטוי נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,
בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.
וחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - קרבן עולה ויורד.


(יא) שבועת שוא נוהגת -

באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשרים ובפסולים,
בפני בית דין, ושלא בפני בית דין - מפי עצמו.
וחייבין על זדונה - מכות,
ועל שגגתה - פטור.
אחת זו ואחת זו -
המושבע מפי אחרים - חייב.
לא אכלתי היום, לא הנחתי תפילין היום -
משביעך אני, ואמר אמן - חייב.


הדף הראשי של משנה שבועות ג