משנה קידושין ג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה ז | >>
קידשתי את בתי ואיני יודע למי קידשתיה, ובא אחד ואמר אני קידשתיה, נאמן.
זה אמר אני קידשתיה וזה אמר אני קידשתיה, שניהם נותנים גט.
ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס.
קִדַּשְׁתִּי אֶת בִּתִּי,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
- וּבָא אֶחָד וְאָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
- נֶאֱמָן.
- זֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
- וְזֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
- שְׁנֵיהֶם נוֹתְנִים גֵּט;
- וְאִם רָצוּ,
- אֶחָד נוֹתֵן גֵּט וְאֶחָד כּוֹנֵס:
- וְזֶה אָמַר: אֲנִי קִדַּשְׁתִּיהָ,
קידשתי את בתי - ואיני יודע למי קידשתיה,
- בא אחד ואמר: אני קידשתיה - נאמן.
- זה אומר: אני קידשתיה,
- וזה אומר: אני קידשתיה,
- שניהם נותנין גט,
- ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.
אמר נאמן - שמותר לו לישאנה:
אני קדשתיה נאמן - לכנסה כב. דלא חציף למימר קמיה דאב שקבל הקדושין, אני הוא, אם לא היה אמת, דמרתת דלמא מכחיש ליה:
אני קדשתיה נאמן. כתב הר"ב לכנסה. וכתב הר"ן ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים [כדילפינן בספ"ו דסוטה וכמ"ש בריש דמכילתין] ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך [כדתנן בריש פ"י דיבמות] היינו טעמא משום דאיהי דייקא למנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה. והכא ליתיה להאי טעמא. התם הוא להוציא מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשת לו נאמן. ועיין לקמן:
(כב) (על הברטנורא) ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך היינו טעמא משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה, והכא ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו, נאמן. הר"נ. והגאון פני יהושע בסוגיא, שדא נרגא בדברי הר"נ. ובספרי פתחי נדה פותח מ"א מ"ב הארכתי בענין. ומקום הניחו לי להתגדר בעזה"י:
קדשתי את בתי: וכו' נאמן אף לכונסה כרב אסי דתניא כותיה וכתב הר"ן ז"ל ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים ועד אחד דמהימן לומר מת בעליך ה"ט משום דאיהי דייקא ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה והכא ליתיה להאי טעמא התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן ע"כ. ודלא כרב דאמר נאמן ליתן גט משום דאין אדם חוטא ולא לו פי' חוטא להתיר אשת איש חנם אם לא היה אמת שהוא קדשה ואינו נאמן לכנוס. דאימא יצרו תקפו. וביד פ"ט דהלכות אישות סי' י' י"א י"ב י"ג. ובטור א"ה סוף סימן ל"ז:
זה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה שניהם נותנים גט: להתירה לשוק:
ואם רצו אחד נותן נט ואחד כונס: כתב הר"ן ז"ל ומיהו משמע שהשני שבא לכנוס אחר גירושי ראשון שצריך קדושין אחרים שהרי הראשון הכניסה בספק לחבירו זה ע"כ:
יכין
נאמן: ואז מותרת לכל אדם [ואילה"ק כיון דא' ודאי חציף לשקר בפני האב דלמא גם האחר כן, ולמה מותרת לכל, אחרי שיגרשוה. י"ל מדשניהן מגרשין אין אדם חוטא ולא לו [ב"ש ל"ז] מיהו כשבא ב' אחר שכנסה ראשון, אינו נאמן לאסרה. וי"א אפילו רק משהתירוה להנשא סגי:
שניהם נותנים גט: אף שהאחר מכחישו, אבל איפכא לא, דשמא המגרש קדשה, והרי כשנבעלה קודם גירושין אסורה לבעל ולבועל:
ואם רצו אחד נותן גט ואחד כונס: קטנה דקאמר בסיפא גם אהך בבא קאי. וה"ה נערה, ולא אתי לאפוקי רק בוגרת או שאמר וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת