משנה קידושין ג רמבם

נוסח הרמב"ם

עריכה

(א) האומר לחברו: צא וקדש לי אישה פלונית,

הלך - וקידשה לעצמו,
מקודשת לשני.
וכן האומר לאשה: הרי את מקודשת לי - לאחר שלשים יום,
ובא אחר וקידשה - בתוך שלשים יום,
מקודשת לשני,
בת כוהן לישראל - תאכל בתרומה.
מעכשיו - ולאחר שלשים יום,
ובא אחר וקידשה - בתוך שלשים יום,
מקודשת ואינה מקודשת,
בת כוהן לישראל - לא תאכל בתרומה.


(ב) האומר לאשה: הרי את מקודשת לי

על מנת שאתן ליך - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויתן.
על מנת שאתן ליך - מכאן ועד שלשים יום,
נתן לה בתוך שלשים יום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שיש לי - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויש לו.
על מנת שיש לי - במקום פלוני,
יש לו באותו מקום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שאראך - מאתיים זוז,
הרי זו מקודשת - ויראנה,
הראה על השולחן - אינה מקודשת.


(ג) על מנת שיש לי - בית כור עפר,

הרי זו מקודשת - ויש לו.
על מנת שיש לי - במקום פלוני,
אם יש לו באותו המקום - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שאראך - בית כור עפר,
הרי זו מקודשת - ויראנה,
הראה בבקעה - אינה מקודשת.


(ד) רבי מאיר אומר:

כל תנאי, שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד - אינו תנאי,
שנאמר: "ויאמר משה אליהם, אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם" וגו' "ואם לא יעברו חלוצים איתכם" (במדבר לב כט-ל) וגו'.
רבי חנניה בן גמליאל אומר:
צורך היה הדבר לאומרו,
שאלמלא כן, יש במשמע - שאף בארץ לא הונחלו.


(ה) המקדש את האשה, ואמר: סבור הייתי שהיא

כוהנת - והרי היא לויה,
לויה - והרי היא כוהנת,
עניה - והרי היא עשירה,
עשירה - והרי היא עניה,
הרי זו מקודשת - מפני שלא הטעתו.
האומר לאשה: הרי את מקודשת לי
לאחר שאתגייר, לאחר שתתגיירי,
לאחר שאשתחרר, לאחר שתשתחררי,
לאחר שימות בעליך, לאחר שיחלוץ ליך יבמיך,
אינה מקודשת.
וכן האומר לחברו:
אם ילדה אשתך נקבה - הרי היא מקודשת לי,
לא אמר כלום.


(ו) האומר לאשה: הרי את מקודשת לי

על מנת שאדבר עליך לשלטון, ואעשה עימך כפועל,
דיבר עליה לשלטון, ועשה עימה כפועל - הרי זו מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
על מנת שירצה אבא,
רצה האב - מקודשת,
ואם לאו - אינה מקודשת.
מת האב - הרי זו מקודשת.
מת הבן - מלמדין את האב לומר "איני רוצה".


(ז) קידשתי את בתי - ואיני יודע למי קידשתיה,

בא אחד ואמר: אני קידשתיה - נאמן.
זה אומר: אני קידשתיה,
וזה אומר: אני קידשתיה,
שניהם נותנין גט,
ואם רצו - אחד נותן גט, ואחד כונס.


(ח) קידשתי את בתי קטנה,

קידשתיה, וגירשתיה כשהיא קטנה,
והרי היא קטנה - נאמן.
קידשתיה, וגירשתיה כשהיא קטנה,
והרי היא גדולה - אינו נאמן.
נשבית, ופדיתיה,
בין שהיא קטנה, בין שהיא גדולה - אינו נאמן.
מי שאמר בשעת מיתתו,
יש לי בנים - נאמן.
יש לי אחים - אינו נאמן.
המקדש את בתו סתם,
אין הבוגרת בכלל.


(ט) מי שיש לו שתי כיתי בנות משתי נשים,

ואמר: קידשתי את בתי גדולה,
ואיני יודע, אם גדולה שבגדולות - או גדולה שבקטנות,
או קטנה שבגדולות - שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות,
כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הקטנה שבקטנות.
רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
קידשתי את בתי קטנה,
ואיני יודע אם קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות,
או גדולה שבקטנות - שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות,
כולן אסורות, דברי רבי מאיר, חוץ מן הגדולה שבגדולות.
רבי יוסי אומר: כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות.


(י) האומר לאשה: קידשתיך,

והיא אומרת: לא קידשתני,
הוא אסור בקרובותיה - והיא מותרת בקרוביו.
קידשתני,
והוא אומר: לא קידשתיך,
הוא מותר בקרובותיה - והיא אסורה בקרוביו.


[יא] *הערה 1: קידשתיך,

והיא אומרת: לא קידשת - אלא בתי,
אסור בקרובות גדולה - וגדולה מותרת בקרוביו,
ומותר בקרובות קטנה - וקטנה מותרת בקרוביו.


(יא) [יב] קידשתי את בתך,

והיא אומרת: לא קידשת - אלא אותי,
אסור בקרובות קטנה - וקטנה מותרת בקרוביו,
ומותר בקרובות גדולה - וגדולה אסורה בקרוביו.


(יב) [יג] כל מקום שיש קידושין - ואין עבירה,

הוולד הולך - אחר הזכר.
ואיזו זו?
זו כוהנת, לויה, וישראלית - שנישאו לכוהן, וללוי, ולישראל.
וכל מקום שיש קידושין - ויש עבירה,
הוולד הולך - אחר הפגום שבשניהם.
ואיזו זו?
זו אלמנה - לכוהן גדול,
גרושה, וחלוצה - לכוהן הדיוט,
ממזרת, ונתינה - לישראל,
בת ישראל - לממזר, ולנתין.
וכל מי שאין לה עליו קידושין - אבל יש לה קידושין על אחרים,
הוולד - ממזר.
ואיזה זה?
זה הבא - על אחת מכל העריות האמורות בתורה.
וכל מי שאין לה, לא עליו ולא על אחרים - קידושין,
הוולד - כמוה.
ואיזה זה?
זה ולד שפחה, ונוכרית.


(יג) [יד] רבי טרפון אומר:

יכולין הם ממזרים ליטהר.
כיצד?
ממזר שנשא שפחה - הוולד עבד,
שחררו - נמצא הבן בן חורין.
רבי אליעזר אומר:
הרי זה עבד וממזר.

הערות

עריכה
  • הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

הדף הראשי של משנה קידושין ג