משנה קידושין ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת קידושין · פרק ג · משנה ד | >>
רבי מאיר אומר, כל תנאי יג שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן, אינו תנאי, שנאמר (במדבר לב) ויאמר משה אלהם אם יעברו בני גד ובני ראובן, וכתיב, ואם לא יעברו חלוצים.
רבי חנינא בן גמליאל אומר, צריך היה הדבר לאמרו, שאלמלא טו כן, יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנַאי בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן, אֵינוֹ תְּנַאי,
- שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לב כט): "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֲלֵהֶם אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן",
- וּכְתִיב: "וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים".
- רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- צָרִיךְ הָיָה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ;
- שֶׁאִלְמָלֵא כֵן, יֵשׁ בְּמַשְׁמַע שֶׁאֲפִלּוּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֹא יִנְחֲלוּ:
רבי מאיר אומר:
- כל תנאי, שאינו כתנאי בני ראובן ובני גד - אינו תנאי,
- שנאמר: "ויאמר משה אליהם, אם יעברו בני גד ובני ראובן איתכם" וגו' "ואם לא יעברו חלוצים איתכם" (במדבר לב כט-ל) וגו'.
- רבי חנניה בן גמליאל אומר:
- צורך היה הדבר לאומרו,
- שאלמלא כן, יש במשמע - שאף בארץ לא הונחלו.
וזה הנקרא "תנאי כפול", והוא מחוייב. אבל אם אמר על מנת כמו באלו הבבות הנקדמות, אמר רבי מאיר שצריך גם כן תנאי כפול.
ואין הלכה כרבי מאיר:
כל תנאי - שאינו כפול וכו' אינו תנאי. ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים:
אם יעברו ואם לא יעברו - ואי לא כפל הדברים היתה מתנתו קיימת והיו נוחלים את ארץ הגלעד אע"פ שלא היו עוברים. ואע"ג דאמר אם יעברו אתכם, לית לן מכלל הן אתה שומע לאו. ושמעינן מיניה נמי, דבעינן תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי הוה אמר הכי, לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה. וש"מ נמי דבעינן הן קודם ללאו יד, דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:
ר' חנינא כו' - אתנאי כפול פליג, דאין צריך לכפול, דמכלל הן נשמע לאו. וזה שכפלו משה, צורך היה הדבר. ולענין פסק הלכה, אם אמר ע"מ, אין צריך תנאי כפול ולא הן קודם ללאו ולא תנאי קודם למעשה, אלא התנאי קיים. ואם לא אמר ע"מ, צריך כל הני דאמרינן. ואם לאו, התנאי בטל והמעשה קיים. ולא שנא בתנאי שבדיני ממונות, ולא שנא בתנאי שבגיטין וקדושין הכל שוה לדבר זה:
רמ"א כל תנאי כו'. לשון רש"י כגון הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול כו'. וכ"כ הרמב"ם. דר"מ חולק על אלו הבבות הקודמות שאומר ע"מ ומצריך ג"כ תנאי כפול. אבל אין הלכה כמותו בעל מנת כו':
תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן. כתב הר"ב ושמעינן נמי מינה דבעינן תנאי קודם למעשה. עיין מה שאכתוב בזה בספ"ז דב"מ. ומ"ש עוד וש"מ דבעינן הן קודם ללאו ונ"ל דמאי דבעינן הן קודם ללאו היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם מתפיס. ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. כ"כ הר"ן פ"ז דגטין אהא דאתקין שמואל בגיטא כו'. ועיין מ"ש במשנה ג' פ"ק דנדרים. וכל הני דשמעינן בתנאי בני גד ובני ראובן ליכא בהו הכרח מן המקרא אלא הכפילא. אבל אינך איכא למימר דעובדא הכי הוה. וכבר כ"כ הר"ן דלא נהירא לומר דלא פליג ר' חנינא אלא בכופל כמ"ש רש"י. [וכ"כ הר"ב] אלא בכולהו פליג ולא חש לאפלוגי אלא בתנאי כפול משום דשארה לא צריכי טעמא דמעשה שהיה כך היה. אבל בכפל ודאי צריך טעם למה הוצרך לכפול התנאי. ע"כ:
שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו. פי' התוס' לא מיבעיא בארץ גלעד לא ינחלו דכיון שהיה להם יפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם. א"כ דין הוא שהורע כחם אם לא יעברו אלא אפי' בארץ כנען שלא יפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפ"ה הורע כחם אם לא יעברו. אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען. ובגמרא שפיר קאמר ליה ר"ח בן גמליאל לר"מ אמר לך ר"מ אי ס"ד לאו לתנאי כפול הוא דאתא. לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם. בארץ כנען ל"ל. ש"מ לתנאי כפול הוא דאתא. ור"ח בן גמליאל אמר אי לא כתב רחמנא בארץ כנען ה"א ונאחזו בתוככם בארץ גלעד אבל בארץ כנען כלל לא וכתבו התוס' דפשטיה דקרא הכי אם יעברו חלוצים בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה בשכר טובה זו שיעשו עם אחיהם תנתן להם ארץ הגלעד. ואם לא יתאמצו יותר מאחיהם ונאחזו ואי לא כתב בארץ כנען ה"א שאם לא יעברו חלוצים בראש המלחמה ולא יסייעו בכבוש הארץ אלא כשאר שבטים כלל וכלל לא יטלו מארץ כנען. קמ"ל דאעפ"כ יטלו וקשה דהיכי תיסק אדעתין שלא יטלו כלל בארץ כנען כיון שסייעו בכיבוש כמו האחרים. וי"ל דסד"א כיון שהוקצה ארץ כנען לשאר שבטים שהרי מאותה שעה ששאלו בני גד ובני ראובן ארץ גלעד נעשו כמי שסלקו עצמן מלחלוק בארץ כנען. ונימא שאם לא יקיימו תנאם לא יהיה להם חלק בה. קמ"ל בארץ כנען לומר שיטלו חלקם כשאר שבטים כאן וכאן. וא"ת לכתוב קרא בארץ כנען בלבד. ולא נכתוב ונאחזו בתוככם. וממילא ידענו כיון שנוטלים חלקם בארץ שהוקצה לשאר שבטים כ"ש שיטלו חלקם בארץ גלעד שלא הוקצה לשאר שבטים. וי"ל דאדרבא ה"א בארץ כנען שלא נתייפה כחם דין הוא שיטלו. אבל בארץ גלעד שנתייפה כחם בה יקנסו ממנה ולא יקחו בה כלל לכך נכתבו שניהם. ע"כ. ור"מ כל בתוככם כל היכא דאית לכו משמע. ועל כרחך לא כתב בארץ כנען אלא למעוטי ארץ גלעד שלא יטלוהו כולה ע"פ מתנתו שנאמר ונתתם להם וללמדנו מכלל הן לא הוה שמעינן לאו. ותו בגמ' מייתי קראי דמוכחי כר"מ ואיכא דמוכחי כר' חנינא ומפרש להו אליבא דתרווייהו. ואין להאריך בזה:
(יג) (על המשנה) כל תנאי כו'. כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא פירש לכפול (אם לא כו') רש"י. וכ"כ הר"מ דר"מ חולק על אלו חבבות הקודמות שאומר ע"מ ומצריך ג"כ תנאי כפול. אבל אין הלכה כמותו בע"מ כו':
(יד) (על הברטנורא) היינו שלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דברים אדם מתפיס. ונמצא מעשה קיים ותנאי בטל. הר"נ. ועתוי"ט:
(טו) (על המשנה) שאלמלא כו'. לא מבעיא בארץ גלעד לא יינחלו דכיון שהיה לחב יפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם א"כ דין הוא שהורע כוחם אם לא יעברו אלא אפילו בארץ כנען שלא יפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפ"ה הורע כחם אם לא יעברו. אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען. ועתוי"ט משמעות בגמרא:
ר' מאיר אומר: וכו'. בפ"ק דנדרים דף י"א:
כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי: שנאמר ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן אתכם וגו' ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם בארץ כנען וגו' כתב הר"ן ז"ל כל תנאי וכו' לאו תנאי כפול בלחוד בעי ר"מ דה"ה דבעי כל שאר דקדוקי התנאים והן חמשה דברים תנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ותנאי קודם למעשה ושיהא אפשר לקיים המעשה ע"י שליח דכולהו איתנהו בתנאי בגי גד ובני ראובן ע"כ. וכתב הרמב"ם ז"ל דר"מ חולק על כל הבבות הקודמות אפי' אם אמר על מנת וכן ג"כ בפי' רש"י ז"ל כגון ה"ז [גיטך] ע"מ שתתני לי ק"ק זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה הוי גט ע"כ. וביד ר"פ ששי דהלכות אישות. ובטור א"ה סי' ל"ח וסי' קמ"ג:
רבי חנינא בן גמליאל אומר: וכו'. אתנאי כפול בלחוד פליג כן פירש רש"י ז"ל וכתבו עליו תוס' והר"ן ז"ל דלא נהירא דכיון דאשכחן בעלמא דפליגי רבנן עליה דר' מאיר באחריני ה"ה דפליג עלייהו ר' חנינא בן גמליאל אלא דלא חש לאפלוגי אלא בתנאי כפול משום דשארא לא צריכי טעמ' דמעשה שהיה כך היה אבל בכפל ודאי צריך טעם למה הוצרך לכפול התנאי ע"כ. ועיין במ"ש בשם הר"ן ז"ל בפ' התקבל סי' ח':
צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו: [פי' התוס' דה"פ שאפי' וכו' לא מיבעיא] וכו' פי' דקשה אדרבא אפכא ה"ל למיתני שאפילו בארץ הגלעד שכבר טרחו בכבושה לא ינחלו וכ"ש בארץ כנען שלא טרחו ולא עברו עם אחיהם [להכי כתבו התוס' דה"פ] ורש"י ז"ל פי' בגמ' דה"פ ל"מ בארץ הגלעד שחביבה להם ובחרו בה שלא יטלו אלא אפי' בארץ כנען שאינה חביבה להם לא יטלו. וכתבו התוס' אי לא כתיב ארץ כנען ה"א בתוככם בארץ גלעד פי' בקונטרס דאם לא יעברו יטלו חלקם כפי המגיעם בארץ גלעד שנאחזו בה כבר והם סייעו לכובשה אבל בארץ כנען כלל כלל לא שהרי לא סייעו לכובשה קמ"ל דאעפ"כ יטלו וקשה וכי איזו סברה היא שישבו בבתיהם וירשו עם אחיהם שיצאו למלחמה לכך נראה לר"י לפ' דפשטיה דקרא הכי אם יעברו חלוצים בראשי הצבא להיות ראשונים במלחמה בשכר טובה זו שיעשו עם אחיהם תנתן להם ארץ הגלעד [כו' ועי' בתוי"ט] ובגמ' איכא כמה קראי דמוכחי כר"מ וחד קרא איכא דמוכח כר' חנינא בן גמליאל והתם מתרץ להו אליבא דתרויהו:
יכין
רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו בתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ד: שהיה שם תנאי כפול, אם יעברו ואם לא יעברו. דלא אמרי' מכלל הן נשמע לאו. וגם היה הן קודם ללאו, אם יעברו ונתתם, ואם לא יעברו לא תתנו. וגם היה תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו:
וכתיב ואם לא יעברו חלוצים: ר"ל צריך היה לכפול תנאו:
רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו: כשלא יעברו, מטעם קנסא. להכי קמ"ל קרא דאם לא יעברו ונאחזו בתוככם, ר"ל תשאירו להם חלקם, שיכבישוה הן בעצמן [כך נ"ל]. ורחב"ג וגם אשאר דיני תנאי פליג, מכח כ"ש, דבהו איכא למימר מעשה שהיה כך היה. מיהו אנן קיי"ל בדיני תנאי
- (א) שצריך תנאי כפול,
- (ב) שיהיה הן קודם ללאו. רק בשכיב מרע צריך לאו הן לאו [כגיטין ע"ה ב'], רק שלא יסוים עם הן.
- (ג) צריך שיהיה נמי תנאי קודם למעשה, דהיינו באמירה שיאמר אם יהיה כך הרי את מקודשת, ואם בהיפך אין את מקודשת, וגם בפועל צריך שיקדים התנאי למעשה, דהיינו שתחלה יתנה ואח"כ יתן הגט או הקדושין.
- (ד) ויהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואפילו אי אפשר לקיימו רק באיסור, כגון ע"מ שתאכל בשר חזיר, אינו כמתנה על מה שכתוב בתורה, דהרי אפשר שלא תאכל ולא תתגרש.
- (ה) וצריך שיהיה המעשה דבר שאפשר לקיימו ע"י שליח. מיהו בקדשה בתנאי בביאה, מהני תנאה, אף דאי אפשר לקיים המעשה ע"י שליח, עכ"פ מדאפשר קדושי כסף ע"י שליח, וכ"כ שטר אפשר ע"י שליח, הוקשו הוויות אהדדי [ככתובות ע"ד א'].
- (ו) וי"א דבעינן עוד שלא יהיו התנאי ומעשה בדבר א', כגון הולך אתרוג זה לצאת בו, ע"מ שתחזרהו לי וי"א דדוקא בסותר התנאי למעשה, כגון הר"ז גיטך על מנת שתחזירהו לי, דאימת מתגרשת לכשתחזיר, ואז אין הגט בידה. ויש לחוש בכל גוונא לחומרא.
- (ז) וי"א דאפילו לא פי' כל דיני תנאי, רק אמר סתם, הנני מתנה כתנאי ב"ג וב"ר, צריך לקיים התנאי, רק לא יקדים הלאו.
- (ח) וי"א דבאמר "מעכשיו", או על מנת שדינו כמעכשיו, אז א"צ שום דיני תנאי, רק שיהא אפשר לקיימו.
- (ט) וי"א דהא דבאם אין כל דיני תנאי הנ"ל המעשה קיים אף שלא קיים התנאי, היינו לחומרא, דבקדשה בתנאי כזה, מקודשת מספק, ובגרשה בתנאי כזה וקדשה אח"כ אחר, אסורה להמגרש ולהמקדש [כ"ז מבואר מא"ה ל"ח וב"ש שם]:
יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו: מדלא פירש בשעת קידושין. הא אם גלה דעתו אז שעל דעת כן מקדשה, הרי הטעתו ואינה מקודשת. ואף שלא כפל תנאו, א"צ תנאי כפול רק בהתנה, ולא בגלה דעתו שרק על דעת כן עושה, והוי כאומר הריני מקדשך בכוס יין זה ונמצא דבש, דאינה מקודשת אף שלא כפל תנאו [ובזה יתיישב שייכות משנה זו לדלעיל דדמי לה]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת