רבינו שמשון על פרה א

משנה אעריכה

עגלה ערופה בת שנתה פרה אדומה בת ב' שנים - דלשון פרה משמע דקשישא טפי מעגלה דעגלה משמע ילדה ומצינן למימר דבת ב' למעוטי נמי טפי כמו בת שנתה דאתא למעוטי טפי ואף על גב דכל שכן דבת שלש פרה היא דילמא פסל ר' אליעזר שמא תשחיר אבל לא יתיישב הא דמכשיר רבי אליעזר בפרק שני פרה מעוברת דהיכן משכחת לה הא בת שתים לא קא ילדה כדאיתא בפרק הלוקח בהמה (בכורות יט, ב) ושמא דיעבד קאמרינן דכשרה.


וחכמים אומרים עגלה בת שתים - ולאו למעוטי בת שנתה דכל שכן הא דילדה טפי אלא משום דרבי אליעזר פסל בת שתים קאמרי רבנן דאפילו בת שתים כשרה דעגלה היא ופרה בת שלש או בת ד' . והא דמשמע בסוטה פרק עגלה ערופה (סוטה מו, א) דשנים פוסלו' בעגלה ולא בפרה היינו כרבנן אי נמי אפי' כרבי אליעזר והתם מדאוריית' דא"א שיפסול רבי אליעזר מדאורייתא יתירה משתים דאשכחן לקמן בפירקין גבי פרים דקאמרי רבנן אף בני שלש דהיינו כר"א דהא דאמרי רבנן הכא פרה בת שלש על כרחין לאו אף בת שלש קאמרי דמדעגלה בת שתים ש"מ פרה לאו בת ב' דפרה קשישא מינה וקצת תימה היכי אמרי רבנן עגלה בת שתים הא כתיב גבי מלואים (ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה משמע דבן שנה איקרי עגל אבל בן שתים פר איקרי ועוד תניא פרק קמא דראש השנה (ראש השנה י, א) שהיה ר' מאיר אומר כל מקום שנא' עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן ג' ולא אשכחן התם תנא דפליג עליה בהכי והיינו בעגלה כר' אליעזר ובפרה כרבנן ושמא שאני עגלה ערופה דכתיב בה (דברים כא, ג) עגלת בקר ולא כתיב עגלה סתם:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, ב) "חומר בפרה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין להגזז ולהעבד והגוזז והעובד בהם סופג את הארבעים מה שאין כן בפרה. חומר בעגלה שאין במוקדשין ובמוקדשין שאין בעגלה שהעגלה שנים פוסלות בה ועבודה פוסלת בה מה שאין כן במוקדשין חומר במוקדשין שהמוקדשין אין נפדין אלא על בעל מום קבוע ואינן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד והגוזז ועובד בהם לוקה את הארבעים משא"כ בעגלה חומר בפרה שאין בעגלה ובעגלה שאין בפרה שהפרה אינה כשרה אלא אדומה ומומין פוסלין בה ושעשה עמה מלאכה פסולה משא"כ בעגלה חומר בעגלה שהעגלה השנים פוסלות בה מה שאין כן בפרה": פי' ושעשה עמה מלאכה פסולה כדתנן לקמן פרק רביעי (מ"ד) ובפ"ב דחולין (חולין כד, א) מייתי לה ועגלה אין מומין פוסלין בה כדאיתא בסוטה בפרק עגלה ערופה (סוטה מו, א):

שלשית [ששמע]כשרה ולא יותר:

כך שמעתי סתם - ואין לי לפרש:

שלישית לאחרות במנין - כלומר אם היו שלש פרות היה שייך לומר על אחרונה שהיא שלישית לאחרות אבל לשון שלשית משמע פרה אחת שיש בה ג' דברים כגון זו שהיא בת ג' שנים:

רביעי לאחרים - כשיש ד' כרמים שייך לומר על האחרון שהוא רביעי לאחרים אבל רבעי משמע שכל הארבעה דברים בו דהיינו כרם בן ד' שנים:

אני אפרש - מאי נפקא מינה בין זה לזה דאע"ג דסאה ששת קבין ושמונה עשר לסאה היינו מג' לקב מ"מ איכא בינייהו שיעור חלה דסאה חייבת בחלה ומפריש חלה ואח"כ מחלק לשמונה עשרה אבל קב לא מיחייב בחלה פחות מחמשת רבעים קמח ומחלקו לשלש אף על פי שלא הופרשו ממנו חלה:

משנה בעריכה

ופר שני - גבי טהרת הלוים כתיב בפרשת בהעלותך והכי כתיב קרא (במדבר ח, ח) ולקחו פר בן בקר ומנחתו סולת בלולה בשמן ופר שני בן בקר תקח לחטאת ושני יתירא הוא דאם ללמד שהם שנים מקרא דבתריה נפקא דכתיב (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה אלא כתב שני ללמד שהוא בן שתי שנים דכי היכי דלבת שלש קרי שלישית ה"נ לבן שתים קרי שני:

ר"מ אומר אף בני ארבע - משמע דכולהו מודו לר' יוסי הגלילי דפרים בני שתים אלא דרבנן מוספי אפי' בני שלש ור"מ מוסיף אף בני ארבע וחמש וקשה דבפ"ק דראש השנה (ראש השנה י, א) קאמר ר"מ כ"מ שנאמר עגל בתורה סתם בן שנה בן בקר בן שתים פר בן שלש ועל כרחין בן בקר בן שתים דקאמר היינו עגל בן בקר ולא פר בן בקר כדמוכח בת"כ גבי פר כהן משיח דתניא פר יכול אפילו זקן ת"ל בן אי בן יכול קטן ת"ל פר הא כיצד בן שלש כדברי חכמים ר"מ אומר אף בן ארבע ובן ה' אלמא אפר בן בקר קאי ר"מ ומדעגל בן בקר לר"מ בן שתים ש"מ דפר בן בקר בן ג' וצריך לומר דאף דקאמר ר"מ הכא אדרבנן קאי ולא אדר' יוסי הגלילי ובת"כ מיתניא דריה"ג בתר מילתיה דר"מ וחכמים ורבנן דהכא לאו רבנן דהתם ואי לא הוה גרסינן הכא אף במילתייהו דרבנן הוה ניחא טפי:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, א) "פר בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד הרי זה פר שלם ור"א אומר נותנין לו ל' יום אחר כ"ד חדש שכל פרים שבתורה פר בן בקר בן שתי שנים פר סתם בן שלש שנים ר' יוסי הגלילי אומר פרים בני שתים שנא'(במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת א"ל אני אומר שני לראשון מה הראשון אינו נאכל אף השני אינו נאכל אמר ר"ש חטאת למה הוא דומה לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט ונכנס הדורון רבי אומר מה ת"ל (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה יכול תקדים חטאת לעולה בכל מעשה ת"ל ופר שני בן בקר תקח לחטאת אי פר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תקדים עולה לחטאת בכל מעשה ת"ל ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שהוא מרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאשים רש"א מה ת"ל (במדבר ח, ח) ופר שני בן בקר תקח לחטאת אם ללמד שהם שנים הרי כבר נאמר (במדבר ח, יב) ועשה את האחד חטאת ואת האחד עולה א"כ למה נאמר ופר שני בן בקר תקח לחטאת יכול תהא נאכלת חטאת הלוים ת"ל שני שני לעולה מה עולה אינה נאכלת אף חטאת אינה נאכלת כיוצא בו אמר ר' יוסי (עזרא ח, לה) הבאים מהשבי בני הגולה הקריבו עולות לאלהי ישראל פרים שנים עשר על כל ישראל אילים תשעי' ותשעה צפירי חטאת שנים הכל עולה לי"י אפשר שחטאת עולה אלא מה עולה לא נאכלת אף חטאת לא נאכלת וכן היה רבי יהודה אומר על ע"ז הביאום רבי שמעון אומר כל מקום שנאמר בתורה עגל סתם בן שנה שנאמר (ויקרא ט, ג) ועגל וכבש בני שנה, בן בקר בן שתי שנים, שנאמר (ויקרא ט, ב) קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימים תמימים לשנים תמימים מכל מום ר' יוסי אומר שלשה מן פרים ושלשה מן אילים וג' מן השעירים ג' מן פרים פר הבא על כל המצות ופר יום הכפורים ועגלה ערופה ג' מן אילים אשם ודאי אשם תלוי וכבשה של יחיד ג' מן שעירים שעירי הרגלים ושעיר יום הכפורים ושעיר נשיא": פי' נותנין לו ל' יום בין ר' אליעזר בין ת"ק מודו דפר סתם בן שלש שנים ואיכא בינייהו דלת"ק יום א' בשנה חשוב שנה ולר' אליעזר שלשים יום בשנה חשובין שנה וכן משמע בפ"ק דר"ה (ראש השנה י, א):

שנאמר ופר שני בן בקר. שני יתירה דריש כדפרישית במתני':
מה הראשון אינו נאכל, שהוא עולה.
פרקליט - מליץ יושר והוא חטאת דאתיא לכפרה אבל עולה דורון כדאמרי' בפ"ק דזבחים (זבחים ז, ב):
רבי אומר מה תלמוד לומר ופר שני. בפ' כל התדיר מייתי לה (זבחים פט, ב):
תמימים בשנים. דמה איל בן שתי שנים אף עגל בן בקר בן שתי שנים:
שלשה מן פרים שלשה מן אילים שלשה מן שעירים. כל אלה הראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו דכתיב (בראשית טו, ט) קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש:
ועגלה ערופה. פרה אדומה לא קא חשיב דלא אתיא לכפרה: ואשם ודאי כגון אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה ואשם נזיר ואשם מצורע ואף על גב דשל נזיר ושל מצורע בני שנה בכלל איל נינהו כמו עגלה בכלל פרים:
ושעיר נשיא. ושעירה של יחיד בעובד כוכבים נמי בכלל אף על פי שהיא נקבה כמו כבשה של יחיד:

משנה געריכה

וכולם מיום ליום - דכבש בן שנה אין נחשב בן שתי שנים להפסל כ"ז שלא עברו עליו י"ב חדש מיום ליום דבתר שנתו אזלי' ולא בתר שנה של מנין עולם להחשב תשרי ראש השנה ובשילהי יוצא דופן (נדה מז, ב) נפקא לן מקראי וכן אילים בני שתים דלא נחשב איל עד שיכלה שלשים יום בשנה שניה שלו ולא של מנין עולם:
פרכדיגמא - למטבע שנפסל קורין בלשון יון כן וכן זה חסר מתורת איל:
מביא עליו נסכי איל - בפרק קמא דחולין (חולין כג, א) קאמר ר' יוחנן (במדבר טו, ו) או לאיל לרבות את הפלגס ובר פדא אמר מייתי ומתני:

תניא בתוספתא (תוספתא פרה, א) "כבשים בני שנה האמורים בתורה שלש מאות וששים וחמשה כנגד ימות החמה. וחכמים אומרים מאחד בניסן לאחד בניסן מתשעה באב לתשעה באב נתעברה שנה נתעברה לו":

משנה דעריכה

חטאת הציבור - כגון ראשי חדשים ושל מועדו':

ועולותיהן - כולהו בני שנה נינהו:

כשרים מיום שלשים - אפילו ביום השמיני כשר, כדקתני, אלא לכתחלה אית ליה להביא מיום שלשים למצוה מן המובחר במידי דחובה. ופסח נמי דחובה הוא הוה לן למימר נמי לכתחלה בן שלשים אלא לא חשו חכמים משום דנסכי לפי נפשות שלא יבא לידי נותר, דאין נאכל לחבורה אחרת: