משנה פאה ד דפוסים

<< | משנה פאה ד דפוסים | >>

משנה א עריכה

הפאה ניתנת במחובר לקרקע.

בדלית ובדקל, בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר: אף בחליקי אגוזים.

אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעין, שאמר כהלכה.

משנה ב עריכה

בדלית ובדקל אינו כן, אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין, שאמר כהלכה.

משנה ג עריכה

נטל מקצת פאה וזרקה על השאר, אין לו בה כלום.

נפל לו עליה, ופירש טליתו עליה, מעבירין אותו הימנה.

וכן בלקט, וכן בעומר השכחה.

משנה ד עריכה

פאה אין קוצרין אותה במגלות, ואין עוקרין אותה בקרדומות, כדי שלא יכו איש את רעהו.

משנה ה עריכה

שלוש אבעיות ביום, בשחר ובחצות ובמנחה.

רבן גמליאל אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יפחתו.

רבי עקיבא אומר: לא אמרו אלא כדי שלא יוסיפו.

של בית נמר היו מלקטין על החבל, ונותנים פאה מכל אומן ואומן.

משנה ו עריכה

נכרי שקצר את שדהו ואחר כך נתגייר, פטור מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה.

רבי יהודה מחייב בשכחה, שאין השכחה אלא בשעת העמור.

משנה ז עריכה

הקדיש קמה ופדה קמה, חייב.

עומרין ופדה עומרין, חייב.

קמה ופדה עומרין, פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה.

משנה ח עריכה

כיוצא בו, המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין.

משבאו לעונת המעשרות, ופדאן, חייבין.

הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגזבר ואחר כך פדאן, פטורים, שבשעת חובתן היו פטורים.

משנה ט עריכה

מי שלקט את הפאה ואמר: הרי זו לאיש פלוני עני, רבי אליעזר אומר, זכה לו.

וחכמים אומרים, יתננה לעני שנמצא ראשון.

הלקט והשכחה והפאה של נכרי, חייב במעשרות, אלא אם כן הפקיר.

משנה י עריכה

איזהו לקט? הנושר בשעת הקצירה.

קצר מלא ידו, תלש מלא קומצו, הכהו קוץ ונפל מידו לארץ, הרי הוא של בעל הבית.

תוך היד ותוך המגל, לעניים.

אחר היד ואחר המגל, לבעל הבית.

ראש היד וראש המגל, רבי ישמעאל אומר: לעניים.

רבי עקיבא אומר: לבעל הבית.

משנה יא עריכה

חורי הנמלים שבתוך הקמה, הרי הן של בעל הבית.

שלאחר הקוצרים, העליונים לעניים, והתחתונים של בעל הבית.

רבי מאיר אומר, הכל לעניים, שספק לקט, לקט.

<< | משנה פאה ד דפוסים | >>