משנה פאה ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) הפאה ניתנת - במחובר לקרקע.

בדלית, ובדקל - בעל הבית מוריד, ומחלק לעניים.

רבי שמעון אומר: אף בחליקי אגוזים.

אפילו תשעים ותשעה אומרין לחלק,

ואחד אומר לבוז - לזה שומעין, שאמר כהלכה.

(ב) ובדלית ובדקל - אינו כן.

אפילו תשעים ותשעה אומרין לבוז,

ואחד אומר לחלק - לזה שומעין, שאמר כהלכה.

(ג) נטל מקצת הפאה, וזרק על השאר - אין לו בה כלום.

נפל לו עליה, פירש טליתו עליה - מעבירין אותה ממנו.

וכן בלקט.

וכן בעומר השכחה.

(ד) פאה -

אין קוצרין אותה במגלות,

ואין עוקרין אותה בקרדומות,

כדי שלא יכו איש את רעהו.

(ה) שלש אבעיות ביום - בשחר, ובחצות, ומנחה.

רבן גמליאל אומר: לא אמרו, אלא כדי שלא יפחותו.

רבי עקיבה אומר: לא אמרו, אלא כדי שלא יוסיפו.

של בית נמר -

היו מלקיטין על החבל,

ונותנין פאה - מכל אומן ואומן.

(ו) גוי שקצר את שדהו, ואחר כך נתגייר -

פטור מן הלקט, ומן השכחה, ומן הפאה.

רבי יהודה מחייב בשכחה,

שאין השכחה - אלא בשעת העימור.

(ז) הקדיש קמה, ופדה קמה - חייב.

עומרים, ופדה עומרים - חייב.

קמה, ופדה עומרים - פטורה, שבשעת חובתה היתה פטורה.

(ח) כיוצא בו,

המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות, ופדיין - חייבין.

הקדישן עד שלא נגמרו, וגמרן הגזבר ואחר כך פדיין -

פטורין, שבשעת חובתן פטורין.

(ט) מי שליקט את הפאה, ואמר הרי זה לאיש פלוני עני -

רבי אליעזר אומר: זכה לו.

וחכמים אומרים: יתננה לעני שנמצא ראשון.

הלקט, והשכחה, והפאה, של נוכרי -

חייבין במעשרות - אלא אם כן הפקיר.

(י) איזה הוא לקט - הנושר בשעת הקצירה.

היה קוצר -

קצר מלוא ידו, תלש מלוא קומצו,

הכהו הקוץ ונפל מידו על הארץ - הרי של בעל הבית.

תוך היד, ותוך המגל - לעניים.

אחר היד, ואחר המגל - לבעל הבית.

ראש היד, וראש המגל -

רבי ישמעאל אומר: לעניים.

רבי עקיבה אומר: לבעל הבית.

(יא) חררי הנמלים שבתוך הקמה - הרי של בעל הבית.

ושל אחר הקוצרים -

העליונים - לעניים; והתחתונים - לבעל הבית.

רבי מאיר אומר: הכל לעניים, שספק לקט - לקט.

הדף הראשי של משנה פאה ד

משנה פאה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב