ברטנורא על פאה ד

משנה פאה, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

הפאה ניתנת במחובר - דכתיב (ויקרא יט) לעני ולגר תעזוב , הנח לפניהם והם יבוזו:

בדלית - גפן המודלית על גבי עצים או על גבי אילנות:

מוריד ומחלק - דכתיב (שם) תעזוב אותם, אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם ואי אתה עוזב אותם שיש סכנה בעלייתם, אלא מוריד מן האילן ומחלק להם:

בחליקי אגוזים - על שם שאילנות של אגוזים חלקים ואין בהם קשרים כשאר אילנות קרויין חליקי אגוזים. ואין הלכה כר"ש:

אפילו תשעים ותשעה - ארישא קאי, בפאה הניתנת במחובר:

(ב)

בדלית ובדקל - שמצותן בתלוש:

(ג)

נטל - אחד מן העניים מקצת פאה שלקט כבר וזרק לו על השאר כדי לקנות :

אין לו בה כלום - אפילו במה שלקט, דקונסין אותו ומוציאין ממנו התלוש והמחובר :

נפל לו עליה וכו' - אע"ג דארבע אמות של אדם קונות לו בסמטא ובצדי רשות הרבים, הכא בשדה חבירו לא תקינו ליה רבנן שיקנו לו ארבע אמותיו. אי נמי כיון דנפל עליה גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני, בארבע אמות לא ניחא ליה דלקני:

(ד)

' -אין פירוש למשנה זו

(ה)

שלש אבעיות ביום. שלש פעמים מתגלה בעל הבית ונראה בתוך שדהו כדי שיקחו העניים פאה. אבעיות לשון גלוי, נבעו מצפוניו (עובדיה א) מתרגמינן אגליין מטמרוהי:

בשחר - מפני המיניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקט:

ובחצות - מפני התינוקות שדרכן לצאת בחצות והולכים ללקוט פאה :

ובמנחה - מפני הזקנים ההולכים על משענתם ואין מגיעים לשדה עד שעת המנחה:

שלא יפחתו - משלש עתים הללו. והלכה שאין נותנין פאה אלא בשלש עתים הללו, אין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם:

של בית נמר - שם מקוט, כדכתיב (במדבר לב) את בית נמרה. קושרים חבל בצד הקמה וקוצרים והולכים עד שיכלה החבל ומניחים פאה לכל החבל, וחוזרים וקושרים ומניחים פאה, והיינו מכל אומן ואומן כלומר מכל שורה ושורה ועל זה מזכירין אותן לשבח :

(ו)

עובד כוכבים שקצר את שדהו וכו' - דכתיב גבי לקט ופאה ובקצרכם פרט לשקצרוה עובדי כוכבים, וגבי שכחה כתיב (דברים כד) כי תקצור קצירך ושכחת עומר, מכאן אמרו עובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר פטור:

שאין השכחה אלא בשעת עמור - ובשעת עמור מיהא גר היה וחייב בכל המצות, ורבנן סברי הואיל ואיכא שכחה בעומר ואיכא שכחה בקמה כדכתיב (שם) ושכחת עומר בשדה לרבות שכחת קמה, את שישנו בשכחת קמה ישנו בשכחת עומר, והאי עובד כוכבים שקצר שלא היה בשכחת קמה דאותה שעה עובד כוכבים היה אע"פ שעכשיו נתגייר אינו בשכחת עומר. ואין הלכה כרבי יהודה:

(ז)

קמה ופדה עומרים פטורה - דמקרא דממעטינן קציר עובדי כוכבים ממעטינן נמי קציר הקדש דלאו קצירך הוא ולענין שכחה פליגי רבי יהודה ורבנן בהקדיש קמה ופדה עומרים כי היכי דפליגי בעובד כוכבים שקצר שדהו ואחר כך נתגייר:

(ח)

עד שלא באו לעונת המעשרות - היינו מרוח כשהוא משוה פני הכרי ברחת, אם באותה שעה היו ביד הגזבר פטורים, ואם לאו אין ההקדש פוטרן:

וגמרן הגזבר - שנגמרו בעודן ביד הגזבר:

(ט)

רבי אליעזר אומר זכה לו - פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעשיר שלקט פאה לזכות בה לעני. דרבי אליעזר סבר אמרינן תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני וחזי ליה השתא נמי חזי ליה. ומגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה, ורבנן סברי חד מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן. אבל מעני לעני, דברי הכל זכה לו:

של עובד כוכבים חייב במעשרות - דהואיל ואין העובד כוכבים חייב בלקט שכחה ופאה הוו להו כשאר תבואה של עובד כוכבים שחייבת במעשר:

אלא א"כ הפקיר - לעניים ולעשירים, דהפקר פטור מן המעשר. ומתניתין ר"מ היא דאמר אין קנין לעובד כוכבים בארץ ישראל להפקיע מן המעשר. ואין כן הלכה:

(י)

הנושר בשעת הקצירה - שבלים הנופלים בשעת הקצירה:

הכהו קוץ - כל היכא דנושר מחמת אונס אינו לקט, דכתיב (ויקרא יט) ולקט קצירך, אין לקט אלא מחמת קציר:

תוך היד - אנשר קאי, כלומר תוך היד ונשר, תוך המגל ונשר , דהנושר מתוך היד ומתוך המגל לעניים. אבל הנושר מאחר היד מנדנוד ידו ומאחר המגל מכח תנועת המגל, לבעל הבית, דאין זה בדרך קצירה:

ראש היד - כשידו מלאה ויש שבלים בין ראשי אצבעותיו לפס ידו , הנושר משם, וכן הנושר מראש המגל:

רבי ישמעאל אומר לעניים - דדמי לתוך היד ולתוך המגל:

ורבי עקיבא אומר לבעל הבית - דמדמי ליה לאחר היד ולאחר המגל. והלכה כרבי עקיבא:

(יא)

חורי הנמלים - דרך הנמלים לכנוס תבואה בחוריהן:

שבתוך הקמה - עד שלא התחילו לקצור:

של בעל הבית - שאין לעניים בקמה כלום:

שלאחר הקוצרים - לאחר שהתחילו לקצור חיישינן שמא הביאו שם הנמלים מן הלקט . הלכך החטים העליונים שבחורים או שבלים העליונים לעניים דיש שם מן הלקט, אבל חטים התחתונים לבעל הבית דמן הקמה היה. ואלו הן עליונים כל שהן לבנים, ואלו הן תחתונים הירוקים שנוטים להשחיר ונכרים שהם ישנים :

ר"מ אומר הכל לעניים - שאי אפשר לגורן בלא ירקון, ושמא אלו הירוקים מן התבואה חדשה שקצרו עכשיו שיש בה חלק לעניים:

שספק לקט לקט - דכתיב (שם) לעני ולגר תעזוב הנח לפניהם משלך . והלכה כר"מ: