מלאכת שלמה על ערכין ז
<< · מלאכת שלמה · על ערכין · ז · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
אין מקדישין וכו': ביד פ"ד דהלכות ערכין סימן ג' ה' ו' ז' ח' ט' י"ב י"ג י"ד:
פחות משתי שנים: הכי קתני מתני' אין מקדישין לגאול בגירוע פחות משתי שנים וכדמפרש ואזיל רעז"ל דעצה טובה קמ"ל תנא דמתניתין שיהא אדם חס על נכסיו ולא יקדיש פחות משתי שנים לפני היובל. וכתבו תוספי הרא"ש ז"ל ולהכי תנא אין מקדישין בסתם ולא תנא ליגאל בגירוע כאילו התנא מכריז ומודיע להמון העם שאינם בקיאים בהלכה זו שאל יקדיש פחות משתי שנים כי יפסידו יותר ממה שהם סבורים שיצטרכו לפדות בחמשים שקל ואיידי דתנא אין מקדישין בסתם תנא נמי ולא גואלין בסתם ולא תני בגירוע ע"כ:
ולא גואלין אחר היובל: גרסי':
אבל ההקדש מחשב חדשים: מה שפי' רעז"ל הוא פי' רש"י ז"ל וכן פי' ג"כ הרגמ"ה ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' וז"ל שאם הקדיש שדהו בתוך שנת מ"ח אין המקדיש יכול לומר לו תחשוב עמי כפי מה בראוי לשנה זו ולחדשים וטול פדיונה לפי שאין מחשבין חדשים להקדש אבל אם רצה הגזבר לחשב השנה וחדשים שתי שנים ונוטל מן הרוצה לפדותה שני סלעים ושני פונדיונות על כל זרע חומר ה"ז מותר ע"כ וכן פסק שם בפ"ד. וכתוב שם בבית יוסף ודברי רבינו מבוארים שאין המקדיש יכול לכוף לכהן לחשוב לו חדשים אבל אם רצה הכהן לחשב חדשים מותר והיא גופה קמ"ל שאע"פ שאין זה שבח ההקדש ברצון הגזבר הדבר תלוי ורשאי הוא לעשות כן ע"כ. וכתב שם ג"כ הראב"ד ז"ל דמאי דתניא ומנין שאם רצה הקדש לעשות לחודש שנה עושה אילי נאמר כן משום דכתיב וחשב לו הכהן ולא כתיב ונתן על פי השנים בחשבון הכהן הדבר תלוי ולפי מה שראה שבח ההקדש יעלה פדיונו ע"כ. ואפשר שהרמב"ם ז"ל סבירא לי' דמהאי קרא שמעינן שברצון הגזבר הדבר תלוי אפילו שאין שם שבח הקדש. בפירוש רעז"ל כגון דאקדשה בפלגא דמ"ח גמרא ופירשו תוס' ז"ל לאו דוקא נקט דאקדשה דלאו בהקדש תליא מילתא כי אם בגאולה ע"כ:
המקדיש את שדהו בשעת היובל נותן וכו': פ' האומר דקדושין דף ס"א ור"פ בית כור. וכתבו שם תוס' ז"ל פי' בקונטרס דלא גרסי' בשנת היובל דבשנת היובל פליגי רב ושמואל בפ' אין מקדישין ומיהו ברוב ספרים גרסינן התם בסדר המשנה בשנת היובל וי"ל דבשנת היובל משמע שפיר שנה שאחר היובל ולא שנת חמשים ממש מדלא קתני בשנת היובל עצמה כדקאמר בפלוגתא דרב ושמואל ואע"ג דכתיב בשנת היובל ישוב השדה וגו' והתם על כרחך בשנת היובל עצמה יש לחלק דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד דקרא לאו אורחיה לכתוב עצמה והתם נמי יליף רב מדכתיב ואם משנת היובל ושנת היובל בכלל ופריך לי' שמואל מי כתיב בשנת היובל עכ"ל ז"ל. ובסוף פירקין העתקתי פלוגתא דרב ושמואל ע"ש: [הגהה וז"ל הרשב"א ז"ל בחדושיו שם פ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ב) ה"ג וכן כתוב בכולהו נוסחי עתיקי וכן גריס הרב רבינו שמואל ז"ל המקדיש שדהו בשעת היובל ופירושו בשעה שהיובל נוהג ואמר הרב ז"ל דאילו מקדיש שדהו בשעת היובל פלוגתא דרב ושמואל היא אית דאמר אינה קדושה כל עיקר ואית דאמר קדושה ויוצאה ביובל עצמו כדאיתא במסכת ערכין ובמסכת גיטין ויש מקצת נוסחאות שכתוב בהן בשנת היובל ויש לפרשה בשנה שאחר היובל שהיא שנה ראשונה ליובל הנכנס ומשום דקתני עלה שנותן סלע ופונדיון נקט שנה ראשונה של יובל זה ובפלוגתא דרב ושמואל גרסי' התם בשנת היובל עצמה דשנת היובל סתם שנה שאחר היובל במשמע ואע"ג דאמרינן התם מי כתיב בשנת היובל משנת היובל כתיב שנה שאחר היובל היא דאלמא בשנת היובל שנה עצמה של יובל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד ודייקא נמי דקתני סיפא הקדישה שתים ושלש שנים אחר היובל אלמא רישא כשהקדישה בשנה שאחר היובל עצמה ע"כ]:
היו שם נקעים: עשרה טפחים או סלעים וכו'. נקעים דומיא דסלעים דאין ראויין לזריעה וכגון שמלאים הנקעים מים. [הגה"ה וז"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו פ' בית כור (בבא בתרא דף ק"ב) ה"ג אין נמדדין עמה פי' הר"ר שמואל ז"ל אין נמדדין עמה לפדיון בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף אבל לפדות בשוויין נמדדין כדתנן הקדיש בור ודות ושובך ואע"ג דרשותא באפי נפשייהו נינהו ואקשינן וליקדשו באנפי נפשייהו כלומר לפדיון בית זרע חומר שעורים ואע"פ שאינם שדה אחת ונ"מ שיגאל לחצאין וצריך תלמוד דבלאו ה"נ שדה אחוזה לוה וגואל וגואל לחצאין ובמסכת קדושין פירשתי. אבל יש להקשות כאן נהי נמי שאין נפדין בכך מתורת שדה אחת מדין עצמן היה להן לפדות ולמאי וכו' תני אין נמדדין עמה אי הכי פחות מכאן נמי קשה לן ומעיקרא נמי אמאי לא קשיא ליה דהא סלעים קתני שאינם ראוין לזריעה ויש לפרש דאע"ג דסתם סלעים אינם ראויים לזריעה יש נמי במשמען סלעים שראוים לזריעה שאפשר הוא ומעיקרא קס"ד דסלעים דומיא דנקעים קתני וראויין לזריעה והשתא דייקינן מדקתני לנקעים דומיא דסלעים ש"מ דבסלעים שאינם ראוין לזריעה כל עיקר קאמר כסתמן ודכוותה בנקעים וכל אחד למד מחברו ע"כ]. הגה"ה לשון החכם הר"ס ז"ל צ"ע במה שכתב רבינו עובדיה ונפדין לפי חשבון נ' סלעים לבית כור דהואיל וסוף סוף נפדין לפי חשבון נ' סלעים לבית כור מאי נפקותא איכא בין אם נמדדין עמה או באנפי נפשייהו ואין לומר דנפקא מינה לגאול זה בלא זה דאי מיתחשבי באנפי' נפשייהו הוו להו כשתי שדות וגואל זה בלא זה הא ליתא דאפילו נחשבין כשדה אחת יכול לגאול זה בלא זה דהא קתני לקמן בפ"ט דיכול לגאול לחצאין כדקתני ולא יגאל לחצאין ובהקדש מותר בכולן ורש"י ז"ל פי' דאין נמדדין עמה והן נפדין בשוויין והשאר לפי חשבון נ' סלעים לבית כור עכ"ל ז"ל:
הקדישה שתים או שלש שנים: לפני היובל נותן לו סלע ופונדיון לשנה. דכתיב ונגרע מערכך אף מן ההקדש שאם אכלה הקדש שנה או שנתים א"נ לא אכלה אלא שהיתה לפניו מנכה סלע ופונדיון בכל שנה ושנה פי' אף מן ההקדש שכשם שמנכה לו אותם שנים שהיתה ברשות בעלים שאינו נותן מהם סלע ופונדיין כך אם אכלה הקדש שנה או שנתים מנכה לו סלע ופונדיון בכל שנה ושנה:
נותן לו סלע ופונדיון וכו': פ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ו:)
אלא נותן את כולו: כאחת דכתיב את הכסף עד שיהא כסף כולו כאחת. ועיין במה שכתבתי לקמן בפ' בתרא סוף סימן ב' בשם הרגמ"ה ז"ל. ובת"כ פ' עשירי דפי בחוקותי ובפי"א כוליה פירקין:
משנה ב עריכה
אחד הבעלים וכו': נראה דרבותא אשמועי' דאע"ג דבעלים מוסיפין חומש אין מקילין עליהם ליתן דבר שנה בשנה אלא גם הם נותנין את הכל כאחת אבל לכאורה משמע דלרבותא דאחד כל האדם נקטיה וצ"ע אם גם החומש צריכין בעלים ליתן אותו הכל ביחד עם החמשים שקל כסף:
משנה ג עריכה
הקדישה וגאלה וכו': ביד שם פ"ד סימן כ' כ"ג:
או אחד מן הקרובים: וגאלה מידו אינה יוצאה מידו ביובל י"ס דגרסי יוצאה מידו וכו' והיא גירסת רש"י ז"ל וז"ל יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוות נפקא מידיה דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה ע"כ. וכן משמע נמי גירסת תוס' ז"ל בדף כ"ו בפירקין בדבור המתחיל אילימא ביובל ראשון גם זו היא גירסת הראב"ד ז"ל בהשגות שם אבל הרא"ש ז"ל דחה אותה גירסא והעלה דגרסי' אינה יוצאה ושכן נמצא בספר הרגמ"ה ז"ל ע"כ והיא גרסת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם ביד שם וז"ל שם ביד אבל אם גאלה אותה בתו או שאר קרוביו או [איש] נכרי [שאינו קרובו] מיד ההקדש אם חזר המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם ואם לא גאלה מידן אלא הגיע היובל והיא תחת יד הבת או שאר קרובים או [איש] נכרי ה"ז יוצאה להקדש ואינה חוזרת לבעלים לעולם אלא תהיה אחוזה לכהנים שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואין הכהנים צריכין ליתן דמים שכבר נפדית מיד ההקדש ולקח ערכה מאחר אלא תחזור לכהנים כאילו הם בעליה ע"כ וגם הראב"ד ז"ל כתב שם בסוף השגתו שבדק ומצא נוסחא כדברי הרמב"ם ז"ל:
גאלה אחד מן הכהנים: ברייתא בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ט:)
אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים: בגמרא בברייתא יליף טעמא מקרא דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואיכא למדרש הכי אחיזתו של כהן שירש מאמו תהא שלו אבל זו אינה שלו:
משנה ד עריכה
הגיע היובל וכו': בר"פ:
רש"א וכו': בירוש' ר"פ האומר דקדושין:
ר' אלעזר וכו': בלי יוד משמע דגרסי' ליה שהוא ר' אלעזר בן שמוע חברם של ר' מאיר ור' יהודה. ובגמ' איבעיא לן לר' אלעזר דאמר ביובל שני בת גאולה היא אם לא נגאלה בראשון בעלים שגאלוה ביובל שני כאחר דמו ואי פריק לה יוצאה מידו לכהנים או לאו כאחר דמו אלא כי היכי דאילו פרקה ביובל ראשון הוות קיימא בידיה השתא נמי קיימא בידיה ופשטינן כאיכא דאמרי דלאו כאחר דמו ואינה יוצאה מידו לכהנים:
משנה ה עריכה
הלוקח שדה מאביו: ס"פ השולח ברייתא וס"פ המוכר את הבית ברייתא ור"פ יש בערכין. וביד שם פ"ד סי' י' י"א כ"ו כ"ח:
יצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחוזה: דאי לא רבי לן קרא אלא מת אביו ואח"כ הקדישה ליכתוב קרא אם משדה מקנתו אשר לא אחוזתו א"נ אשר לא שדה אחוזתו ומתרבייא רישא דמתני' דמודה בה ר"מ דדרשינן יצאת זו שהיא כבר אחוזה מאי משדה אלא ש"מ למידרש שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה יצאת שדה שהקדישה ואח"כ מת אביו שבשעת הקדש היתה ראויה להיות שדה אחוזה:
שדה מקנה: שהקדישה וגאלה אחר אינה יוצאת לכהנים ביובל אלא למי שמכרה למקדיש רש"י ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל לפום ריהטא משמע דאינה יוצאה לכהנים ביובל אם גאלה אחר מיד הגזבר לפני היובל ורש"י ז"ל פי' בפי' החומש שלו דאפילו לא גאלה אחר אלא שעדיין היא ביד הגזבר תצא בחנם ביובל לבעלים הראשונים אשר לו אחוזת הארץ ע"כ. אכן אני הדיוט חפשתי בהרבה פירושי רש"י ז"ל בדפוסים משונים זה מזה שבחומש ומצאתי בקצתם הלשון כך וימכרנה גזבר לאתרי או אם יגאל וכו' ובאחד מן הדפוסים שמצאתי כתיב בו או אם לא יגאל וכו' מצאתי העברת הקולמוס על מלת לא וכן ג"כ בפי' הרב ר"א מזרחי ז"ל העתיק או אם יגאל וכו' ע"ש. וגם בתוס' יום טוב כתוב וראיתי אני נוסחא דווקנית מפי' רש"י ז"ל שבחומש שכתוב בה וימכרנה גזבר לאחר או אם יגאל הוא בשנת היובל ישוב השדה וגומר:
כהנים ולוים מקדישים לעולם: ואפילו בשנת היובל עצמה אבל ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מקודשת עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט כשמואל ודלא כרב וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד אמנם בפירושו למתני' פי' כרב וז"ל ולפי שנתבאר שישראל אינו פודה אלא עד היובל אבל אם עבר עליו היובל כמו שהקדמנו ביאורו לא תגאל עוד. אמר כהנים ולוים גואלין או מקדישים ואע"פ שאין זה מיוחד להן שישראל ג"כ מקדישין לעולם ואפילו בשנת היובל עצמה עכ"ל ז"ל. פי' לדבריו ז"ל דבגמ' מתרץ ארב דאמר דאם הקדישה ישראל בשנת היובל עצמה הוי קדושה מאי איריא דנקט תנא דמתני' כהנים ולוים מקדישין לעולם אפילו ישראל נמי בשלמא לשמואל דאמר ישראל שהקדיש בשנת היובל עצמה לא קדשה קמ"ל דכהנים ולוים מקדישין לעולם ומהדר וליטעמיך לשמואל נמי קשה אמאי תני הכא גבי כהנים ולוים בין לפני היובל בין לאחר היובל כיון דאם הקדישו כהנים ולוים בשנת היובל עצמה קדוש כ"ש לפניה ולאחריה אלא מאי אית לך למימר אליבא דשמואל איידי דתנא רישא בריש פירקין גבי ישראל לפני היובל ולאחר היובל תנא סיפא נמי גבי לוים בין לפני היובל בין לאחר היובל אע"ג דלא איצטריך הכי נמי לדידי אמרי' דאיידי דתנא רישא גבי ישראל אין מקדישין ולא גואלין תנא נמי סיפא גבי לוים מקדישין וגואלין אע"ג דמקדישין דכהנים ולוים לא שמעי' מיניה מידי דאפילו ישראל נמי מקדישין כדאמרי'. ואיתא להאי בבא פ' ראוהו ב"ד (ראש השנה דף כ"ט) לפי פירוש רבינו יצחק הלוי רבו של רש"י ז"ל:
שאין אדם מקדיש דבר שאינה שלו: אע"ג דקרא כתיב בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו לאשר לו אחוזת הארץ איצטריך לטעמא משום דבקרא לא מיירי אלא במקדיש ופודהו דהכי כתיב וחשב לו הכהן וגומר ונתן את הערכך ביום ההוא קדש לה' בשנת היובל ישוב השדה וגו' ואנן איירינן בִּגְאָלֵהּ אחר ואי נמי לא נגאלה כלל עד כאן: